רשימת אסוציאציות ראשונית: אפרורי, מינימליסטי, חסכני, רזה, קורקטי, ראשוני, נוסטאלגי, קורקטי, עייף, קר, מדכא, מאוד שוודי, ובכל זאת: טוב מאוד.

רוזאנה נכתב ב-1965 על ידי בני זוג. האם הם כתבו מילה הוא מילה היא או משפט משפט, או שהיא רקמה את העלילה והוא רשם אותה, או שמא ההיפך, בכל מקרה, לא ניכרת שום מלאכת טלאים או תפירה גסה. הספר שלם והכתיבה אחידה.

גופתה של רוזאנה נלכדת במחסום בוץ שליד הסכר. בתחילת הספר מתרוצצים כל מיני טיפוסים שבדים שמנסים לגלות את זהותה. אלברג, קולברג, לרסון וגם מרטין בק. עד שסיימתי את הספר לא הצלחתי להבחין בין אלברג לקולברג, רק למרטין בק יש זהות ודמות עגולה. סוף כל סוף זהו הספר הראשון בסדרת ספרי הבלש. אין מה להגיד, זוהי חבורה סבלנית ועקשנית, שנחושה לפתור את התעלומה. החקירה מתנהלת בעצלתיים, גם הספר, לפעמים אני תוהה אם איכות שווה לחוסר עניין מסויים, זה לא שחשבתי לנטוש את הספר, אבל יש בוודאי כאלה שעשו זאת.

לאט לאט נפרשת דמותה של רוזאנה (ומי שתוהה אם הייתה מגדלנה או מריה, היא הייתה קצת נועזת במונחים של שנת 1965). אנחנו מכירים אבל לא ממש מחבבים, וגם הרוצח מתגלה עמודים רבים לפני תום הספר, ובכל זאת, המתח לא מתפוגג.
מי שנזקק לאחרית דבר של דרור משעני כדי להבין את היותו של הספר תמרור דרך, לא בטוח שיהנה. מי שחושב שיש סוגה כזו של ספרות מתח סקנדינבית, לדעתי טועה. ישנם סוגים רבים כל כך של סופרי מתח סקנדינביים, שקשה לכרוך אותם ביחד. מי שאוהב המון שמות של רחובות שכולם מסתיימים ב-"גטן" (יענו סטריט, שטראסה וכו') ימצא עצמו מסובך מעל לראש.

איך להגיד את זה? רוזאנה הוא ספר איכותי. אבל איכות לא תמיד שווה עניין או מתח.

(וסתם הערה להוצאה: ישנו דיאלוג ארוך באנגלית בין קצין משטרה אמריקאי בשם קפקא ובין ידידנו מרטין בק, כולו באנגלית. טוב, אז אני מבינה ויש עוד הרבה אנשים שמבינים, אבל יש עוד הרבה הרבה אנשים שלא מבינים. ואם מתרגמים ספר לעברית, מתרגמים את כולו. איך להגיד? חוסר התרגום הריח לי קצת סנובי.)

ספרות מתח סקנדינבית היא היום מותג. חלק מהקוראים אוהבים אותה, חלק מתעבים, אבל אין ספק שיש לה מאפיינים ברורים. רק אחרי שקראתי את הספר למדתי שהוא נכתב בשנת 1965 (שימו לב, 35 שנים לפני הופעת טרילוגיית המילניום!) כראשון בסידרת מותחנים שזכתה להרבה פרסום ואהדה, ושמה לה למטרה לתאר את מאפייני הפשיעה ואת עבודת המשטרה בשבדיה, והפכה לאם ספרות המתח הסקנדינבית, כפי שאנו מכירים אותה היום.

הסיפור דומה יותר לרומאן מאשר לסיפור בלשי כמו שאנחנו מכירים: לוקח כ - 60 עמודים (ושלושה חודשים) עד שאנו יודעים מי הנרצחת שאת גופתה גילו בשורות הראשונות של הספר. לעומת זאת אחרי גלוי זהותו של הרוצח נותרים עוד כ - 60 עמודים (מותחים!) עד סוף הספר. תאורי פעילות צוות החוקרים נראים כמו פיתרון איטי של חידה מציקה. לא גאונים משרתים במשטרה ההיא אלא אנשים שעושים מלאכתם נאמנה, יש להם סבלנות ודבקות במשימה ויש להם כבוד לקורבן ורצון לעצור את הפושע.

פר ואלו ומאי שובל זוג בחיים ויוצרי הסדרה, פירסמו ב 10 שנים עשרה מותחנים (שזה הראשון שבהם) שכולם עוסקים במארטין בק, בלש בעל חיי משפחה עגומים, בריאות לא משהו, לא גאון ולא גיבור, אבל עקשן סבלני וחרוץ. ואז נפטר ואלו ושובאל לא שבה לכתוב מותחנים. באחרית דבר של דרור משעני הוא מנתח את הספר ואת הספרות השבדית שהושפעה ממנו והצמיחה מוניטין מוצדק לז'אנר.
הספר מותח למרות תהליכים ופרטנות בשיטות החקירה. הסיפור מתקדם בקו ישר (בניגוד, נניח, ל"נערה עם קעקוע דרקון" והמשכיה או לספרים של נסבו הנורבגי). אין פה המון דמויות עם שמות מבלבלים, וההסתייגות היחידה שהיתה לי היתה "יא אללה, איזה מזג אוויר דוחה יש להם..." הסתייגות שלא מנעה ממני להנות מהספר הנאה מלאה.

לקרוא את הספר הזה ולהבין מהיכן שאבו ספרי המתח הסקנדינביים את ההשראה. בדיעבד ולאחר שקראתי את ספרי המתח של מנינג הנקל, יו נסבו, סטיג לרסון ועוד - רואים מי "האבא" שלהם. אין ספק שרומן שנכתב בשנת 1965 שנה בה אין מיילים, אין אינטרנט ואין טכנולוגיות עכשוויות, הוא יותר איטי, עם פחות תחכומים טכנולוגיים ועם הרבה יותר חכמת אדם, חכמת רגליים והמון סבלנות.
השאלה היא האם עוד תרגומים מסדרת מרטין בק יוכלו לתת חוויה דומה? אני מקווה שכן וממתין להם.
נהניתי.

לקרוא את "רוזאנה", אחרי שקוראים את הספרים של נסבו-מנקל-לרסון, זה כמו לנהוג בוולוו דגם 65 אחרי שהורגלנו לוולוו 2009 (*).
"רוזאנה" שנכתב ב-1965 ונחשב בזמנו לספר בלשי-אוונגרדי מתגלה כעבור 47 שנים כספר בלשי נאיבי וחסר תחכום, אם כי בזה גם גלום הקסם שלו. נקודה חיובית נוספת היא ההומור המצוי בו בשפע. מצד שני הספר סובל מאיטיות ומכך שהדמויות לא מפותחות ולמעט העבודה המשטרתית הקורא לא יודע כמעט דבר אודותיהם (בתחילת הספר יש כמה מילים על כל דמות, מילים שנשכחות במהרה עקב האיטיות, שלא לומר השיעמום, בחלק הראשון). גם המעט המסופר על מרטין בק, הדמות הראשית, אינו גורם להכיר אותו. למעשה הדמויות היחידות שזכו לפיתוח הן דמות הנרצחת ודמות הרוצח/ת.
מתח? קצת, בשליש האחרון של הספר לאחר שמתגלה הרוצח/ת ועד ללכידתו/תה.

כתוב על הכריכה האחורית שכולם היו בניו (חוץ מנעמי **) ושספריהם של יו נסבו, הניג מנקל וסטיג לרסון נכתבו בהשראת "רוזאנה", אז כתבו... רובנו נוכחנו לדעת שאמינות המידע על הכריכה האחורית דומה לאמינות חוות הדעת של ההיא בפרסומות שממליצה על כל דבר.
באחרית הדבר דרור משעני מהלל ומשבח את הספר ומנסה לקשור קצוות עם ספרי המתח החברתיים-פוליטיים של נסבו-מנקל-לרסון. כשקראתי את הדברים לא הייתי בטוח ששנינו קראנו את אותו הספר...

קצר ונחמד, לא יותר.

* ב-2010 הסינים השתלטו על החברה ומאז וולוו כבר לא וולוו.
** ההצגה כולם היו בני חוץ מנעמי (או חופי שוויצריה) הייתה ה"רוקי הורור פיקצ'ר שואו" של התיאטרון בתחילת שנות השמונים. ההצגה התחילה כהצגת סיום של אחד מבתי הספר למשחק ואח"כ רצה בתיאטרון בית-לסין למעלה משנתיים. זו הייתה הצגה טובה, מרעננת וחצופה של ליפין-להב (עם השפעה ברורה של חנוך לוין) שאני ראיתי לפחות 3 פעמים. חבל שאין כיום הצגות כאלו יותר ושהתיאטרון המקורי בעשור וחצי האחרונים הפך לבידורי-רדוד מצד אחד ולפוליטי-פומפוזי-נלעג מהצד השני.

מזג אויר - קפוא ואפרורי
הבלש - קורבן, מסכן ועגמומי
אישתו של הבלש - זניחה ומוזנחת שכמהה לתשומת לב
צוות - שוטרים שתיינים ומתוסכלים אבל חברים טובים
הרצח - יכול לקרות לכל אחד
הפתרון - פשוט מנשוא

מרכיבי סיפור מתח רגילים למדי שמאוגדים ע"י כתיבה מיוחדת שמאפיינת את הכתיבה השוודית הקרה ויוצרים יחד קריאה מהנה ומלנכולית.

קיבלתי את הספר במקרה, מחברה. אני אוהבת מותחנים וספרים בלשיים, וכמובן ציפיתי שזה יהיה סיפור מותח כמו מרבית הספרים בז'אנר.
אבל - לשמחתי - גיליתי שהספר הזה שונה מאד. הסיפור בספר איטי מבחינת קצב ההתקדמות שלו, אבל הקריאה איננה איטית. דווקא בגלל שיש התמקדות ברקע לסיפור, בדמויות וב"חיים האמיתיים", הספר סוחף פנימה. אפשר גם להרגיש לאורכו את האווירה הנוגה מעט המאפיינת את סקנדינביה.
מומלץ בחום הן לאוהבי פרוזה והן לאוהבי מותחנים!

היום יש טרנד כזה לחזור לרטרו לטעם של פעם, כחובבת ספרי מתח ובמיוחד עם כל השפע הסקנדינבי שנחת עלינו התחלתי לקרוא גם ספר זה בציפיה ואז....הגעתי לקטע שנשלח מברק, כן מברק משהו כאן יליד שנות ה-90 ומעלה יודע מה זה, הפכתי את הספר שוב רק בכדי לקלוט שהספר נכתב בשנת ..1965 , מה ?? כן !!! עוד לפני שאני נולדתי!! אז, כן רוזאנה עם הבלש מרטין בק היה פורץ הדרך אי אז בשנות השישים של האלף הקודם והוא בעצם ההשראה של ספרות הבלשים של השנים האחרונות.
העלילה איטית והחיפוש אחר הרוצח הוא סיזיפי אבל בעולם שהראש עבד יותר מהמחשב ומהטכנולוגיה , אז שהכל היה עם ניירת רשימות ו..מברקים. גם אז הגיעו בסופו של דבר אל הרוצח, רק הדרך ארוכה יותר. ספר קאלט לכל אוהבי הטרנד הסקנדינבי, הרקע תמיד אפרורי וגשום וגם השמות שוברי שיניים אבל שווה את הכל.

דווקא שמחתי כשקיבלתי מבני את הספר. הנה מותחן שבו אין אינטרנט ואין סלולר. כמו בימים שבהם מבטו של הצופה, הבמאי אינגמר ברגמן, שנשלח אלינו, לעולם הקדום, והביאו את תמונת הרחוב והבית משטוקהולם הקרירה והרחוקה. אכן יש כאן ציד, ציד אחד רודף אתר אחר טרפו. אך מנת הטרף הזו נדרשת לעמוד בתנאים מסויימים של ציפיות התלויות במצבו הנפשי ובעמדותיו כלפי העולם. אין זה ציד סתמי, כך מתברר לקורא. הצייד השני, מרטין בק, שבעזרת להקת חוקרים מיומנים יותר וכאלה שפחות, תרים בפינות שונות של הגלובוס אחר פתרון אפשרי למציאת הרוצח, הצייד הראשון. אך הסאגה לא תהיה שלמה, אם לא יתרחש הווידוי המלא, כי הרי מדובר בארץ שבה האמונה הנוצרית על שלל טקסיה - והווידוי הינו אחד החשובים שבהם. בקיצור- נעים לקרוא מותחן שבו כישורים אינטלקטואלים ויכולות רגשיות הם המפתח להצלחת החוקר ולא יכולתו רק לבצע חיפוש בגוגל.

ספר מרתק. הסיפור הבלשי -שוודי בחיתוליו. לאחר קריאה של פ.ד ג'יימס,לי ציילד,פיטר ג'יימס וכמובן סטיג לארסון הנהדר ,יו נסבו ומנקל,הספר פחות מרשים. המימד הפורנזי לו התרגלנו בספרים השוודים וכמובן הטכנולוגיה לא קיימים כאן מסיבות מובנות.
אבל עדיין יש בו קסם מיוחד והוא מראה את החברה התמימה והפשוטה יותר של אירופה באמצע שנות השישים. במהלך הקריאה נזכרתי ב"נערה עם קעקוע דרקון" מילניום 1,מאחר ושם הרקע הוא העילמות שהתרחשה בשנת 1966 וכאן העלילה עצמה התקיימה שנה לפני כן.

ספר טוב מאוד,נהנתי מאוד מהקריאה וראוי להבין שזוהי עלילת המתח הראשונה שיצאה שמדינה וכך ראוי להתייחס אליה.