• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
על תנאי

על תנאי

מאת אקירה יושימורה

הביקורת של דובה

תמונה של דובה
על תנאי

על תנאי

מאת אקירה יושימורה

הביקורת של דובה

תמונה של דובה
הוצאה לאור:שוקן
שנת הוצאה:2007
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
משה
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 9 שנים

“קיקוטאני הוא אסיר רוצח משוחרר על תנאי. הספר סובב סביב מאמציו להיקלט מחדש בחברה. הוא אט אט משקם את”

11/30
ביקורות על על תנאי
הבאה
ביבליו
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 14 שנים•1 דקות קריאה

למרות שהסיפור הוא סביב התרבות המרוחקת שכביכול זרה לנו- הסיפור אנושי ואוניברסלי.
דברים קטנים הזכירו לי שמדובר בספר יפני מלבד צורת הכתיבה היחודית, כמו העדר פסיכולוגים והיכולת של יפן להתמודד עם נפש האדם המודחקת כל כך.
15 שנה בהחלט יכולים להשאיר אותך ילד, וכך נראתה לי הדמות= עם רמה רגשית של ילד מפוחד, שומר טינה ומלא רחמים עצמיים.
נהנתי מהסתירות בין נפש האדם למעשים שהוא nסוגל לעשות והשיגעון האלים שלא פורץ החוצה.
מצאתי כמה אי דיוקים ואני מניחה שמדובר בתירגום לקוי או עריכה לא נכונה, וזה פגע בספר ובקריאה.
יכול להיות שזה בגלל קיצוץ הטקסט ממשפט ארוך לתמצות שהרס לי את הספר כמו שהוא.
לכן אני חושבת שמי שבאמת רוצה לקבל את חווית הקריאה יאלץ להזמין מאמזון UK (הכי זול) ת התרגום האנגלי.
הרי ממילא רק שני ספרים תורגמו לעברית והמתרגמת די הוזנחה כפי שנראה בקרדיט.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
E
E Dagger
תמונה של ג'יהאן
ג'יהאן
ר
רחל
תמונה של עולם
עולם
תמונה של חמדת
חמדת
תמונה של אנקה
אנקה
תמונה של yaelhar
yaelhar
תמונה של נוריקוסאן
נוריקוסאן
8קוראים|גיל ממוצע64|88%נשים

על המבקרת

תמונה של דובה

דובה

ותיקהעורך
חברה מזה 16 שנים
176 ביקורות•4 נבחרות•1,073 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מדע בדיוני ופנטזיה
תמונה של דובה
דובה
ותיקהעורך
חברה באתר מזה 16 שנים
ביקורות176
ביקורות נבחרות4
לייקים שקיבלה1,073
דירוג ממוצע4.0 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת54ספרות מקורית19מדע בדיוני ופנטזיה8

דיון על הביקורת

5 תגובות
אנקה
אנקה•לפני 14 שנים

טוב אצלנו ספינות טרופות בספריה העירונית. דוקא מומלץ.

לחמדת מסכימה איתך.
דובה
דובה•לפני 14 שנים

לא קראתי את פינות טרופות

חיפשתי אותו בגלל הסרט וקראתי את Zero Fighter
חמדת
חמדת•לפני 14 שנים

אנקה קראתי את ספינות טרפות שלו

והוא מצוין .
אנקה
אנקה•לפני 14 שנים

תיקון טעות : קראת?

אנקה
אנקה•לפני 14 שנים

דובה'לה קרת במקרה גם את הספר ספינות טרופות שלו?

ביקורת טובה:)
5 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של דובה

ההיסטוריונית

ההיסטוריונית

אליזבת קוסטובה

ביקורת אחרונה באתר?... עוד נראה.
הספר "ההיסטוריונית" כתוב לפי החוקים של ספרי המתח והפנטזיה:
יש בו מסתורין על ישות לא מהעולם הזה, סיפור בהמשכים שמסופר במכתבים בעיקר, אב שמספר לביתו (בלשון של מכתב/ספר רהוטה במיוחד, כי כך אנשי אקדמיה מדברים?)
ותופעות שמתקיימות רק בספרי מתח: הדמויות שנתונות בסכנה חושבות שזה רעיון מצויין להתבודד ולצאת מהמרחב המוגן שלהן וכמובן לעשות ההיפך ממה שאומרים להן ולצאת להרפתקה שנאסר עליהן.
הספר החזיק אותי עד הסוף והשפה והתרגום נפלאים, אבל ישנם כמה חוסר דיוקים שממש הציקו לי:
לדעתי דווקא סופרת שמתמקדת בהיסטוריה צריכה לטרוח מעט יותר בלימוד על הנושא המרכזי עליו היא כותבת.
הספר של סטוקר הוא בדיוני שמבוסס יותר על אליזבת ביתורי מאשר דרקול.
אמנם שניהם, בתקופות שונות, היו עשירים בעלי מעמד שהתעללו באכזריות בנתינים ואנשים שעשו טעות ונתקלו בהם,
אבל ביתורי גילתה את ה"ערפדות" וסחטה את דם הקורבנות מתוך מטרה להשאר צעירה ויפה כשדרקול סתם אכזרי בשביל הכיף+נקמה.
אפקט "צעיר לנצח" לא הובהר, כי אם כבר מתכננים להרוג את הערפד הראשי לא צריך לדעת איך הוא הפך לכזה.
הפריע לי שהסופרת התבססה על אגדות וסרטים מצויירים ולא קריאה אמיתית של האגדות,
כשהדמויות שבחרה כולן מסתובבות סביב ספריות ונוברות בספרים עתיקים.
נעיצת יתד מעץ חייבת להיות מעץ הצפצפה, ממנו נעשה הצלב לישו.
הרי ישו קדוש לפי הנצרות והערפדיות היא משהו אפל, שטני, שיש לנופף מולו צלב מכסף ושום שכאמור ריחו בלתי נסבל ליצור חשוך...
שיהיה ברור- שום (ובצל) ממריצים את הדם והופכים את האדם לפחות רוחני לפי כמה עוסקי דת וכתבים עתיקים.
אין קשר לריח.

העלילה עצמה מרתקת, המחסור בעובדות זעק לשמיים אבל הסופרת כתבה ספר לפי הכללים וזה מורגש.
הייתי שמחה אם לדמויות יהיה אוצר מילים שונה, ניסוח המכבים היה זהה ובאותה שפה.
זה מוריד מהאמינות.

ואולי היא תרים את הכפפה ותרשום על כמה פסיכים אחרים כמו אליזבת' בתורי או זיל דה רה.

לפני 13 שנים•דובה
שתי רווקות זקנות

שתי רווקות זקנות

טומאזו לנדולפי

דעותי חלוקות לגבי הספר.
מדובר בשני סיפורים קצרים, מצחיקים, טרגים, יחודיים מאוד.
נהנתי מאוד מהכתיבה, מההתעקשות של הסופר לא להרחיב במילים כדי לא להיות "מאלו" ולא לספר את מחשבתו של קוף או להסביר את התנהגותו, מפני שקוף הוא בעל חיים והסופר הוא אדם ולכן אין באפשרותו להבין את מחשבתו של הקוף.
מדובר בשכונה עתיקה ואנשים עתיקים, שכונה אפורה מאבק שמתנהלת לאט מאוד.
שתי רווקות זקנות שהנחמה היחידה שיש להן אחרי מות אימן השלטנית הוא קוף שהביא איתו אחיהן הצעיר מאחד מטיוליו בעולם, ממש לפני מותו.
האם קוף יכול להיות אחראי למעשיו - בעיקר אם אינו דתי?האם עליו לשלם על השתנה על סמלי אלוהים?
הדיונים של אנשי דת בהתנהגותו ההזויה והמעניינת של הקוף היתה גם היא שבירה פילוסופית של הקידמה אל מול חוקים נוקשים של הדת השמרנית, הקבועה, כשדבר אלוהים ברור וידוע לכולם.
מאזן הכוחות בין האחיות נפרש לפתע בבהירות כשכומר צעיר מאבחן את הסיבה לאטימות הדתית של שתי הרווקות הזקנות, אבל הסופר צדק- הקוף האומלל לא יכול היה לבחור סנגור גרוע יותר.
אבל אני קיוויתי לסוף טוב.
המציאות אכזרית וחסרת היגיון, אם כבר יוצרים לי מציאות מקבילה אני מעדיפה שהיא תהיה טובה.
מוותרת על סרטי אימה ומעדיפה סופים טובים.
לכן הסוף של הספר ממש הרס לי את הסופר, הסיפור, הכיף.
דווקא מפני שהסוף היה מיותר, ולא חשוב במיוחד. מוות סתמי שלא שינה דבר בעלילה באופן ממשי הכעיס אותי מאוד.
הספר ורכב משני סיפורים, אבל הבנתי שגם הסיפור השני, מיוחד ומרתק כל שיהיה- סופו נוראי.
לאט לאט, מתמודדת. חושבת לאיזו רשימה אני דוחפת אותו. האם סוף רע יכול להיות ב"טובים" אם זה רע בשביל לעצבן אותי? סאטירה שהשתבשה?

לפני 13 שנים•דובה
איורוודה תרופות ביתיות

איורוודה תרופות ביתיות

לאד ואסאנט

מי שמכיר אותי יודע שהמחשבה על הודו יכולה לגרום לי לרעוד מזעזוע.
אינפוזיה של שתן לוריד כדי לרפא טיפוס הבטן נראה לי תמוה יותר מאנטיביוטיקה,
שלא לדבר על התנאי מחייה וזיהום האוויר לא מעבירים תחושת הבריאות וניקיון שהייתי רוצה להאמין שדרושה לרפואה.
אבל ההתעקשות של אחותי לדבר על היסודות של רפואה שבסיסה לפני אלפי השנים, רפואה שאינה מכילה פריטים ותוספים מן החי או כימקלים, תרופות טבעיות שלפיהן ריפאו כשלא היה מכשיר סיטי ורנטגן... תודו שזה נשמע חלומי!

בהודו הרפואה מתקדמת מאוד, ומשלבת על הרפואה העתיקה הזו בין השאר.
(תכלס כתבי הרפואה האורוודית של הודו קיימים יותר ממה זמן מבריאת העולם ע"פ הדת היהודית!)

ידעתי שאחותי תתאהב בספר (ספר אחר ממש לימד רפואה והיא מתעניינת יותר בהכנת תרופות) ואני מודה שלקחתי ממנו כמה דברים.

היתרונות: ישנו שאלון /סימון תסמינים שממלא הקורא וכך מגיע לתרופה לבעיה ממנה הוא סובל.
הספר מציע פתרון ותרופה לכמעט כל מחלה או בעיה בריאותית שכיחה.
הספר מדגיש קשר בין נפש לגוף. כמו כן זו רפואה שלמה אינה מבוססת על הויטמינים החיוניים מהחי.

החסרונות: ישראל זה לא הודו. אין כאן קוקוס הישר מהדוכן פירות הסמוך והרפואה העתיקה הזו מבוססת על השטח החקלאי העצום שיש בהודו והפירות שפשוט אין פה. כמו למשל הגזר העצום שיש להם שם לנו יש בדיחה כתומה לעומת הפאקינג גזר של הודו!
משמעות הסמלים בהודו אינה ממש סמלית בעיננו, לכן הזהב של הטבע, התכשיט של קרישנה- נוצות טווס - לא נראה לנו המערבים כמשהו עם ערך רפואי.

לפני 13 שנים•דובה
האדם המבקש את האהבה

האדם המבקש את האהבה

פיטיגרילי

כמה שמחתי למצוא את פיטיגרילי! אחרי שקראתי את "הניסוי של השופט פוט" מיהרתי להתעניין במי הגאון הזה שהצליח למקד אותי בפילוסופיה סאטירית שכזו, ומזל גדול ישנה ויקפידיה ובוקספר.
אז כל מה שמצאתי-3 ספרים - מיהרתי לרכוש.
חיכיתי למצב רוח מיוחד וזמן פנוי כמו לפני אלבום איחוד של סיימון וגרפונקל, ומה גדולה היתה אכזבתי...
"האדם המבקש את האהבה" הוא למעשה תרגום נוסף של "השופט פוט".
אני מניחה שההצלחה של ספריו ושמו גרמו להוצאה אחרת לכתוב תרגום. הוא פחות טוב לדעתי.
בלית ברירה אאלץ לקרוא את "קוקאין".

לפני 13 שנים•דובה
זבנית

זבנית

סטיב מרטין

יש משהו בקומיקאים ושחקנים שבוחרים לוב בתפקידים קומים, שכשהם כותבים ספר עלילתי זה חייב להיות טבול במעט בדידות ועומק.
סטיב מרטין מצליח לתאר דמויות אמינות כצופה מלמעלה, ולמרות שאין דרמה אמיתית ישנו שינוי קל באורח חיי כל הדמויות המעורבות, מה שמתואר בשנינות מצליחה שלעיתים מזכירה סרט.
האבחנות הדקות על מחשבותיה או הבנתה של דמות זו או אחרת מתוארים בחן ולפעמים גרמו לי לצחוק בקול רם, אבל אם הייתי מעמידה את עצמי במקום אחת מהן סביר להניח שזה לא היה מצחיק כלל...
למעשה אחד הדברים שאהבתי מאוד זו הביקורת הנסתרת והעדינה כל כך שאין בה באמת שיפוט. הוא מתאר את אופי חיי ידוענים, קהלי יעד לאופנה או מסעדות, נשים סקסיות, גברים ריקנים עם אובססיה כלשהי, נשים בגיל מעבר שנואשות לאהבה או גברים חסרי ניסיון עם המון תשוקה.
עוד תחום ששמתי לב אליו בהרבה קומיקאים הוא הדיכאון והחשש שלעולם לא תהיה נורמאלי באמת, החרדה הקטנה שמצריכה תרופות וההרגשה שאינך ראוי אז למה זה מגיע לי ואוטוטו דה נעלם.
מודעות עצמית בוהה מאוד, סטיב מרטין מרגיש כלפי כל משולש האהבה (וליסה שנדחפת).

מה שאהבתי באמת זו ההרגשה הכללית שהספר השאיר לי: אנחנו למעשה חסרי אונים בעולם הזה, ומתנהגים כילדים שמעמידים נים שהם מבוגרים כי אין לנו באמת ברירה.
אין לנו מושג איך להתנהג ומה הנוהל המקובל אבל אנחנו דואגים להראות כאילו אנחנו יודעים מה אנחנו עושים.

לפני 13 שנים•דובה
האחוזה במעלה הנהר (עמיחי 1955)

אניה סיטון

האחוזה במעלה הנהר (עמיחי 1955)

אניה סיטון

אין דברים כאלו. לא קיימים יותר סופרים שמסוגלים לכתוב כך.
מעבר לתקופה ולעלילה הפתלתלה, חסרה לי כתיבה כזו. תיאורי רקע, דמויות, אפיונן המוגדש יותר ופחות.
אני מתגעגעת למשהו שהיה שם לפני שנולדתי ולא יחזור יותר.
מה יש לנו כעת? אדגר קרת? דן בראון? הם מצוינים, אבל הסיפורת הישנה שמכונה "הרומן הרומנטי" עולה עליהם בצורה ניכרת.
אם עוד מישהו ישאל אותי איזה ספר חדש אני ממליצה לו אני חושבת שאקח את הספר הזה עם כל משקלו ואמסור אותו למי שמסרב לקרוא משהו "לא עדכני" כל כך ומפסיד ספרות אחרת ושונה לגמרי ממה שהוא מכיר.
הנשים לא נאבקות על חייהן כמו בספר הזה. הגברים האכזרים לא נכתבו אלא כצל של ניקולס.
ספר עבה, מכוער, לא נוח, כתב קטן, בסביבות ה350 עמוד, שווה כל רגע.

לפני 13 שנים•דובה
תת-תרבות פאנק - משמעותו של סגנון

תת-תרבות פאנק - משמעותו של סגנון

דיק הבידג'

אני חוששת שהספר הזה טועה בגדול. הפאנק התחיל בארה"ב ולא בבריטניה, הסקס פיסטולס אמרו את זה בעצמם- הם הושפעו מהרמונס.
הם העתיקו כל מה שיכלו, שאבו דעות ומילים וגישה מכל מקור זמין, אפילו פטי סמית היתה בשוק מהמהירות בה נלקח להיט אחרי הופעה שלה והפך לקאבר דורסני.
הספר הזה משעמם ולא רק מפני שהפאנק הבריטי הוא הצגה של לבוש ועלאק אנרכיה אלא מפני שהוא היסטוריה והיסטוריה זה משעמם.
האופנה, התרבות שנבנתה, הרקע למוזיקה והתרבות הזו והתת קטגוריות שיצרה לא משנים ולא מכוונים ממילא מפני שבניגוד למוזיקה אחרת פאנק לא דורש תהילה ושמותיהם של אמנים, המראה שלהם והאלבומים או שמות השירים אינם אומרים דבר.
אם אינך יכול לראות את זה בהופעה זה לא קיים.
אולי בגלל זה הנרי רולינס ממשיך להופיע, משוחח עם הקהל במקום לשיר fuck this shit, הגישה נשארה.
אולי בגלל זה מי שמחזיק תקליטים ודיסקים של להקות שניכחדו נחשב לדינוזאור חובב רוק.
הספר של דיק הבידג' מתאר אופנה והתנהגות, רקע היסטורי ואופי. אני אומרת שזה עוד דבר מגעיל במי שרואה מוהק והצבע שיער והמעילים והג'ינסים והקעקועים את ה"מדים".
צפו בSLC Punk! ותראו איך אפשר להיות פאנקיסט ובנאדם.
ותנו כבוד למלכה, אף אחד לא אוהב nazi punks.
ספר זבלה.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•דובה
The Hitchhiker's Guide to the Galaxy - all five books

The Hitchhiker's Guide to the Galaxy - all five books

Douglas Adams

כילדה מאוד אהבתי את הספר העברי עם העטיפה המצוירת, כשהסופר הוא "דוגלס" ואפשר לקחת את הספר לכל מקום מפני שזו חוברת דקיקה.
זה היה הספר שבנה חלק מההומור המעוות וה"אישי" שלי שגרם לי לשאול זרים שאוכלים בוטנים היכן המגבת שלהם, ולכתוב על המחברות החומות בבית הספר "בלי פאניקה" בדפוס אדום ובולט.
אפשר לומר שזו הסידרה שליוותה את ילדותי, עד שמצאתי את סדרת רייבנלופט.
מעולם לא הגעתי לחלק האחרון של הסדרה (מכל הסיבות הנכונות כמובן) ובשבוע הספר מצאתי אותו ורכשתי אותו מתוך הבטחה פנימית שאגיע אליו אם רק יבוא לי לקרוא בדיוני שוב, במצב רוח בנכון, כשלא אהיה אדם עסוק שקורא זבל רציני.
ואז קיבלתי את חמשת חומשי המדריך בספר גדול, כריכה קשה, באנגלית.
ביראת קודש פתחתי אותו, מתוך מחשבה שהאנגלית תדחה אותי או שההומור שלי כילדה שונה עכשיו ואגלה שוב שמה שראיתי בבגרותי כ"גאוני" יתגלה כדבילי.
זה לא היה המקרה הפעם! כמה בדיחות פספסה הגרסה העברית! כמה שנינות הפסדתי כי בכיתה א' לימדו אותי לקרוא רק בעברית!
וכך הגעתי גם לספר האחרון בסדרה, שמסכם ומזכיר לי שדאגלס השפיע על צעירים נוספים לכתוב, ולשתף את אלמנתו. איזה מזל שהיא גם בקטע :)
כל כך אהבתי שאני רוצה לחפש את עולם הדיסק לכל כרכיה באנגלית, מה הסיכוי שאמצא את זה ;)

לפני 13 שנים•דובה
חמישים גוונים של אפור

חמישים גוונים של אפור

אריקה לאונרד ג'יימס

טוב, כסיפור ועלילה- אהבתי. הכתיבה - נוראית.
פתחתי ראש ובאתי לספר מתוך ידיעה שיהיה שם סאדו מאזו קליל ותיאורי סקס ואפילו התרגשתי מהרעיון, באמת שאני לא ילדותית כדי לצחקק כשכתוב מילה גסה... אבל נראה שהסופרת היתה מספיק ילדותית כדי לעשות את הצחקוקים בשבילי.
מגע מיני ראשון הוא שם את הקונדום על ה"זה" שלו.
והסקס היה "מהמם" ו"מדהים" ובמהלכו היא הצליחה לומר את המילים שחורות על עצמן כמנטרה לאורך כל היצירה הספרותית הזו: "שיאו... אני מתה... כריסטאן!..."
כי שלוש נקודות זו הדרך הכי טובה לתאר משהו בלי לתאר אותו (...)
לדעתי בתוך תוכנו הנשים יש איזה צורך במפלצת כוחנית ש"תזיין לנו את הצורה" ולמרביתנו יש איזו פנטזית אונס, אבל המילים "אני מתכוון לזיין לך את הפה עכשיו" לא מופיעות בפנטזיה שלי.
או שהתרגום נורא או שהסופרת זקוקה לסופר צללים.
בכללי זה עשה לי חשק לקצת בדס"מ בחיי, לא מדמיקולו עשיר ובלי ה"שיאו!" ובלי המילמולים והאנחות המטופשות.
וברצינות- אני מכירה את העולם הזה מבחוץ, היכרות עם אנשים מכל הסוגים, מאסטרים, מלכות, סאבים, עבדים ושפחות. התרשמתי ואפילו התאהבתי בחלק מהדברים (פעם בתקופה שהייתי גוטית) וחשוב לי לציין שספר כזה מגחיך את הקהילה הזו בארץ ובעולם.
ממליצה להכנס לפורומי "בדס"מ" ישראלים ולקרוא סיפורים קצרים של גולשים וגולשות כדי להתחרמן באמת.
ואם תסלחו לי אני מתכוונת להרים צלצול למאסטר שהכרתי ולשאול אם בא לו לפגוש אותי ב"כלוב" להשלמת פערים :)

לפני 13 שנים•דובה

ביקורות נוספות על "על תנאי"

על תנאי

על תנאי

אקירה יושימורה

***בתגובה לסקירתי על "ספינות טרופות", ספרו האחר של אקירה יושימורה, מורי כתב לי לנסות גם את "על תנאי". לכן, את הסקירה הזו אני בוחר להקדיש לשני אנשים: למורי, שהמליץ. ולסקאוט, הממזרית הקטנה, שהביאה לי אותו, אבל לא לפני שעשתה לי ספויילר, ומה שמוזר זה שהיא ספיילרה לי מבלי לקרוא את הספר, רק מריפרוף בעמודים האחרונים! (אגב, סקאוט, תקראי אותו, אל תסתפקי בעמודים האחרונים. יאמר לך כל מי שקרא אותו, שבספר אין תיאורי מין ואלימות ברוטליים כמו שאולי את חושבת בגלל הנושא שהספר הזה עוסק בו, הוא זהה בסיגנונו ל"ספינות טרופות" כי כזה הוא יושימורה).

*

יפן היא ארץ השמש העולה. ארץ השמש העולה? יש לי הצעה לשם מוצלח בהרבה: ארץ הכוכב העולה!
והכוכב העולה הוא אקירה יושימורה. הוא פשוט כובש אותי עם כתיבתו, שיש בה המון שקט שלווה ורוגע ועדינות יפנית כזו, אך כזו שמהדהדת ועושה הרבה רעש בפנים בתוך ליבם של הקוראים.
רק חבל שתרגמו לעברית רק שניים מספריו - כך שאנחנו עוד לא יודעים בדיוק אם אכן מדובר בכוכב ספרותי או שמא סתם מישהו שיצאו לו שני אודישנים מוצלחים בפוקס...


יש תוכנית כזו בערוץ כאן 11, והיא נקראת "תנו לנו לעבוד" (https://www.youtube.com/watch?v=6_SJ-bYNaJA)
התוכנית עוסקת באנשים עם נכויות שונות, שכתוצאה מהנכות שלהם ומהסטיגמות עליה, לא קיבלו אותם לשוק העבודה. בסידרה, בעזרת אנשים מההפקה שעוזרים להם ומכוונים אותם, הם נפגשים עם בוסים שמראים שאפשר גם אחרת, וכן לשלב אותם בשוק העבודה ואף בהצלחה רבה כששני הצדדים יוצאים בעצם נתרמים מכך.

התהליך שהאנשים עוברים בסדרה הזו, הזכירו לי במעט את התהליך שעובר קיקוטאני בספר.
קיקוטאני הוא אסיר משוחרר. איזור הנוחות שלו היה הכלא, אליו הוא התרגל. כשהוא משתחרר הוא יוצא אל העולם שבחוץ, לאט לאט הוא צריך לדעת ללמוד להתרגל לחיים שבחוץ, לחיים אחרים של עצמאות, עבודה וחברה.

האם ניתן להשוות בין אסיר משוחרר לבין אדם עם מגבלה? בהחלט. הטייטל הזה של אסיר משוחרר, אדם שביצע פשע בעברו, הוא מגבלה לכל דבר. הטייטל הזה רודף את האסיר המשוחרר, במקרה הזה את קיקוטאני, לכל שארית חייו, ומעיב עליו כמו כתם בכל אשר יפנה, בין אם לשם מציאת תעסוקה או ניהול קשרי חברה עם אנשים שונים, ובין אם זה לבד עם עצמו כשהזיכרונות צפים ומעיקים על נפשו.

לאחר היציאה מהכלא, קיקוטאני הוא כמו הרוח של עצמו. הוא מרוכז בלקום כל בוקר לעבודה (שאותה מצא בזכות אנשים שדואגים לאסירים משוחררים, שסידרו לו אותה) ולחזור אליה בערב. הוא חי את החיים הפשוטים, מאחר שגם זה יותר מדי בשבילו. למען האמת, נדמה שהוא כבר לא ממש חי, הוא לא מרגיש חלק מהחברה, הכל מסביבו השתנה בזמן שהותו בכלא והוא לא מוצא את מקומו. הוא בסך הכל "מעביר את הזמן" עד שייעלם פיזית מן העולם. הוא מרגיש מצולק.

בעקבות שיחרורו מהכלא, חוזרים ועולים וצפים אצלו פתאום הזכרונות מהעבר בתדירות גבוהה יותר מאשר היו בתוך הכלא, זיכרונות על אשתו הבוגדנית ועל חמת זעמו הבלתי נשלטת. איך זה ישפיע על חייו - האם ידרדר אותו אל העבר, או שמא יהפכו אותו הזיכרונות לאדם אחר, מתוקן יותר, כפי שמצפים ממנו קציני המבחן האחראים עליו?

דמותו של קיקוטאני סיקרנה אותי מאוד. אף על פי שזו דמות של אסיר משוחרר, התחברתי לדמות הזו כל כך. הכתיבה של יושימורה, כאמור, פשוט יפהפיה. והספויילר של סקאוט בכלל לא הרס לי את החוויה (כמו שהיא תמיד אומרת לי: "לא תמיד הסוף זה העיקר, לפעמים הדרך לא פחות חשובה") - לבי פשוט נצבט בסיום... מומלץ בחום!


אז לסיכום, הגענו לשאלה המרכזית: מהו הספר הטוב ביותר שכתב אקירה יושימורה - "ספינות טרופות" או "על תנאי"?
ובכן, כדי שאוכל לענות על השאלה הזו, צריך שיתרגמו את שאר ספריו של יושימורה (עינת קופר, שומעת?), כי התחרות כאן צמודה ביותר...

לפני 4 שנים•
★★★★★
•זה שאין לנקוב בשמו
על תנאי

על תנאי

אקירה יושימורה

סיפורו של אסיר משוחרר שמשתחרר מהכלא לאחר מאסר עולם ומנסה בכל כוחותיו להיטמע בחברה.
היופי של הספר הוא ברכות בו כתוב בעודו מייצג את מחשבותיו של רוצח שאינו חש אשמה.

לאחר שחרורו הכל נראה שונה - הוא עתה בודד וחסר כל, העיר שהכיר השתנתה מקצה לקצה, הוא אינו מתמצה בטכנולוגיה החדשה.
הדבר היחידי שלא שונה זה היחס שלו כלפי מעשי העבר.

יחד עם הגיבור, הקורא מרגיש חוסר אונים שהולך ומתעצם לקראת הסוף המר.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•חילזון עם קפוצו'ן
על תנאי

על תנאי

אקירה יושימורה

ספר מאד מענין, לא קל לקריאה, המשקף באופן מאד מפורט את חיי האסיר המשתחרר לאחר שנים ארוכות בכלא. לבטיו, יסוריו מחשבותיו וההסתגלות לחיי החופש שאינן כה חופשיים אצלו.
קיקןטאני ישב בכלא 15 שנה בתנאים לא קלים ומשתחרר בלויו קצין מבחן שילווה אותו, כל חייו, בהסתגלות לחיים בחוץ. נכלא כאדם צעיר והשתחרר שיחרור מוקדם כאדם בשנות ה 40 לחייו. הספר מספר בתאורים מפורטים על חייו ומחשבותיו בהמשך מסופר גם חטאו. השחרור והיציאה לעולם לא קלה. בתחילה יש לו הרגשה של פחד מהעולם הפתוח והמעבר מ4 קירות שסגרו עליו. בהמשך מתחיל שחרור ומבצבץ אושר. אבל לעולם מלוה אותו פחד שאחרים ידעו על הפשע שעשה וזה מעיב על חייו. לכן אין לו חברים מפני שישאלו על עברו והקשר היחיד עם העולם הוא מקום עבודתו כלולן והפגישות החודשיות עם המלוה שלו.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•אסתר
על תנאי

על תנאי

אקירה יושימורה

סיפורו של קיקוטאני, אסיר עולם שמשתחרר מהכלא היפני לאחר שקיבל חנינה, הספר מתאר את הקשיים שאסירים חווים במעבר החד מתא קטן לעולם הגדול והפתוח.
לאט לאט לאורך העלילה הקורא מגלה על מה קיקוטאני נשפט ומה גרם לו להגיע למצב שבו הוא צריך לבצע את הפשע.
ישנם תיאורים רבים של מצבו הנפשי ודילמות לגביי חרטה על המעשים שנמשכים עד לסוף הטרגי של הספר.
הגעתי לספר דרך ביקורות בסימניה ואשמח להמליץ עליו הלאה.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•אור
על תנאי

על תנאי

אקירה יושימורה

מקובל לחשוב שהשונות הגנטית בין בני האדם קטנה מאד. אנחנו דומים בצרכים שלנו בהתנהגויות וגם בתגובות. השונות הניכרת בין בני האדם היא בתרבות המעצבת אותם. ונראה לי שהתרבות היפנית כה שונה מהתרבות בה אני חיה, שנראה כאילו היפנים חיים ביקום אחר.

זה סיפור על חרדה ומחילה. קיקוּטאני שהשתחרר אחרי 15 שנה מהכלא לשחרור על תנאי: הוא יהיה בפיקוח קצין מבחן לכל ימי חייו, ואת ההתנהגות המופתית שהראה בכלא יהיה עליו להפגין מעכשיו והלאה בכל זמן ומקום. את החרדה העמוקה שלו מהחיים, מהבושה, מלתת אמון באחרים, מלחשוף את עצמו בפני אחרים חיב קיקוּטאני להסתיר בכוח: אסור שאף אחד ידע מה הוא מרגיש. הוא משיג עבודה בלול תרנגולות להטלה, שהוא תמונת ראי של חייו. כדי לענות על צורך אנושי בקשר הוא מגדל דגים באקוריום. ומוכן להסתפק בחיים כאלה - הכוללים עבודה קשה, שיחה פעם בשבועיים עם קצין מבחן מעודד, קצת אלכוהול לפני השינה והבנה שלעולם לא יוכל לחזור לחיים כפי שהכיר אותם לפני המאסר.

אקירה יושימורה כתב כ 20 ספרים שרבים מהם היו רבי מכר בארצו. כתיבתו זורמת, הסיפור שקט ומהורהר (ומעניין), מתקדם לקראת אסון, והפער בין מה שמדמיין הקורא לבין מה שבאמת קורה כולו לטובת הסיפור. והשוני התרבותי? ניכר בכל פינה בסיפור. מסתבר שבעיני יפנים ישיבה בכלא היא בושה שאי אפשר לשאת אותה. מוזרים.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•yaelhar
על תנאי

על תנאי

אקירה יושימורה

ספרו השני של אקירא יושימורה ואני ממליצה בחום.
שוב צורת הכתיבה העדינה שלו, כאילו הדיו בקושי נוגעת בדפים.
לרוב בספרים אתה מתחבר לדמות לקראת סוף הספר... לוקח זמן להכיר אותה ולאהוב אותה.
כאן הגיבור כובש אותך בהתחלה עם המופנמות והעדינות שלו אבל אתה יודע שאתה נכנס באמצע הסיפור כי הסיפור מתחיל בשבילנו כאשר קיקוטאני מקבל הודעה שהוא משתחרר מהכלא אחרי 12 שנה.
ה"אירוע" (ככה זה מכונה בתחילת הספר) אותו ביצע שגרם לו להיכנס לכלא לא נחשף בפנינו עד לאמצע הספר וזה כמובן משחק תפקיד מרכזי באופן בו אתה נשאב לסיפור.
הדמות נראית כל כך עדינה, שברירית שאתה לא מצליח להבין מה הוא עשה בשביל לשבת שם?
אתה נשאב למסגרת החיים החדשה והמהוססת של אסיר יפני משוחרר – החל מהניסון הראשון שלו לבצע קניה לבד ועד הביקורים שלו בקצין המבחן.
נראה שהדבר הראשון שהוא משאיר בכלא זה את הביטחון העצמי. את כל תהליך ההיטמעות שלו בחברה מלווה החשש שידעו מי הוא, שהעבר שלו ירדוף אותו....
כן... קשה לדמיין אסיר משוחרר בארץ ככה וספק אם סיפור כזה שלא על רקע התרבות היפנית היה מעניין באותה מידה.

"האירוע" לאט לאט נחשף בפנינו במלוא הדרו המזעזע ואני מוצאת את עצמי באמצע הספר בדיסוננס קשה עם הדמות הראשית: מצד אחד טיפוס עדין ורגיש שמפחד מהבריות ומצד שני - המעשה הנורא שלו שכלפיו לא חש שום חרטה ...

ככה הספר ממשיך לפרוש בפנינו את חייו החדשים והמעט מנומנמים של קיקוטאני – איש יפני עם כל המשתמע מכך – סדר, ארגון, מינימליסטיות וקונפרמסטיות קיצונית.
אתה חייב לעבור את כל זה בשביל להגיע לשורה התחתונה של הספר. כל מי שקרא את אקירא יושימורה יודע שהוא לא משאיר את הקוראים שלו בסוף מאוכזבים וגם פה הוא לא איכזב.

תקראו תבינו.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•אוהבת לקרוא
על תנאי

על תנאי

אקירה יושימורה

אוי איזה ספר עצוב.
קיקוטאני משתחרר מהכלא,אחרי שש עשרה שנא בגין רצח.
הוא יוצא מגדרי בית הכלא בהרגשת פחד ואימא.
אומנם הוא מתחיל לעבוד ולתפקד בעולם החדש שלו,
אבל מבפנים מעיק עליו הסיבה שדירדרה אותו לרצח.
הוא מנסה לסגור מעגל,וחי ומנסה להיאחז
בכל דבר קטן ולהיות אופטימי.
בזמן קריאת הספר הרגשתי כל כך עצובה,בגין הסיטואציה
שנסיבות החיים הביאו את הבחור השקט המופנם,למצבו הנוכחי.
ספר שנוגע בהמון רגשות אנושיות בעולם.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ג'יהאן
על תנאי

על תנאי

אקירה יושימורה

הספר נפתח בשחרורו של קיקוטאני מהכלא.
כל הפעולות השגרתיות והתהליך הנלוה לכך.
בשפתו המתומצתת ומרוכזת מביא יושימורה את דמות האסיר:
מפוחדת, מודאגת, מין רובוט או מריונטה על
חוטים מונעת על ידי האחראים על שחרורו ושיקומו
של אסיר מסוכן.
קיקוטאני עושה את צעדיו מחוץ
לכלא כתינוק שעושה צעדים ראשונים בעולם. מתחיל מחדש לאחר 15 שנות כליאה ושחרור על תנאי.
ישנם קציני מבחן המלווים אותו. דואגים לספק לו מקום עבודה, מגורים.התייצבות שבועית אצל קצין מבחן.
הגבלת נסיעות מעבר למרחק מסויים.
לאט לאט נגלים מחשבותיו של קיקוטאני,חששותיו
לכך שחבריו לעבודה יגלו את עברו,בדידותו הנואשת,
הכללים ואורח החיים הנוקשה בכלא גרמו לכך
שיתרגל אליהם. קשה לו להסתגל לעולם שבחוץ.
אבל עברו וחייו לפני הרצח שביצע רודפים אותו
במחשבותיו. עליו להוכיח למפקחיו וקציני
המבחן בחרטתו העמוקה על החטאים שביצע.
כדי לקבל חנינה סופית ומוחלטת.
יושימורה מכניס אותנו לחייו סודותיו
ומחשבותיו של האסיר לשעבר בהדרגה.
מקלף שכבות של צעיפים מעל הדמות כמו שמקלפים
שכבות בצל.
פתח תקוה נפתח לקיקוטאני. האם ידע להפיק ממנו
את הטוב? האם יצא באמת לחופשי מדעותיו המקובעות
למדי? האם השתנה במהותו? או שמא, מעבר לפינה
מחכה נציג האופל להשתלט עליו שוב?
ומי שמסתקרן לדעת איך כותב יושימורה המצויין
ומה סופו של הסיפור - בשתי מילים: מומלץ לקרוא.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•אנקה
על תנאי

על תנאי

אקירה יושימורה

קיקוטאני הוא אסיר רוצח משוחרר על תנאי. הספר סובב סביב מאמציו להיקלט מחדש בחברה.

הוא אט אט משקם את חייו, מוצא עבודה חדשה ומתחתן בשנית, אך העבר איננו מרפה.

כמו ספרים יפנים רבים אחרים העלילה מתפתחת באיטיות והדגש הוא על נפש האדם והסיפור כולו הוא טרגדיה אחת גדולה.

כתוב יפה ותורגם מיפנית ע"י עינת קופר הכישרונית.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•משה
דירוג
4.0
לפני 14 שנים

“התיאור המתאים ביותר לספר קטן זה הינו, ללא צל של ספק, "מצמרר". מפתיחת הספר, אקירה יושימורה מכיר לנו ד”