מקסים!
ספר קצר, אמיתי. המסופר בצורת יומן של נער אפגני, אזארי שבתחילת העלילה הוא בן 10 (או כך נדמה לו)
שמו של הנער אנאיאטולה (אנאיאט יאן), בהיותו בן 10 אמו מבריחה איתו את הגבול מאפגניסטן לפקיסטו.
באפגניסטן כידוע האזארים סובלים קשות מהתנכלויות , התעללות ואף רצח משלטונות הטאליבן שרואים בהם נחותים וגם מהרוב הפשטוני, כולם יודעים כיצד יתחיל יום, אך לא יודעים כיצד יסתיים.
אמו משביע אותו לא לגנוב, לא לרמות ולא לשאת נשק,
ומותירה אותו לבדו בפקסיטן , שם הוא לומד לעבוד כדי לחיות, ואח"כ הוא מבריח את הגבול לאיראן, שם סבלו אף גדול יותר והוא מגורש מספר פעמים חזרה לאפגניסטן רק כדי לחזור.
לאחר שהוא עובר התעללויות, הוא מחליט לברוח לתורכיה במסע קשה מאד שלא כולם שורדים אותו.
בהמשך הוא יגיע גם ליוון בעת האולימפיאדה ויחווה דברים מוזרים ולאיטליה.
בכל מסעותיו מתוארים החיים הקשים, חיי עבדות ,סבל , התעללות וחוסר התחשבות בלשון המעטה בפליט האזארי- אפגני, אך עם כל מצוקותיו הוא נשאר אופטימי , אוהב את עבודתו (הגובלת בעבדות, קצת מזכיר את העבדוכת של העובדים הסינים בארץ), ומכיר אנשים רעים שמתעללים בפליטים לצד מלאכים שעוזרים לו.
שווה לקרוא
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
