קרל מלח בצי הצרפתי עוגן עם ספינתו בברסט. כבר בערך אחרי שבוע קרל שקוע עד הצוואר עם רצח, מעשי מין מזדמנים עם שלל טיפוסים ומעשי שוד.
הסופר שמנסה להראות דרך קרל את המחשבות האפלות של כל בן-אדם בורגני או לנסות לשקף דרך הדמויות שסובבות את קרל את קרל עצמו מצליח בעיקר להתיש.
עצם זה שתיאורים פיזיים מוגזמים נגררים אחרי כל דבר שמישהו עושה או לא עושה, נסיון של הסופר להסביר תוך כדי סיפור איך אנחנו אמורים לתפוס את הכתיבה שלו ובאופן כללי תחושה שלספר אין איזה מסר ברור או סיפור בנוי מתחילות לייאש כבר בערך בעמוד 30 (מתוך ה-234)
שורה תחתונה: אני לא מאמינה שבכלל קראתי את הספר הזה עד הסוף, להשאיר על המדף ללא היסוס.












