השם קונטה קינטה ילווה אותי כנראה כל חיי וזה למרות שמצב הb12 אצלי אינו מזהיר בלשון המעטה
כשקראתי את הספר בעשור השלישי שלי נקשרתי לשמות יותר מתיאור הדמויות מכיוון שזה הזכיר במשהוא בסוף שנות החמישים כשנתנו לי הוראה לשמור על העזים עד שאחי הרועה יגש להביא אוכל מהבית ותמיד שכח לבקש תוספת בשביל הזאטוט שרק סמך עליו לשמור על העדר
שורשים היכה בי בעוצמה אולי גם בגלל שהייתי רגשני ונוטה להיסחף לתוך הדרמה המשפחתית וניתוק הילדים וגם הבוגרים מהמשפחות האומללות
לא הייתי חוזר לקרוא את הספר שוב אולי בגלל העננה שריחפה מעל המחבר היל וחבל כי בזמנו הספר עורר גלים גדולים חיוביים
למרות הכל הספר ישמור על מיקומו הפיזי יחד עם הספרים שתמיד אוהב להתרפק בזכרונם













