• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
באדולינה

באדולינה

מאת גבי ניצן

הביקורת של חובב ספרות

תמונה של חובב ספרות
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
2.0
באדולינה

באדולינה

מאת גבי ניצן

הביקורת של חובב ספרות

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
2.0
תמונה של חובב ספרות
הוצאה לאור:ידיעות אחרונות
שנת הוצאה:2005
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
אלפרדו
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
לפני 7 שנים

“קלישאות. נכון. המון. כל פרק בספר הקצר הזה מפורק בקלישאות שכבר שמענו פעם אחר פעם. לעומת זאת, אני”

3/71
ביקורות על באדולינה
הבאה
michal_84
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 14 שנים•1 דקות קריאה

קראתי את הספר לאור צאתו של ספר ההמשך על מנת לתהות על קנקנו. לפני כעשור הוא כיכב ברשימת רבי המכר (דבר שאני בהחלט יכול להבין), והסיבה לכך אולי נעוצה בעובדה שהוא עוסק בקורבן ובמלך שבנו, ואם תרצו בלהיות או לא להיות...

מן הספר עולה תמונה שזה עניין ממש פשוט ותלוי רק בכם ובמעשיכם, אך בפועל זה לא כפי שזה נשמע ובעצם הוא לא מחדש לנו, אם בכלל. אולם יש בכוחו (לפחות מנסה) לשנות את הפרספקטיבה שלנו על החיים ועל איך אנחנו אמורים לתפוס אותם על מנת שנוכל להרגיש חופשיים ואדונים לעצמנו. הפלטפורמה שעליה בנה את הסיפור משעשעת ואף על גבול הקיטשיות, ולצערי לא תורמת לדיון.

בקיצור, אפשר (הוא קצר), בשביל הכיף, לא יותר מזה. ועל ההמשך אני אדלג.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של tuvia
tuvia
תמונה של Mr. Vertigo
Mr. Vertigo
תמונה של רעות
רעות
תמונה של עמיר
עמיר
תמונה של Mira
Mira
תמונה של חמדת
חמדת
תמונה של שין שין
שין שין
7קוראים|גיל ממוצע60|57%נשים

על המבקר

תמונה של חובב ספרות

חובב ספרות

ותיק
חבר מזה 16 שנים
118 ביקורות•10 נבחרות•1,387 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של חובב ספרות
חובב ספרות
ותיק
חבר באתר מזה 16 שנים
ביקורות118
ביקורות נבחרות10
לייקים שקיבל1,387
דירוג ממוצע4.0 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת68ספרות מקורית20מתח ריגול והרפתקאות3

דיון על הביקורת

3 תגובות
שוקולדה
שוקולדה•לפני 14 שנים

ואם אפשר- אני רוצה להדגיש את האיורים של איילת זורר ♥

חמדת
חמדת•לפני 14 שנים

לא קראתי -מה זה פילוסופיה בגרוש?!

שין שין
שין שין•לפני 14 שנים

קצר ולעניין.

3 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של חובב ספרות

מוזיקה שקולה

מוזיקה שקולה

ויקראם סת

לאהבה אין חוקים, לפעמים מספיק ניצוץ אחד...

אני אוהב מוסיקה קלאסית וזו הסיבה שבגללה בחרתי לקרוא את הספר, אבל מה שתפס אותי יותר בספר הזה מלבד הסיפור על רביעיית כלי הקשת החל בשיחות, החיכוכים ביניהם ועד למוזיקה הנפלאה של היידן, ברהמס, באך ואחרים שהם מבצעים, הוא סיפור האהבה של אחד מנגני הרביעייה שחודש לאחר עשר שנים עם חברתו מימי לימודיהם כשהיא כבר נשואה, אם לילד וטומנת בחובה סוד מעברה . פגישה מקרית ביניהם מעוררת לחיים רגשות רדומים, ומחדשת את הקשר ואת להט האהבה שכבה זה מכבר הימים ומאלצת אותם לקבל החלטות שישפיעו על המשך חייהם.

היה מעניין ומסקרן לקרוא על הנגנים שחוברים לרביעייה קאמרית אבל לפעמים היה גם משעמם ואילולא סיפור האהבה שברקע יכול מאוד להיות שהייתי נוטש אותו מוקדם. בסופו של דבר אני שמח שלא, כי התגמול לא אחר להגיע.

צריך לומר, זה ספר טוב מבחינת הנושאים שהוא עוסק בהם (מוזיקה ואהבה) אולם הוא סובל לעיתים מחוסר עניין והנאה ולכן הדרוג בהתאם.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•חובב ספרות
האחים טאנר

האחים טאנר

רוברט ואלזר

"זאת קריירה רעה מאוד, אבל רק קריירה רעה נותנת אור לעולם."

בשנים האחרונות חווה אצלנו הסופר השווייצרי רוברט ואלזר ( 1878-1956) לעדנה והראיה לכך היא שני קובצי הסיפורים: "איש שלא הבחין בשום דבר" הנהדר(2010) ו"אפר, מחט, עפרון וגפרור" (2013) ועכשו הרומן הראשון "האחים טאנר" משנת 1907 שיצא כעת לראשונה בעברית לצד שני הרומנים הנפלאים האחרים שלו שיצאו עוד בסוף המאה הקודמת.(כתבתי עליהם בעבר) הספר תורגם רק לאחר שני האחרונים שהזכרתי והאמת היא שיש בזה היגיון כי הוא הוא עוסק יותר בקורות חיו ומשפחתו , אבל למה חיכו כל כך הרבה זמן ?

באחים טאנר הספר הראשון שכתב מסופר על ארבעה אחים ואחותם ואת קורותיהם בעולם כאשר כל אחד מהם מנסה למצוא את מקומו החל בסימון הגיבור המספר בן העשרים הצעיר מבניהם שסביבו נסוב הסיפור, צעיר שמחליף עבודות ומקומות שבאמצעותם הוא מתוודע אל העולם ואל האנשים, קספר הצייר, הדוויג המורה שמואסת במקצועה ומעדיפה אושר על פני כבוד, אמיל שמצבו הנפשי הרעוע מביאו לאשפוזו במוסד פסיכיאטרי וקלאוס הבכור שמודאג מגורל אחיו.

לצד אחיו של סימון יש דמויות נוספות כמו מעבידים למיניהם, משורר צעיר חבר של אחותו שמוצא את מותו ברומן באורח פלא כמו שואלזר ימצא את מותו בשלג כנראה מהתקף לב שעה שיצא לעוד טיול מני רבים שאהב לעשות, וגם בעלת בית שאליה מגיעים סימון ואחיו הצייר לגור ואף מתאהבים בה.

באחד הפרקים סימון מגיע לאחד מבתי המרזח ומאזין לסיפור שאחד מיושביו מספר על בחור צעיר ואומלל שחיפש את דרכו בחיים והגיע לאמריקה ומי שלא צלח שם חזר לאירופה ועבד כמורה עד שמצבו הנפשי הרעוע הביא אותו למוסד פסיכיאטרי ולסימון מתחוור שמדובר בלא יותר מאשר אחיו אמיל שלא ראה זמן רב. דבר שהביא אותי למסקנה שיתכן מאוד שפרנץ קפקא שסיפק את הכותרת שאתה פתחתי על דמותו של גיבור הרומן שהיה מחסידיו של ואלזר לקח ממנו את ההשראה לרומן המפורסם שלו " אמריקה" הראשון בטרילוגיה הנודעת שלו

כאמור זה הרומן הראשון שכתב והפחות מסודר מבחינה טכנית מבניהם משום שאין בו מסגרת ועלילה כהלכתה שיבואו לידי ביטוי ברומנים האחרים שלו. מצד שני יש בו תיאור כנה, רגיש ועמוק של מערכות יחסים בין האחים ומי שיש לו אחים אף ירגיש זאת ביתר שאת. באחרית דבר ששופכת אור על ואלזר וספרו מציינת בנוסף טלי קונס שהיו לו יסודות אוטוביוגרפים שלימים אף התחרט על שחשף כך את עצמו וחלק ממשפחתו. ואפרופו אחים ספרו של ינץ לוי "תוחלת החיים של אהבה" גם עוסק בזה מלבד מחלתו של אחד האחים ומומלץ בחום..

לקראת סופו של הספר מסכם ואלזר את דעתו על בני האדם מפיה של מנהלת בית הארחה שעה שסימון נפגש עמה: "אז מה מלמדת ההבנה המצטברת בבני האדם? את הדבר הכי פשוט בעולם: להיות נחמדים לכולם! הרי כולנו, כל בני האדם על הכוכב האבוד, הבודד הזה, כולנו אחים!" (עמוד 270)

ואלזר כתב ארבעה רומנים נוספים מלבד השלושה שהוזכרו אולם רק אחד מהם "השודד" משנת 1925 שרד ונמצא בעיזבונו ופורסם לאחר מותו ואני תקווה שגם הוא יתורגם. מי שקרא בעבר את ואלזר והתרשם מכתיבתו יערוך ברומן הזה היכרות עם חייו ומשפחתו וימצא בו את הבסיס לרומנים שיבואו אחריו.

תודה לעם עובד ולמתרגם ארז וולק על התרגום היפה.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•חובב ספרות
צקורו טזאקי חסר הצבע ושנות העלייה לרגל שלו

צקורו טזאקי חסר הצבע ושנות העלייה לרגל שלו

הרוקי מורקמי

חברים יש לכולם, מי קרוב יותר ומי פחות, אבל מה קורה שיש חבורה שקשורים זה לזה בחבל הטבור ולאחר תקופה מסוימת ניתקים ממנה? הספר מביא את סיפורם של חמישה, שלושה בנים ושתי בנות שבזמן התיכון יום אחד אחד מהם מתבשר על הרחקתו ללא מתן כל הסבר ורק שהוא כבר בן 36 הוא מחליט לברר עם כל אחד מהם מדוע הורחק, דבר שפותח בפניו תיבת פנדורה טראגית אך גם הפתעה לא צפויה.

זה ספר טוב, אפילו טוב מאוד שעוסק בחברויות ומה שביניהם כמו אהבה, קנאה ושנאה ואיך אנחנו מושפעים מזה בחלוף הזמן, אבל בעיקר על חייו ובדידותו של האדם ועל דרכיו למצוא בהם משמעות. יש בו גם אירועים שמשאירים אותך עם שאלות פתוחות כמו לא מעט דברים שקורים לנו בחיים שאין לנו עליהם תשובות ולכן הספר הזה מאוד קרוב למציאות מה שהופך אותו לאנושי מאוד.

זה הרומן הראשון של מורקמי שאני קורא (מלבד הקצרים שלו) וניכר בעליל שהוא כותב בעל יכולת גבוהה, כך שלהמליץ עליו למי שכבר קרא את ספריו נראה לי מיותר, אבל מי שעדיין לא קרא אותו (כמוני) ייהנה במיוחד.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•חובב ספרות
יפעת החיים

יפעת החיים

מיכאל קומפפמולר

"נקל לשער שיפעת החיים מזומנת לכל אחד ואחד בכל עת במלוא תפארתה, אבל היא מכוסה בפרגוד, במעמקים, סמויה מן העין, רחוקה מאוד. אך היא שם, לא עוינת, לא סוררת, לא חירשת כשקוראים לה במילה הנכונה, בשם הנכון, מיד היא באה. הרי זה טיבו של כישוף, שאינו יוצר אלא מזמן." (פרנץ קפקא, 1921)

לא מעט ספרים נכתבו על קפקא האדם והסופר ביניהם גם כמה ביוגרפיות ומן הסתם יכתבו עוד בעתיד. הספר הזה מספר על שנת חייו האחרונה בין קיץ 1923 לקיץ 1924 שבה קפקא מחליף דירות ומחפש בתי מרפא. הוא מגיע לברלין בתקווה לשפר את מצב בריאותו (חולה שחפת), וגם לחוות בחייו אהבה וזוגיות תחת קורת גג אחת עם דורה הצעירה ממנו ב-15 שנה שהכיר באתר נופש ליד הים הבלטי בזמן ששהה שם עם אחותו, בעלה וילדיהם. מאז שהכירו דורה רואה בו אדם שעתידו עוד לפניו ובכלל זה עתיד לשניהם למרות מחלתו עד כדי מחשבות על עליה לארץ ישראל וסיפור אהבתם נתפס ע"י קפקא כנס שלו חיכה כל ימי חייו למרות שכבר היה מאורס פעמיים אירוסים שלא הגיעו לידי מימוש.

המחבר, גם לצד ניסיונותיו של קפקא להיאחז בחיים והזוגיות עם דורה מתאר את ניסיונותיו לכתוב ובכלל זה את הסיפור האחרון "יוזפינה הזמרת או עם העכברים" שמבוסס על מישהי שהכיר ואת החיים בתקופה ההיא בברלין כמו האינפלציה הדוהרת שמקשה על חייהם של האנשים וכך אנו מקבלים תמונה מאוד בהירה ומוחשית למה שבהחלט היה יכול להיות.

ספרו של קומפפמולר מעניין ומרגש למרות סופו הידוע ואפשר לראות בו ניסיון יפה לתאר את שנת חייו האחרונה עם דורה דיאמנט, ואני בטוח שלא היה לו פשוט בלשון המעטה להיכנס לראשו של קפקא, אע"פ שהמחבר הכיר את כתביו. אם תהיתם מניין שמו של הספר אז באחד הראיונות שנתן המתרגם ארנו בר שתרגם יפה, הוא סיפר שלקח אותו מהקטע שצוטט למעלה שנכתב ע"י קפקא ונראה שאין מתאים ממנו.

קפקא הלך לעולמו ב 3 יוני 1924 חודש אחד לפני יום הולדתו ה-41 ובמותו בטרם עת ניתן בהחלט לראות נקודת ציון בספרות העולמית שאילולא כך ואני אומר זאת בזהירות לא היינו נחשפים לכתביו בזכות חברו הקרוב מאכס ברוד שלא מימש את צוואתו לשרוף אותם והוציא אותם לאור. דורה אהובתו הגרה לאנגליה עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ונפטרה שם ב 1952 והיא בת 54.

מי שקרא את ספריו ורוצה לדעת קצת יותר על קפקא ימצא עניין וגם מי שרוצה לקרוא על סיפור אהבה טראגי.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•חובב ספרות
שורף הגופות

שורף הגופות

לדיסלב פוקס

השנה היא 1938 בצ'כוסלובקיה והסכם מינכן בפתח (חבל הסודטים סופח לגרמניה). גיבור הספר שעובד בקרמטוריום ואב מסור לשני ילדיו מאשתו היהודייה שידוע גם באהדתו ליהודים ואף מעסיק שניים מהם מוסת ע"י חברו להצטרף למפלגה הנאציונל-סוציאליסטית (הנאצית) ומכאן מתחילה הידרדרותו הנפשית והמוסרית שלא יודע את נפשו למעט קידומו והאידאולוגיה השטנית שאליה נחשף למרות היותו איש תרבות, חובב מוסיקה קלאסית (הרבה מלחינים ויצירות מוזכרות בו) וספר אחד על טיבט והדלאי לאמה שהוא מרבה לקרוא בו.

הסיפור מצליח לזעזע ולהראות עוד פן מחריד של האדם בחסותו של הרוע הנאצי ולכן מוזר בעיני שלא תורגם עד עכשו. האם זה בגלל תוכנו הקשה לעיכול או שסתם נפל לו ככה בן הכיסאות מאז יצא ב 1967. הוא מעלה שאלות קשות על מוסריותו של האדם ועל הגבולות שהוא מציב לעצמו בתחום האישי והמקצועי ולא אטעה אם אומר שהוא מרחיק לכת ובכלל קשה לי לעלות על הדעת שדברים מסוג הדברים שקורים בו יתרחשו במציאות , אבל אי אפשר לדעת מכיוון שלנאצים וחבריהם לא היה "אלוהים" כפי שההיסטוריה הוכיחה.

מלבד הסיפור המצמרר אני קבלתי גם את הרושם שלדיסלב שהיה פילוסוף בהשכלתו בא לומר דבר נוסף והוא שהסבל לא ראוי והמוות עדיף עליו, גישה קיצונית לכל הדעות. מה, אין אנשים עם מחלות כרוניות שדבקים בחיים למרות סבלם. ועם זאת שאפו להוצאה ולמתרגם שגם הוסיף אחרית הדבר על הספר והסופר. זה ספרו הראשון שמתורגם ואני מקווה לראות עוד מספריו בעברית.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•חובב ספרות
ארוחת בוקר ישראלית

ארוחת בוקר ישראלית

ניצן ויסמן

אם תשאלו אותי מה ישראלי בעיניי אוכל למנות רשימה ארוכה של דברים, אבל הדבר הראשון שעלה לי לראש שראיתי את הכריכה של הספר הזה הוא ארוחת בוקר, ואיפה? אומר שהסמל המסחרי של אותה רשת הא כוס קפה (ולו כדי לא לפרסם את שמה). אתה מזמינים ואחרי כמה דקות קוראים לכם ואתם לוקחים את המגש ואוכלים להנאתכם מבלי שאיזה מלצר יסתובב סביבכם וישאל אם לא חסר לכם כלום ואם הכול בסדר במטרה לזכות בטיפ המיוחל, דבר שממנו מי לא רוצה להימנע. את ספרו של ויסמן אני מוסיף בשקט לאותה רשימה.

ויסמן שזהו ספר הפרוזה השני שלו בסה"כ מביא חמישה סיפורים לא פשוטים על גברים ישראלים שעוברים משבר על רקע אישי או מקצועי ומחפשים פתרונות לצאת מהם. לדמויות המשנה יש תפקיד והם לא משמשות רק כניצבים כמו בסיפור הראשון כאשר הסב עוזר לחולל את השינוי המתבקש. מתוך החמישה בחרתי להתייחס דווקא לראשון. כן, זה עם הסב ששבה אותי למרות שגם האחרים לא פחות טובים, אבל את זה אני ישאיר לכם לגלות לבד.

שמו של הסיפור "מֶענְטְשׁ" (תבינו בהמשך למה?) מספר על בחור צעיר שערק מהצבא בגלל התעללויות מצד מפקדו ומגיע לאחר שהות בנואיבה אל סבו האלמן. מן הסתם היה ראוי שאזדהה אם אותו בחור שערק אבל זה קרה לי דווקא עם סבו מכיוון שזה סבא שעומד על דעותיו, שנותן לך להרגיש בבית גם אם עשית מעשה שלא יעשה, ממטיר עליך חיבה ואהבה, מכבס את בגדיך ומכין לך ארוחת הבוקר כל כך טעימה שבא לך לנשק ולחבק אותו ובכלל לא מפסיק לומר לך שהכי חשוב הוא להישאר בן אדם ואם תרצו קבלתם גם רמז לסופו...

לא כל יום אני נתקל בספר שכתוב היטב, עמוק, מהנה וגורם לך לחשוב מה היה קורה בחייך אילו... בן הטובים שקראתי השנה.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•חובב ספרות
פרבולה של הצלחה

פרבולה של הצלחה

לאוניד פקרובסקי

אם יש סופר שמגיעות לו מחמאות הוא ללא ספק לאוניד פקרובסקי שהוציא כעת את ספרו השני "פרבולה של הצלחה". את ספרו הראשון והמפתיע קראתי בהנאה ותהיתי אם יהיה המשך והתשובה לכך לא אחרה להגיע בחלוף שנתיים ולכן אני שמח בשבילו ועבור קוראיו, אבל ויש גם אבל. יש סופרים שכיף לקרוא אותם, הם לא מחייבים, מעבירים יפה את משנתם ובכלל אם תרצו הם קיימים על מנת שנוכל להעריך את הגדולים אז מי אנו שנלין.

ספרו השני כמו הראשון מכיל סיפורים וחוויות מעבודתו כשומר שהתרחשו קרוב למקום עבודתו ומתובלים בפילוסופיה, סופרים וספרים שאהב וגם סיפורים אישים כמו על לכתו של אביו שגרם לי להזיל דמעות וסיפור על שמו של הספר שבו הוא מספר על עלייתו לארץ ואיך הגיע לכתוב סיפורים עד להוצאת ספרו, ולא פחות מעניין, גם תשובה לפשר הפסל המונומנטלי שהופיעה על כריכתו של ספרו הראשון שלא ניתן לו הסבר בשעתו (?) אגב, הפעם ניתן הסבר.

כדאי לקרוא את פקרובקסי, הוא סופר של הפרטים הקטנים, הוא חד עין ובעל יכולת חקירה וניתוח של מצבים, אנשים וספרים. מי שקראו את ספרו הראשון ייהנו גם מהשני שלו, ואלו שעדיין לא טעמו ממנו, יופתעו.

שנה טובה.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•חובב ספרות
מדרגות לשעת חירום

מדרגות לשעת חירום

מיקי קאופמן

מאזיניו הקבועים לתכניתו של אבי אתגר בשבת בצהריים ברשת ב' יזהו מיד את שמו של מחבר הספר שמתנוסס על עטיפתו ואף יעלו חיוך על פניהם. מיקי, תרשה לי לקרוא לך בשמך הפרטי למרות שאני לא מכיר אותך רק באמצעות אותם הסיפורים שסיפרת בתכנית, מפני שאתה הפכת אצלי לבן בית. כל שבת במשך שנים הייתי מחכה לאחת וחצי בצהריים אם אני זוכר נכון את השעה, שעה שהיית עולה לאוויר כדי להקשיב לסיפור פרי עטך בקולך המונוטוני והמהפנט. לפני מספר שבועות קפצת לביקור לאחר שנים שלא שמענו ממך וחיפוש עליך ברשת גילה להפתעתי שהוצאת ספר. היה זה רעיון נהדר לקבץ את הסיפורים כעדות לפועלך ובכלל כמזכרת נהדרת למאזיניך ואני חייב לציין שבעונג רב קראתי את 23 הסיפורים שבחרת לקבץ בספר למרות שאת רובם הכרתי. קודמתי לי יניני ויהודה אטלס מתוך דבריו על הספר הטיבו לתאר אותם ולכן לא נשאר לי אלא להודות לך על השבתות שהקדשת לנו מזמנך ועל הספר.

נ"ב למי שלא שמע והכיר אותך להלן סרטון שבו אתה מתארח אצל אבי אתגר ומספר את סיפור הצלמניה שכמובן נמצא בספר

https://www.youtube.com/watch?v=jmtdx4UMnK4

לפני 10 שנים•
★★★★★
•חובב ספרות
המקווה האחרון בסיביר

המקווה האחרון בסיביר

אשכול נבו

מיליונר יהודי מאמריקה רוצה להנציח את אשתו שנפטרה בארץ הקודש באמצעות מקווה ומשה חוזר בתשובה ועוזרו האישי של ראש העיר מופקד על בנייתו כדי לממש את חזונו של היהודי מאמריקה, אבל פה מתחילות הצרות כאשר תושביה, עולים מרוסיה, חושבים שזה בכלל מועדון שנבנה עבורם.

פסיפס צבעוני של דמויות יש בספר הזה, מחילונים, דתיים, עולים חדשים וגם ערבים שבאים לידי ביטוי בסיפורים שמחים ועצובים וגם אהבה אחת שקמה לתחיה. נבו משום מה לא נותן לעיירות שבספר שמות ומשאיר זאת לדמיוננו ואני בהחלט יכול להבין מדוע נהג כך. ראשית כדי לא לפגוע ברגשות הציבור הדתי משום שאני קבלתי את הרושם שהעיר שמדובר בה בעיקר היא צפת (מעניין אם נבו חשב עליה שכתב?) מכיוון שקברים רבים של צדיקים יש בקרבתה ובכלל זה בסיס צבאי שמוזכר לא פעם, עוד סיבה...

הספר קולח, מהנה ומעורר מחשבות על היחס שלנו לזולת. יופי נבו.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•חובב ספרות

ביקורות נוספות על "באדולינה"

באדולינה

באדולינה

גבי ניצן

קראתי אותו לפני המון שנים, כשהוא רק יצא. הייתי אז חניכה בנוער העובד והלומד והיה איזה מדריך שמאוד התלהב מהספר ואפילו הקריא לנו קטעים. אני זוכרת שלא אהבתי אותו אז.

עכשיו הוא שוב התגלגל לידיי, ואמרתי לעצמי יאללה, ניתן לו עוד צ'אנס, אולי בעיניים קצת יותר בוגרות- ובכן, לא אהבתי גם הפעם. הרגיש לי קצת כמו שיר הלל לאנרכיה (ולסיני), התפתחות עצמית, שזה נהדר כשלעצמו, אך בספר מוצג הרעיון שעל מנת לזכות באושר אישי אנחנו דורכים על האחר- אני מלך או קורבן. וגם לכל אחד יש את הזכות להיות מלך- אז מה קורה כאן? מתי תפרוץ מלחמת האחים שכל זה מוביל אליה? (הדברים האילו די סותרים את ערכי התנועה, אז אני באמת לא מבינה איך עברנו פעולות שלמות עם קטעים מהספר הזה... הו וול).

החברה האנושית משתנה כל הזמן, לטוב ולרע (מקווה שבעיקר לטוב, אבל מי יודע? ההיסטוריה תגיד...). אבל אנחנו תמיד נשארים חיה חברתית, אנחנו חיים בלהקות, אנחנו מחוברים ותלויים בסביבה שלנו. ובשביל זה אנחנו צריכים חוקים, כדי לחיות בכבוד ובטוב. אני חיה במדינה שמאוד מכבדת את חוקיה, ומדורגת תמיד גבוה מאוד בכל מדדי האושר.

על פי הספר הזה, אם אני המלך, אז הכל קורה בשבילי. ומה עם עבודה קשה? השכלה? כל מקצוע מכבד את בעליו.

בקיצור לא, פשוט לא.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•michal_84
באדולינה

באדולינה

גבי ניצן

אני מוצא את עצמי מוכרח להתכתב עם הביקורת של זוהריקו, מכיוון שגם אותי הספר הזה מצא בשעמום של השירות הצבאי.
זוהריקו הוציא אותו בהר עיבל. אני הוצאתי אותו לראשונה בשמירה במרכז הפלוגה בטירונות בשבטה, ווסט בכוננות מלאה וקסדה עלי. אני זוכר איך הגנבתי אותו בכיס בחשאי, בעודי מוודא ששום מפקד לא עורב לי מאף צד. איך פחדתי לקבל הפקרת שמירה... מעניין אם אשלוף אותו מהספרייה, האם עדיין יהיה מלא פיח מהמטווחים והרוס ובלוי מהקפצות הזחילה לפני היציאה הביתה. חברה שלי השאילה לי אותו וכל כך התביישתי להחזיר אותו במצב הזה שהתעקשתי לקנות לה חדש. כפי שאתם יכולים להבין, עבר זמן מה..

התלבטתי אם לכתוב ביקורת. גם כי עבר זמן, וגם.. כי הפעם אין לי הרבה מה להוסיף. אבל בכל זאת יש.
רפרפתי על הביקורות. שמחתי לראות שהספר הזה לא תפס אף אחד ברשת. הביקורות נעו מבין קטילות מוחלטות, קריעה לגזרים, מטחנות בשר - להגנות חלושות, דגלים לבנים מגומדים, "זה גרוע, אבל לא עד כדי כך".

לרוב אני נוטה להסתייג בחוזקה מקטילות שלוחות רסן וחסרות רחמים על ספרים, גם כשלא אהבתי. הן לרוב גורמות לי חלחלה. ספרים הם אוצר ויש לרכוש אליהם כבוד. יש להפר את הכבוד הזה במקרים קיצוניים בלבד! וגם כשקוטלים, יש נורמות. אז כמו שאמהות פולניות לא אומרות איכס על אוכל, אני משתדל לא להגיד איכס על ספרים.
אבל יש לכך גם סיבה עקרונית, מנקודת מבטו של המבקר. אני חושב שכל בנאדם שבא לכתוב ביקורת, כולל עבדכם הנאמן, כמהה לתשומת לב, במידות כאלה ואחרות. כל העולם במה, ובמיוחד כאשר מדובר במבקרים. האם אחד מאיתנו היה טורח ושוקד על ביקורותיו פה באתר ללא קהל הקוראים הנאמן?
המבקר הצעיר והבלתי מנוסה גם הוא כמהה לתשומת לב, אך לעתים בהיעדר אמירה מגובשת כלפי המושא. כל ספר ניתן לקטול ואמצעי הקטילה אף מאפשרים לנו לעתים לחמוק מדיון על התוכן והמהות של הספר. כמה רבים הם הספרים הטובים-עד-בינוניים שהועלו על מזבח הקטילות לשווא. וזה זילות בעיניי, הורדה לזנות של מפעל הביקורות, הכה חשוב בעיניי. ההוא ממוסחר והוא משעמם, והינה העלתי פיהוק והוא שייך בכלל לפח זבל! תמיד יותר קל לדבר לרגשות קיצוניים של אהבה עיוורת או שנאת חינם מאשר לאינטלקט.

אבל.. כשמגיע אז מגיע. ואם תסלחו לי? לדעתי, כאן מגיע. כשקראתי את הקטילות - לא התמלאתי חלחלה. צחקקתי וגם הזדהתי.

בתחילתו אני זוכר שחשבתי כמה נחמד הקונספט. עיתונאי שבא לחקור ארץ שלא קיימת, עם מלך ומלכה, בזמן ומקום שהם חלק מהעולם המודרני אבל לא באמת חלק ממנו. ולמלך ולמלכה יש תובנות לספר על איך לחיות נכון. אבל הם לא יספרו את אותן תובנות בכזו קלות.. לא נשמע לכם מבטיח? אז איפה שהקונספט בנה ציפיות, הביצוע כשל. אם היה מדד כריזמה באתר סימניה - הייתי נותן לספר הזה אפס. אין פה שום דבר מושך, סוחף. אין פה שום דבר להיאחז בו! ואני מתכוון ממש כלום. אפילו הבדיחות שהוציאו ממני צחקוק או שניים בהתחלה איבדו את החן שלהן מהר מאד.

קשה לי לתקוף את הסופר כי אני באמת לא מבין מה הוא ניסה להשיג. הגמגום השמאלני הפוסט מודרינסטי כל כך לא משכנע... הוא נכנס באוזן אחת ויוצא מהשנייה כל כך מהר שאין זמן להתרגז ולהתעמת. אפילו את חסידי הדת, הוא לא מיגנט. סוגשל "Imagine" של ג'ון לנון בגרסה הספרותית והלעוסה. אבל מכיוון ששם זה עבר בחסות המוזיקה בלבד, כאן זה לא מחזיק שום מים. שמעתי רבים מדביקים לו את תווית ה"ניו איג'יות". אני מבין את זה, אבל לא הייתי מעביר אותו כל כך בקלות. היו פה כוונות זדוניות יותר, פוליטיות, שפשוט כשלו מאד. ולכן בלתי מזיקות. הקשקוש הבלתי מזיק שלו היווה 60% מהספר, אז לצערי נשארנו עם מעט מאד. אבל גם הפנטזיה, הייתה שטוחה ולא התרוממה לשום מקום, אפילו סיפור האהבה - של העיתונאי והמלכה, מה שבעיניי היה יכול לטהר את הספר מחטאיו.. גם הוא היה לא אמין ושטוח (שימו לב - שטוח ולא שטחי. יש הבדל). לא עשה לי פרפרים בבטן!

אפילו בלי להיכנס לסוגיית הפוסט מודרניזם (למרות שזה קל). קחו סצנה פשוטה בהרבה, כשהם ישבו שם על החוף בסיני, עם כל האורחים. סצנה שהייתה אמורה להושיע את הספר מפלפולי הפוליטיקה המיותרים - וכשלה לחלוטין. במקום להיות תמהיל סיפורים פנטזי ומיסטי על חוף חשוך מול המדורה, לי זה הרגיש כאילו מישהו תיעד את חברי תנועת הצופים בפעולה מספרים במעגל כל אחד מה השם שלו ומה החיה האהובה עליו.

אבי סלח לי כי חטאתי - הביקורת הזו מיותרת. האם יש טעם לקטול ספר, רע ככל שיהיה, אם מעולם לא התברג בזכרון הקולקטיבי ולמעשה, נשכח לחלוטין במבחן הזמן? אין. ולכן מוטב לנהוג לפי עקרון ה"אחרי מות קדושים אמור". אבל מי אתם שתעצרו חיל מלהעלות קצת נוסטלגיה על הנייר (או על הצג)? איני מכיר את גבי ניצן העיתונאי, אבל כסופר... קחו את הספר הזה כדוגמה ממה להימנע.

נ.ב, האיורים שלו היו באמת מקסימים ובפני עצמם שווים את הכמה גרושים שהוא עולה.

לפני 6 שנים•האיש מן הבקעה
באדולינה

באדולינה

גבי ניצן

קלישאות.
נכון.
המון.

כל פרק בספר הקצר הזה מפורק בקלישאות שכבר שמענו פעם אחר פעם. לעומת זאת, אני מאמין שכל בן אדם יכול לפרש אותן בצורה שונה.
הספר קליל והשפה שבו הוא כתוב זורמת ותוך רגע אתה בעמוד 80, ועוד שני רגעים כבר סיימת אותו.

סיפורים הם בריחה מהמציאות. כל סיפור שהוא. סרטים, ספרים, קומיקס, או סתם סיפור לפני השינה שאמא או אבא סיפרו לנו כשהיינו קטנים. ו"באדולינה" בשבילי מספק את הצורך לבריחה מהעולם לכמה רגעים. עולם אוטופי, חברה מתוקנת, תהיות על דרך חיים משופרת. נחמד. יאללה, On to the next.

קחו איתכם את הספר בטיסה הבאה שלכם לאירופה. יעביר לכם ת'זמן.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•אלפרדו
באדולינה

באדולינה

גבי ניצן

אוסף של קלישאות שחוקות ונבובות (ברוח "היה שלם עם עצמך והעולם יחייך אליך" וכיו"ב) מבית מדרשם של בוגרי סיירת השאנטי שעברו מסלול של שנה-שנתיים בהודו ובטוחים שמצאו את סוד החיים הנכונים ואף רואים עצמם כבעלי שליחות להפיץ אותו בקרב חבריהם שעדיין שבויים בכבלים ובהבלים של העולם המערבי.
כשקראתי את הספר נזכרתי איך אהבתי, לפני שנים רבות, את כתיבתו הקולחת, המענינת ושופעת הרעיונות המקוריים של גבי ניצן במגזין "כותרת ראשית" זצוק"ל. לאחר מכן, כך שמענו, הוא פנה אל המחוזות הנזכרים לעיל, וחבל שכך. סיגנון כתיבתו לא איבד כלל מתכונותיו אלו. הוא עדיין קולח ומעניין, וזהו סוד הצלחתו של הספר הזה, אבל התוכן, האמירה, הדמויות, הסיפור – הכל דלוח לחלוטין.

לפני 17 שנים•
★★★★★
•Z_the_RED
באדולינה

באדולינה

גבי ניצן

במהלך השירות נתקעתי ליומיים על הר עיבל בלי כל אמצעי בידור מלבד הספר הזה. כל ארבע שורות (שזה בערך עמוד בבאדולינה) השלכתי אותו בזעם על הקיר והחלטתי שעדיף לבהות בציפורניים שלי גדלות, ובכל פעם השעמום החזיר אותי לקרוא אותו. כשסיימתי עמדו דמעות בעיניי, מצער על עצמי שנאלצתי לחוות את הטראומה הספרותית הזו.

לפני 18 שנים•
★★★★★
•זהריקו
באדולינה

באדולינה

גבי ניצן

סיפור קסום על ביקורם של שני בני מלוכה מממלכה קטנה בשם באדולינה בארץ ישראל.
הסיפור כתוב בצורה מרתקת, סוחפת ומלאת חן, ועוסק בדרך בה רואים בני המלוכה הללו את העולם הישראל והוויתו בארץ ישראל. הקורא עוקב אחרי ביקורם הקצר באתרים שונים בארץ ובדרך מלאה הומור וקריצות של מיניות, הסיפור מסופר במבטו של העיתונאי שמסקר את הביקור הנפלא.
חוויה קטנה לישראלי הקטן שיכיר שיש משהו מחוץ לעולם הקטן שלנו בארץ.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•Braveheart
באדולינה

באדולינה

גבי ניצן

ספר לילדים בני 14-16 בלבד, רצוי כאלה שאהבו את "ג'ונתן ליווינגסטון השחף". קוראים אלרגיים לפילוסופיה ניו-אייג'ית בגרוש צריכים להצטייד באנטי-היסטמינים לפני כל מגע עם הספר.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•ליברל
באדולינה

באדולינה

גבי ניצן

ספר שקיבלתי במתנה עם מטרה מכוונת: שאתהלך בעולם וארגיש כמלכה, ממש כמו מלך ומלכת באדולינה. הספר מעביר מסר ברור:
איך שאתה מתייחס אל עצמך ואיך שאתה רואה את עצמך כך יראו אותך אלו הסובבים אותך ויתייחסו בהתאם
קליל ומקסים אך בעל רבדים עמוקים, נהניתי אז ונהנית לקרוא אותו בכל פעם מחדש.

לפני 14 שנים•רוית
באדולינה

באדולינה

גבי ניצן

מעורר, יפה ומצליח להכניס תובנות יפות על החיים!..
ממליצה בחום.
מצליח בפשוט ובילדותיות לאסוף מטפורות ולקדם רעיונות, אישית הוקסמתי!

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ayoia
דירוג
1.0
לפני 3 שנים

“קראתי אותו לפני המון שנים, כשהוא רק יצא. הייתי אז חניכה בנוער העובד והלומד והיה איזה מדריך שמאוד התל”