• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
גארו

גארו

מאת לאוני סוואן

הביקורת של יהודה

תמונה של יהודה
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
2.0
גארו

גארו

מאת לאוני סוואן

הביקורת של יהודה

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
2.0
תמונה של יהודה
הוצאה לאור:עם עובד
שנת הוצאה:2011
סדרה:ספריה לעם #638
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
מירב
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 14 שנים

“על פניו, גארו הוא ספר גימיק. כלומר, קראנו את "מותחן הכבשים"- גלנקיל, נהננו, צחקנו, אהבנו יותר או פחו”

4/13
ביקורות על גארו
הבאה
scoe
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 14 שנים•1 דקות קריאה

מבולבל. במילה אחת, בשתי מילים ויותר הסופרת לא הצליחה לשחזר את ההרגשה הנהדרת שהתלוותה לספר הראשון. אז הכבש ביטא את עצמו בתמימות וזה השתקף נפלא בטקסט ובהתקדמות העלילה אלא שכאן בספר ההמשך הסופרת מנסה ליצור מתח ומסתורין אך יוצרת בלבול מוחלט. הקורא לגמרי לא מצליח לרדת לסוף דעתה של הסופרת. מלבד זה לכל דמות אנוש או כבש הצמידה שם וגם כינוי, והבלבול חוגג. אין שום מסתורין אלא יש חוסר סדר, לא הבנתי את שרצתה לבטא, לא זיהיתי במי תלתה את החשד, לא הבנתי במי אני אמור לחשוד וכו. בסוף, תוך מספר עמודים קטנטן פתרה את כל העלילה. די בחייך! הבדל תהומי יחסית לספר הראשון שעליו אני ממליץ בחום רב.
שני כוכבים על הרעיון ותו לא.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של מיכל
מיכל
תמונה של Mira
Mira
תמונה של עולם
עולם
תמונה של שין שין
שין שין
ה
הקיסרית הילדותית
5קוראים|גיל ממוצע56|80%נשים

על המבקר

תמונה של יהודה

יהודה

ותיק
חבר מזה 15 שנים
73 ביקורות•303 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מקורית•ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של יהודה
יהודה
ותיק
חבר באתר מזה 15 שנים
ביקורות73
לייקים שקיבל303
דירוג ממוצע3.6 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מקורית25ספרות מתורגמת25מתח ריגול והרפתקאות10

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של יהודה

מעשה בעכבר שלא רצה להיות עכבר

מעשה בעכבר שלא רצה להיות עכבר

אהוד מנור

כתיבה מדהימה ביופיה, מדוייקת ורגישה המקרינה את אהוד מנור ז"ל במדוייק לקוראיו.
הרכות שבקול של אהוד כמעט שמורגשת והכישרון כמובן שמתפרץ בין השורות.
האיורים ברמה גבוה ביותר כיאה לספר מבית מדרשו של אחד מגדולי המלחינים.
החריזה יפה והתוכן לא נפגם מתוך אילוץ של חרוז לא במקום.
השילוב בין בעה"ח השונים והמסרים החינוכיים מועברים בקלילות והילדים זוכרים את תיאורי בעה"ח.
מומלץ בכל פה, הספר עומד בשורה אחת יחד עם קלאסיקות מוכרות אחרות. מקריא אותו בכל הזדמנות לאחיינים, יחד עם מיץ פטל, האריה שאהב תות, דר' סוס, מעשה בחמישה בלונים ועוד

לפני 13 שנים•
★★★★★
•יהודה
המדריך למתחילים בשוק ההון הישראלי

המדריך למתחילים בשוק ההון הישראלי

חזי שטרנליכט

היחיד מסוגו בארץ, פשוט.
כל מי שאחז בימי חייו עיתון כלכלי או שמע מהי ריבית יעריך את הספר. הכשרתי את עצמי להשיג כסף אך לא להחזיק כסף, כעת מבין זאת.
כיום בשפת הקודש לא ניתן למצוא ספר יחיד שיסקור בשיא הפשטות והעממיות את רובו ככולו של שוק ההון, החל מחישוב מדד כולל מתן דוגמאות, סקירת סוגי המדדים הקיימים, מבנה הבורסה הישראלית, הבנקים החברים בה.
ההבדל בין מק"מ לפק"מ - כל כך פשוט להבנה והמידע כל כך נגיש, עלול לחסוך לנו מאות שקלים ומעלה בשנה, אך יחד עם זאת לא נכלל בתכנית הלימודים של אף תיכון...
פרק המכאניקה של עולם ההשקעות מוסיף המון לתמונה הכוללת של שוק ההון הישראלי, הפרק מסייע להבין מהי חשיבות השפעת הגורמים הזרים על מצב הבורסה בארצנו הקטנטונת.
בפרק ג קצת מתמקצעים, אז רוכשים בשפה פשוטה את כללי האופציות, אג"ח, מק"מ ועוד. והכל כל כך הכרחי. כך גם לגבי המבוא הפשוט לחשבונאות.
כאמור ייחודיות הספר היא שאין עוד אף ספר דומה בישראל של היום. מעבר לכך הסופר ביקש לפשט את השפה והוסיף דוגמאות.

יחד עם זאת אציין שהכתיבה לעתים דחוסה וצפופה בנתונים, ויש להתרכז ולקרוא היטב משפטים מסויימים, לפעמים אף לחזור עליהם כדי להבין את מלוא המשמעות. משפטים אחרים נותרים סתומים גם לאחר קריאה חוזרת. בנוסף הייתי שמח אם הכותב היה מוסיף עוד דוגמאות, תרגילים לפיתרון עצמאי של חישובים פשוטים אך הכרחיים, טבלאות ותרשימי זרימה במקום טקסטים שוטפים, מעבר לתשימים הנהדרים ולדוגמאות ההכרחיות שנמצאות.

זהו ספר חובה, כמבוא כולל לשוק ההון. הספר חיוני עבור כל מי שהשיג והחזיק שקל בחייו.

כעת לא ניתן להשיג את הספר מלבד בכמה ספריות ציבוריות, הוצאת מודן הפסיקה להדפיס. אני מאמין שהסופר קיבל כל כך הרבה פידבקים מעודדים ברובם המכריע על המהדורה הראשונה כך שמעוניין לשפר את כתיבתו לקראת הוצאה מחודשת, מורחבת ומשופרת.
כעת מתחיל קריאה שנייה.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•יהודה
אבא עשיר, אבא עני

אבא עשיר, אבא עני

רוברט ט. קיוסאקי

למה מעולה? הצגת המציאות האחרת באופן כל כך פשוט ישיר ונגיש. המציאות האחרת עבור שכיר שכמותי היא מציאות של השקעה, או לפחות חשיבה בכיוון של יצירת מצב המניב רווח. והכל כל כך חדש עבורי שזה פשוט מכעיס.
מאז שאני זוכר את עצמי דחפתי למציאת מקצוע בטוח, שיכלכל אותי כמה שיותר שנים, בנוחות מירבית, תוך סיפוק היצר האינטלקטואלי וכמובן שיאפשר רמת מחייה מסויימת.

כעת לאחר שרכשתי מקצוע יציב ומכובד אני שם לב לכך שבעצם תמיד אאלץ לעבוד למען הכסף, אני מניע את כח הקנייה שלי, רק אני. במילים פשוטות אני מדמה את עצמי לשתיל קטן וירוק, שתלתי את עצמי, השקעתי בעצמי שנים של למידה אינטנסיבית וסכומי כסף לא מבוטלים גם מבחינת הכסף הפוטנציאלי שיכלתי להרוויח אם הייתי עובד במקום ללמוד. כיום כבר עץ יציב שעדיין ממשיך להתפתח מקצועית ושואף לגדול. מתחיל להניב פירות, לקראת התמחות רפואית. אבל מדוע לעזאזל לא חשבתי לשתול עוד עצים במקביל? כל פרנסתי היום תלויה בפירות שרק אני עצמי מניב. שום דבר מעבר לכך. אז נכון, לפעמים אני חוסך ומקבל ריבית מסויימת אך היא בטלה בשישים יחסית לעלויות המחייה, ושוב הכל תלוי אך ורק בי. ומה אם ארצה לנוח לרגע? לצאת לשנת שמיטה?.

כעת אני מבין היטב שקיימת מציאות אחרת, קשה מאוד אך אפשרית, של יצירת משאבים רבים במקביל שינבטו ויצליחו אף להניב פירות יום אחד. אני אהיה הגנן, לא עץ בגן. אני אדאג ואטפח את הנכסים שלי (נכס מלשון מכניס - לכיס).
תמיד ידעתי על קיומה של אפשרות זו אך לא היתה לי המוטיבציה, בגרות, או אפשרות להביט לתוכה. הספר מאפשר את ההסתכלות הזו לאופן ההתנהלות של המציאות האחרת.

נכון ט. קיוסאקי מציע הרבה טקסט שלעיתים אף מכעיס, לעתים נדמה כ far fetch. ייתכן שאני סתם עוד לקוח שרכש את סיפרו בדומה למיליונים אחרים? אולי זו סתם כתיבה חסרת תוכן שנועדה רק להעשיר את הסופר? אולי לא היו לו הורים אלה עשירים ועניים.
אבל לא כך, ברובו הספר מעודד חשיבה יצירתית מאוד, מעודד פריחה אישית ומיקסום פוטנציאל שכלי. עבורי הכתיבה נשמעה מאוד כנה. אמירות בסגנון רכוש חברים עשירים כי הם יוכלו לייעץ לך באופן הנכון ביותר נשמע כמובן מאליו, אני זוכר שאת מרבית הלימודים העברתי כשאני מתייעץ תמידית עם בוגרי השנה מעלי. תרום כדי לקבל חזרה. עניים רוכשים מוצרים על חשבון המשכורת במקום לרכוש בעזרתה נכסים. כולם אומרים שלא תוכל לעשות זאת אך מישהו תמיד עושה זאת בכל מקום ובכל זמן. את המותרות רוכשים בסוף ולא בהתחלה. שלם קודם לעצמך. נצל ושוב נצל את מקסימום היכולת השכלית שלך, קרא ספרים רלוונטיים, צפה בראיונות, קבל השראה מהאנשים הנכונים...
הספר נשמע כנה, ניתן לביצוע - כלומר אם לא אתעשר לפחות אדע שקיים מסלול אחר לחיים הנורמטיבים הממוצעים אותם אני חי. ממשיך לספרים הבאים: איי קיו פיננסי וגם סוגי הרביעים בקש פלואו.

נדמה שקיוסאקי יכל לכתוב באופן יותר מסודר. הטיפים והלקחים מפוזרים לחלוטין לאורך הספר, יש לשלות אותם מהפיסקאות. מה שמקשה על הסקת המסקנות הפרקטיות אפילו עוד יותר. יש מי שיאמר שאינו מכווין פרקטית.
מצד שני כך הכתיבה יותר אמינה ושוטפת וממילא עוצמתו של הספר לא בהוראות הפעלה של 1...2....3.....אתה עשיר, אלא בקריאת תיגר על חיי הקורא תוך כדי מתן דוגמא.

ניסיתי לקרוא את הספר לפני כעשור אך הפסקתי באמצע ולא הפנמתי את מסריו. את הספר ינצל היטב מי שיתעקשו איתו על קריאת הספר בגיל צעיר וגם מי שהגיע לשנות השלושים שלו.
לא אכעס אם לא אתעשר כמתואר בספר, אך אכעס אם לא ארתום את יכולת הקריאה שלי לספרות הנכונה בזמני הפנוי ואם לא אפתח את מחשבתי לכיוונים חדשים

לפני 13 שנים•
★★★★★
•יהודה
עולם הסוף

עולם הסוף

אופיר טושה גפלה

מיוחד בסגנון של אתגר קרת אך בוסר בהשוואה אליו. פנטזיה על גבול המשאלה. דימיון עשיר מתפרץ בספרו הראשון של אופיר טושה גפלה - הסופר בעל השם המאוד מוזר שחיבר ספר מוזר אף יותר. הקירבה לספר תודגש כלפי מי שאיבד קרוב או אדם חשוב אחר. אופיר פותח את הספר בתיאורים שנדמה שנלקחו ממרכז תל אביב, תיאורים שכיחים של רחוב ואנשים אך שמות הגיבורים לא מזכיר את ישראל כל כך.
העטיפה מרשימה ומאוד קשורה לספר ובכלל.
עץ החיים - עץ גנאולוגי משפחתי, בעל ענפים שנושרים ואחרים צומחים, חלק אף ניתלשים בעודם צעירים או סתם טרם זמנם. העלילה עוסקת בסופר בשם בן, שאשתו ניפטרה כשנה טרם התאבדותו.
שנה שלמה עבד על כושרו הפיזי כדי להכין את עצמו למפגש אם אשתו בעולם האחר, נשמע שידע לאיזה כיוון מסתובב הגלגל בעולם שכולו טוב. התאבד ביום הולדת, הגיע והתחיל לחפש. בדרך פגש את כל הענפים שקדמו לו, שניתלשו, שנשרו. אלה שניתלשו מוסיפים רובד מסקרן - מי תלש ולמה?

מיוחד ומושך, מצית את הדימיון. מוצג באופן יפה ואמין, ללא שום אזכרת שם האל או מלאכים, ללא גיהנום או גן עדן, פשוט עולם אחר. אוטופיה.
נהנתי מאמינות הכתיבה, הדימיון העשיר ואופן הצגת החיפוש של הגיבור, בעצם רומנטיקה שזורה במוות. אך לא בייסורים. מי לא יקנה?
היופי והשמחה שזורים יחד עם זאת בכאב ועצבות האנשים שנפלו לתרדמה, צמחים בבתי חולים, אלו שתלויים בין כאן לשם. להם ייעד הסופר תפקיד מיוחד. כך גם לא חס על הצוות הרפואי שמוצג שם כמי שמעודד את ההליכה קדימה.
דמויות הזויות מצטרפות, העלילה לא פשוטה ומשמימה, כל דמות מוסיפה לתבשיל.
לא ניתן להתעלם משימחת המפגש המהול בעצבות איומה בין הענפים שהצטברו בעולם האחר, וישנם הרבה.
נהניתי מהשונות, העושר ואמינות הכתיבה. הסופר הצליח להצית את דמיוני ולהציג אלטרנטיבה יפה לעולם הבא אם בכלל
ממליץ.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•יהודה
מעבר לספק סביר

מעבר לספק סביר

סקוט טורו

כתיבה יפה ומדויקת, נראה שהסופר מבין היטב במשפט, בהתנהלות בתי משפט ובדקויות רלוונטיות. מבחינת מותחן לא הייתי ניסחף ומכתיר את סקוט טורו כמלך המותחנים המשפטיים אך כן כמו שאמרתי אני זוקף לזכותו כתיבה מדוייקת של מי שמבין בבתי משפט ובסובב אותם. הכל מתחיל בעצם בבגידה, מבוגר שבוגד באשתו עם מי שיכלה להיות הבת שלו. פשוט.
תיאורים יפים, כתיבה עשירה ומכובדת, שפה גבוה שמתאימה לאווירת הספר.
ואז מסתבר שאישתו איבדה את חייה לאחר נטילת גלולות כלשהן- רצח או התאבדות? הסיפור מושך, המניעים לרצח לא ממש ברורים כשהמניעים להתאבדות נראים בהירים יותר. הכל מסתבך כשהבחורה הצעירה מתאהבת בבנו של אותו אחד עימו בגדה. סרט.
המבוגר הבוגד הוא בעצם שופט, כשהוא מזומן לבית משפט כחשוד הוא בהחלט יודע כיצד לענות ולהתנהל, מה שמעיד על מומחיות הסופר בתחום.

הספר מושך בקריאה, מעורר חשק לקריאה איטית מאוד, אולי על כוס קוניאק, כשמסביב ריהוט עץ מהגוני כבד, אווירת בית משפט. הקריאה הייתה איטית ונמשכה על מספר חודשים. ממליץ למי שמעוניין בספר כבד אך מושך, רהוט וממש לא קופצני. תיאור חייו של התובע המחוזי רק הוסיף.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•יהודה
אבירי הדרך

אבירי הדרך

מייקל שייבון

אין משפטים פשוטים. כל משפט משמש לתיאור הדמות : הלבוש שלה, המבט שלה, הלך הרוח שלה, מחשבות, לאן עיניה מכוונות, מה היא רואה במודע ובתת מודע ומה היא מרגישה כלפי מה שרואה. מי הם האנשים המקיפים אותה. אף משפט לא כולל פחות מחמש או שש עובדות.
אין משפטים פשוטים.
שייבון מתקמצן בנקודות סוף משפט אך פזרן בפסיקים.
בקריאה ראשונה חייב להודות שהלכתי כמעט לגמרי לאיבוד בממלכת הכוזרים, הביטויים והמשפטים החידתיים של הסופר.
אני לא מוותר, חש שיש הרבה מעבר, שהסופר השקיע בעבודת מחקר חריפה ויוצאת דופן בכתיבתו.
מצדיק קריאה שנייה.
בעצם ספר שמחייב קריאה שנייה כדי לחוות ולהבין אותו כבר מסגיר את הביקורת כלפיו.
סיימתי ומיד מתחיל קריאה נוספת. לאחר כעשרה עמודים שם לב ליופי שכתיבה. עוד תעודכן הביקורת אני מניח

לפני 14 שנים•
★★★★★
•יהודה
על העיוורון

על העיוורון

ז'וזה סאראמאגו

אם היה הופך לסרט הייתה הגבלת צפייה לגיל 14 או 18. מחריד ומזעזע, ספציפית ההגבלה הייתה על רקע תיאור נרחב של אונס קבוצתי, ממש עד לרמת הפרטים המסוייטים הקטנים.
בעצם סאראמאגו (האנטישמי סתם בלי קשר לביקורת) מציג את המבוא לקריאת הספר ״הדרך״. מתאר בלשון עשירה ובשפה ציורית מצויינת את התפשטות העיוורון הלבן בו אנשים מתעוורים ללא סיבה ברורה במהלך שמתאים למגיפה. עיוורון לבן כיוון שהמתעוורים רואים רק אור לבן ולא מחשיך עולמם, אפילו העדשה והקרנית הופכות לבנות. רק אישה אחת לא מתעוורת ומתארת את הזוועה לקורא.
כולם מאבדים צלם אנוש, היצרים הבסיסיים של אכילה-שתייה-שינה משתלטים על כל חלקה טובה, וכמובן מתוארת בהרחבה הסוגיה של עשיית צרכים במקום סגור או פתוח בו כולם מפרישים את הצרכים בכל מקום בו הם רוצים, הרי לך תמצא שירותים ובכלל מי רואה אותך? וסאראמאגו אינו חוסך בתיאורים מדויקים. לעתים נידמה שעיוורון הולך יד ביד עם דלקות מעי, ואולי זה רמז לאופי המחלה?.

הספר כתוב בשגיאות פיסוק גסות להחריד שכבר מזמן הפכו לסימן ההיכר של סאראמאגו. לעיתים מאלצות לחזור על שורות מסויימות כדי להבין מי אמר מה ולמי. אבל הפיסוק השגוי מוסיף לזרימת העלילה.
חיסלתי את הספר ביומיים. מושך.
למה? כיוון שהראייה היא חוש מרכזי וקריטי, ספר אחר שהיה יכול להיקרא ״על המישוש״/ריח/טעם... לא היה זוכה לאותה תשומת לב. באמצעות הראייה ניתן להרחיק לכוכבים.

מעניין ומושך, מזעזע היזהרו. לא מאתגר כל כך פילוסופית את המחשבה אבל בהחלט גורם לתהות. דמיינו את עצמכם נמשכים וצופים בסרט איום, נפגעים אך ממשיכים לצפות. עד הסוף ממש שואלים את עצמכם "מה יוצא לי מזה?".

בדומה לספרים רבים אחרים לא הייתי מפסיד אם לא הייתי קורא אותו ולא אגזים ואומר שייצאו מופסדים בעלי לב חלש ורגיש.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•יהודה
שושה

שושה

יצחק בשביס-זינגר

חשבתי ש״שושה״ יזכיר ולו במעט את ״העבד״ לאחר כחמישים עמודים התבדתי.
בשביס בכתיבתו כאילו בז לחלוטין ליהדות הישנה של החסידויות השונות, הדת הצרופה, חדרי הלימוד, אורחות החיים בכלל. אין אף מילה ברורה שפוגעת אך התיאורים לא מותירים ספק.
צוציק שגדל בחדר בוארשה, בן לרב הרובע, הופך למתמרד ומבולבל. משהו בסגנון הדתלש״ים ואף הרבה מעבר. אין שום/כלום/אף תיאור שמזכיר את חמימות היהדות, נאדה. אפילו אימו ואחיו מתוארים כספר עתיק לא מעודכן, שנקרא ודופדף עד שהפך כל כך מרופט, כאילו מעולם לא איבקו אותו. סתם פג תוקף. היהודי המתפקר לעומתו מוצג בהרחבה אך גם הוא לוקה, כך למשל מתוארים מספר מצבים של שיחות פילוסופיות להחריד בין אותם חברים של הגיבור שממש אבל ממש לא מובילות לשום מקום מלבד מעט תיאורים על מין, אהבה לנשים נשואות ואף חלוקה של אותה נשואה למספר גברים, בשם הפתיחות והקדמה.
הספר תופס צורה ברורה בעמוד מאה, שושה מוצגת כמפגרת בשכלה ולא מפותחת בגופה בדיוק כפי שמנסה בשביס להציג את היהדות הישנה ממנה שושה אינה מרפה במעשים ובדיבורים. נזכרת ומספרת ללא הרף את קורות המשפחה.
התמונה של בשביס חבוש כובע לבן, לבוש חליפה אמריקאית אופנתית מזכירה היטב את גיבור הספר, או לפחות את הנקודה אליה בשביס שואף.
האפילוג מסיים ועוטף את הספר היטב.
לסיכום ספר נחמד ולא יותר, לא מרגש כלל מבחינתי, לא מרתק ולא מושך. שווה קריאה למי שמתעניין מתוך אינרציה בספריו של בשביס. כך אני בחרתי את שושה, מכח הדחף שהעניק ״העבד״

לפני 14 שנים•
★★★★★
•יהודה
נמסיס

נמסיס

יו נסבו

נחמד מאוד, בסגנון של נסבו, קריא וזורם למרות שעמוס בשמות נורווגים קשים לשינון וחלקם אף דומים. אני כתבתי כל שם, תפקיד בעלילה, מספר עמוד בו הופיע לראשונה על הצד הפנימי של הכריכה. מאוד הקל על הקריאה לאחר מכן. ממליץ על הספר למי שאהב את אדום החזה, הכתיבה מורכבת, מאתגרת שכלית כראוי לספר מתח בו הכוכב הוא שוטר-בלש שאינו מלוקק.
העלילה מורכבת מאוד, מאתגרת כמו שציינתי. הניתוחים הפסיכולוגיים רק מוסיפים.
ההתקדמות לא מסובכת מדי, הסופר לא ביקש להקנות לספר טוויסטים מיותרים או להאדיר את הספר באמצעות כתיבה מתוסבכת. העלילה עקבית.
למי שקרא את אדום החזה לא יהיה קשה לחזות שגם הפעם נסבו פותר את העלילה במכה אחת, כך לפתע. מעמיס סימני שאלה לאורך כמאתיים עמודים ואז פשוט חותך. אך הפעם צפויה הפתעה נעימה, הפיתרון נדמה שהוצג במלה אחת. בחיתוך של עמוד או שניים, אך הוא מוצג שוב ואז שוב באור שונה בדיוק כפי שעולה בראשו של הארי הולה תוך כדי הבנת פרטים נוספים. נחמד מאוד ומקנה אמינות יתירה.
אישית הפריעו לי מספר סצנות אלימות מדי אם מבחינת רצח בדם קר או אונס וכד, למרות שמדובר במשפטים בודדים בלבד. דרך אגב את עניין תום וולר שנמשך מאדום החזה כדאי לנסבו לפתור כיוון שכל עיכוב הופך את הארי, את ביאטה החמודה ואת נסבו בעיקר, לטיפשים מדי או סתם נאיבים וזה מזיק.
לסיכום- ליצור מפתח שמות, לזרום עם העלילה, היא נפתרת באלגנטיות יחסית. ממליץ

לפני 14 שנים•
★★★★★
•יהודה

ביקורות נוספות על "גארו"

גארו

גארו

לאוני סוואן

אתחיל בסיבה בגינה הורדתי שני כוכבים מהציון שנתתי לספר: הוא מבולבל, העלילה מתפזרת לכל הכיוונים, קשה למצוא את הידיים והרגליים.

אני לא תופסת מעצמי גאון גדול, אבל עד היום האמנתי שאני מסוגלת לפחות לעקוב אחרי עלילה, שהבנת הנקרא שלי תקינה לגמרי, ושאני מסגולת לחבר כמה חלקים של פאזל לתמונה שלמה וקוהרנטית. או שנתתי לעצמי יותר מדי קרדיט, או שהבעיה היא דווקא אצל סוואן. עד עכשיו אני לא סגורה לגמרי מי או מה זה ה"גארו".

ולמה נתתי לו 3 כוכבים ולא אחד?
בגלל שהספר כתוב נפלא, בגלל שהקריאה בו העבירה בי הרגשה חמימה וצמרירית. בגלל שהוא מלא הומור, ונאיביות ילדותית ומתקתקה.

הסופרת הגרמניה, הכותבת תחת שם העט "לאוני סוואן", הבריקה בספר הביכורים שלה "גלנקיל" כשעלתה על רעיון גאוני- כתיבת מותחן קליל ומעט הומוריסטי, מנקודת מבטן של לא פחות מאשר- כבשים. גלנקיל היה הברקה, ואני לא יודעת מה ההגדרה של הברקה, אבל במקרה הזה נראה שהברקה הוא מאורע חד-פעמי, והניסיון לרכוב על הגל ולסחוט את הלימון עד תום לא ממש צלח.

עם זאת, קשה להתעלם מהעובדה שסוואן לרגע לא מתבלבלת. היא מפוקסת ומרוכזת בכתיבה דרך פיותיהם ומוחם של הכבשים, ולכן אקדח הוא לא אקדח אלא "ברזל יורה", בבואה של כבש המשתקפת על פני המים הוא בעצם "כבש מצולות" השוכן דרך קבע במי האגם (how cute is that??). עננים אינם עננים, כי אם כבשים המתעופפים להם בשמים. שוטרים הם "אנשי הכובעים" והדוגמאות עוד רבות. לפעמים נדמה לי שסוואן כתבה את הסיפור בעודה מתאכסנת באסם מלא חציר עם עדר כבשים, מלחככת עשב בזמנה הפנוי.

למי שלא קרא את גלנקיל לא אמליץ לקרוא את "גארו", מהסיבה הפשוטה שזה יהיה כמו להתחיל לראות סרט מהאמצע. גארו הוא ההמשך הישיר של גלנקיל. גם למי שכן קרא את גלנקיל, גארו הוא בהחלט לא חובה.

אני אוהבת בעלי-חיים והתחברתי מאוד לרעיון של סוואן. אני חושבת שהיא העבירה בצורה נהדרת את התמימות, הפשטות והייצריות של החיות הללו בשני ספריה. הפיסקה שכתבה בעמוד 255 של הספר הייתה, מבחינתי, שווה את קריאת הספר הכולו, שכן היא מבטאת בדיוק ובחן רב דבר שאני מאמינה בו מאוד, לגבי כבשים, עיזים, ובעלי-חיים בכלל: הם לא פחות טובים או חכמים מאיתנו- בעלי החיים הקרואים "בני אדם". פשוט יש להם פחות אמצעים;

"לבני האדם נדמה שהם חושבים יותר מיצורים אחרים. זו טעות. גם כבשים חושבים, בלי הרף, מחשבות-כבש עמוקות וצמריריות. אבל לבני האדם יש ידיים לתפוס בהן את מחשבותיהם, לאחוז אותן, לעצב אותן, למשוך אותן מענני עולם המחשבה אל אחו החיים, לכתוב אותן ולהעבירן הלאה, מראש לראש ומיד ליד".

לפני 13 שנים•
★★★★★
•יעל
גארו

גארו

לאוני סוואן

לביקורת הזו אפשר לקרוא "ולמרות הכול".
לספר שלוש נקודות (שלא קשורות לאיכותו הספרותית), שעומדות לרעתו, סיבות קטנוניות מטופשות שנמצאות בעיקר בראשו של כותב שורות אלו:
1. הספר מגיע אחרי ספר ביקורים חדשני מרענן משעשע שצופן בחובו הבטחה לגבי הסופרת.
2. הספר רוכב על אותו רעיון חדשני של קודמו (הכבשים שמפצחים את תעלומת הרצח), רק שמעצם היותו ספר שני, החשנות איך לומר כבר לא מחדשת.
3. הספר הגיע אלי עם המלצה וצרוף המשפט "צחקתי בקול רם" מה שהביא אותי לקרוא אותו בפה קפוץ ובזהירות רבה שלא לצחוק, היו פעמים שהרגשתי כמו תיכוניסט בטקס יום הזיכרון...

ועכשיו ל"ולמרות הכול"
ולמרות הכול הספר מצוין, ונעים לקרוא, עדיין מרענן, והכרות הכבשים מגלנקיל, חוסכת את החזרה לדף הראשון בו נמצאת רשימת הדמויות... שכן אנחנו כבר מכירים.
נקודת המבט של הכבשים מרעננת, וגורמת לך לחשוב איך נראים הדברים בעולמנו למתבונן מבחוץ.
התוספת המבורכת של העיזים למשוואה עושה טוב לספר, ומספקת אתנחתא קומית (לא שהספר זקוק לה). לדעתי הפוטנציאל בעיזים יכול היה להיות מנוצל יותר.
העלילה עצמה טובה, והמוטיבים של רומן בלשים שזורים בעלילה במיומנות.
הספר מומלץ, אשמח לקרוא את הספר הבא של לאוני סוואן, ולמרות כל שכתבתי, אני מקווה שלא יעסוק בכבשים.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•קורא כמעט הכול
גארו

גארו

לאוני סוואן

על פניו, גארו הוא ספר גימיק. כלומר, קראנו את "מותחן הכבשים"- גלנקיל, נהננו, צחקנו, אהבנו יותר או פחות- והניסיון ליצור "מותחן כבשים ועיזים" נראה מטופש.
ובכן לאוני סוואן עשתה זאת היטב, והגימיק הופך פשוט לדרך חדשה לספר סיפור.
בגארו עדר הכבשים המוכר נודד, כפי שהובטח לו בסוף הספר הקודם, לאירופה ומשתקע באחו של טירה עתיקה בצרפת. אולם החיים האידאלים, בהם "שדות ירוקים והמוני עצי תפוחים" מופרים בשרשרת של תקריות מוזרות ואף מפחידות למדי. הכבשים שלנו, מנוסות כבר בפתרון תעלומות רצח, יוצאות לפתור את התעלומה בסיוע כמה עיזים מהאחו השכן. הדרך לפתרון מסובכת כמובן, כשהכבשים מתקשות להבין את בני האדם והאנשים מתקשים להבין אלה את אלה.
הכבשים הן כל הכבשים המוכרות מגלנקיל, וכמה מהן מקבלות יותר תשומת לב מאשר בספר הקודם, וטוב שכך. החוויה בגלנקיל חישלה אותן ללא ספק, והן חכמות יותר, נועזות יותר ומורכבות יותר. העיזים, כמו שכבר ציינו פה, הן האתנחתא הקומית והסיבה למעשה שבשבילה היה שווה לכתוב ספר נוסף. הן סקרניות, אמיצות, פלספניות ובלתי צפויות. מה הפלא שהכבשים שלנו, שככלות הכל הן עדיין חיות העדר שיוצאות להרפתקה בקריאות "חציר!" קוראות להן "משוגעות".
התעלומה שהכבשים והעיזים פותרות מורכבת למדי ומערבת מספר רב של דמויות (שאנחנו מקבלים לעיתים גם את זווית הראיה הבלעדית שלהן) והיא מתבררת סופית למעשה רק בעמודים האחרונים ממש. הספר לא טורח להציג לנו שנית את הכבשים אלא מניח שאנחנו מכירים אותן כבר ונותן להם עומק נוסף, מה שמאפשר לקורא להתחבר אליהן ולדאוג להן משל היו דמויות אנושיות ממש.
התחלת הספר אמנם איטית ומוזרה במקצת, אבל שווה להשקיע ולהתמיד. רוב הספר מקסים, משעשע, מצחיק, מלא בשאלות פילוסופיות שנדונות בתמימות מקסימה וזוויות מבט מרעננות על חייהם המוזרים של בני האדם.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•מירב
גארו

גארו

לאוני סוואן

ספר משעשע ומלא הומור.
הדמויות הראשיות בספר הן כבשים, לא סתם כבשים עדר כבשים ולא סתם עדר, עדר שהוא עדר אירלנדי שנדד למקום חדש באירופה עם הרועה שלהם.
במקום מרוחק באירופה מוקף יער וטירה אחת משונה, שם הכל מתרחש.
אירועים משונים קורים והכבשים לא יכולים להישאר אדישים ומחליטים לפענח את פשר האירועים המשונים, ביחד עם חברותיהן למשק השכן הרי הן העיזים.
יש קסם מסוים בכך שמרבית הדמויות אינן אנושיות, כי אם צמריריות באווירת חורף רווי שלג אירופאי.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•scoe
גארו

גארו

לאוני סוואן

נהניתי מאוד מגלנקיל, קשה לי להגיד את זה על גארו - מבולבל מדי, עד הרגע האחרון לא הצלחתי להבין מי הוא הגארו (כנראה שבעייה שלי?) - עצם הרעיון לתאר את העולם מנקודת מבט כבשית ועיזית מקסים -אבל במקרה של גארו זה לא כל כך הצליח והניסיון לשחזר את גלנקיל המקסים,מבחינתי לא צלח וחבל.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•רוני
גארו

גארו

לאוני סוואן

נהנתי מהספר הזה, הוא חמוד בדיוק כמו הראשון.
מה שכן, הסוף הרגיש לי קצת מנסה להיות דרמטי בכוח עם כל המונולוגים הקצת תלושים מהמציאות.
אבל בגדול, הספר חביב ביותר, ואפילו הטוויסט בסוף היה חמוד ולא נדוש.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•פולי
גארו

גארו

לאוני סוואן

לפתיחה - פחות טוב מקודמו - גלנקיל, וזאת כי החידוש בסיפור שמסופר מנקודת מבטן של הכבשים כבר לא חדש.
נקודת אור- העיזים. למרות שלדעתי הן מפוספסות בתור אתנחתא קומית (אם אי פעם יעשו מהספרים האלה סרט, העיזים יהיו האתנחתא הקומית).
הסיפור עצמו פחות מתח אותי, ושוב לא כל כך הבנתי את הפינאלה שלו, אולי כי אני לא כבשה.
בכל זאת - מומלץ לקריאה בעיקר למי שאהב את גלנקיל ויכול לא לפתח ציפיות רבות מידי.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•אמיר
גארו

גארו

לאוני סוואן

9/10/18

גארו הוא ספר ההמשך למותחן הכבשים גלנקיל, שבו גיבוריו הכבשים איבדו את ג'ורג', הרועה האהוב.
למזלם הכבשים לא נשארו זמן רב ללא רועה . הם מקבלים במהרה רועה חדשה וצעירה, הלוא היא רבקה, בתו של ג'ורג', הרועה הזקן שמת.
רבקה ירשה מאביה לא רק את עדר הכבשים שלו, אלא גם את כישרונו לקרוא סיפורים באוזני הכבשים להנאתם הרבה. גם את כל שאר התפקידים, ובראשם חלוקת המזון, רבקה מבצעת טוב כמעט כמו שנהג לעשות ג'ורג' הזקן, כך שהכבשים מרוצים מאוד מהרועה החדשה שלהם.
חלומו הגדול של ג'ורג' היה לנסוע לאירופה, ויום בהיר אחד רבקה מודיעה לכבשים, להתרגשותם הרבה, שבקרוב מאוד היא תגשים את חלומו של אביה ותיקח אותם לטיול באירופה.

אבל כשהם מגיעים סוף סוף לאירופה, הכבשים מגלים שהיא לא מוצאת חן בעיניהם, ושונה מאוד מאירלנד מולדתם. שלג יורד כל הזמן, ואם לא די בכך הם נאלצים לחלוק את האחו שלהם עם שכנים לא רצויים - עדר גדול של עיזים, אותם יצורים קולניים ומטורללים, שחושבים שהם יודעים הכל, ומתנהגים כאילו הם חכמים יותר מהכבשים שלנו.

מהר מאוד מתגלות גם הסכנות האורבות לעדר שלנו במקום משכנו החדש. שוב הם מוצאים אדם מת שוכב מתחת לעץ האהוב עליהם, וביער הסמוך מתגלים עוד ועוד איילים מתים, כשהם משוסעים לגזרים. העיזים הידעניות מספרות שהטבח באיילים הוא מעשה ידיו של הגארו- יצור מקומי שהוא בחלקו אדם ובחלקו זאב, המפיל את חיתתו על כל יצור חי בסביבה, ונוהג לשחר לטרף בלילות ירח מלא, ולארוב לחיות ובני אדם כאחד.

מי ומה הוא הגארו? מדוע הוא לא פוגע בעיזים וטורף בעיקר ילדים, כבשים ואיילים? והחשוב מכל - איך אפשר לנצח אותו?
הכבשים שלנו ידרשו שוב להפעיל את כישוריהם הבלשיים, לפתור את התעלומה ולהציל את עצמם ואת הרועה שלהם מפני הסכנה.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•דוריאן גריי
גארו

גארו

לאוני סוואן

קראתי את הביקורות הקודמות לי על הספר מסכימה עם רובן. בניגוד לספר הקודם שהוא סיפור מתח מקורי ומצחיק, בספר זה מתמודדות הכבשים ורבקה עם תעלומה מוזרה ואף מפחידה, עם רצח אכזרי בלתי מובן, עם דמויות מוזרות ולא ברורות, ועם עזים!!!(זה לא הכפר האירי הקטן והמוכר)
גם פתרון התעלומה אינו פשוט ו"נורמלי", והסיפור בכללותו יותר מפחיד ממצחיק.

אני אוהבת את שני הספרים, ורואה התפתחות ונסיון של הסופרת לא להשאר בגבולות הסיפור המוכר והבנלי

לפני 12 שנים•טל
דירוג
4.0
לפני 14 שנים

“ספר משעשע ומלא הומור. הדמויות הראשיות בספר הן כבשים, לא סתם כבשים עדר כבשים ולא סתם עדר, עדר שהוא ע”