בהתחלה חשבתי שזה קצת יומרני לתאר את כל סיפורה של הפוליטיקה הישראלית ע"י תיאור קצר המחולק לפי סיפור נפרד לכל אחד מראשי הממשלה שהיו פה. אבל אכן למדתי דברים חדשים ואני חושבת שסגל עשה עבודה נפלאה בלקחת לפעמים אפיזודות קטנות ולהאיר בעזרתן תהליכים גדולים בהרבה. עם הרבה חוכמה, חיבה והומור כל אחד חוטף ממנו על הראש אבל גם בוחן את השינויים שעברנו כחברה לאורך השנים.
מומלץ לחובבי אקטואליה והיסטוריה.

אז מה היה לנו בספר השני המתאר את עלילותיהם של משפחת ברידג'רטון: רקע היסטורי - יש, כתיבה קולחת ונהדרת - יש, דמויות שעוברות שינוי -יש. מחכה בציפייה גדולה לתרגום יתר הספרים. ספר קליל נהדר להעביר יום/יומיים להימלטות מצרות של חיי היומיום.

טוליק מרגיש שהוא הגיע לתחתית, הקשר בינו לבין אשתו התפורר, הוא לא מצליח בעבודה, וגם יחסי חברות קרובים אין לו. בעקבות זה הוא מחליט לפחות לתכנן את מותו כך שזה יצור עניין מחודש בו בין אנשים שהכירו אותו. אבל החיים כמו החיים לוקחים אותו למקומות אחרים ודווקא מהמקום הכי נמוך פתאום צומחת תקווה והזדמנות חדשה.
בעיניי זה לא ספרו הכי טוב של קורקוב אבל כן יתאים לחובבי ז'אנר פוסט סובייטי

בספרו החדש חנוך כותב על החיים עצמם שזה יכול להיות עולם ומלואו על משפחתו, חברים ואביו שאיבד או על כלום כמו אפיזודות מצחיקות ממשחקי כדורסל שכוחי אל באילת. ספר מצחיק, מהורהר ולעתים עצוב.
מומלת לסופ"ש מדוכדך

ספר מאד מעניין שבוחן את הילדות בימי הביניים מכמה בחינות. בהתחלה הספר דן בשלבים שונים של ילדות החל מהריון ולידה ועד גיל 14. ולאחר מכן שולמית שחר בוחנת את החינוך השונה שניתן לילדים ע"פ שכבות שונות: אצולה, חברה עירונית, ילדים שיועדו לכנסייה וחברת האיכרים.
לפעמים נראה שהיה עדיך להיות ילד בחברה בימי הבינייים מאשר בתקופה הויקטוריאנית. אצה רצה לקרוא את הספר שלה על מעמד הנשים בימי הביניים.

למרות אהבתי לסטפן צוויג נשארתי ברגשות מעורבים כלפי הספר וקלריסה. כתיבתו של צוויג כרגיל יפהפיה ולא משתפכת אך יחד עם זאת מצליחה לתאר את הדקויות של הדמויות והאווירה בצורה הרגישה ביותר. יחד עם זאת הרגשתי שיש החמצה גדולה בזה שלאורך כל הספר הקצר ואומנם הלא גמור הדמויות כולן נעולות בתוך עצמן ואינן מצליחות לצאת מתוך ההרגלים והתפיסות הסוגרות אותן ולהתפתח. ניתן כמובן להגיד שגם רובנו חגים במעגלים המוכרים לנו ואך מעט מצליחים להישתנות אבל בכל זאת היה טעם פספסוס.

מעטות הפעמים שאני נוטה להאמין לתשבחות שמרעיפים על כריכתו האחורית של הספר על תוכנו. אבל במקרה הזה היה לי עצוב להיפרד מכל עמוד שקראתי כי ידעתי שזה מקרב אותי לסופו. סיפור קצר זה אכן שופע בחום, הומור אנושיות וחוכמת חיים ואתם פשוט חייבים לעצמכם חצי שעה בשביל להתוודע אליו.

אחד הטובים

הדבר הראשון שמשך אותי הייתה העטיפה שעוצבה בצורה גרפית גאונית. לרוב אני בורחת כמו מאש מספרים שכל העטיפה האחורית שלהם מלאה בהתפעלות מאנשי דעה שונים ומשונים ואני כל כך שמחה שהתבדיתי. אז היטלר מתעורר בשנת 2011 בברלין המודרנית, כביכול הבדיחה היא עליו בהרבה מאד סיטואציות משונות שהוא נקלע אליהם בגלל הפערים של כשישים שנה שחלפו. אבל ורמס מצליח בצורה מדויקת וארסית להציב מראה מול הדור שלנו שמעלה שאלות שכדאי להרהר בהם.

אחד הספרים הכי מוצלחים שקראתי לאחרונה, אגב הספר תורגם גם לעברית והוצא ע"י הוצאת סלע מאיר.

רציתי לקרוא את הספר בעקבות כל ההמלצות החמות, אבל לצערי הספר מתחיל בהבטחה גדולה ונגמר בקול ענות חלושה. אני חושבת שהבעיה המרכזית שהסופר לא לגמרי החליט באיזה ז'אנר הוא רוצה לכתוב: האם זאת סאטירה, ספר מתח או מדע בדיוני.
סה"כ הספר בסדר אבל לקראת האמצע כבר רציתי לסיים אותו מהר בשביל לעבור הלאה.