נכנעתי וסוף סוף קראתי את החלק הראשון של "50 גוונים". חברות הזהירו אותי שהוא כתוב גרוע, שהוא לא עילוי מבחינה ספרותית, אבל אני חייבת לקרוא אותו כי הוא כיפי. אז קראתי - והן צדקו. העלילה די אווילית והכתיבה לא משהו (וזה עוד כשקראתי באנגלית בתקווה שבשפת המקור זה יהיה קצת יותר טוב), ועוד לפני שהתייחסתי לסטראוטיפים (הלא מחמיאים) לגבי נשים ומה הן רוצות וצריכות מגבר. אבל אם מתעלמים מזה, נראה שהספר מספק, לפח

אפשר לאהוב את הספר הזה ואפשר לחשוב שהוא מאוד גרוע.
אחרי כל כך הרבה ביקורות טובות, בחרתי לנסוע 10 ק"מ בשביל כל ספר בנפרד ולקנות אותם, עוד לפני שפתחתי את הראשון. לשמחתי, ההשקעה השתלמה.
הספר הזה, על אף שהוא נוטף מיניות, מכיל בתוכו כל כך הרבה רבדים אחרים וחושף אותי, בתור קוראת, לעולם שלא הכרתי.
לקח לי שלושה ימים לסיים אותו, שלושה ימים שבהם כל מה שהיה לי בראש היה הספר הזה, לא הצלחתי להוריד ממנו את ה

קניתי את הספר הזה מהרצון הפשוט והנסחף אחרי ההמונים, להבין על מה כל הרעש. אחרי הכל, חשבתי לעצמי, אם כל כך הרבה נשים קונות את הספר, ועוד כמה גברים כדי לנסות להבין כמוני (אני משערת), בטח יש בו משהו.. כמו למשל הביקורות שלפניי כאן. אפילו קניתי באנגלית כי שמעתי שהתרגום מזעזע ("באסה בריבוע", "כפתור ופרח"?!?! באמת?!) ובמיוחד כי זה עולה 30 שקל פחות.

איך אמרו חכמים ממני? כגודל הציפייה- כך גודל האכזבה (לא

אני קורא מה אנשים כותבים.
התרגום ככה ככה.
אני אומר שזה כן טוב כי זה רומנטיקה, כי זה ארוטיקה.
מה יש לנו פה בחיים מלחמות? בעיות? אני מצטער שלא נולדתי להיות עם נערי פרחים. נולדתי לזמן של דתות, כמו ימי ביניים.
הספר הזה הוא טוב לי. מי שלא רוצה שלא יקרא. או שיקרא בלילה שלא רואים כי מה אנחנו באמת רוצים:

Before I know it, he’s got both of my hands in his viselike grip above my head, and he’s pin