אני מכור לחדשות, או לפחות הייתי, אבל בחצי השנה האחרונה החלטתי להיגמל. אונס, רצח, אסונות, בשביל מה לי המזוכיזם המוכר לעייפה הזה? אם אירוע דרמטי יתחולל, אני כבר אשמע עליו, ולפחות בינתיים, זה עובד. התחום היחידי שהותרתי, הוא זה שתמיד ריתק אותי - הפוליטיקה (וגם זה באפיקים מבוקרים כמו הטלגרם, בין היתר של מחבר הספר – <mark>עמית סגל</mark>).

בהינתן כושר ההשפעה הזניח של אזרח בודד על מקבלי ההחלטות, אני יכול להבין את

בתחילת הקורונה, ממש בתחילה, כשרק נכנסנו לסגר, נכנסתי לקבוצת פייסבוק של אנשים בכל העולם, ובעיקר בארצות נוספות שהיו בסוג זה או אחר של סגר, ושיתפו מראות מחלון הבית, וסתם תחושות ורגשות של התקופה המוזרה שאנחנו עוברים. ביום העצמאות, אחרי עוד פוסט של עוד ישראלי שכתב על חגיגות העצמאות המוזרות תחת מגיפה, היתה תגובה משתאה מעט של אחד מהמשתתפים בקבוצה ששאל בתמיהה: "למה אתם הישראלים כל כך פוליטיים כל הזמן?". א

<mark>עמית סגל</mark> כותב על הפוליטיקה הישראלית. הוא עושה זאת תוך חלוקה של ספרו לפרקים ע"פ ראשי ממשלה. מנקודת מבטו, מזיכרונו או מהארכיון, הוא כותב על אירועים משמעותיים שקרו בתקופתם של כל אחד מראשי הממשלה, מוסיף סיפורים "עסיסיים" חלקם מוכרים יותר וחלקם הרבה פחות. הספר קצר למדי והפרקים בהתאם, לכן הניתוח והמסקנות נראות לעתים שטחיות או אפילו יומרניות, אבל בגלל הלשון והסגנון ה<mark>עמית סגל</mark>י בדרך כלל זה עובד יפה והספר נ

או-אה. סוף סוף ספר שמסביר באופן מסודר את כל הבלגן שעובר עלינו מראשית ימי המדינה ועד עכשיו*, מנטרל קלישאות לעוסות ומישיר מבט אל המציאות. היה מרתק, מחכים, מעציב ובעיקר-משעשע באותה מידה. אנחנו אלופים בלצחוק על עצמינו והספר הזה עושה זאת בצורה מיטבית. אהבתי גם את השילוב בין תרבות לפוליטיקה.


*או יותר נכון עד למועד כתיבת הספר. אם <mark>עמית סגל</mark> היה מוציא את ספרו שנה אחת בלבד מאוחר יותר-היה הספר עבה במידה

נראה שעם סיום המשבר הפוליטי הגדול של השנתיים האחרונות הגיע הספר שיסכם (עד כמה שאפשר) את תולדות הפוליטיקה הישראלית ואיך הגענו לזמן והמקום שבו אנחנו נמצאים. ומי יכול לכתוב את הספר אם לא הפרשן הפוליטי המוביל בישראל- <mark>עמית סגל</mark>. כשאתה מכיר את הקול של הסופר אתה מתחיל "לשמוע" אותו בעת קריאת הספר, הדבר יוצר חוויה יוצאת דופן בקריאה ובמיוחד שהספר נכתב בצורה מעניינת כמו שסגל יודע. בנוסף לכך יש את האיורים הנהד

אני באמצע הספר והתחלתי לקרוא אותו לפני כמה ימים.
אני טועם אותו בהדרגה, כמו עוגת דבש שנשמרת לזמן ארוך.
<mark>עמית סגל</mark> שולף בספונטניות מזיכרונו את האירועים הפוליטיים ומאחר וזה נכתב כמו בספונטניות, הספר תופס אותך ואתה מתחיל להסתחרר יחד עם המחבר בנפתולי הפוליטיקה.
<mark>עמית סגל</mark> מראה כאן זיכרון פנומנלי לאירועים וניואנסים פוליטיים שאירעו עד היום ומשכך, הוא מצוייד בהמון ניסיון וידע הדרושים לכל אחד הרוצה להבין א

את "סיפורה של הפוליטיקה הישראלית" התחלתי במהלך אחה"צ בהירים של בידוד ביתי. לקח לי שניים או שלושה פרקים להישאב אל תוך הספר, אך ברגע שנשאבתי - לא הצלחתי להפסיק עד שסיימתי את כל אחד עשר הפרקים (ואחרית הדבר). כתיבתו הקלילה של <mark>סגל</mark> הופכת את הקריאה של הספר לנעימה וקלילה במיוחד, ומעבירה אותנו בין סיפורים על 13 האנשים הגדולים במדינתו הקטנה. לא אשקר ואגיד שהיו רגעים שצחקתי בקול - זו חכמתו של <mark>סגל</mark>, היכולת להע

בהתחלה חשבתי שזה קצת יומרני לתאר את כל סיפורה של הפוליטיקה הישראלית ע"י תיאור קצר המחולק לפי סיפור נפרד לכל אחד מראשי הממשלה שהיו פה. אבל אכן למדתי דברים חדשים ואני חושבת ש<mark>סגל</mark> עשה עבודה נפלאה בלקחת לפעמים אפיזודות קטנות ולהאיר בעזרתן תהליכים גדולים בהרבה. עם הרבה חוכמה, חיבה והומור כל אחד חוטף ממנו על הראש אבל גם בוחן את השינויים שעברנו כחברה לאורך השנים.
מומלץ לחובבי אקטואליה והיסטוריה.