"איזה חיים קסומים- ובמה אנחנו מתעסקים אלוהים, במה אנחנו מתעסקים".

נהניתי לקרוא את הספר הזה למרות שהוא לא מאוד גאוני ולא כל כך עובר את מבחן הזמן, אבל יש בו משהו פשוט, כיפי ומשעשע. משהו אפילו מעט קסום, כזה שלא מתיימר לחולל אירוע גדול אלא לספר סיפור קטן אך משמעותי.

זהו סיפור על זוגיות. כזאת שאינה מושלמת. זוגיות שמגיעה עם הרבה מכשולים, תסכול, חוסר הסכמה. גבר וארוסתו יושבים יחד במטבח כמה ימים לפני החתונה ואז פתאום, חילוקי דעות, חילופי דברים. ריב. הם מסכמים ביניהם שאחרי החתונה הם יתגרשו, הם הרי לא מתאימים אבל לא נעים עכשיו לבטל. מה יעלה בגורלו של הזוג?

ספר שנון ופשוט על זוגיות וחיפוש אהבה. היכן הציניות והאגו פוגשים אותנו בזוגיות ובכלל בחיים. הוויתורים שצריכים לעשות עבור בני זוג וההבדלים הניכרים בין גבר לאישה.

ספר שהצלחתי להתרכז בו למרות המולת המקלט וחיינו הכאוטיים. ספר "ישראלי" שמספק אסקפיזם חביב ללא מאמץ או מחשבה מרובה. כן, ספר כזה שבדיוק מתאים לעכשיו.
קראתי את חכמת הבייגלה של הייטנר, אין ספק שמ"קציצות" התרשמתי יותר.

****


מכירים את זה שאתם אילן הייטנר ויש לכם כישרון כתיבה מדהים ויש לכם אפשרות לכתוב דברים משמעותיים עם יכולת הכתיבה הזו ולמרות זאת אתם מעדיפים לשחזר את השטנץ של רבי המכר "חכמת הבייגלה" ו"מלך החומוס ומלכת האמבטיה" ולהמשיך מסורת קלילה ומשעשעת של ספרי תובנות כאלה שהם גם ישראליים, גם קצת ערסיים וקצת רוחניים וקצת מקסימים וקצת חכמים של החיים, ובעיקר שהם כמו רשימות "מאה דברים שאני שונא בדייט ראשון" או "21 דרכים להתחיל עם בחורה" או "איך להתחתן ולהישאר שפוי" והמשקל הסגולי הוא בהתאם?

מכירים את זה שאתם אילן הייטנר ואתם עפים על עצמכם כי אין לכם ברירה, כי אחרי שכתבתם רב-מכר או שניים התלהבתם מתדמית הסופר שעטיתם אז אתם ממשיכים עם אותה מכונת ייצור גאגים ותובנות, שבדומה לאותה מכונת אוכל שיצאה משליטה ב"גשם של פלאפל" מתחילה לייצר אוטומטית תובנות משומשות (גם אם משעשעות) לכל נושא שלא תזרוק לכיוונה, מנסיעה באוטובוס ועד תור בבנק?

מכירים את זה שאתם אילן הייטנר ואתם פשוט מכורים לתנועה הזאת שאתם רואים בעיני רוחכם, של מישהו שקורא את הספר שלכם ומתפקע מצחוק ואז מניד בראשו בחיוך ואומר לעצמו, "וואי, זה כל כך נכון" או "קיבינימאט, זה בדיוק ככה", כאילו היינו עכשיו בעוד שידור חוזר של צחוק מעבודה וקובי מיימון דופק עכשיו מונולוג מה זה קורע על איך זה לנסוע למלון באילת עם האישה והילדים? מכירים את זה?

מכירים את זה? יש פה מישהו מבת ים? יש פה ישראלים? כי אם יש פה ישראלים, אז אתם מכירים את זה. אילן הייטנר עלה על נוסחה מנצחת, והיא פיצוח יאיר-לפידי של השאלה הנצחית "מה ישראלי בעיניך" ופירוק הדי.אנ.איי. שלה למרכיביו הכה-צפויים - חומוס בהדונס, הרצון "לדפוק את המכה" והמאבק התמידי בין להישאר צעיר-לנצח, כזה שטוחן כל דבר שזז ומשתוקק לטרוף את החיים אבל לא מצליח, לתמונת המראה האולטימטיבית, הממוסדת והפוצית שלו, הבחור שסוף סוף מוצא את האחת, שמכינה לו שני ילדים ברחם וקציצות כמו של אמא במטבח.

ולמרות ואולי בגלל שהייטנר עלה על הנוסחה הזאת, הוא ממשיך איתה. הוא היה יכול אחרת. בטוח. הוא כנראה מעדיף ללכת על שעשועון הקקי (שמופיע בספר כעוד יוזמה עסקית של גיבור הספר, התסריטאי המתוסכל), כי זה פצצת רייטינג, כי זה מה שהוא עושה טוב, וכי זה איזור הנוחות שלו. היי, אפילו אני, אנין הספרים הידוע מטימבקטו ועד בלארוס, העדפתי להעביר את הצום עם התובנות מ"קציצות" (למרות השם שלא עשה לי טוב למיצי הקיבה) מאשר עם חשבון נפש נוקב עם אלוהיי ומחזור עב-כרס של יום כיפור. למרות זאת, אני משוכנע שאם הייטנר היה עושה משהו אחר עם זה, ומנסה לעשות את הטרנספורמציה בדומה לשחקנים קומיים שעוברים לדרמה ומצליחים מעל המשוער, הוא יכול היה לכתוב ספרות קצת יותר רצינית שלא תתאמץ לתחוב שלושים עד שלושים וחמש תובנות לעמוד, ואז גם היה זוכה למשהו שאני חושש שהוא עדיין לא מכיר. בעברית, קוראים לזה ריספקט.

אמרו שהייטנר פונה לחתך הגילאים שלו ולרווקים/ת תל אביבים,אז אמרו.אמרו גם שהחלב ועוד מיליון מוצרים מסרטנים,אז נפסיק לצרוך אותם? לא!!!....ותאמינו לי שבאילת,עיר החטאים -לאס ווגאס של ישראל ובכל הארץ יש מלא אריאלים כמו...ולא רק בתל-אביב......הלו!!...אנחנו במאה עשרים ואחת.

ולכן שהלל הזקן,חבר מהסימניה המליץ לי לקרוא את הספר כי הוא מצחיק ולא צריך להשקיע הרבה את המוח נעניתי לאתגר התאים לי להירגע מהספר "בדם קר" של קפוטה. מודה ,כל ההמלצות של הלל עד היום לא אכזבו אותי,יש לו טעם לבחור......והביקורות שלו מדברות בעד עצמן.
תודה הלל:-))

התאחדות המולי"ם העניקה לאילן הייטנר את פרס ספר הזהב,על ספרו "קציצות",ספר שכולו עוסק בתהפוכות הרגשיות ובשינוי תפיסה המתחולל בחייו של אריאל,בחור תל-אביבי שעבר את גיל השלושים,רווק מתהולל,מיואש המחפש את מקומו בחיים,ערב חתונתו הממשמש ובא,וזאת לאחר שרוב חבריו התחתנו וילדו ילדים.

לכאורה סיפור רגיל,מוכר,ואף יכול היה להיות משעמם,אילולא ידע הייטנר להביא את הסיפור מצידה המצחיק של הסיטואציה בה הוא נמצא.

התובנות אליהם מגיע אריאל תוך כדי החיטוט בחייו,והמצבים אליהם הוא נקלע,מובאים לקורא בצורה מצחיקה בטירוף.בעיקר שיעורי היוגה אליהם הוא הולך, ויוצא משם עלאק רוחני,מוקסם כולו עד כדי כך שהוא מלטף כל עלה,מריח כל פרח,מתאהב בפח אשפה מסריח,מודה על הבריאה,קורא תהילים,מפתח סלידה מבשר,סיגריות ומין מזדמן,אבל עדיין פוחד להיחשב קוקסינל. לא יודעת מה איתכם...אותי זה הצחיק מאוד.
. נכון שהייתי מוותרת על כמה סצנות המסופרות לפרטי פרטים מחדרי המיטות והפנטזיות של אריאל ..אבל, כי זו רק אני.

אם הייתי צריכה להביא דוגמאות לכל הקטעים המצחיקים,זה אומר שזו לא הייתה ביקורת,אלא העתקה של הספר,לכן חברים תצטרכו לקרוא ולהבין על מה אני מדברת.

התובנה שאני הגעתי אליה במהלך הסיפור היא, שאריאל אינו מפגין חיבה יתרה למין הנשי "כביכול",ובדרכו המצ'ואיסטית הוא מביע את עמדתו כלפי הפמניזם בסיכום הבא: “זו המצאה של גברים ברברים,שרצו את האישה הקלאסית,המבשלת,המנקה,המחנכת, המאהבת,ועוד שבעת אלפים ש"ח לחודש.
אני הדגשתי את המילה "כביכול" מאחר ובסופו של יום כל מטרתו היא למצוא את אהבת חייו איתה יוכל לחיות לנצח נצחים,בבית קטן עם גינה כלב,וכמובן כמה זעטוטים שירוצו לו בין הרגליים.גם אם היא לא האישה הקלאסית שלא מקפידה על בית מתוקתק,ולא מכינה לו את הקציצות שהוא אוהב מבית אמא.

בסופו של יום כולנו מחפשים את החיים האמיתיים שמסתכמים בלאהוב,להיות נאהב, להרגיש טוב מבפנים בדברים הקטנים והיום יומיים,להפוך את המגרעות ליתרונות ולהאמין בקלישאה:"וחיו באושר ועושר עד עצם היו הזה.”

מומלץ לכל מי שרוצה לשכוח מצרות היום יום,או אחרי ספר כבד.משהו קליל,שיעלה חיוך על הפנים ויתפשט לצחוק אדיר.

עכשיו אני יכולה להתחיל לקרוא את ה"אמן והמרגריטה" של בולגקוב.(כבד).

קריאה מהנה.

אילן הייטנר לראשות הממשלה !
אין, איזה כיף שאחרי שני ספרים "כבדים" ורציניים (דוסטויבסקי המקורי ודוסטויבסקית האיטלקית - אלזה מורנטה), נפלתי על כזה דבר קליל, משעשע ושאינו דורש שום כישרון מיוחד בכדי להתחבר אליו... "ספר לכל עת" מה שנקרא. "עולמו הלא-מושלם של רווק בן 37, ערב חתונתו, בתל אביב האסקפיסטית של ראשית המאה ה-21"... והיו שכתבו פה ובמקומות אחרים, שצריך כאילו להיות "שינקינאי בדם" כדי להבין את "התובנות" של הספר, אבל זה חרטה' : אמנם שלוש שנות פז"מ במתחם יהודה המכבי/שטריקר/ירמיהו/בני דן לא מזיקות לאמפתיה הראשונית, אבל ממש לא חייבים.

אחת מהדרכים שאימצתי לעצמי כדי להבחין בין ספרים טובים לספרים סתם, היא "מבחן הרגש" : האם הצליח הספר לעורר בי משהו 'שמעבר' - סקרנות, הזדהות, געגועים, מלמנכוליה, אנא עארף... ובכן הספר הזה של אילן הייטנר פשוט שפך אותי מצחוק ! וזה לא קל, כידוע, לצחוק מספר; זה לא קומדיית ספלסטיק ויזואלית, שהסצינות שמרכיבות אותה עברו מבחני מערכת ומבחני קהל ופיילוטים... ככה שלכתוב מצחיק צריך כישרון. לא בא לי לספיילר לאף אחד אבל חפשו את התובנות על שיעורי היוגה (טעימה קטנה : "יצאתי משיעור שלישי והתאהבתי בפח זבל") וכמובן את כל אלה הקשורות ביחסים בין המינים (90% מהספר בערך)... הנאה מובטחת !

(לא נותן חמישה כוכבים, רק כי לא נעים מ"החטא ועונשו"...)

לא אהבתי את הספר בכלל. זה הספר השני של אילן הייטנר שאני קוראת, אחרי "חוכמת הבייגלה" שאותו אהבתי מאוד, לכן הייתי בטוחה שגם "קציצות" לא יאכזב..אומנם כתוב קליל וכן יש דברים מצחיקם ונכונים, אבל כל הספר הוא פשוט ללא עלילה, התמרחות משעממת ומעצבנת שיש בה יותר מידי תובנות וחוכמות בשקל. מעכשיו ייתכן ספוילר .משחק מוזר של חילוני שפתאום מתקרב לאלוהים ומתחיל לפזר פניני חוכמה של חז"ל, רוחניות זולה. זה סיפור במילים של הגיבור עצמו על אדם שבאמת"נהיה קוקיסינל"(כנראה תמיד היה) שמתחיל לעשות יוגה, "להתגבר על יצרים", להיות צמחוני ולאהוב וגם בוכה ומתרגש כל שניה. לקראת הסוף הספר כבר ממש מעורר בחילה עם השתפכות ו,"פרץ אדיר של אהבה".גיבור הספר הפך לקוקסינל ואילן הייטנר לדניאל סטיל.

אתחיל בזה, שאילולי הלל... כנראה שלא הייתי ניגש לספר, מי יודע עוד כמה זמן היה מעלה אבק על המדף. הספר היה בשבילי כמשב רוח מרענן בימי הקיץ המהבילים של שלהי יולי. אתם בוודאי זוכרים את הקוטז' שעד לא מזמן כיכב בכותרות, להפתעתי גם פה הוא מככב, רק שפה הוא מתקשר לעניין אחר ורציני יותר - חתונה. הייטנר מציג בפנינו מיקרוקוסמוס (אמנם בנאלי) על החיים טרום הנישואים שמפתיע עם זיקוקים במקום הכי לא צפוי. יאמר לזכותו, שהוא מצליח במשימתו ועושה זאת בגדול.

אני לא נוהג להתייחס לעטיפות הספרים, אך פה, אני חייב לשאול משהו. מאחר והזכרת בספרך את 'פני צלקת', אני נזכר באל פאצ'ינו שאמר: "All I have in this world is my balls and my word" תגיד, יכול להיות שמשם לקחת את הרעיון?

מזמן לא נהנתי וצחקתי מספר מקור (טוב, גם לא קראתי הרבה מאלה בזמן האחרון) ואם חיפשתם ספר להעביר את הזמן בין המחאות השונות... זה הספר (האולטימטיבי) בשבילכם.

הספרייה שלי בבית מכילה בעיקר ספרי-רוח.
ספרי-רוח די דומים לספרי אגדות בעיניי.
המוטיב החוזר שאני מוצאת בהם הוא - ניסים.

"קציצות" של אילן הייטנר הוא אחד מהספרים הבודדים בספריה שלי
שהם מה שאני מכנה ספרי-מציאות.
הוא נטול ניסים. נטול התייפיפות. נטול מסננים.

הוא מסתכל למציאות בעיניים ומעיז לדבר אותה כמו שהיא.
מבלי לנסות להתחבב על הקורא, עם הרבה הומור וסרקזם שמצליח להלך על החבל הדק
שבין שנינות כנה להתחכמות מאוסה ולא ליפול.

כבדרך אגב, הוא גם מצליח לייצר דיאלוג מעניין בין המציאות לעולם הרוח.

עיניים "ערות" בוגרות, לא תמיד אוהבות את מה שהן רואות,
אבל הן מקבלות את מה שיש ומחבקות את המציאות כפי שהיא.

בעצם עשותן כן,
הן מצליחות להוציא מכל הקישקע הלעוס והטחון הזה של החיים,
תבשיל מטעמים ערב לחיך- קציצות.

ספר פשוט תענוג.

אז מעבר למשפט משעשע פה ושם.
הספר כל כך סתמי ורדוד שקשה לי לתאר.
במשך כל הקריאה רציתי לצעוק- שמישהו יכין לבנאדם הזה כבר קציצות!!

שמעתי על הספר הזה ככ הרבה דברים טובים, שיבוחים מכל עבר ואינספור התרגשויות מהספר קציצות. הרבה זמן רציתי לקרוא אותו, ואז כשכבר לקחתי אותו מהספרייה ככ התרגשתי שמייד התחלתי לקרוא. קראתי עמוד, 10 עמודים, 20, חצי ספר וכלום. אומנם הרבה מוסריי השכל וחוכמת חיים אך מעבר לזה כלום.. לא מבינה את כל ההתלהבות שהולכת סביב הספר הזה.
ציפיתי מהספר הזה לככ הרבה אבל התאכזבתי.
כתוב בצורה מאוד קריאה, לא יכולה להגיד שמאוד התעניינתי בסיפור, אבל כן קראתי אותו מהר.
בקיצור, לא מהספרים שהייתי ממליצה.