לך ברגל. שכח מרכבים, אוטובוסים או רכבות קלות. ירושלים מעולם לא הסתדרה עם אלו. בקושי הסכינה למרכבות ודיליז'אנסים. לקראת סוף העלייה של רחוב שטראוס, פנה שמאלה לרחוב בני ברית, וממנו שמאלה אל רחוב אתיופיה. התהלך ברחוב הצר והסתכל סביב. הבתים כאן שונים. כאילו נלקחו מארץ זרה. מימינך ביתו של אליעזר בן יהודה, משמאלך הכנסייה האתיופית והמבנה בו שכן בעבר בית הספר "תחכמוני".

בסוף רחוב אתיופיה פנה שמאלה והתמזג עם רחוב הנביאים הסואן. לפני כן, הבט רגע קדימה. מולך בית הרב קוק ובית אנה טיכו. משמאלם עומד בניין 'הדסה' בו שכן בתחילת המאה ה-20 בית החולים "מאיר רוטשילד". כעת צעד במורד הרחוב המשתפל בואכה שוק "סולטאן סולימן", וחלוף על פני "בית תבור" של האדריכל הגרמני – קונארד שיק ו"בית הקיסרית טאיטו". בצומת בה ניצב בית החולים האיטלקי פנה ימינה אל רחוב שבטי ישראל. משמאלך זוהי כנסיית "סנט פול". אחריה ישנו גן קטן. מצא לך פינה נעימה בצל אחד העצים, פתח את התיק ושלוף את הספר הישן. שמו מוטבע באותיות שחוקות על הכריכה הבלה – "מותו של האלוהים הקטן" מאת דוד שחר. הודפס בתל-אביב 1970, נכתב על ירושלים שבכל זמן ועת. התחל לקרוא... "ירדתי לרחוב ס"ט פאוול. זרמי מים שפעו ממורד רחוב הנביאים ונתפרדו. חלקם המשיך זרימתו לכיוון מוסררה וחלקם נטה לאורך הרחוב ס"ט פאוול. בהצטלבות האיר פנס הרחובות את פסלה של מרים שניצב על שער בית החולים האיטלקי..."

קשה לשים את האצבע על הקסם המיוחד של הספר הזה. ככל הנראה זהו שילוב מעולה של סופר רגיש ומעמיק, דמויות בלתי רגילות, וסיטואציות נוקבות המתרחשות בעיר שהיא חידה אחת גדולה. קולו של שחר (המספר לחילופין בגופים משתנים) נע בין זמנים ואנשים שונים, תוך כדי תיאור חד ומדויק של השתקפות האדם הבודד בחיי ירושלים, והשתקפות בדידותה של ירושלים בחיי אנשיה. לעיתים יהיו אלה זיכרונותיו האישיים מתקופות חייו השונות (כמו תיאור דמויות דודיו ליפא וצמח או מפגשו המחודש כחייל עם הרופא הקטן מרחוב החבשים ואשתו בת הרב מצרפת), ולעיתים יהיו אלו סיפורים מכמירי לב על מאבקיו הפנימיים של האדם (כמו שלומית לוחמת המחתרת ואפרים בן הרב שעוזב את הדת), בהם יש יותר מרמז להתחבטויות שעבר המספר בעצמו.

לצד כל זה, אי אפשר שלא לשים לב למתח הפנימי של הסופר העולה מבין דפי הספר - מתח שנובע מהפער העצום בין "ירושלים" כאידיאל וחזון נשגב ל"ירושלים" של מציאות יומיומית שסועה וכאובה (דבר שכמובן נכון גם להיום). עושה רושם שבין כל מחסומי הבריטים, חבורות הסבלים הערבים בשער שכם, ומאבקי היהודים בינם לבין עצמם, שחר עודנו מחפש בעיניים כלות את ירושלים המובטחת. זו שאמורה לרומם את החיים הרוחשים בה - טפח מעל פני הקיום העכור.

אין זו מדרכי לצטט מתוך הספר, אבל אי אפשר שלא להביא את דברי הסופר עצמו ששם את המחשבות הללו בפי זרח - אחד מגיבורי הסיפור "על חטאים קטנים":

"כן", אמר, והוא כל אותה שעה שוטה מופלג בעיני עצמו. "במה עוסקים היינו? בעניין העיפוש... בביצה מעופשת זו ביליתי את חיי ובה גידלתי את בני, והעיפוש שהיה מרדף אותי כל ימי, מרדף עכשיו את יוחנן, זה בני השני. אלא שהוא מכנה עיפוש זה בשם חדש 'גלותיות', וירושלים זו, שהאירה בכל הדורות מחשכי חייהם של היהודים בכל אתר ואתר ורמזה להם כחלום נכסף, כקץ גלות, הריהי הגלות הגרועה מכל הגלויות לבני שנולד בה, ודווקא משום שנולד בה. דבר זה מובן הוא ומסתבר מתוך עצמו, שהרי אילו נולד באיזה מקום שהוא בגולה אפשר היה לו להשתעשע בחלומות על עיר הקודש. מאחר שנולד בה ומצא עיפוש במקום קדושה, לא נותר לו אלא לחלום על קדושתה של ירושלים-של-מעלה. אלא שבירושלים-של-מעלה אינו מאמין, הוא מאמין בקיבוץ."


מה נותר עוד להוסיף?


לא מומלץ ל:
מנכ"ל סיטי-פס, ציונים סינתטיים, עסקני "העדה החרדית" וארקדי גאידמק.


מומלץ ל:
יהורם גאון ולהקת הדג נחש, סטודנטים במכללת 'הדסה', שארי בשר לקיסר היילה סלאסי, ולכל מי שרחוב הנביאים בירושלים מצטלב לעיתים קרובות בדרכו.

הו מ'קמרפי. ר. פ. מ'קמרפי. חלומם הנערץ של הברגים הקטנים במערכת. הילד הראשון בכיתה ב שלמד לעשן וכבר יודע איך באים ילדים לעולם. הו מ'קמרפי, הג'וקר הבלתי נשכח של השכבה, שהתפלח בגיל שש עשרה עם כמה חברים ברכב של אבא, להעביר עם מדורה וגיטרה עוד לילה לבן על החוף. הו מ'קמרפי, הטירון הכי מטורף בפלוגה. זה שסירב פקודה ביום הראשון, ירה בתן, ודפק נפקדות של שבועיים כשלא אישרו לו לצאת "מיוחדת". הו מ'קמרפי, זה שמגיע לעבודה יום כן יום לא, ומוציא אצבע משולשת למנהל שנייה אחרי שנודע לו שפוטר. הו מ'קמרפי - הילד הרע של החיים. רובין הוד של היומיום. המשוגע שנזכור בחיוך אי שם בשלהי חיינו.

אל מוסד לחולי נפש מגיע ביום בהיר אחד ר. פ. מק'מרפי - חייל יוצא וייטנאם, בעל שמחת חיים מדבקת וכריזמה ממזרית, שנמלט משירות "בחוות העבודה" ע"י התחזות למשוגע. לרוע מזלו, את המחלקה שאליה הוא מגיע מנהלת אחות שתלטנית - מיס ראצ'ד, שמשמעת ולוחות-זמנים הינם הערכים המקודשים ביותר בעיניה. בין השניים, שקולטים היטב זה את זו, מתפתחת איבה סמויה ומסובכת, ועד מהרה הופכת שגרת החיים הנוקשה במקום למאבק כוחות כאוטי שמוציא מאיזון מחלקה שלמה, וסוחף אחריו את שאר החולים המטורללים, ובניהם גם את צ'יף ברומדן - אינדיאני ענק ושתקן, שהסיפור כולו מסופר מנקודת מבטו וזרוע בשברי זיכרונות מתודעתו העשנה.

סיפור מצחיק ועצוב שבוחן את מושג הגבולות וההתמרדות כלפיהם, ואת כוחו של האדם הבודד מול המערכת האימתנית שבטוחה שהצדק לצידה. כמובן שאפשר לחלוק על מידת הרלוונטיות של חלקים מסוימים מהליך הטיפול המתואר בספר, אבל בכל מה שקשור לנבירה במוחם הסבוך של חולי הנפש, ככל הנראה שלא הרבה השתנה מאז.

נ.ב. לא קראתי את התרגום הישן, אבל התרגום החדש של יריב ספיר (בשונה מהרבה מאוד תרגומים חדשים ורזים) מעולה, ומצליח להעביר את הדקויות הנדרשות לציור העלילה בכלל, ודמותו הבלתי רגילה של מ'קמרפי בפרט.


לא מומלץ ל:
שחקני "תעלת בלאומילך", חסידי עוזי משולם, אחראיות משמרת ב'אברבנאל' ומר קים ג'ונג-און מקוריאה הצפונית.

מומלץ ל:
יו"ר הכנסת, קב"נים בגולני, צאצאי קולומבוס והמתיישבים הלבנים, ולכל אלו שתוהים לעצמם - כמה משוגעים באמת מסתובבים שם בחוץ.

ביקורות של זוכת פרס נובל בספרות על מדריכי ציפורים ולוחות שנה שקולה לביקורת סדרות ריאליטי מפי הסופר ש"י עגנון, שכן, מה למשוררת הנכבדה ולספרים נידחים העוסקים (אם בכלל) בשולי הקיום התרבותי? אלא שמסתבר שדווקא במקומות הללו טמונה גאוניותו האמיתית של סופר. בהגיגים קצרים ומושחזים ניגשת הסופרת הפולנייה אל כותרים נטולי ערך ספרותי לכאורה (אנתולוגיות, מדריכי יוגה, ספרי היסטוריה טרחניים, ספרי עשה זאת בעצמך וכד') מכיוונים בלתי שגרתיים בעליל, מה שמספק זוויות ראיה מפתיעות על דברים שעליהם, כך נדמה, כבר יודעים הכל. כך אפשר להתענג על חשיפה משעשעת ונוקבת של מה שמסתתר מאחרי הכותרת התמימה "חיי היומיום בוורשה בתקופת ההשכלה", לצחוק בקול רם על הרדיפה הנשית האינסופית אחר טיפוח ואסתטיקה ב"מאה דקות בשביל היופי", ולחוש באמפתיה בקריאת הקטע "בהזדמנות" בו פונה שימבורסקה כמעשנת אל הלא מעשנים בפנייה אישית מלב אל לב. בכתיבתה החמה והאנושית, מצליחה הסופרת הדגולה לייצר תובנות חיים מקוריות ומצחיקות דווקא מהבנאלי והצפוי ביותר.

לא מומלץ ל:
מדירי נשים, חולי אסתמה, המלך קרל גוסטב השישה-עשר ופנינה רוזנבלום.

מומלץ ל:
צפרי רשות הטבע והגנים, תלמידים שנכשלו בבגרות בהיסטוריה, רופאי שיניים שמאסו במגזין 'לאישה', ולכל מי שחפץ לגלות סופרת שהיא אלכימאית.

ביום בהיר אחד מגלה יו"ר חבר המנהלים של קונצרן תעשייתי גדול - מר ג. ה. בונדי כי מהנדס צעיר בשם ר. מארק פיתח מכונה חדשנית המבטלת את הצורך בשימוש בפחם ומשאבים מוגבלים לצורכי אנרגיה, דבר שהולך לשנות את כל חוקי המשחק ששלטו עד כה בתחומי המסחר והתעשייה. בדיעבד מתברר גם שבתהליך עיבוד וזיקוק האנרגיה המהפכנית השתחרר לחלל העולם מן גז מסתורי ומענג - "מוחלט" שמו - שמפיל בקסמו הממכר בני אדם לאלפים ורבבות. עד מהרה העסק יוצא משליטה והבלגן מתחיל לחגוג. אלגוריה 'קישונית' מצחיקה וחכמה על מקומן של ההמצאות הטכנולוגיות בחיינו, וכיצד הפכו הן מאמצעי עזר לכוח משעבד.

לא מומלץ ל:
פקידי משרד האוצר, עובדי אסדת הקידוח "תמר", תיכוניסטים חובבי מזגנים ובני משפחת ג'ובס.

מומלץ ל:
נזירים שמכרו את ה'פרארי', אנשי האופוזיציה בסוריה, חברי מחאת הקוטג' ולכל מי שמתעקש ליטול את גורלו בידיו.

כל אחד צריך איזה פוסונה קטן משלו. לשתות איתו יחד קפה מריר. לשמוע ממנו תובנות חיים מחוספסות רחוצות בפיח וגריז. להתנחם בחברתו. עיקרו של מעשה - מפגש של שני איטלקיים מטורינו על אדמת ארץ רחוקה, האחד כימאי בעל הבנה מופלאה בתכונות חומרי המין האנושי, והשני בונה עגורנים נודד שעיניו נעוצות בשמיים וליבו נטוע בארץ. בעגה עממית שובת לב מתמזג פרימו לוי עם שפתו השורשית והישירה של פוסונה (המורכב בעצם ממגוון קולותיהם של בעלי המקצוע באשר הם) המספר את קורותיו עלי אדמות, בהם מזדקקת בעצמה רבה תמצית קיומם של בני האדם.

לא מומלץ ל:
טיפוסים שלוקים בפחד גבהים, אנשי האקדמיה ללשון, גנבי מתכות ומתנגדי סילביו ברלוסקוני.

מומלץ ל:
צוענים נודדים, יהודים בודדים, סופרים כלואים במבחנות מעבדה ומהנדסים שסוברים שלמדו הכל באוניברסיטה.

מה עולה לכם בראש כשאומרים לכם "סיפור מטלטל"? בטח משהו בסגנון 'סונטת קרויצר' של טולסטוי או 'הגלגול' של קפקא. אז זהו שמעכשיו תוכלו לצרף לרשימה את הסיפור 'נאון ותיק וטוב' מהקובץ הנ"ל. מדובר במעקב תודעתי מרוכז אחר הלכי מחשבתו של מתחזה, דרך מונולוג חושפני ומתעתע להדהים. התחושה במהלך הקריאה דומה להתהלכות באולם מצופה במראות, כשישותך ניבטת אליך בכל רגע מזווית שונה. לגבי שאר הסיפורים המדהימים שבקובץ אין כל כך טעם להרחיב את הדיבור. הם מצוינים, אך בטלים בהילת 'נאון ותיק וטוב'. חד וחלק.

לא מומלץ ל:
אנשים ששוקלים להתאבד בעוד כמה שעות, נציגי חברות הסלולר וכוכבי 'כלבוטק' לדורותיהם.

מומלץ ל:
הורים עובדים, אחיות מתוסכלות, מומחי פוליגרף במשטרה, ולכל מי שאוהב לקלף את שכבות הנפש עד כדי דימום.

ספר בלתי רגיל. אמנם העלילה, שמבוססת בעצם על סיפור חיים שנע בציר הזמן שבין ילדות לבגרות, נראית לעתים די מעורפלת ונוטה לזלוג לפינות ללא מוצא, אבל יחודו של הספר נמצא באנושיות ששוכנת בין דפיו. בתיאורים הפנטסטיים של דמויות טראגיות גדולות מהחיים, כפי שהן מצטיירות בעיניו של בן הדור השלישי לשואה.

לא מומלץ ל:
אמרגני זמר ים תיכוני, אדריכלי פרויקט הולילנד בירושלים, אלופי העולם בהיאבקות חופשית וד"ר האוס.

מומלץ ל:
בימאים בפוטנציאל, סטודנטים לפסיכולוגיה ואנשים בעלי עין חדה לטיפוסים מדור הולך ונכחד.

כמיטב המסורת ההייטנרית, מדובר בספר מצחיק וחם בעל תובנות חיים נכונות עד כדי צורך לחבוט את ראשך בכתלים הסמוכים אליך. ובכל זאת, א"א שלא לראות שהמחבר (המשתקף בגיבורי העלילה בספרים השונים) עבר ועובר איזהו תהליך רוחני ותודעתי שבא לידי ביטוי בדיאלוגים מעט יותר פלספניים מאלו שראינו בספרים הראשונים. (דבר שגם מביא אותו באופן מגוחך לעתים, להעמיד בשורה אחת באורח מסמר שיער, תיאורי מין מפורשים בצד פרשנות מסורתית על מדרשי חז"ל בנושאים שבינו לבינה...)

לא מומלץ ל:
מי שסיים דוקטורט בכימיה בסוף התיכון וחולם על נובל, חברי כנסת בקדנציה הראשונה, ראשי ממשלות לשעבר שעוד לא נכנסו לכלא והרבנים הראשיים לישראל.

מומלץ ל:
מי שקרא את ספריו הראשונים של הייטנר (ובעיקר את חכמת הבייגלה הנפלא), ומרגיש שהחיי הבורגנות המשמימים עוד לא סגרו עליו מכל עבר.