• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
תמצית געגוע

תמצית געגוע

מאת אהוד ערן

הביקורת של tuvia

תמונה של tuvia
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
תמצית געגוע

תמצית געגוע

מאת אהוד ערן

הביקורת של tuvia

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של tuvia
הוצאה לאור:משכל
שנת הוצאה:2009
קטגוריה:ביוגראפיות
הקודמת
אין ביקורת הקודמת
1/7
ביקורות על תמצית געגוע
הבאה
פרל
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 13 שנים

“"מגשם רק צומחים" (ארז גרשטיין בתגובה להצעה להפסיק תרגיל של גולני בגלל גשם כבד. עמוד 128). בעקבות”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 14 שנים•2 דקות קריאה

אינני יודע כיצד לספר את הסיפור על האיש הזה שנהרג בדמי ימיו,
הבטחה גדולה שנעלמה בהבזק אחד של פיצוץ מסנוור עיניים ומחריש
אוזניים.
ארבעה נפשות לקח המטען וגרם לנזק בלתי הפיך לארבע משפחות
אבל גם ברמה הלאומית, כי המפקד שנעלם ברגע היה הבטחה עצומה
שאיש אינו יודע לאן היה מגיע בדרכו כקצין בצה״ל .
ארז גרשטיין היה מסוג המפקדים שהיו יכולים להביא לאותו שינוי מתבקש
ואשר אף רמטכ״ל אינו יכול להטמיע אותו, מחוסר רצון, מחוסר אמונה, מחוסר
יכולת, ומפחד להלחם בתחנות רוח.
לפעמים אני תוהה כיצד קורה שהטובים ביותר, המוכשרים ביותר
החיילים בעלי הכישרון , בעלי הידע ובעלי אומץ לב קטסטרופלי שמוביל אותם
לנקודות החמות ביותר, אל עין הסערה , אל המקום שהמוות קורא לאמיצים
ביותר?
כאשר אני מהרהר בדבר, אינני יכול שלא לחשוב משום מה, שצהל אחראי
במידה רבה ל״ בזבוז״ הזה בחיי אדם!
אני חושב בליבי, הרי אלה הם מפקדים משיכמם ומעלה , כיצד זה קורה
שהצבא מאפשר להם לרוץ ככה אל תוך האש?
ואני מוסיף ושואל האם אין פה בעיה של חינוך? הרי שנים רבות צהל תפס
את עצמו בתור גוף מחנך, מחנך לאהבת המולדת, להקרבה, לאומץ לב בקרב
לחברות בין לוחמים, לא משאירים פצועים בשטח, לא מפקירים אחים לקרב
ועוד ועוד ערכים, שכבר ייכתבו עליהם ספרים רבים.
אבל תמיד נישארת הבעיה כמה שווים חיים של חיל, של קצין, של מפקד גבוה?
האם שווה להקריב 38 לוחמים בשביל לכבוש צומת דרכים?
האם שווה להקריב 9 לוחמים כדי לכבוש את הבופור? האם חייו של גדימנלה
שווים את חייהם של שלושה מחבלים פלסתינים הרוגים? ( גדי מנלה למי שלא יודע
היה קצין צנחנים שנהרג במרדף אחרי מחבלים בביקעה).
סיפור חייו של ארז גרשטיין הוא סיפורם של הרבה חיילים, קצינים, וקצינים גבוהים
שנהרגו ואבדו לעם ישראל, בקלות מעוררת חלחלה, ואנו נשארים תמיד
עם השאלה למה? זה היה שווה?
ספר טוב ומעורר מחשבות.
אהבתי לקרוא בו.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
T
The Chemist
תמונה של אברהם
אברהם
תמונה של כרובי
כרובי
תמונה של עולם
עולם
ר
רובי
תמונה של בלו-בלו
בלו-בלו
תמונה של חוגי
חוגי
תמונה של מיכל
מיכל
16קוראים|גיל ממוצע53|63%נשים

על המבקר

תמונה של tuvia

tuvia

ותיק
חבר מזה 16 שנים
372 ביקורות•14 נבחרות•4,817 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
הסטוריה של המאה ה- 20 •צבא ובטחון•שואה
תמונה של tuvia
tuvia
ותיק
חבר באתר מזה 16 שנים
ביקורות372
ביקורות נבחרות14
לייקים שקיבל4,817
דירוג ממוצע4.3 ⭐
ז'אנרים מועדפים
הסטוריה של המאה ה- 20 44צבא ובטחון35שואה31

דיון על הביקורת

13 תגובות
tuvia
tuvia•לפני 14 שנים

רוב תודות אברהם

מסכים עם דבריך.
אברהם
אברהם•לפני 14 שנים

יש מפקדים שאפשר ללכת

אחריהם בעצימת עיניים. אבל לפעמים צריך לפקוח עין תורנית לראות שהמפקד לא ישן. גרשטיין היה מסוג המפקדים המקיימים הלכה למעשה את השלט הענק הניצב בביה"ס לקצינים בבה"ד 1 "ממני תראו וכן תעשו" . בדיוק לזה הצבא מתכוון. אין הבדל בסוג ובדרגת המפקד. יהיה זה מ"כ המוביל כיתה או תא"ל המוביל אוגדה או משהו דומה. זה הצבא האמתי ואת הצבא הזה בדיוק מייצג החייל האמתי תא"ל גרשטיין. יהי זכרו ברוך. נ.ב. ביקורת מצוינת.
tuvia
tuvia•לפני 14 שנים

תודה על התיקון, פשוט הספר לא היהבידי

חוגי
חוגי•לפני 14 שנים

אכן כן, מודיעין הוא ה- אלף בית של הצבא.

אגב תיקון קל בקשר לגרשטיין - הוא התגייס ב 79', לחם במלחמת לבנון הראשונה ופיקד בין השאר על הקרב לכיבוש מוצב הבופור (עם קפלינסקי ואשכנזי), ואף נפצע במהלכו. כך שהוא כן חווה את מלחמת לבנון הראשונה ותסבוכותיה.
tuvia
tuvia•לפני 14 שנים

תודה על הביקורת של הביקורת

אני לצערי לא הכרתי את ארז גרשטיין, הוא היה גולני ואני איש נח״ל בשירותי בסדיר החזקנו קו אבל הגיזרה שלנו היתה עד מטולה ואת החלק עד לראש הניקרה החזיקו אז הצנחנים. זאת אומרת שגולני היו בתקופת אימונים. אני חושב. שבזמן שאני שירותי1977-1980 ארז היה ילד ועדיין לא התגייס, וכן לדעתי הוא לא חווה את מלחמת לבנון הראשונה שאני כן חוויתי. יכול להיות שאתה צודק והוא היה מפקד מזן אחר, שלא כמו היום חווים את הקרב על מסכי הפלזמה? מה שכתבתי לפני כן, זה היה כתוצאה מתחושה של זילות החיים בתחום הביטחון, וזאת אינה תופעה חדשה! היכרנו את זה בתש״ח בקרבות על לטרון, ב56 בקרב של הצנחנים במיתלה, בששת הימים בקרבות על גבעת התחמושת, בית ספר לשוטרים, תל חפר ברמה, ועוד המון קרבות עם המון הרוגים. הבעיה היתה תמיד אותה בעיה- חוסר מודיעין! בצה״ל קורה לעיתים קרובות שכוחות נכנסים לקרב מבלי שיהיה להם מידע מינימלי על כוחו של האויב! ולדעתי מפה צומחות הבעיות. מודיעין טאקטי הוא בנפשנו, וגם על זה כותב זאבי פרקש בסיפרו, ולדעתי מאז ומעולם היה לצה״ל חוסר, חסם, או אני לא יודע מה, עם סוג כזה של מודיעין, ותמיד שילמנו על זה במחיר דמים יקר. גם מותו של ארז הוא תוצאה של חוסר מודיעין, ולכן צריכה לבוא מהפכה בצבא שתפתור פעם אחת ולתמיד בעיה זאת.
חוגי
חוגי•לפני 14 שנים

ביקורת נהדרת, טוביה!

בגדול אני מזדהה עם מה שכתבת. וזה ממש לא משנה אם מדובר בחיי קצין או חפ"ש (חייל פשוט). חיי אדם באשר הם יקרים מכדי לסכנם בשיקולי "מה יגיד העולם" או באילוצי תקציב (12 החיילים שנהרגו בג'נין בחומת מגן הם דוגמה מצוינת לכך. לא רצו להפציץ מהאוויר - זה היה מצטלם רע מאוד...) בקשר לגרשטיין אני חושב שמדובר במשהו שונה. מהתמונה שהספר מצייר עולה דמות של קצין מהזן הישן, כזה שכמעט בלתי ניתן לשלוט עליו ועל דרכי פעולתו (כמו בתחקיר עם רפול בעקבות ירי על מפגינים ערבים). זה גם במידה מסוימת היה סוד קסמו. גרשטיין הוא איש שטח. הוא צריך ללכת ברגליו. לסרוק את תוואי המסלול בגובה העיניים. לזהות ראשון מטעני צד מוסווים. לעמוד חשוף על גבעה תחת אש ולנהל בנונשלנטיות קרב(ולזרז תוך כדי את פיקודו צ'יקו תמיר בטענה שצריך לסיים כבר ולחזור למוצב כדי להספיק את מהדורת החדשות הקרובה...) זהו ארז גרשטיין, וא"א היה אחרת, גם כשהוא בעצמו ידע (ואמר לסובבים אותו) שהוא ימות בסופו של דבר ממטען. מצד שני ככה זכינו לדמות אגדית ויוצאת דופן, ולמורשת יאה לאדם כביר כמוהו. יהי זכרו ברוך.
tuvia
tuvia•לפני 14 שנים

חמדת, אני שירתי בלבנון

ואני מכיר את השטח. בתקופה שארז היה מפקד יק״ל אזור הביטחון ממש לא היה בטוח. חיזבאללה היה בכל מקום, והרבה מאנשי יחידות צבא דרום לבנון היו משתפ״ים שלו. זו הייתה תקופה שכל יום היו פיגועים והתקפות על מוצבים. תאמיני לי חמדת את לא הכרת את דרום לבנון מכוון שהיה צריך להיות שם כדי לדעת מה קורה ( ועוד כשאני הייתי היה שם שקט יחסית), בתקופה שגר שטיין היה שם כבר התחילו להרגיש שזה הסוף וברק מחפש את היציאה משם, כך שהכל היה חפיף, לא היה שווה לאבד אותו שם! זה היה סתם.
חמדת
חמדת•לפני 14 שנים

טוביה ,יקירי ,איני יועת אם גרנשטיין

היה יכול לנוע במסוק או לא ,בכל מקרה איני חושבת שאם יש קצין שהוא מבטיח צריך לשים אתו בצמר גפן. כל אחד ותפקידו הוא,וקצינים צריכים להסתכן עם התפקיד מחייב אותם .אני לא הייתי שולחת אנשים קדימה אם לא הייתי חושבת שאני צריכה להיות בראש.זה מוטבע בנו בד.נ.א.של הקצונה בצהל.וכקצינה אנ ירואה זאת כך.
tuvia
tuvia•לפני 14 שנים

חמדת שלום,

ברור שאיני עושה הבחנה בין דם לדם, הדם הוא סמוק אצל כולם אותו דבר. מה שאני יוצא נגדו זה הקלות הבלתי נסבלת שצהל מוכן להקריב את הטובים שלוחמיו , מבלי לעשות הבדל בין קצין לחפ״ש. כמו שבטח ראית בביקורת, אני יוצא נגד הקרבת חיים של לוחמים בכלל כדי להסיג מטרות לא ראויות. זכור לך במקרה הסרט המבורגר היל? בסרט זה האמריקנים מנסים לכבוש גיבעה שאין לה כל חשיבות אסטרטגית, הם שופכים את של הרבה לוחמים, והרבה מאוד פצצות , כדי לכבוש גיבעה אחת שלבסוף הם נוטשים אותה בלאו הכי. לזה אני קורא טיפשות, ולמרים דומים אצלנו אני קורא טיפשות, וכואב לי יותר מכוון שאנשים וחיילים אלה הם אחי. נוסף לכך, אנחנו , במהלך חיינו מתודעים לאנשים משיכמם ומעלה, וכשאני טוען שיש לשמור עליהם, כי הם מצרך נדיר... אין לנו הרבה חבר׳ה מחומר מצויין זה, ובטח איננו יכולים לבזבז אותם על שטויות! אני מדבר על זה מדמי ליבי, כי אישית אני מכיר מקרים כאלה! אם לא הבנת שאינני עושה הבחנה בין דם לדם הרי זו היא אשמתי ועל כך אבקשך סליחה! בנוגע לאנשים כמו גרשטיין, לדעתי זה פשע שמפקדים כאלה מבוזבזים על לא כלום. ארז יכול היה בקלות לנוע במסוק אנפה קטן ממקום אחד למשנהו מבלי לסכן את חייו בצורה שטותית כזאת! אני מכיר עוד הרבה מקרים בהם חיילים ומפקדים הלכו בגלל שטויות! ובצה״ל מה לעשות לוקח המון זמן להפנים תובנות כאלה! ובקשר למנהיגות הפוליטית, אין מילים בפי כי הכול פוליטיקה והשחתת מילים לשוא. יום טוב לך , חברה.
חמדת
חמדת•לפני 14 שנים

טוביה - הביקורת טובה

אולם איני חושבת כמוך, מי שהטוב והאיכותי הוא זה שעומד בראש,ואם זה בצבא ובמיוחד בצהל אז זה החינוך שאנו מחונכים על ערכים אילו. דמו של קצין ודמו של חייל פשוט שווים,גם אם הקצין יש לו עתיד מבטיח לשנות את פני האומה והמדינה .זה גורל וזהו זה . באשר לשאלה כמה שווה לחיילים /קצינים יהרגו בשביל נקודה אחת ?אז התשובה הפילוסופית הינה אף לא אחד. השאלה מהנקודה הארצית -שאין מה לעשות .אנ נמצאים בתקופה כזאת .אני מקווה שהמנהיגים יהיו ראויים לנו ולאנשים כמו גרנשטיין וגדי מנלה ולכל אלה שנפלו על הגנת המולדת .
חלבי
חלבי•לפני 14 שנים

מסכים לכל מילה

הכרתי את האיש כל מה שנאמר משקף נאמנה
שיווה
שיווה•לפני 14 שנים

טוביה, שאלות חשובות וגורליות

לדעתי חשוב שנשאר תמיד עם השאלות, זה מה שמייחד אותנו. אם נמצא תשובה ונפסיק לשאול הצבא שלנו יראה אחרת. יהיו כאלה שיגידו לטובה וגם יהיו שיגידו ההיפך. לגבי הביקורת לעומת זאת אין שאלות, מצוינת:)
אנקה
אנקה•לפני 14 שנים

טוביה בביקורת הזאת התעלת על עצמך. טובה מאוד.

13 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של tuvia

המעצמה העולמית הראשונה

המעצמה העולמית הראשונה

אילן רחום

ספר זה מהווה מעין אינציקלופדיה היסטורית, הכתובה ביד קלה ועל כן היא קריאה ומעשירה מאין כמותה.
הייתי חוזר בזמן ומחבר ספר זה לסיפורו של ירמיהו יובל האנוסים- זהות כפולה.
הספר הזה נוגע בעומק הבעיה של האנוסים והמוריסקוס, אלה הם האנוסים המוסלמים , אשר סבלו לא פחות ואולי אפילו יותר מהאנוסים היהודים, אבל בואו נתחיל בהתחלה.
ספר זה חוזר בזמן לתהליך התקוממותה של ספרד ומתחיל בימי בואם של התושבים הראשונים שיסדו וקוממו את הערים הראשונות על אדמת ספרד.
היו אלה הקרתגים יצאתי קרתגו החדשה שהגיעו לספרד מצפון אפריקה הרבה לפני כיבושה בידי הרומאים. לא העובר על קורות העמים השונים שעברו בספרד, לפעמים הם העמידו יתד והתיישבו בחבלי הארץ
ולפעמים עשו רק עצירה קצרה והמשיכו הלאה, לרוב חצו את המיצרים ועברו לצפון אפריקה. ניתן לתאר את המעברים האלה כזרמי מים שעוברים בארץ מצד לצד , פעם הם מגיעים מצפון ופעם הם מגיעים מדרום.
הויזיגותים לדוגמה היו שבטים ממוצא גרמני, אשר דיברו בהגה גרמנית והם נטעו יתד בספרד לרוב באזורי שפך הנהרות קרוב לחופי הים , ועסקו בחקלאות ובמסחר.
לקראת ימי סוף הרפובליקה הרומית ותחילת הקיסרות, החלו להגיע לגיונות רומאים כדי לכבוש את הארץ ולהקים רשת של דרכים וערים רומיות. בתחילה , הרומאים נפגשו בהתנגדות גדולה מאוד מצד הקרתגים
אולם לאחר שחניבעל יצא למסעותיו נגד רומא, יצא סקיפיו שניקרא לאחר מכן סקיפיו אפריקנוס, האדם שהכניע את קרתגו וחיסל את שליטתה בים התיכון ובספרד.
לאחר התמוטטות האימפריה הרומית, הגיעו המורים, המוסלמים לספרד וכבשו אותה והקימו ערי מדינות בשטח הארץ. הערים המרכזיות שכבשו המוסלמים הפכו להיות מרכזים חשובים אשר עסקו בתעשייה, מסחר ובעיקר חקלאות. בין הערים האלה ניתן למנות את סביליה, גרנדה, אלמיריה, קרטחנה,ברצלונה ולנסיה, ועוד ועוד.
תקופת השילטון המוסלמי היתה תקופת הזהב של יהודי ספרד ויצאו מימנה גדולים וחשובים מרבניה וחכמיה.
הספר מביא את תולדות ספרד מראשיתה, כאשר הדגש המונח על ראשית הרקונקיסטה ( הכיבוש מחדש על ידי הנוצרים), כאשר בראש המחנה הולכים המלך והמלכה הקתוליים
פרדינאנד מלך ארגון ואיזבל מלכת קסטיליה . הזוג המלכותי הזה הביא לשינוי עצום במדיניות הפנים והחוץ, כאשר ב1492 יוצאת ההוראה על גירוש יהודי ספרד וכל האחרים מצווים
להתנצר, ובאותה שנה יוצא כריסטופר קולומבוס עם שלוש קרוולות למסע לגילוי הדרך להודו, ומתוך כך בעצם מגלה שתי יבשות חדשות אמריקה הצפונית והדרומית שלאחר מכן יהפכו ויהיו בסיס עושרה של ספרד
בשל מטעני הכסף והזהב שיצאו מהן ( בעיקר מכסיקו ופרו) ונועדו להעשיר את אוצר הממלכה הספרדית.
עם העושר הכלכלי מגיע גם הכוח הפוליטי וספרד הופכת להיות המעצמה הראשונה בעולם בין השנים 1492-1700.
יורשי המלכים הקתולים היו בתחילה מלכים בעלי תודעה של כוח פוליטי וכוח כלכלי. הם ידעו לרתום לטובתם את האנשים הנכונים שידחיפו את ספרד והשליטו את כוחה ברחבי אירופה בעיקר באיטליה, סיציליה וארצות השפלה- הולנד ובלגיה ( שהיו בזמנם מחוזות נפרדים והשתייכו מבחינה אימפריאלית לספרד . ספרד, היתה בתחילה ( בתקופת קארל החמישי ) חלק מהאימפריה הרומית הקדושה שכללה את מדינות גרמניה
ואוסטריה, אולם לאחר שמת הקיסר, נפרדה הקיסרות כאשר אחיו פרננד מקבל את השליטה על האימפריה הרומית הקדושה ובנו של קארל , פליפה השני מקבל את השילטון על ספרד, פורטוגל וספרד החדשה היא אמריקה הצפונית והדרומית.
צריך לציין את מקומה וחשיבותה. הפוליטית של האינקויזיציה , שהיתה גוף דתי ושמרני , אשר היה תחת פיקוח ספרדי, כאשר ראשיו הם קרדינלים ספרדים , ואשר האפיפיור ברומה מהוו אך ורק חותמת גומי
להחלטות המוסד ובית המשפט שלו .
כמו אימפריות גדולות אחרות גם זאת הספרדית התפרקה במשך הזמן, המדינות שקמו באמריקות הכריזו על עצמאותן והתנתקותן מאמא ספרד. ארצות השפלה מרדו המלך הספרדי וזכו להשיג את עצמאותן .
ערי המדינה באיטליה עברו מיד ליד פעם בידי ספרד ופעם בידי צרפת, כאשר גם הקיסרות הקתולית הקדושה לא נמנעת מלהושיט ידיים תאוות ומניסיונות לכבוש שטחים וערים באיטליה.
כאן חברים ברצוני לחזור ולהסביר את התאוריה ממדע המדינה ואשר מסבירה את נפילת האימפריות בגלל תהליך שניקרא בלעז Over Stratching. תהליך זה הוא תופעה חוזרת
ומאפיינת את התפרקות האימפריות כתוצאה מהמרחק הגדל בין לב המעצמה לדוגמה מדריד בהקשר שלנו, ולפריפריות זאת אומרת ספרד החדשה שהתפרקה גם היא למדינות עצמאיות.
תופעה זאת מתקיימת כתוצאה מכמה מאפיינים: 1) צורך אין סופי לכיבושים חדשים אשר מאופיין במלחמות ללא סוף ועלייה ללא שליטה בהוצאות הכלכליות לצורך קיומם.
2) אינפלציה דוהרת שהיא תוצאה להוצאות הגדלות ללא סוף והלוואות שלוקח השילטון בלי סוף , עד כדי פשיטת רגל !
3) צורך לשנע כוחות אנשים וסחורות כדי לבצר את השטחים החדשים עד אשר אלו יניבו ויכסו את הוצאות הממשלה.
4)אי שקט פנימי הן בלב והן בפריפריה כתוצאה מעול המיסים שהולך וגודל ללא סוף, דבר שגורם לפריצת מהפכות ומרידות ושוב חוזר הגלגל ומסתובב : מיסים חדשים,מרד, צבא נשלח לדכא את המרד וחוזר חלילה עד להתמוטטות הסופית.
מקרה ספרד הוא קלאסיקה של התאוריה הזאת ומהווה דוגמה נהדרת לתהליכים היסטוריים שחוזרים על עצמם בהיסטוריה האנושית.
טוביה

לפני 5 שנים•
★★★★★
•tuvia
צבאו של היטלר

צבאו של היטלר

עמר ברטוב

צבאו של היטלר יוצא מנקודת ההנחה שהוורמכט היה צבאו הפרטי של היטלר ועיקר הספר בנוי כך כדי להוכיח את ההנחה היסודית הזאת.
כדי לעשות זאת ברטוב עוסק בשלושה בסיסים עיקריים שכל אחד מהם מהווה נקודת מוצא לשני וממנו לשלישי.
הראשון. השינוי באופיו הבסיסי של היחידה העיקרית- פלוגת הקרב, אשר עוברת שינוי עמוק ביחסים הקרובים בין אנשיה אשר היו מאז ימי מלחמת העולם הראשונה , בני אותו מקום כך שיחס היניהם התבסס על מוצא
משותף, היסטוריה , שפה ודת אחידה.קראו לזה בשפה המקצועית הקבוצה הראשונית.
ברטוב מוכיח שאכן בתחילת המלחמה בספטמבר 1939 עד הפלישה הגרמנית לברית המועצות, מבצע ברברוסה, אכן הקבוצות הראשונית אכן התקיימה בוורמכט באוגדות הקרב, אולם , ככל שהתקדמה המלחמה ברוסיה וכוחות הוורמכט ניכתשו, הצבא הגרמני נאלץ יותר ויותר למלאת את החוסרים בחיילים שנלקחו מהרזרווה ולהם ולאנשי הקבוצה הראשונית לא היה בסיס משותף כמו זה שהתקיים בראשית המלחמה.
עובדה זאת שאותה מוכיח ברטוב בעזרת מספר האבדות ביחידות השונות לעומת מצבת כח האדם בראשית המלחמה ברוסיה.
עובדה שניה היא השחיקה בטכנולוגיה המודרנית ( טנקים לדוגמה), ודה- מודרניזציה של הצבא הגרמני שיחקה לידיו של הצבא האדום, שבשלבים מתקדמים של המלחמה היה בעל עדיפות בכיילים המודרניים, גם בכמותם וגם באיכותם לדוגמה, הטי 34 הרוסי לעומת הפנצר 4 או 5 של הגרמנים שהיה נחות מהטנק הרוסי.
עובדה נוספת שחיזרה את היתרון הטכנולוגי של הצבא האדום היה הסיוע האמריקני שהגיע בשיירות היישר מארצות הברית וכלל טנקים ומשאיות ענק אמריקניות.
רק לשם השוואה האמריקנים הוציאו מהמפעלים שלהם יותר טנקים מאשר הוציאו הרוסים, הגרמנים והבריטים גם יחד. הרוסים הוציאו 30000 טנקים
בריטניה ייצרה 36,720 וארצות הברית 88,410. גם ייצור המטוסים עלה פלאים למרות העליה הפלאית של ייצור המטוסים בגרמניה ל40,993 ב1944 , ארה״ב ייצרה קצת פחות מ 100,000 מטוסי ירוט ויותר מ90,000 מפציצים כאשר יותר ממחציתם בעלי 4 מנועים וארוכי טווח. היתרון ביצור ובכמויות היה אחד הגרמנים לכתישת כוחם של הגרמנים בעיקר בחזית המזרחית אך גם בחזית המערבית לאחר הפלישה לצרפת.
הגרמנים שכתיבת האמצעים הטכנולוגיים שלהם היתה אחת הסיבות לתהליך ארוך של חזרה לעבר, הסתמכות על מרכבות וסוסים, ומעבר למלחמת חפירות כמו במלחמת העולם הראשונה.
הריסת ושחיקת הצבא הטכנולוגי גרם לשתי תוצאות חשובות עוות עקרון המשמעת של חטיבות הקרביות כאשר יחידות לא עומדות בלחץ התקיפות הסובייטיות ומתפזרות בבהלה. החל ממלחמת החורף של 1942-43 סופג הוורמכט יותר ויותר אבדות והלחץ הסובייטי גורם לגרמנים לבצע יותר ויותר פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות כמשקל נגד לעליונות הרוסית שהגיע בשיאה לאחר תבוסת הארמיה השישית ב סטלינגרד .

בשלב זה הצבא הגרמני שם את כל יהבו על הפירהרר ועל גאונותו וכושר מנהיגותו. ממכתבים שנשלחו לגרמניה יש אחדות דעים כמעט מוחלטת בין החיילים לתקוות שהם תולים בהיטלר ובהסכמה הכמעט מוחלטת שרק הפירהרר יכול להוציא את צבא המזרח מהסיוט שאליו נכנס.
מעניין שאין שום שלב של התערערות האמונה ביכולת המנהיגות של היטלר וכמעט הסכמה כוללת בכך שהוא הוא האיש הנבחר, כמעט עילוי רוחני שאצבע אלוהים עצמה נגעה בו.
הקשר הבלתי יאומן הזה יכול להתנתק רק עם מותו של היטלר ויש אף עדויות לכך שהוא נמשך גם לאחר מותו.
השלב השלישי והאחרון הוא אחדות האידיאולוגיה בין הצבא וחייליו למנהיג ואנשיו אחדות המטרה ואחדות הדיעה בין הנאציונל סוציאליזם למטרות המלחמה, דבר שגורם לכך שהחיילים הגרמנים לא חשו כל נקיפות מצפון על. מעשיהם ועל הפשעים שהם עשו לאויבי האנושות על פי האידיאולוגיה הנאצית.
כמה הערות כלליות.
א) בר טוב לא נוגע כלל החופן אס אס שהיה כוח חשוב ומרכזי הן בלחימה והן בביצוע פשעי המלחמה ופשעים נגד האנושות.
ההשוואה בין שני הגופים האלה חשובה להבנת ההידרדרות של הוורמכט ולנפילתו לעומק הברבריות ולעומק מעשי הפשע שעל פיהם יש להחשיבם כפושעי מלחמה .
שני גופים נוספים חיל האוויר הגרמני וחיל הים הגרמני שביצעו מצידם פשעי מלחמה הן נגד האזרחים ( כגון הפצצות על כפרים אזרחיים בפצצות נאפלם והפצצת ערים ימיות על ידי אוניות חיל הים הגרמני חוץ מהטבעות על ידי הצוללות וירי והרג הניצולים לאחר מכן).
ב) הספר שפורסם ב1998 חסר מקורות רבים שניתן היה להוסיפם לאחר נפילת הגוש הקומוניסטי כן ממקורות רוסיים והן ממקורות של גרמניה המזרחית
מקורות אלה יכלו. לסתום את פיותיהם של ההיסטוריונים החדשים שממשיכים להפיץ את השקרים בנוגע לצבא המזרח ולעובדה שהם היו נאצים לא פחות טובים
מיחידות האס אס שלגביהן יש הסכמה כוללת לגבי מעשיהם.
לסיכום ,
ספר טוב אשר מבהיר את ההתמוטטות האנושית והידרדרות הצבא במזרח לשפל של אנושיות שלא זכור לפניכן.

טוביה

לפני 6 שנים•
★★★★★
•tuvia
מסתערבים

מסתערבים

מתי פרידמן

בשנות השלושים המאוחרות איבד אבי את אביו ואת אימו. כנער צעיר הוא נשלח על ידי סבו, שכבר היה זקן ובא בימים לכפר הנוער מאיר שפיה ( ואשר היה בעצם בית ספר ופנימיה) ללמוד את תורת החקלאות.
אחד מבני כיתתו היה עזרא עפגין, יתום מאימו אשר נשלח על ידי אביו לפנימיה.
יש לי בייתי תמונות רבות מתקופת שהותו של אבי ואחיו הצעיר פנמיה ומטיולים שעשו ילדי הפנימיה ברחבי ארץ ישראל של שנות ה30-40. תמונות בשחור לבן וביניהם תמונות של חברי הכיתה עם עזרא לבוש בבגדי חלבן כנראה מהרפת של בית הספר. תמונות אחרות משעורי הקפ״ק שעברו הנערים במסגרת אימוניהם כלוחמי הגנה בעתיד.
ברציפי לציין שבין 1936-39 היתה תקופת המרד הערבי והיה חשש שהישוב יותקף על ידי כנופיות של ואדי ערה שהסתובבו באזור לעיתים קרובות ומידי פעם בפעם תקפו ישובים יהודיים בסביבת שפיה כגון בת שלמה , זיכרון יעקב וכו.
עזרא עפגין יליד אריתראה, היה במקור ממוצא תימני, עורו היה שחור ובמראו ניראה כילד ערבי ממש.
אבי ז״ל נהג לספר לי רבות על זכרונות מבית ספרו והזכיר לעיתים קרובות את עזרא שהיה חבר קרוב שלו.
אבי סיפר לי על התגייסותו למחלקת השחר של הפלמח, על הפעולה שהוא יצא אליה עם חברו ועל תפיסתם בידי הצבא המיצרי בקרבת עזה ועל הוצאתם להורג לאחר תקופה קצרה של חקירות ועינויים.
מסתערבים, זה הכינוי שניתן בימים ההם ללוחמי הסתר האלה שהיו ממוצא יהודי ואשר גדלו או נולדו לתרבות האיסלאם, ואשר לאחר תקופת אימונים קצרה נשלחו
לפעולות ריגול וחבלה במדינות ערב .
ספר זה מספר את תולדותיהם של ארבעת לוחמי הסתר הראשונים שיצאו מאוהלי הפלמח וחדרו ללבנון בתקופת מלחמת העצמאות.
הם היו הראשונים בהחלט ואחריהם הגיעו אחרים, דור אחד אחרי וביניהם המרגל בהא הידיעה של ישראל אלי כהן הי״ד.
הפעולה הראשונה שלהם היתה נסיון לטבע את היכטה של היטלר שנרכשה על ידי מיליונר לבנוני ועמדה להמסר למלך מצרים ( פרוק) כשהיא מצויינת בכמה טונות של נשק ותחמושת שהיו מיועדים לצבא המיצרי.
פרטים על פעולות הריגול והחבלה של המסתערבים הראשונים תקראו בספר זה תוך כניסה לעומק היריעה ולתפיסה שעמדה במהות השימוש במסתערבים אז, בתקופה של טרום המדינה ולתובנות העמוקות מעצם השימוש בלוחמי סתר שהוחדרו לארצות אוייב תוך סיכון עצום לחייהם ואשר התועלת בהפעלתם לא תמיד היתה שוות ערך לסיכון חייהם.
ספר חשוב . ומעניין. מומלץ מאוד לכולם.
טוביה.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•tuvia
בדרך המדבר והאש

בדרך המדבר והאש

משה גבעתי

אבי ז״ל שירת בגדוד 9 לאחר מלחמת השחרור. לאחר שנפצע בקרב משמר הירדן שוחרר אבי מהצבא בשל פציעתו, משהחלים לאחר שהמלחמה הסתיימה גוייס שוב לצבא והיה הרל״ש של מג״ד 9.
מסיפוריו של אבי זכורים לי בעיקר סיפור בקרבות בין צה״ל והצבא הירדני בסוף שנת 1949 בד״מ ה79 על הדרך לאילת.
הירדנים בשיא חוצפנם שלחו כוחמשוריין לתקוע. את הדרך לאילת תוך שהם תוקפים כל כלי רכב אזרחי או צבאי שנסע על כביש 90 לאילת. גד׳ 9 שהיה כוח משוריין נשלח לפתיחת החסימה וכשהגיעו הטנקים לחסימה פתחו באש על הכוח הירדני פגעו בשיריון שלהם וגרמו לבריחת הכוח הירדני לכיוון המזרחי זאת אומרת מעבר לגבול הירדני.
על פעולה זאת חזרו הירדני גם בחודש הראשון של 1950 וחסמו מחדש את הכביש, נפתח משא ומתן בין הצד הירדני לצד הישראלי תוך שהירדנים טוענים שהכביש עובר נולד ב1948כחלק מחטיבה 8 של הפלמ״ח ונחשב לגדוד שנלחם על הנגב . חלק מחטיבת הנגב של הפלמח ועד היום סמל הגדוד מראה את החרב והשבילים שייצגו את סמל הפלמח.
במלחמת העצמאות השתייכו לגדוד פלוגת סיור הג׳יפים ,פלוגת נגמשים אמריקנים מעודפי מלחמת העולם השניה וכמה טנקים : שני קרומוולים שנגנבו מהצבא הבריטי, וכמה הוצקינסים שנלקחו שלל מידי הצבא המיצרי.
מלחמת שחרור היתה ארוכה וגדוד תשע נטל בה לכל אורכה.
משתמה המלחמה הפך גד׳ 9 לגדוד שריון כולו והוא צויד בטנקי M-40 שרמנים, גם הם מעודפי מלחמת העולם השניה.
הגד׳ השתתף בכל מלחמות ישראל ובספר נמצאים תאורים מעולים של כל הקרבות בהם השתתף הגדוד בכל מלחמות ישראל.
התאור מחמיר הלב ביותר הוא תיאור פעילותו של הגדוד במלחמת יום הכיפורים בה גדוד הטנקים נמחק כמעט כולי בקרבות הבלימה בתעלת סואץ כאשר מעל ל70 לוחמים ומפקדים נהרגו בקרבות. מכל הגדוד שרדו שני טנקים . לאחר המלחמה הוקם הגדוד מחדש וצויד בטנקי מרכבה ישראלים דשדשים היישר מהתעשייה הישראלית.
הגדוד השתתפו בקרבות מלחמת לבנון הראשונה והשניה כגדוד שיריון סדיר.
הספר בדרך המדבר והאש מספק תאור מעולה של הגדוד מאז הקמתו. התאור מחמיץ הלב ביותר הוא התפקיד המרכזי בה נטל חלק במלחמת השחרור וכמות הנפגעים העצומה שספג הגדוד במלחמה אבל גם את התרומה העצומה לכיבוש הנגב והסגת הצבא המיצרי וחיסול הכוחות הפורצים לתוך המדינה הצעירה.
במלחמת סיני מילא הגדוד תפקיד חשוב בפריצה ללב סיני וכיבוש מתחמי אבו עגלה. רציתי לציין שבשלב הזה הגדוד צויד בטנקים -13AMXחדשים שהגיעו מצרפת בעלי תותחי 90 מ״מ וכוח חדירה מעולה .
ספר כתוב היטב ומדוייק בדרך כלל, פה ושם מצאתי שגיאות קלות אבל ממש לא כאלה שהורסות סיפור טוב.
טוביה.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•tuvia
חיילים היינו וצעירים

חיילים היינו וצעירים

הרולד מור

עשרת אלפים ק״מ מביתם יצאו חיילי צבא ארצות הברית לעשות מלחמה לא להם, אבל כרגיל לא היו החיילים עצמם בעלי הכוח להחליט אלא חבורה של פוליטיקאים נתונים בלחץ בלתי פוסק של בעלי אינטרסים
ובעלי עינין שראו רק את שורת הרווח שלהם כשהחיילים , שבאו מכל רחבי ארצות הברית הגדולה, מהכפרים והעיירות המרוחקות אך בעלי אמונה פטריוטית עזה שהחזיקו בדעה שהם יוצאים להציל את אמריקה מהסכנה הקומוניסטית בעקבות תאוריית הדומינו שהכניסו לפוליטיקאים כל מיני בעלי עיניין ו״ מבינים״ לכאורה.
הפוליטיקאים האמריקנים שהרימו את אצבעותיהם בעד המעורבות של צבא ארה״ב בוייטנאם , לא העלו בדעתם שהם פותחים את השער לעשרות אלפים הרוגים, ופצועים ושתי מיליון אמריקנים שעברו בוייטנאם
ורבים מהם חזרו לארצם פגועי נפש ובעלי נכות נפשית לתמיד.
חיילים היינו ... וצעירים הוא סיפרו של האל הרולד מור, מפקד הגדוד הראשון בחטיבה השביעית של דיביזיית. הפרשים הראשונה.
כוח רגלי זה נבחן בפעם הראשונה בקרב רב , מול צבא צפון וויאטנאם הסדיר והמצויד בנשק סובייטי מעולה ( שגם הצבא הישראלי חש בנחת ידו במלחמת יום הכיפורים 1973).
ההיסטוריה של דביזריית הפרשים הראשונה הולכת רחוק עד אחרי מלחמת העולם הראשונה, אבל חטיבת הפרשים השביעית ידועה בקרב הטרגדי של ג׳נראל קסטר נגד האינדיאנים בני שבטי הסיו ושבטים רבים אחרים בקרב ליטל ביג הורן שבו נטבחו מעל 300 מחיילי גדודו עד האחרון שבהם. ובשם זה ניקרא גדודו של קולונל מור , ועמוק בליבו הוא חשב על אחריתו של קסטנר ואנשיו.
הקרב המוסק הראשון בהיסטוריה נפתח בעמק יא-דראנג בשטח נחיתה שנקרא ״קרני רנטגן״.
גדודו של קולונל האל תוגבר בכוחות מסוקים בעלי תותחים 20מ״מ וכוורות של רקטות. את הסקת כוחותיו ביצעו 16 מסוקי יואי כאשר כל מסוק מעלה בין עשרה לעשרים אנשי חי״ר מצויידים בנשק קל ופלוגת מרגמות
81 מ״מ.
הקרב נמשך שלושה ימים כאשר בשלב מסויים פרצו כוחות הצפון את הטבעת ההגנתית של האמריקנים דבר שאילץ את אחד ממפקדי הכוח לזעוק בקשר ״ברוקן ארו ״ Bricken Arrow ״ סיסמא שעל פיה על כל הכוחות האוויר האמריקניים שנמצאים בטריטוריה של דרום וויאטנאם לבוא ולהפציץ את מתחם הכוח האמריקני שנמצא בצרה צרורה.
בשלב השלישי של הקרב נשלחו פלוגות פרשים נוספות לתגבר את הכוחות בקרני רנטגן שעמדו בפני התמוטטות, והיו זקוקות לחיזוק על ידי כוחות טריים שלא נמצאו בקרב עד אז.
לתמונת הקרב של קרני רנטגן נתוסף רקב נוסף שנערך בשטח הנחיתה אולבני , כשני ק״מ משם. כאשר תמונת הקרב היתה שונה לחלוטין ושבה נלחמו כוחות פרשים של גדוד 2/7 ו2/5 אבל כוחות שהיו פרוסות על שטח ארוך של לפחות ק״מ אורכו ואשר כוחות הצפון קיצצו בו. קרב זה נסתיים בניצחון ברור של הווייטנאמים כשהם גורמים להרג של 155 לוחמים אמריקנים , ורציחתם של הפצועים האמריקנים חסרי האונים.
דרך אגב, מעשי רצח של פצועים שהם פשע מלחמה , בוצעו על ידי הוויאטנמים בשתי הקרבות , כשמעשיך אלו מצביעים על עוצמת השינאה והזוועה של המלחמה בין ארצות הברית וויאטנאם הצפונית.
ספר מעולה , מומלץ לכל חובבי היסטוריה צבאית ולכל אוהבי ההיסטוריה כולם.
טוביה

לפני 6 שנים•
★★★★★
•tuvia
לבנון: המלחמה האבודה

לבנון: המלחמה האבודה

חיים הר-זהב

באמצע קיץ 1978 ירדנו גדוד 931 של הנחל לאימון בנבי מוסה אשר בהר חברון. היה זה אימון בתנאי חום קיצוניים . עיקר האימונים נערכו לאחר שקיעת השמש ולתוך הלילה ,שאז הטמפרטורות היו ניסבלות.לקראת סוף הקיץ עלינו לקו. גדוד 931 תפס את הקו ממטולה לכיוון מערב כאשר הפלוגה שלנו מבצעת את הסיורים של פתיחת הציר לאורך הגבול ומחזיקה בכמה מוצבים בשטח לבנון שנחשבו בזמן ההוא למוצבים חודרים לתוך אזור הפתחלאנד הידוע. היה לנו מזל.
בזמנו אוייבנו העיקריים היו הפלסטינים עם עראפת בראשם. בדרום לבנון ישבו חוליות של מחבלים שרובם השתייכו לפת״ח. אז לא היה לנו עסק עם השיעים, לעומת זאת השיעים נחשבו לבעלי ברית יחד עם הנוצרים המרונים והדרוזים מכיוון שהפלשתינים הם ערבים סונים ואנשי דרום לבנון אשר לא השתייכו לדת הסונים סבלו קשות מנחת ידם.
הלחימה בארגוני הטרור היתה משחק ילדים לעומת הלחימה באירגונים השיעיים לאחר מלחמת לבנון הראשונה ולאחר שהם התהפכו עלינו. הם היו חדורי מוטיבציה והיו לוחמים מצויינים בעלי אומץ לב ומוכנים להקריב את חייהם בעד המטרה הקדושה.
ממאי 1985 ועד לנסיגה של צה״ל מאזור הביטחון נהרגו מעל 1000 חיילים כאשר רבים מהם בקרבות פנים אל פנים עם הלוחמים השיעים.
אני רוצה לציין שרמת החיילות שהפגינו לוחמי הגרילה השיעים היתה גבוהה, כאשר הם נהנים מכמה יתרונות בולטים : הכרת השטח- בהיותם הילידים המקומיים חיילי החיזבאללה נהנו מהיתרון המשמעותי הזה .
נוכחותם המתמדת: הלוחמים השיעים נכחו 24/7 בשטח הם לא הוחלפו לא יצאו לרגילות. דרגת השחיקה של הלוחמים שהיתה גבוהה מהשחיקה של לוחמינו ולמרות זאת הם המשיכו לגלות נחישות ואומץ לב.
לעומת לוחמינו שהוחלפו במחזורים של 4 חודשים כאשר לוחמים טריים שעולים אחרי אימון חורף או קיץ , מצויידים במיטב האמצעים ולמרות תנאי הפתיחה המצויינים האלה ספגנו אבדות וכמעט כל מארב נגמר בנפגעים שלנו ולעיתים קרובות בהרוגים. לעומת זאת הלוחמים השיעים לרוב יצאו בשלום ובכל דו קרב שלנו איתם יצאנו עם נפגעים.
לחימה באזור מוגבל, תוך הגבלות חפש התנועה שלנו וצמצום חופש הפעולה כתוצאה מהסכמים שנחתמו מול החיזבאללה שהגבילו מאוד את צה״ל ואפשרו לגרילה השיעית חופש פעולה וחופש יציאה משמורות הטבע שנמצאו קרוב או בתוך אוכלוסיה אזרחית.
אימונים: צה״ל לא התאמן בלחימה נגד גרילה. דוגמא מוכרת לכך מובאת על ידי תא״ל צ’יקו תמיר. מארבי כוכב הידועים שכל לוחם חיר צהלי הכיר ואשר לא התאימו וזאת בלשון עדינה
ללחימה מודרנית נגד גרילה מסוג זה.
רמת הקליעה של לוחמי צהל נמוכה ובכל התקלות נוכחנו לדעת כמה שאנחנו גרועים. באימונים התקופתיים כמעט ולא ניתנה תשומת לב לרמת הקליעה כאשר החיילים
שופכים תחמושת ללא הגבלה כמעט ולחינם.
שימוש בטנקים שממוגנים שלא כהלכה כאשר כל מטען גחון של החיזבאללה יכול להעיף לגובה עשרות מטרים בגלל שימוש בטונות של חנ״ם
שלא היתה לנו תשובה לה. כאשר השיעים החלו להכניס טילים אמריקנים ורוסיים שקיבלו מידי הסורים ואיראן, חששו לוחמי השיריון הישראלים לצאת לפעילות בגלל חולשת המיגון שהטנקים נתנו לעומת כושר החדירה של הטילים שהיו בידי החיזבאללה.
עובדה נוספת, חוסר התאמת הכילים הכבדים לתנאי השטח, כאשר הטנקים והכיילים הכבדים האחרים ( דחפורים כבדיםD-9 וזחלמים) נפלו לעיתים כתובות לתעלות ובורות או שעלו על מטענים ויצאו מכלל שימוש.
לבנון הספר עוסק בתקופת הלחימה, במה שקרה במוצבים. בתוצאות של הסיורים ליום או לכמה ימים וכו׳.
כל הסיפור מקרב אותנו לנקודת הקליימקס שהיא אסון המסוקים יום שלישי , 4 בפברואר 1997שבו התרסקו שתי מסוקי יסעור מעל אצבע הגליל. באסון זה נהרגו73 לוחמים
אסון שיזעזע וגרם לתחילת מפעילותן של האירגונים בעד הפסקת הישיבה בלבנון. ככל שהיתמשכה הישיבה וככל שצהל המשיך להיות מקובע במדיניותו הטיפשית הלכה והתחזקה תנועת ההתנגדות להמשך הישיבה בלבנון, עד היציאה ( שהרבה קוראים לה בריחה) ביוני 2000.
כמה שזה היה חכם לצאת משם וכמה שעל צהל להמשיך ולהתכונן למלחמה חדשה עם אירגון כל כך אלים ונחוש מטרה.
ספר מעולה וכתוב היטב ומומלץ לכל.
טוביה

לפני 6 שנים•
★★★★★
•tuvia
רכבת הזהב

רכבת הזהב

רונלד צוויג

חברים יקרים שלום וברכת שלום לכולכם.
רכבת הזהב הינו ספר שואה , אבל יוצא דופן מרוב הספרים מהז׳אנר הזה.
הספר עוסק בתולדותות שואת יהודי הונגריה ושוד אוצרותיה על ידי ממשלת צלב הברזל ההונגרית.
שואת יהדות הונגריה היתה המהירה מכול השואות בכל המדינות ושוד רכושה היה הכולל והמוחלט מכל החמס הממשלתי של כל המדינות ששלטו בהן ממשלות פרו נאציות או נציונאל סוציאליסטיות.
השואה בהונגריה התחילה בכיבוש הונגריה על ידי הגרמנים במרץ 1944. עם הכוחות של הוורמכט נכנסו גם כוחות של האס אס ומארגני הפיתרון הסופי אייכמן ואוטו ווינקלמן מפקד האס אס והמשטרה
בהונגריה.
כוח. הזונדרקומנדו של אייכמן מנה בין 200-300 איש וזכה לעזרה אבסולוטית של הז׳אנדרמיה והמשטרה ההונגרית. בלעדיהם לא היה מצליח הפיתרון הסופי בהונגריה.
תפקידם של ההונגרים היה לזהות, לבודד לרכז להפחיד ובסופו של התהליך לגרש את 725000 יהודי הונגריה.
מספרם של היהודים טפח ועלה עם התפשטות הרייך וסיפוח שטחים הונגרים לשעבר להונגריה החדשה. ביניהם צורפו יהודי טרנסילבניה מרומניה, יהודים סלובקים ויהודים מאוקראינה.
מספרם של היהודים הגיע בסופו של הסיפוח לשמונה מאות אלף. היתה זאת הקהילה השניה בגודלה לאחר קהילת יהודי פולין.
בין היהודים תושבי הונגריה היו בעלי מקצועות חופשיים רבים, מהמעמד הבינוני, שכבה לא קטנה של עשירים ובעלי רכוש רב ( מפעלי תעשיה. בתי עסק גדולים וכוי),
שיטת הפעולה של הממשלה ההונגרית שהחליפה את. ממשלת הימין הזעיר בורגנית בממשלת ימין קיצוני נאצי ,שהיה ממשלת בובות של ברלין.
היהודים נכלאו בגטאות ובתהליך מהיר של בידוד כליאה ושוד כלכלי שכלל את כל יהדות הונגריה חוץ מיהודי בודהפסט שנכלאו בשלב מאוחר יותר אך גם הם נרדפו ונשדדנו מכל רכושם.
לאחר כליאתם של יהודי הפרובינציות בגטאות. החל גירושם לאושוויץ. בתוך ממאי 1944 ועד לנובמבר 1944גורשו והושמדו כ750 אלף יהודי הפרובינציות. יהודי בודהפסט נכלאו. בגיטו אולם גירושם לאושוויץ
לא יצא לפועל היות והצבא האדום התקרב מאוד לאושוויץ והגרמנים פוצצו את תאי הגזים כך שיהודי בודהפסט ניצלו מחיסול בגזים. אולם גם הם לא יצאו בשלום. כ70 אלף מהגברים נשלחו לוינה כדי לבנות ביצורים ותעלות אנטי טנקים , וחלק מהיהודים שלא מצאו מיסתור בבתי המחסה תחת הגנתם של השבדים והפורטוגזים או במחסות אחרים ואשר נתפסו על ידי אנשי הז׳אנדרמיה ואנשי חץ הברזל וחוסלו בחורף 1944-45 על גדות הדנובה.
הרכוש היהודי השדוד שכלל טונות של זהב, תכשיטים. כלי כסף ויודאיקה נלקחו על ידי מארגני השוד ונתמנו במקומות מסתור על גבול הונגריה ואוסטריה ( שהיתה חלק מהרסייך הגרמני).
לקראת כיבוש הונגריה בידי בצבא האדום הוטען הרכוש השדוד על רכבת. משא של חמישים קרונות שעליו נמצאו ראשי האחראים לשוד וכוח חמוש של 20-30 איש שנועד לאבטח את הרכוש ואת הרכבת שכללה גם כמות גדולה של מזון ביגוד, פרוות וכל ארגזי האוצרות שנשדדו מן היהודים.
בהערת אגב רציתי לציין שכל הרכוש היהודי נלקח על פי חוק שנחקק על ידי הממשלה והיה אמור להיות פיצוי למדינה על הנזקים שגרמו כביכול היהודים למדינה ההונגרית.
מרגע עזיבת הרכבת את תחנת הרכבת של בודהפסט מתחיל סיפורה של רכבת הזהב שהולך ומסתבך בתקופת סוף המלחמה וכולל כל מיני טוויסטים ושינויים בתוכניות בהתאם להתפתחויות המקומיות והתקדמות צבאות בעלות הברית.
בחלק האחרון של הספר מסופר סיפור מציאתו של האוצר והחזרת חלקו לידיים יהודיות אבל זהו כבר סיפור אחר ורחב יריעה בספר שלא אכנס לתוכו בביקורת זאת.
סיכום.
פרשת שוד הרכוש היהודי הוא סיפור עצום וגדול ופרק חשוב בשואה שאיננו נילמד בבתי הספר ועל כן הוא מפתיע בדרך התנהלותו ובתגובה היהודית אליו ובעיקר בתגובת המעצמות המנצחות.
היה נסיון של המדינות למנוע את חלוקת הנכסים היהודיים ליורשים החוקיים או לארגונים היהודיים שרכזו את הטיפול בפליטים ובשרידי המחנות וניסו לקחת את האוצרות לשם כיסויי הוצאות המלחמה.
הצרפתים שגילו בשטח שליטתם באוסטריה חלק ממטמון רכבת הזהב סחרו ברכוש היהודי על מנת לאלץ את ההונגרים להחזיר להם 4000 קרונות וקטרים צרפתיים שנמצאו על אדמת הונגריה.
צווייג כותב בצמידות רבה. בכמה שלבים בקריאה הרגשתי שכל פרק מכסה חלק מהפרק הקודם תוך יצירת סוג של מניפה סינית ששלביה מכסים חוליה לצד חוליה. בדרך זאת מנסה המחבר לבנות סיפור צמוד וצפוף
אשר מעתיק את הנשימה במתח כמעט בלתי נסבל. אבל יש בצמידות הזאת חזרה מסויימת על הדברים שדי מבאסת.
בסך הכל זהו ספר היסטורי טוב הכתוב בקצב גבוה ובמידה מסויימת די מרגשת.
מומלץ בהחלט.
טוביה

לפני 6 שנים•
★★★★★
•tuvia
ידעתי את ארצי

ידעתי את ארצי

מתן וילנאי

וואו, כמה זמן חברים , המון זמן מאז הפעם האחרונה שכתבתי פה מילה או שתיים.
טוב, אז קראתי כמה ספרים, לפחות בחלקם. דילגתי מעל אחד עברתי בפליק פלאק לשני וכך הלאה. אולם היחיד שנתפסתי עליו וגמרתי לקרוא היה הספר הזה.
לא מפני שהוא יצא דופן בטיבו, לא שהוא כתוב באורך מעניין ומרתק. זהו דיווח שטוח על הקרירה של מתן וילנאי, ואפשר להודות באמת שיש לי אליו סימפתיה
רבה ולא כל כך בזכותו ויותר בזכות מעלותיו של אביו ההיסטוריון, הגאולוג, הארכאולוג, המטייל ורושם הארצות ובעיקר ארץ ישראל, אביו המנוח של מתן הלוא הוא
זאב וילנאי.
אני לא אתחיל להציף את הביקורת הזאת בעברו העשיר והביוגרפיה המרשימה ללא ספק של אביו, ואסתפק רק במתן וילנאי ואדגיש שהוא בנו של זאב וילנאי.
ולאחר שגמרנו עם הפן הזה בהיסטוריה המשפחתית של מתן וילנאי, אוסיף גם שהוא ירושלמי אשר גדל בבראשית הקמת המדינה ועברו עליו כמו על תושבי ירושלים
ימים קשים של מחסור .
בו נדלק מילדותו לפנימיה הצבאית בחיפה, בה עשה מתן את ימיו ולילותיו בכיתות י׳ עד י׳ב עד להיותו בוגר הפנימה ונשא בגאון דרגת סג׳מ בצה״ל.
מתן התנדב לצנחנים והחל בקרירה כאיש צבא מקצועי. הוא משך בעול בכל תפקידי הפיקוד עד דרגת האלוף והיה בעל תפקיד של סגן הרמטכ״ל עד פרישתו מהשירות.
דגש מיוחד אני מבקש לשים על תפקידו הבכיר בהובלת מבצעי הקומנדו של צה״ל בראש כוח סיירת הצנחנים. הוא הוביל פשיטות למצרים ובהן כאלה שיצאו מהכלל.
לאחר שנחסם בפניו תפקיד הרמטכל , על ידי איציק מרדכי, הוצא לוילנאי לרוץ לכנסת ברשימת העבודה והוא הצליח לזכות במקום השני בפריימריס ולאחר מכן בתפקיד שר
בממשלת המערך.
וילנאי לא התמיד הרבה זמן בפוליטיקה ולאחר הבחירות שבהן זכה נתניהו הוצא לוילנאי תפקיד השגריר בסין כבחירת ראש הממשלה.
את תקופת כהונתו בסין החל וילנאי לאחר סיום תקופתה של אורה נמיר, שלא זכתה להרבה הצלחה במילוי תפקידה ( מכל מיני סיבות ביניהם לחצים חמורים שהפעילה ארה״ב
לביטול כל מיני עיסקאות נשק בין התעשיות הצבאיות של ישראל לסין, ובעיקר סימור מטוסי הפאלקון הזכור לשימצה), מכך ניתן להבין שראשית הדרך לא היתה קלה וילנאי הי צריך לחפור
לא מעט כדי לקדם את יחסי המדינות.
כמה הערות לגבי העריכה.
הספר כתוב בצורה מקוצרת ומקצרת. הוא איננו ניכנס לפרטים ונראה כאילו המחבר פחד להעמיס על הקוראים. אין ספק לדעתי שהיה מקום רב להרחיב, הן בפן הצבאי והן בפן האזרחי.
הקריירה של וינאי מאוד ארוכה ומפותלת כדי להסתפק בפרקים קצוצים דק, ולקוות שלנו הקוראים הצצה תפסיק. אם יכולתי לבחור הייתי מוסיף 100-150 עמודים.
עובדה נוספת שאין הוא מאריך ואפילו מקצר את תקופת הילדות כאשר למרות יחסיו הקרובים עם אביו מתן אינו מעמיק ואיננו מספר על חוויות מהחיים המשותפים בבית כל כך מכובד.
הייתם אומרים שאני מחפס את השטותי והרכילותי, אבל לא כך הדבר . ברור לי שהיינו למדים רבות מאוירת התרבות ומתאור חייו בבית אבא למרות שהיה חסר בבית בתקופת בגרותו.
גם על ימיו בפנימיה הצבאית הוא איננו מכביר דברים , זאת בעוד שכבת תלמידים מפוארת היו בין חבריו , חברים שיגיעו לעמדות בכורה בצהל ובאזרחות.
וילנאי גם מקצר מאוד את התקופה בין המלחמות כאשר עיקר הפעילות שלו כחיל לוחם היתה במלחמת ההתשה ובה גם הגיעו פעולותיו לשיאם.
לקיצורו של עניין ספר טוב אשר גורם לחשק ללמוד עוד הרבה יותר.
טוביה

לפני 6 שנים•
★★★★★
•tuvia
בנתיבי האש

בנתיבי האש

דני דור

לכל החברים שבוע טוב.
לפני הרבה שנים , אולי עוד כשהייתי בתיכון, קראתי ספר מאלף שנקרא ״ הכל היה חפוז כל כך״. הספר עסק הקרבות חטיבת הנגב נגד האוייב המצרי. אז נלחמנו באמת מעטים מול רבים, בלי נשק כבד כאשר הנשק האנטי טנקי היחידי היו מטילי הפיאט, כלי נשק שירה פגזים חלולים כנגד הטנקים והנגמשים המצריים. הכל היה חפוז כל כך מכיוון שצהל הצעיר ובן גוריון לא ממש התכוננו לפלישת שבע צבאות ערביים לארץ ישראל ואז באמת חטפנו חזק והמחיר היה יקר הן בחיי אדם והן בציוד שכמעט ולא היה.

כשפרצה מלחמת יום הכיפורים והמצרים חצו את התעלה, היתה זאת הפתעה והתגובה הישראלית היתה חפוזה כל כך. כל כך חפוזה שהכוחות יצאו בכלי נשק שלא וציידו כהלכה, בלי מקלעים, בלי ציודים למפקדים ולחיילים, טוב שהיה להם מנות קרב כי היה זה יום כיפור ולא היה לחברה אוכל חם לאכול!!
בנתיבי האש של חטיבה 600 שבראשה עמד טוביה רביב, היו שלושה גדודים : 409, 410 ו407.
החטיבה יצא. ביום שבת בלילה משדה תימן בנגב, ( ששם היה הימ״ח), וירדה על שרשראות לבסיס טסה בסיני מרחק של כמעט 500 ק״מ. הכל היה חפוז כל כך, הלחץ היה אטומי , הכוח היה צריך להגיע מהר ככל האפשר לזירת הקרבות לעזרת הכוחות הסדירים, כך שלא היו מובילי טנקים, אותם משאיות ענקיות שנושאות את הטנקים במהירות ליעדם.
הכל היה חפוז כל כך שהטנקים חסרו מקלעים , הנשק האולטימטיבי למלחמה בחיר. הכל היה חפוז כל כך ומכוון שלא היתה התרעה של 48 שעות שאותן הבטיח אמ״ן ואלי זעירא בראשו , שטנקים לא היו מצויידים, טנקים עשו תאום כוונות בדרך, תוך כדי נסיעה , והמחטים והמגדים עמדו בלחץ אימים להגיע מהר מהר לשטח שם לחמה חטיבה 14 ונשחקה עד דק.
והכל היה חפוז כל כך שחיל האוויר לא נמצא באוויר, לא היו כוחות ארטילריה וכו׳ לא היה מי שיעמוד בין הכוחות המצריים התוקפים ובין ארץ ישראל. לא פלא שדיין שר הביטחון אמר באחת ההזדמנויות שאלה הימים האחרונים של הבית השלישי...
הכל היה חפוז כל כך שהעיקר, מודיעין שטח טוב ואקטואלי שיעשיר את המפקדים במידע אלמנטרי, איפה האוייב? מה הם כוחותיו? איפה הם מסתתרים ואיפה המאמץ המרכזי שלו, כל זה לא היה בידי המפקדים
וצהל שילם על זה בהמון דם וציוד( טנקים ורכב רך אחר).
לא אעיף את הקוראים בפרטים על הלחימה, כי זאת הם צריכים לעשות בעצמם, רק אביע כמה רעיונות מרכזיים:
א) הכל היה חפוז כל כך , שהימחים סבלו מחוסר עצום בציוד. האם זאת אשמת המודיעין? לא חושב, לדעתי צהל סובל כבר שנים רבות מחוסר אירגון, מזילזול של אנשי האחזקה שלא מוכנים להשקיע מאמץ
בעבודתם וכמו תמיד מחכים שהעבודה תעשה על ידי אחרים. תופעה שחוזרת על עצמה שוב ושוב ושעליה מתריע נציב התביעות של החיילים שכולם קראו לו משוגע במה אתה עוסק?
ב)הכל היה חפוז כל כך, שאפילו צילומי אוויר מזירת הקרבות שהיו בידי מודיעין חיל האוויר , לא יצאו ממנו לדרג הכוחות ובעצם חיל האוויר שמר לעצמו על השמנת, כמו שראשי אמן שמרו לעצמם את המידע על המלחמה העומדת לפרוץ אוטוטו.
ג) הכל היה חפוז כל כך, שבין דרג המפקדים או כמו שקוראים להם הקודקודים, שררה מלחמת הכל בכל. שרון לא מילא פקודות, אבל אלוף הפיקוד היה כל כך חלש ( אופי חברים, אופי) ששרון אפילו לא חשב שהוא צריך למלא את הפקודות של גורודיש, מה עוד שהוא ידע שיש לו גב של דיין ושל סגן הרמטכל שבאמת אהב אותו מאוד ( האלוף טל , כמובן).
ד) הכל היה חפוז כל כך, ואיזה מטומטמים עמדו אז בראש הצבא שכבר ב8 לאוקטובר , יום שני יצאה אוגדה 163 של ברן להתקפת נגד!!! בלי מודיעין , בלי תוכניות מוגדרות ועם מפות סריוס שלמצרים היה עותק שלהם והכל היה פרוס לפניהם כאילו הם עצמם ישבו בישיבת המטה הכללי שתכנן את ההתקפה.
ה) הכל היה חפוז כל כך, שלמזלינו עמדו לצהל מפקדים בדרג הנמוך עד רמת מחטים, שהיו בעלי מוטיבציה אדירה, אומץ לב וניסיון ענק והם שהובילו את הגדודים והפלוגות לאותו ניצחון שהושג במאמץ אדיר ושעלה בדמים רבים. איך כתבתי, הכל היה חפוז כל כך ...

שבוע טוב וקריאה נעימה לכל החברים.
טוביה

לפני 6 שנים•
★★★★★
•tuvia

ביקורות נוספות על "תמצית געגוע"

תמצית געגוע

תמצית געגוע

אהוד ערן

"מגשם רק צומחים" (ארז גרשטיין בתגובה להצעה להפסיק תרגיל של גולני בגלל גשם כבד. עמוד 128).

בעקבות קבוצת הפייסבוק על לבנון, שירה ואני חזרנו אל הספר "תמצית געגוע" מאת ד"ר אהוד ערן (הוצאת ידיעות ספרים, 2007), הביוגרפיה אודות תא"ל ארז גרשטיין ז"ל, שנהרג כמפקד יחידת הקישור ללבנון (יק"ל) ונהרג ממטען צד בלבנון בשנת 1999. מפקדו בגולני, רא"ל גבי אשכנזי, כתב בהקדמה לספר כי "ארז היטיב להבין כי הזכות להוביל חיילים נקנית רק במתן דוגמה אישית ובמילוי חובת הכנתם, אימונם והובלתם מלפנים" (עמוד 15). כלל זה ראוי שיעמוד תמיד לעיני מפקדים בצה"ל.

"המסלול הארוך של ארז כמפקד בחיל הרגלים מתחיל כאן, בסיירת גולני" (עמוד 62), כתב ערן. מפקד צוות בסיירת בקרב הבופור במלחמת לבנון הראשונה, מפקדה במבצע "כחול וחום", וכן הלאה... תמיד היכן שיורים. בריאיון אמר כי הוא שואף "לעשות תפקידים... בקו הקדמי... רק קדימה, במקום שבו יש לי ידע מקצועי אדיר... הסביבה הטבעית שלי היא בקו" (עמוד 185).

ואכן, בשנים שצה"ל שהה בלבנון, בלטו בו מפקדים כמו גרשטיין ז"ל מגולני והאלוף (מיל.) יאיר גולן מהצנחנים, שחתרו למגע עם האויב. בספר מובא מסמך תפיסתי בו כתב גרשטיין כי בלחימה ישנה "חשיבות מכרעת לנטילת יוזמה" (עמוד 223). הוא עצמו פעל בהתאם לכלל שקבע. כך למשל, כמח"ט בלבנון, ב־1993, הוביל מרדף אחר שלושה פעילי חיזבאללה וירה אש לא מכוונת במטרה לגרום להם להיחשף. "המהלך הצליח. אנשי החיזבאללה ירו בחזרה וחשפו את מיקומם. ארז הוביל הסתערות והרגם" (עמוד 145).

הספר כתוב בצורה קולחת והסיפור כמו קופץ מבין הדפים, אך מביוגרפיה נדרש שתהיה יותר מחוברת הנצחה מעריצה לחלל שנפל, ופה דומה שהמחבר פספס. מהקריאה עולה כי המחבר הסיט הצידה והזניח עובדות ואירועים שלא התיישבו עם תדמית המפקד הנערץ, וחבל, כי יש מה להעריך ולאמץ גם כשמבינים שמדובר באדם בשר ודם, עם חסרונות. כך למשל, בספר דוחה המחבר את הדברים שכתב הפרשן הצבאי עפר שלח, שכקצין צנחנים לחם בלבנון, לפיהם קידומו המהיר של גרשטיין "בא לו בשל הצטיינותו ב"עשרות קרבות כיתתיים בלבנון", וכמי שהשתייך לקבוצת המפקדים שהצליחה כי פעלה כ"מ"כ כפול מאה" (עמוד 156). מנגד, ממרחק הזמן נראה כי דווקא שלח צדק. הפרשן (ולימים ח"כ) לא הביע אז זלזול בתכונות שגילו גרשטיין ודומיו או בהצלחתם בתפקידיהם הקודמים, אלא טען כי ישנו חוסר מקצועיות מובהק במעבר המהיר מתפקיד פיקודי אחד לבא אחריו, בלי להקדיש זמן להכשרה יסודית ומתאימה של יכולות הנדרשות בתפקידים הבכירים יותר.

כאמור, ראוי היה לכתוב את סיפורו באופן ביקורתי ואובייקטיבי יותר. מוטב היה גם, לו בכל אותם אירועים שתיאר המחבר, הוא היה מציין נתונים עובדתיים חשובים, כמו תאריך ומיקום מדויקים ככל שניתן. הדבר מקשה על התייחסות לספר כמקור רציני יותר. עם זאת, הספר מעלה תרומה חשובה בהצטרפו לקומץ הספרים שנכתב אודות מלחמתה הארוכה של ישראל בלבנון, ולמרות הביקורת התוצאה נותרה ראויה ומעניינת.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•פרל
תמצית געגוע

תמצית געגוע

אהוד ערן

"מגשם רק צומחים" (ארז גרשטיין בתגובה להצעה להפסיק תרגיל של גולני בגלל גשם כבד. עמוד 128).

בעקבות קבוצת הפייסבוק על לבנון, שירה ואני חזרנו אל הספר "תמצית געגוע" מאת ד"ר אהוד ערן (הוצאת ידיעות ספרים, 2007), הביוגרפיה אודות תא"ל ארז גרשטיין ז"ל, שנהרג כמפקד יחידת הקישור ללבנון (יק"ל) ונהרג ממטען צד בלבנון בשנת 1999. מפקדו בגולני, רא"ל גבי אשכנזי, כתב בהקדמה לספר כי "ארז היטיב להבין כי הזכות להוביל חיילים נקנית רק במתן דוגמה אישית ובמילוי חובת הכנתם, אימונם והובלתם מלפנים" (עמוד 15). כלל זה ראוי שיעמוד תמיד לעיני מפקדים בצה"ל.

"המסלול הארוך של ארז כמפקד בחיל הרגלים מתחיל כאן, בסיירת גולני" (עמוד 62), כתב ערן. מפקד צוות בסיירת בקרב הבופור במלחמת לבנון הראשונה, מפקדה במבצע "כחול וחום", וכן הלאה... תמיד היכן שיורים. בריאיון אמר כי הוא שואף "לעשות תפקידים... בקו הקדמי... רק קדימה, במקום שבו יש לי ידע מקצועי אדיר... הסביבה הטבעית שלי היא בקו" (עמוד 185).

ואכן, בשנים שצה"ל שהה בלבנון, בלטו בו מפקדים כמו גרשטיין ז"ל מגולני והאלוף (מיל.) יאיר גולן מהצנחנים, שחתרו למגע עם האויב. בספר מובא מסמך תפיסתי בו כתב גרשטיין כי בלחימה ישנה "חשיבות מכרעת לנטילת יוזמה" (עמוד 223). הוא עצמו פעל בהתאם לכלל שקבע. כך למשל, כמח"ט בלבנון, ב־1993, הוביל מרדף אחר שלושה פעילי חיזבאללה וירה אש לא מכוונת במטרה לגרום להם להיחשף. "המהלך הצליח. אנשי החיזבאללה ירו בחזרה וחשפו את מיקומם. ארז הוביל הסתערות והרגם" (עמוד 145).

הספר כתוב בצורה קולחת והסיפור כמו קופץ מבין הדפים, אך מביוגרפיה נדרש שתהיה יותר מחוברת הנצחה מעריצה לחלל שנפל, ופה דומה שהמחבר פספס. מהקריאה עולה כי המחבר הסיט הצידה והזניח עובדות ואירועים שלא התיישבו עם תדמית המפקד הנערץ, וחבל, כי יש מה להעריך ולאמץ גם כשמבינים שמדובר באדם בשר ודם, עם חסרונות. כך למשל, בספר דוחה המחבר את הדברים שכתב הפרשן הצבאי עפר שלח, שכקצין צנחנים לחם בלבנון, לפיהם קידומו המהיר של גרשטיין "בא לו בשל הצטיינותו ב"עשרות קרבות כיתתיים בלבנון", וכמי שהשתייך לקבוצת המפקדים שהצליחה כי פעלה כ"מ"כ כפול מאה" (עמוד 156). מנגד, ממרחק הזמן נראה כי דווקא שלח צדק. הפרשן (ולימים ח"כ) לא הביע אז זלזול בתכונות שגילו גרשטיין ודומיו או בהצלחתם בתפקידיהם הקודמים, אלא טען כי ישנו חוסר מקצועיות מובהק במעבר המהיר מתפקיד פיקודי אחד לבא אחריו, בלי להקדיש זמן להכשרה יסודית ומתאימה של יכולות הנדרשות בתפקידים הבכירים יותר.

כאמור, ראוי היה לכתוב את סיפורו באופן ביקורתי ואובייקטיבי יותר. מוטב היה גם, לו בכל אותם אירועים שתיאר המחבר, הוא היה מציין נתונים עובדתיים חשובים, כמו תאריך ומיקום מדויקים ככל שניתן. הדבר מקשה על התייחסות לספר כמקור רציני יותר. עם זאת, הספר מעלה תרומה חשובה בהצטרפו לקומץ הספרים שנכתב אודות מלחמתה הארוכה של ישראל בלבנון, ולמרות הביקורת התוצאה נותרה ראויה ומעניינת.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•פרל
תמצית געגוע

תמצית געגוע

אהוד ערן

ספר שמתאר תמצית געגוע. כשמו כן הוא.
מי שהכיר את ארז גרשטיין ז"ל באופן אישי, לא יכול שלא להתרגש מקריאת הספר, אם כי המציאות כצפוי הייתה מורכבת, צבעונית וייחודית יותר מהספר.
יהי זכרך ברוך !!

לפני 16 שנים•
★★★★★
•Hassone
תמצית געגוע

תמצית געגוע

אהוד ערן

ספר מעניין על אגדה.
הספר נורא כללי, מדבר על ארץ, על התקופה, על הגישות, משלב את ארז ואת התקופה, את הערכים והדלמות שהנחו והתקילו את ארז בתקופות שונות של המדינה.

ללא ספק, ספר מעניין על גיבור ישראל.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•אוריק
תמצית געגוע

תמצית געגוע

אהוד ערן

ספר מצויין על אדם מדהים שנפל בלבנון
למרות שאפילו בספר הזה לא ניתן עד כמה גדול המיתוס של ארז גרשטיין ז"ל

לפני 16 שנים•
★★★★★
•דן עדוי
תמצית געגוע

תמצית געגוע

אהוד ערן

ספר סוחף ומרגש,

סוף די מפתיע...

לפני 15 שנים•גיל