• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
רכבת לטריאסטה

רכבת לטריאסטה

מאת דומניקה רדולסקו

הביקורת של קוראת11

תמונה של קוראת11
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
רכבת לטריאסטה

רכבת לטריאסטה

מאת דומניקה רדולסקו

הביקורת של קוראת11

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של קוראת11
הוצאה לאור:כנרת זמורה ביתן
שנת הוצאה:2010
קטגוריה:מתח ריגול והרפתקאות
הקודמת
עמיחי ויינברגר
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 15 שנים

“וואוו, מודה שלזה לא ציפיתי!!! הספר הזכיר לי למה אני כל כך אוהב לקרוא. סופרת מצויינת שבאמצעות כתי”

7/9
ביקורות על רכבת לטריאסטה
הבאה
WellRead
לפני 12 שנים

“הופתעתי מאוד שדירגו אותו כספר טוב. האמת קראתי אותו רק בגלל הביקורות הטובות אבל אני חייבת להגיד - ספר”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 14 שנים•1 דקות קריאה

ככל שהמשכתי לקרוא זה נהיה מעניין יותר ויותר, ולא רק בגלל שהספר עצמו מעניין- הוא מעניין, למען האמת, רק עד השיא שלו- כשהיא בורחת מרומניה... ההורים שלי התחתנו בקיץ 77, שמעתי סיפורים בבית על צ'אושסקו, על זה שאי אפשר היה לפתוח את הפה או לסמוך על אף אחד בסביבה, על רעידת האדמה הגדולה, ומבחינה מסוימת, הסיפור הזה הזכיר לי בית שמעולם לא התייחסתי אליו ככזה. אבל כל הסיפורים על בתי הקיץ בבראשוב בהרים, ו"צויקה" ו"ארמון העם" והאנשים ששחו את הדנובה כדי לברוח... שמעתי על אלו כל כך הרבה, אז הספר נגע בי.

ממליצה בעיקר ליוצאי רומניה, או כאלו שכמוני- דור אחרי :)

מי אהב את הביקורת

אהבת?
ח
חובב ספרות
תמונה של אנקה
אנקה
ה
הקיסרית הילדותית
תמונה של שין שין
שין שין
4קוראים|גיל ממוצע42|75%נשים

על המבקרת

תמונה של קוראת11

קוראת11

חברה מזה 15 שנים
25 ביקורות•84 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•ספרות קלה - רומנים
תמונה של קוראת11
קוראת11
חברה באתר מזה 15 שנים
ביקורות25
לייקים שקיבלה84
דירוג ממוצע3.8 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת12ספרות מקורית8ספרות קלה - רומנים1

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של קוראת11

סיפור זמני

סיפור זמני

רות אוזקי

- זהירות, ספוילרים-
משהו בתרבות היפנית מאוד מושך אותי. אני לא מחובבי האנימה והמנגה ושאר המאפיינים של יפן העכשווית, אבל הספר הזה די הבהיר לי את מקור המשיכה: ההיסטוריה העתיקה, הדת העלומה ובעיקר השוני המהותי כל כך בין תרבות אסייתית (בהכללה גסה) למערבית. הכל שם שונה: היחס לניסיונות התאבדות על פסי רכבת הקליע כ"חוסר נעימות" שאין צורך לדבר עליה יותר מדי כשהמשטרה מביאה הביתה את המתאבד/ת הסורר/ת, הדגש על חוכמת הזן ועל התפילות כדי לשנות את מצב התודעה של הפרט ולא את המצב של החברה בפועל ועוד הרבה דברים שבולטים מאוד בספר הזה, בין אם ב"הווה" המסופר ביומן של נאו או בעבר של הרוקי מספר 1. וכל הדברים האלה באמת משכו אותי, כי עצם העובדה שנאו בעצם היא גם-וגם, גם יפנית וגם אמריקנית, נותן לה איזו פרספקטיבה מאוד יוצאת דופן שגם מאפשרת להסביר את כל מה שאני, בתור ישראלית, מאוד לא מבינה.
אין ספק שרות אוזקי יודעת לספר סיפור (לגבי הביקורות על כך בעמוד, אני מניחה שכמו כל דבר זה עניין של טעם). אישית הספר הזה גם נתן לי הצצה מאוד לא שגרתית ודי מעמיקה לתרבות היפנית, שכמו הרבה דברים שאני אוהבת, מסוגלת להחיות את העבר והווה בעת ובעונה אחת. אבל היה בספר הזה משהו, ככל הנראה עניין תרבותי אחר, שהיה לי מאוד קשה איתו: האכזריות. אין לי מושג אם זה משהו מתרבות יפנית שאין לי יכולת להבין ללא הקשר כלשהו, הכרה היסטורית או משהו אחר. אבל לא הצלחתי להבין איך ילדים מתעללים בבת כיתתם סתם בשביל הכיף, כי היא במעמד של תושבת חוזרת, המורה משתף איתם פעולה ואמא שלה מנסה להגיד לה שהיא לא עושה מספיק מאמצים להתחבר לילדים אחרים. לא הצלחתי גם להבין, להבדיל, איך חיילים יפנים במלחמת העולם השניה מתגאים במעשי הזוועות (זוועות!!!) של הכיבוש היפני במנצ'וריה. מבחינתי עובר קו בין שני הדברים האלה, שאני לא מסוגלת להבין. לא יודעת אם זה עניין יותר תרבותי שיש לי ביקורת כלפיו, או שבעצם בנקודה הזאת הסופרת קצת השאירה חלל ריק ולא טרחה להסביר מספיק, כמו שהיא כן עשתה לגבי דברים אחרים בספר.

בגדול, זה בהחלט ספר שלא קוראים כל יום. אם אתם מגדירים את עצמכם אנשים פתוחים מחשבתית ו/או בעלי משיכה לתרבויות אסייתיות, אני ממליצה.

לפני 11 שנים•קוראת11
Fifty Shades Of Grey

Fifty Shades Of Grey

E.L James

קניתי את הספר הזה מהרצון הפשוט והנסחף אחרי ההמונים, להבין על מה כל הרעש. אחרי הכל, חשבתי לעצמי, אם כל כך הרבה נשים קונות את הספר, ועוד כמה גברים כדי לנסות להבין כמוני (אני משערת), בטח יש בו משהו.. כמו למשל הביקורות שלפניי כאן. אפילו קניתי באנגלית כי שמעתי שהתרגום מזעזע ("באסה בריבוע", "כפתור ופרח"?!?! באמת?!) ובמיוחד כי זה עולה 30 שקל פחות.

איך אמרו חכמים ממני? כגודל הציפייה- כך גודל האכזבה (לא תרתי משמע אצל כריסטיאן, מסתבר..). התכנים האירוטיים אכן מתאימים לאמהות או לאנשים שמזמן לא היה להם סקס של ממש, והספר עצמו רחוק שנות אור מלהיקרא "יצירת מופת", אז בטוח שמי שקרא אותו לא קרא מזמן משהו טוב.

ההתחלה היתה מתסכלת, באמצע היה בסדר, רק לקראת הסוף התחיל לקבל קצת יותר "בשר". שניהם עצבנו אותי בהתחלה, כריסטיאן כי הוא סתם פוץ מעצבן ואנה כי היא לא חכמה במיוחד. ועדיין משהו תפס אותי לקראת הסוף, אז כנראה שיש נכון באמרה שהמכנה הנמוך ביותר פונה לרוב האנשים.

לא ברור לי כרגע אם אני אטרח לקרוא את הספר הבא (כי בכל זאת הסוף היה מעניין), אבל רק רציתי לקרוא בקול חוצות: "פיפטי שיידס" הוא ממש לא מה שכולם אומרים שהוא. כנראה כולם אומרים את זה כי זה אופנתי. בקיצור, מומלץ להפעיל שיקול דעת ולנסות לבד אם זה כן עושה לכם את זה, או לא...

לפני 13 שנים•
★★★★★
•קוראת11
עלילת הנישואים

עלילת הנישואים

ג'פרי יוג'נידיס

רציתי לקרוא את הספר הזה כבר כמה שבועות אחרי שראיתי אותו לראשונה בחנות הספרים, ומה רבה היתה שמחתי כשסופסוף הודיעו לי שההזמנה מחכה לי. כבר ביום הראשון קראתי בלי הפסקה עד עמוד 100, והפסקתי רק כדי לסיים ספר אחר שחיכה קודם (סדר עדיפויות, וכאלה).

נורא התחברתי אל ההתחלה. כל ההווי הסטודנטיאלי, הלבטים הרומנטיים והמחשבות הדומיננטיות על העתיד המפחיד שמשהים אותו לכמה שנים טובות מאוד מדבר אליי, ואני מניחה שלעוד סטודנטים רבים. היחסים של מדלן עם שני הבחורים שמאוהבים בה, כל אחד בדרכו, מעניינים. עד כאן הכל טוב ויפה.

אבל החלק הטוב באמת של הספר, לדעתי, מתחיל דווקא כשהם יוצאים ל"חיים האמיתיים". חל מפנה משמעותי בעלילה שמאפשר לראות איך מדלן מתבגרת ומגלה כמה מורכב העולם האמיתי בגיל צעיר יחסית, ואנחנו כקוראים עוברים את זה איתה. אפשר לכעוס עליה, להזדהות איתה, ולמתוח ביקורת על הבחירות שהיא עושה- אבל אנחנו שם איתה בהן.

מומלץ בחום.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•קוראת11
סיפור שמתחיל בסוף

סיפור שמתחיל בסוף

תמי ארד

מאוד בעייתי לכתוב ביקורת על "סיפור שמתחיל בסוף", כי מדובר בתמי ארד, אישה שהסיפור שלה הולך לפניה (בצדק או שלא). אבל אני אכתוב בכל זאת, כי אני מאמינה שברגע שאדם כותב ספר, הוא חושף את עצמו לביקורת- לטוב ולרע.

התחלת הספר מבשרת טובות. לקוראים, לא לגיבורה, שהתאלמנה בגיל צעיר עם פעוט, על כל מה שמשתמע מכך, וזו רק ההתחלה. אני שמחתי לגלות את הנופים המוכרים של עמק יזרעאל, סרבלים ירוקים, השפה והלקסיקון של חיל האוויר שאני כל כך מתגעגעת אליו...

אבל (נו, מה, חייב להיות "אבל"!) בשלב מסוים העלילה די סטטית- דניאלה מתלבטת בין שני גברים שווים בעודה מנהלת שיחות דמיוניות (ולגמרי מובנות) עם בעלה המת. זה שלב מעניין כשלעצמו, אמת, אבל לא כשהוא תופס את כל הספר (200 עמודים פלוס מינוס), לא משתנה, לא זז לכאן או לכאן, וגם בסוף, כשהיא מואילה לבחור (אחרי שהם עושים סימנים של מיאוס, כמו שאפשר לצפות מכל בנאדם שמשחקים לו עם הלב בשלב כזה או אחר. לא משנה, לצורך העניין, אם הוא מפקד טייסת גרוש עם ילדים או מפקד בשייטת רווק הולל) היא לא שלמה עם הבחירה לגמרי ועוד פעם מתחיל הפינג פונג הזה.

עליי, אישית, זה נמאס מאוד מהר. אני לא אוהבת ספרים סטטיים, כאמור, ולמרות שהיה כאן פוטנציאל להוציא יותר מהספר ומנושא כל כך פגיע ובו זמנית גם נפוץ, לצערנו, במציאות הישראלית של אלמנות ויתומים. חבל. פשוט חבל.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•קוראת11
גרגויל

גרגויל

אנדרו דיווידסון

גם אני קיבלתי המלצה על הספר מחברה בסימניה, אנקה שמה- ותודה רבה לה על כך!

הרבה דברים אפשר להגיד על הספר הזה, 99% מהם טובים (שלמי שעוקב אחרי הביקורות שלי, זה כבר משהו שאי אפשר לומר על רוב הספרים שאני קוראת, לצערי). הוא כתוב מדהים, הוא מרתק, הוא נוגע ללב, הוא רגיש, ובעיקר- הוא הספר הכי יוצא דופן שיצא לי לקרוא בחיי, במובן הטוב.

יצא לי להזדהות עם הגיבור בכמה נקודות, אבל בתכלס, מה שעצוב הוא שרוב האנשים יירתעו מבן אדם "שרוף", גם אם יש לו עולם ומלואו להציע (כמו שהגיבור מגלה באיחור מה ולהפתעתו הרבה).

סיפור האהבה המתמשך ובכלל ה"אהבה הצרופה" שיש בספר הזה בהחלט גורמת לי להאמין באהבה כזו אבל בערבון מוגבל בלבד; תמיד יש את הספקנית שבי שתגיד "נו, באמת, אין דברים כאלה בעולם. בשביל זה יש ספרים" ואולי זה נכון. אבל בשביל התקווה הקטנה שלא... שווה לקרוא. :)

לפני 14 שנים•
★★★★★
•קוראת11
סמל ראשון מוסטפא רבינוביץ'

סמל ראשון מוסטפא רבינוביץ'

אשר קרביץ

יש לי את הספר הזה בבית, והוא אחד מאותם ספרים נדירים-נדירים שאני שבה אליהם ליותר מקריאה אחת, ובעיקר לכמה קטעים אהובים.

נראה לי שאפשר למצות את הספר די בקלות: הוא מאוד אנושי, במובן הטוב של המילה. לא משנה מאיזו נקודה על הסקאלה הפוליטית אתה, או האם היית לוחם בצבא אפשר להתחבר ולהזדהות עם הדילמה האם ללחוץ על ההדק או לא, כי בסופו של דבר, למרות כל מה שאתה יודע, בצד השני של הכוונת נמצא בנאדם. גם כל ה"מסביב", שאנשים דווקא דחו כאן, אני מצאתי כתיאור נאמן מאוד של בחור בן 20 שטוף הורמונים. כאילו מצד אחד הוא מחסל מיומן, ומצד שני הוא בעצם ילד, שמתחיל להיכנס לעולם של אהבה וסקס.

בכל הספר הזה יש קסם שחבוי בין המילים, ובשבילי הוא גם עורר געגוע מסוים לצבא, למרות שהחוויה שלי היתה שונה לחלוטין.

פשוט ספר חמוד. ממליצה בחום בעיקר לצעירים שטרם שכחו את גיל 20...

לפני 14 שנים•
★★★★★
•קוראת11
עראק זחלאווי

עראק זחלאווי

שמחה סיגן

סיימתי את הספר הזה השבוע, ולפני שהתחלתי לכתוב עברתי על התגובות כאן. אז ראשית, בעניין האמינות, זה נכון: אין שום סיכוי שבעולם האמיתי הטובים משיגים את שלהם והרעים, כמו שנאמר, "עולים השמיימה". זה בולשיט. אחרי נקודת הפתיחה הזאת היו עוד שני דברים שהפריעו לי. הראשון הוא סגנון הכתיבה, שפשוט צרם לי ונקרא כאילו לא היה מזיק לסופר להשלים כמה קורסי כתיבה יוצרת, או שזו פשוט אני שלא חובבת סגנון כזה- הוא לא מספיק "קריא" בעיניי.

ובנוסף, העובדה שהסופר שוביניסטי ברמות מפתיעות היתה די מעצבנת. העלילה משכה אותי, זה היה מעניין ומסקרן לראות מה יקרה הלאה, אבל עצם העובדה שהוא מופתע כל פעם מחדש מזה שאישה היא יותר משעשוע במיטה ויכולה אפילו להיות חכמה (!) ובעלת כישורים (!!) היתה כמו יתוש טרדן ששומעים באוזן כל הזמן ולא נותן לך לישון. אם אלו הנשים ששמחה סיגן פגש בחייו, אני מצטערת בשבילו, אבל למה אני צריכה לבזבז את זמני על ספר שכל דמות נשית שמניעה איכשהו את העלילה (כמו ויקי או ג'ינה למשל) קודם כל מתוארת בסיטואציה מינית מרהיבה, ורק לאחר מכן כבעלת ערך וכמישהי שמוכנה להסתכן עבור האהובים שלה?

העלילה עצמה, כפי שאמרתי, מעניינת בהחלט ויש לה פוטנציאל אדיר (שמומש, אגב, בצורה פי אלף יותר טובה בסיפור דומה, "אשת הטייס שנעלם"). מה עם יוני? מה עם השהות שלו בשבי, הרגשות, החלומות, השנאה, התקווה לעתיד? ואיך זה שכל כך קל למחמיד פשוט לעבור צד אחרי שהוא נשטף טוב טוב בשנאה כלפי ישראלים במחנה הפליטים בגדה?

בקיצור, חבל. היה יכול להיות הרבה יותר טוב.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•קוראת11
כך זה התחיל

כך זה התחיל

איימי אפרון

חמוד, אבל חסר פואנטה לגמרי...

לפני 14 שנים•קוראת11
ללא תחליף

ללא תחליף

סטיבן לאבלי

נתחיל בבסיס הספרותי: הספר הזה טוב, אבל הוא לא משהו שלא היה קודם, ולא נכללת בו בשורה מרחיקת לכת בכתיבה או בסגנון. הוא קריא, הוא מהנה לפרקים, הוא גם מעניין לעתים.

הבשורה בספר הזה הוא העובדה שהוא מתייחס לנושא שכמעט אף פעם לא מדברים עליו: השתלות איברים. אני בתור מישהי שקרובה לנושא ממש נדהמתי לגלות עד כמה מרחיקים הפרטים הקטנים לכת כחלק מהעלילה: התרופות שלוקחים המושתלים אחרי ההשתלה, תופעות הלוואי המסוכנות שלהן, איך אורח החיים החדש משפיע על החיים (עד לרמה של יחסים בין בני זוג ותיקים) ועוד. אבל לצד זה מופיע החלק הכאוב שלרוב לא בדיוק נלקח בחשבון מבחינת אלו הממתינים להשתלה (מרוב ייאוש, תסכול, פחד, ועוד, לא בהכרח מחוסר אכפתיות): ההבנה שבני המשפחה של התורמים, שמצויים במוות מוחי, צריכים להגיע אליה בעצם הסכמתם לתרום את האיברים. כלומר, הם לא יחזרו יותר, ובצורה פתאומית ואכזרית מאין כמוה.

עדיין לא שיניתי את דעתי על השתלות איברים. אני מחזיקה בדעה שברגע שבנאדם חלילה מצוי במוות מוחי, הוא כבר לא בן אדם- והאיברים שלו יתחילו לקרוס לאיטיות, ויקברו בדרך עוד 6-7 בני אדם שמחכים להם. אבל אחרי שקראתי את הספר הזה, קצת התחדדה לי גם ההרגשה של הצד השני, בעיקר של אלכס, שהוא דמות כל כך מורכבת גם בלי הסיטואציה הטראגית שהוכנס לתוכה. אפשר כקורא להתווכח עם מה שהוא עושה, הצעדים שהוא נוקט בחייו, אבל ברור שאנחנו מסתכלים מנקודת השקפה אחרת, ולא נוכל להבין אותו לעולם.

ספר מומלץ, מאוד.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•קוראת11

ביקורות נוספות על "רכבת לטריאסטה"

רכבת לטריאסטה

רכבת לטריאסטה

דומניקה רדולסקו

"אנשים שמהווים סכנה פוליטית נשלחים למוסדות גרועים יותר מזה שבסרט. אנשים נעלמים כל הזמן בתוך מוסדות, או שהם נדרסים. מסממים אותם בתרופות. בדרך כלל לא רואים אותם ולא שומעים מהם יותר." (עמ' 71)

זה היה להמחיש את אווירת הספר.

בקיץ 1977 מונה בת השבע עשרה, בת יחידה להוריה המתגוררת בבוקרשט ,נוסעת להתארח אצל דודתה בכפר כמדי קיץ, ושם פוגשת במיחאי, בחור מסתורי ושתקן, והשניים מתאהבים. מונה שומעת מכל עבר אזהרות לגבי מיחאי ורמזים להשתייכותו לשורות הסקוריטטה= המשטרה החשאית. דבר שמערער את מונה, ולא נותן לה לשים מבטחה ב100% בבחור.

הימים הם ימי שלטונו של צ'אושסקו. המדינה סובלת חרפת רעב. אין מזון,יש תורים ארוכים, הרבה ייאוש יש באוויר, אבל גם הרבה תסיסה יש מתחת לפני השטח. אנשים החותרים תחת השלטון, ומנסים לשנות דברים. היצליחו?

הניגוד הזה בין אווירת הנכאים, הרעב,הייאוש השוררים ברומניה של אותם ימים, לבין תיאורי הטבע הוא עז. רעננות וזכות המים בנחל, ירוק העצים בחורשה, צבעי תפרחת הפרחים על העצים בשדרה, עסיס הפטל הטרי, תיאורי הרי הקרפטים, משקה השזיפים הרומני שהוא מעין גרסה לוודקה מקומית. יותר מכל זהו ספר בעל אווירה סמיכה ונוכחת. מי שאהב את ילדי השטאזי / הבגידה /טיפות השלג(אבל ההבדל היחיד שאלו ספרי מתח וזה לא) ימצא גם בספר הזה את התיאורים של שלטון דיכוי. אוירת פחד ורדיפה של אזרחים. מעקבים, ציטוטים לשיחות טלפון, היעלמויות מסתוריות.

מונה מצליחה לברוח מרומניה, מגיעה לאיטליה, ומשם עושה דרכה לארצות הברית וקובעת את מושבה בשיקגו. שם הצליחה לבנות לה חיים, התחתנה, ילדה שני בנים, הצליחה בקריירה, וגם אחרי לא מעט שנים הצליחה להביא את הוריה לארצות הברית. לכאורה הכל מושלם, אלא שמיחאי לעולם לא ממש יצא מראשה של מונה, ואחרי עשרים שנה החליטה מונה לחזור לביקור ברומניה, לברר מה היה שם בזמנו, לסגור מעגל. ומה שגילתה שם הוא מעניין ומלמד שאנחנו אף פעם לא יודעים דברים עד הסוף, ואם חשבנו שידענו- הרי שלא ידענו כלום.

ויש לי הרגשה שזו גם סגירת מעגל של הסופרת, שעשתה מסלולה בדיוק כמו מונה גיבורת הסיפור,ואולי אחת הן. לפעמים הגעגוע הוא תבלין. כזה שמוסיף למילים הכתובות עוד נפח. וכשהקורא פוגש בהן הוא יכול ממש לחוש את טעמן ולהריח את ריחן.

ספר שסוחף את הקורא לזמן אחר, באווירה שעוטפת מכל עבר.

ואם פתחתי בציטוט אסיים באחד נוסף:

"זהו החופש, כנראה. זהו ריחו, אלה הם קולותיו. הוא גולמי ולא צפוי. הוא מצחקק ומרפרף. מעולם לא חוויתי אותו בעבר, רק שמעתי עליו. החופש הוא בת צחוק, ניגונו של קול." (עמ' 167)

לפני 7 שנים•dina
רכבת לטריאסטה

רכבת לטריאסטה

דומניקה רדולסקו

רומן סוער ויפהפה על רקע תקופת שלטונו העריץ של צ'אושסקו ומשטרת הסקוריטטה האימתנית. מונה , גיבורת הסיפור, מתאהבת במיחאי, נער מסתורי המתגורר בעיר ברשוב, עיר הרים קסומה שבה הם מבלים יחדיו את חופשות הקיץ שלה. בתקופה זו גובר המחסור במזון והחיים נעשים קשים במיוחד כאשר אנשים היקרים לליבה של מונה נעלמים בנסיבות מסתוריות המוגדרות כתאונות ואז גוברת אצלה ההבנה שעליה לעזוב את רומניה כדי להימלט מגורל דומה והיא אכן עוזבת בחשאי את בית הוריה מבלי להיפרד ממיחאי . בדרכים עקלקלות ורוויות סכנה מצליחה מונה להגיע לאמריקה ושם היא בונה לעצמה חיים חדשים , היא נשאת לטום ויולדת שני בנים כאשר דמותו של מיחאי אינה משה מזכרונה וגעגועיה איליו אינם פוסקים. בכל אותן שנות גלות באמריקה חלמה מונה לבקר בארץ מולדתה גם לאחר שקיבלה מידע על מותו של מיחאי אהוב נעוריה בחג המולד במהפיכה שבה הוצאו צ'אושסקו ואשתו להורג.
אשאיר לקוראים את המשך הסיפור ואת סופו המפתיע. נהניתי מהספר . האמת שנשאבתי לתוכו בגלל המתח וגם בגלל שהוא היווה עבורי מעין מסע שורשים וירטואלי למקורות משפחתי.
הענקתי לספר ארבעה כוכבים ולא חמישה כי קראתי טובים ממנו ולמרות זאת ממליצה לקרא את הספר המגולל סיפור אהבה יוצא דופן.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•שקדנית
רכבת לטריאסטה

רכבת לטריאסטה

דומניקה רדולסקו

דרך הרומן הזה ניסיתי להבין איך נראו החיים ברומניה תחת שלטון הדיכוי של צ'אושסקו והסקוריטטה (המשטרה החשאית) בשנים של עד 1989.
בין השנים 2007-2009 ניהלתי פרויקט הקמה בפאתי בוקרשט ברומניה, היו ימים שעבדנו עד הלילה ואז הייתי מזמין את צוות המהנדסים והמתכננים לבירה ומיטיטיי במסעדה הקרובה, שם צחקנו ודיברנו על הכל... בעצם חוץ מנושא אחד: החיים בצל הסקוריטטה. כשהנושא עלה, בני הארבעים פלוס בצוות היו משתתקים ויש בהם שהפנו מבטים מלאי חרדה מעבר לכתפיים, כל זאת כשחלפו קרוב ל-20 שנה מאז נפילת צ'אושסקו והדיקטטורה שלו. אז קניתי וקראתי את הספר כדי לנסות להבין...

בחלקו הראשון של הספר מספרת מונה על ההתאהבות שלה ביאנקו אחד בשם מיחאי (שהוא כן או לא איש סקוריטטה ומלשין) ועל החיים המדכאים, ההיעלמויות וה"תאונות" בשנות משטרו של צ'אושסקו. זהו גם החלק המעניין ביותר בספר. החלק השני שמתחיל עם הבריחה מרומניה מאבד מהקצב שלו ומרמת העיניין שחוזרת בסוף עם החזרה לרומניה.

לאחר שסיימתי לקרוא התאכזבתי מעט מהספר, אולי בגלל שציפיתי למשהו שיותר דומה ל"שטאזילנד". אבל במחשבה שניה זהו ספר טוב שתחת מעטה של רומן מספק אינפורמציה חשובה (אם כי את החלק האמצעי הייתי מקצר), בעיקר למי שרומניה מעניינת אותו/אותה.

באורים:
* מיטיטיי - קבבונים מתובלים שאותם נהוג לאכול כששותים בירה, במסעדות מקומיות שלא עברו אמריקניזציה.
* יאנקו - שם (יעקב ברומנית) שהוא גם כינוי חיבה לערס מקומי.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•רונדו
רכבת לטריאסטה

רכבת לטריאסטה

דומניקה רדולסקו

מונה, נערה רומניה מתבגרת במשטרו של צ'אושסקו, מגישה חיבור בבית ספרה שנושאו הוא: "מדוע אני אוהבת את ארצי" – חיבור שזיכה אותה במקום הראשון.
המצב, כפי שבא לידי ביטוי בחיבור, שיקף את החיים במדינה באותם הימים - אין מחסור במאומה, אין תורים למוצרי מזון, בקיצור - החיים מאירים את פניהם לאזרחי רומניה. ליברליזציה מושלמת בפני האח הגדול – רוסיה.
ואולם, בתוך השלווה הזו, ישנם אנשים - כמו אביה של מונה, שמשוכנעים שהמצב הטוב עומד להשתנות מהר יותר מהנראה לעין, ו"אחיזת העיניים" לאזרחים ולארצות המערב - כפי שעושים מנהיג רומניה צ'אושסקו ואשתו, לא תחזיק מעמד לאורך זמן – והליברליזציה תתגלה כתרגיל עלוב של השלטונות – שידעו מראש שלא יוכלו להתמיד בו.
לאחר שאביה נחשד בפעילות אנטי ממשלתית, ורבים מהאנשים שסביבם נדרסים או "נעלמים בתאונות מסתוריות" והפחד מפני מאסר או "היעלמות" גובר, מפציר האב בבתו לעזוב הכול ולברוח מהארץ.
ולאחר שהסופרת פורשת בפנינו באריכות ובאופן מדוקדק ויפה את חייה השלווים והמאושרים, של מונה המתבגרת, בצל הרי הקרפטים, והכוללים התאהבות בבחור בשם מיחאי – היא מקבלת החלטה, בלב קרוע, לעזוב הכול, ומבלי להודיע למיחאי על החלטתה, עולה על הרכבת לטריאסטה, איטליה.
"הרכבת לטריאסטה" לא באמת נוסעת לטריאסטה. היא נוסעת לעיירה רומנית קרובה לגבול יוגוסלביה ומכאן נדרשת נסיעה לבלגראד, ומעיר הבירה – רכבת לטריאסטה.
הסופרת מפליאה לתאר את תחושותיה וחששותיה של מונה בנסיעה ברכבת, כאשר שיאה של הנסיעה, מלוות הפחדים – במעבר מרומניה לסרביה, שם אנו נחשפים להרגשתה החצויה של מונה והצורך לבחור בין אהבתה הבלתי מסויגת למולדתה שהיא נטשה זה עתה, לבין רצונה העז לברוח.
לאחר הגיעה לבלגראד היא מגיעה לטריאסטה, אולם לא ברכבת. ולאחר שהתיידדה עם זוג שעזר לה בצעדיה הראשונים, ביקשה לראות את תחנת הרכבת בטריאסטה.
הקטע שבו היא פוגשת במקום בזקן לבן-השיער בבגדים המרופטים ובמוזיקה הנשמעת מהטרנזיסטור שבידו הוא, מבחינתי, אחד הרגעים בעלי המשמעות העמוקים ביותר שבעלילת הספר. פתאום, במקום אחר, ובמעמד שונה הדברים נראים אחרת ומקבלים משמעות שונה לגמרי !
לאחר מספר ימים בבית הזוג בטריאסטה – היא ממשיכה לרומא, שהייתה תחנת ביניים נהדרת בדרכה לארה"ב.

וכאן מתחיל החלק השני ברומן העדין והמורכב הזה שבו מתמזגות אהבתה לארצה, שמלווה אותה בחלומותיה, לאהובה – מיחאי, שאותו עזבה מבלי להיפרד ממנו ולהוריה המבוגרים הנתונים בסכנה יום-יומית מהסקוריטטה (המשטרה החשאית) הרומנית. היא דואגת להביאם לשיקגו, ששם היא מתחתנת ונולדים לה שני ילדים.

ומבחינתי, הייתי מחלק את הסיפור ל"חלקון" קטן נוסף – חזרתה לרומניה, כחלק מבקשתו של אביה לעלות לקברם של יקיריהם, וגם לראות כיצד השתנתה רומניה שלאחר משטרו של צ'אושסקו.


העלילה, בעיקר בחלקה הראשון, מסופרת בקצב מהיר, כמעט מטורף, ומתאימה למשטר שבו אין בטחון לחיי האזרח, ומצאתי את כתיבתה של הסופרת בהחלט מתאימה לאירועים שקרו באותם הימים ברומניה.
גם הקטעים מלאי ההומור השחור והאירוניה שסופרו בחדרי חדרים על המשטר ועל החיים, תרמו להקלת התחושה הקשה באותם הימים.

בחלקה השני, והפחות מעניינת מבחינתי, ישנה הורדת הילוכים מסוימת – וגם כאן, בהתאם לעלילה בארה"ב.

החלק האחרון – שובה של מונה לארצה, כעבור 20 שנה - בנוי יפה, ובו מתבהרים דברים רבים במבט לאחור. ובצורה מעניינת מסתיים סיפור נפלא, הכתוב בצורה קולחת על משטרו של העריץ צ'אושסקו שהרס מדינה נפלאה – רומניה.

נהניתי.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•י. קליש
רכבת לטריאסטה

רכבת לטריאסטה

דומניקה רדולסקו

מונה בת ה- 17 חווה בחופשת קיץ אהבה ראשונה ומטלטלת למיחאי. במשך כמה חודשי הקיץ היא שוכחת מהכל, מהתורים הלא נגמרים בחנויות, מזה שאנשים נהרגים בתאונה כתוצאה מדריסה על המדרכה ומכל ההזהרות של הוריה.
באחד הימים הוריה מחליטים שמונה חייבת להימלט מרומניה למערב, אביה מעורב בפעילות נגד המשטר ומעצרים והפיכות בבית הפכו לדבר שבשגרה, מונה בורחת מרומניה בלב כבד בלי להספיק להיפרד ממיחאי, היא רוצה לכתוב לו מכתב פרידה אך פוחדת שהוא עובד בשביל המשטרה החשאית ונקרעת לשניים.

כעבור כמה שנים בארה"ב מונה עדיין חצויה כמו רבים מהמהגרים, היא מנסה להדחיק את ילדותה בהרי הקרפטים ואת אהבתה הגדולה למיחאי בשביל לשרוד בארה"ב אבל זה גובר עליה.

ספר מדהים שמספר על המשטר הקומוניסטי בימי צ'אושסקו ברומניה, על הפחד בחיי היומיום על התקווה לעתיד טוב יותר, על אהבה ראשונה לגבר, על אהבה בלתי פוסקת לשפה ולמראות של מולדת.

מומלץ.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•לינה
רכבת לטריאסטה

רכבת לטריאסטה

דומניקה רדולסקו

וואוו, מודה שלזה לא ציפיתי!!!

הספר הזכיר לי למה אני כל כך אוהב לקרוא.
סופרת מצויינת שבאמצעות כתיבתה הקולחת והציורית הצליחה לחבר אותי בשנית למקום שביקרתי בו בעבר ( רומניה ) בהיותי ילד
.
בכלל מדובר בנושא מרענן, בשנים האחרונות נחשפנו לספרות המזרח - יפן, סין, בנוסף קראנו על אפגניסטן, פקיסטן וארצות מוסלמיות נוספות.
והנה הסופרת חושפת לפחות עבורי, תרבות חדשה ולא פחות מרתקת.

הסופרת מתארת בצבעוניות רבה עלילה מרתקת ותוך כדי משלבת נגיעות קטנות מהתרבות הרומנית - עצי ערמונים, דובדבנים, הרים, ממליגה, צויקה, סוכנים חשאים ועוד דברים רבים.

ממליץ על הספר המצויין הזה, נגע לליבי !

לפני 15 שנים•
★★★★★
•עמיחי ויינברגר
רכבת לטריאסטה

רכבת לטריאסטה

דומניקה רדולסקו

הופתעתי מאוד שדירגו אותו כספר טוב. האמת קראתי אותו רק בגלל הביקורות הטובות אבל אני חייבת להגיד - ספר נורא. באמת, גרוע ברמות אחרות, שעמם אותי בטירוף ואני בכלל לא בררנית בספרים.. 300 ומשהו עמודים שמתוכם אולי 20 עמודים מעניינים וגם זה רק בסוף.... חבל על הזמן שלכם.

לפני 12 שנים•WellRead
רכבת לטריאסטה

רכבת לטריאסטה

דומניקה רדולסקו

מאוד מעניין לקרא על המתרחש ברומניה בשנות שלטון צ'אוצ'סקו והמהפכה. כנושא זה מרתק. לא כל כך אהבתי את הספר כנראה בגלל התרגום. בדרך כלל ספרים מתורגמים לא עוברים אצלי וכך גם הפעם.
הסגנון קצת נסחף לפעמים לדברים לא קשורים - אני לא תמיד אהבתי את זה.
בכל זאת ממליצה לקרוא, למי שזה לא מפריע.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•גלית