"ברקע ההתבגרות הנינוחה שלי בצפון לונדון, יהודים – ואני אחד מהם – תויגו כקורבנות השואה, לא כנוקמי נקמתה. אף פעם לא ממש ערערתי על הסטריאוטיפ הזה עד שנתקלתי בסיפור הזה, או ליתר דיוק, עד שהוא התגלגל לפתחי. זהו סיפור על יהודי שאינו מבליג, שמשיב מלחמה שערה." (עמוד 23)

הספר "הנס ורודולף" מאת תומס הרדינג מתאר את המצוד שערכו בעלות הברית לאחר מלחמת העולם השנייה אחר רודולף הס, מפקד אושוויץ. המחבר, תומס הרדינג, ביצע מחקר מקיף ומעמיק, ובחר לתאר את המצוד כשתי ביוגרפיות של חיים מקבילים. האחת של הס עצמו, והשנייה של הנס אלכסנדר, קרוב משפחתו של המחבר, אשר היה חבר בצוות החוקרים שעליו הוטל ללכוד את הס. הרדינג מתאר את חייו של רודולף הס מילדותו, עבור בנתיב הקרבות בהם לוקח חלק הס כחייל צעיר בחיל הפרשים הגרמני בחזית המזרח התיכון בימי מלחמת העולם הראשונה, דרך ברלין הבוהמיינית של שנות העשרים התנדבותו ל"פרייקור".

עם עליית הנאצים התחבר עם היינריך הימלר, מי שלימים יהפוך לראש האס אס, ראש הגסטפו ושר הפנים של הרייך הגרמני, וגויס לאס.אס. הס התקדם בשורות האס.אס וביצע באופן מושלם את שהוטל עליו, גם כאשר נדרש להוציא להורג את אחד מחבריו הטובים: "כשידידו צנח ארצה, ניגש רודולף וירה בראשו." (עמוד 88) הס מתואר כנאצי נאמן ובעל מוטיבציה גדולה: "רודולף הוכיח לממונים עליו שהוא מסוגל לבצע את הפקודות הקשות ביותר. הוא היה הקצין המהימן ביותר באס.אס. הוא נעשה כלי מוקשח של נאמנות עיוורת." (עמוד 89)

בהמשך מתואר כיצד מופקד הס על מחנה ההשמדה אושוויץ וכיצד נדרש לתכנן את יישום הפתרון הסופי, במה שהפך להיות בית-חרושת של מוות: "רודולף "פתר" את הבעיה שהימלר הפקיד בידיו: למצוא טכניקה לרצח של מאות אלפים, אולי מיליונים של בני אדם. כפי שכתב לאחר מכן:
עכשיו נחה דעתי." (עמוד 131)

המחבר הניח ידיו על יומנו של הס והקטע הנ"ל, הלקוח ממנו, מתאר את מחויבותו של הס לתפקידו, במושגים של הפגנת דוגמה אישית, והקפדה על כלל המתרחש במחנה באופן שאינו יכול לעמוד לצד המשפט "רק מלאתי פקודות". הס ומנגנון ההשמדה של אושוויץ חד הם: "הייתי חייב לראות שהכול נעשה. ביום או בלילה, הייתי חייב להתבונן בגופות נערמות ונשרפות, הייתי חייב לראות שיניים נעקרות, הייתי חייב להיות עד לכל הזוועות האלה, שעה אחר שעה. הייתי חייב לעמוד שם בעצמי, בצחנה האיומה והמחרידה שעלתה מן הקבר ההמוני ומהגופות הנשרפות. וכן, לבקשת הרופאים, הייתי חייב להסתכל דרך חריר ההצצה אל תוך תא הגזים ולראות את העצירים מתים. הייתי חייב לעשות את כל הדברים האלה, כי כולם נשאו את עיניהם אלי, ואני הייתי מי שנדרש להוכיח להם שאני לא רק מחלק פקודות, אלא אני מוכן להיות נוכח בעת ביצוען, בדיוק כפי שדרשתי מפקודי להיות נוכחים." (עמוד 147)

במקביל אליו מתוארים חייו של הנס אלכסנדר, יהודי גרמני שמשפחתו עוקרת נוכח עליית הנאצים לבריטניה, והוא עצמו התנדב עם פרוץ מלחמת העולם השנייה לצבא הבריטי, והוצב בחיל החפרים המלכותי. הוא נשלח לדנקרק ועם שובו השלים קורס קצינים: "לימדו אותם על טקטיקות שדה, על אמצעי קשר, על מתן וקבלה של פקודות, וגם, ואולי החשוב ביותר, איך להטיל משמעת על פקודיהם. אחר כך הם התמודדו עם "אימוני לוחמה וטקטיקה", שפירושם היה לרוץ דרך נהרות, לזחול בבוץ, לפעמים גם בלילה, ולהראות כיצד יוכלו להנהיג אנשים בתנאים של קשיים פיזיים." (עמוד 142) עיקר שירותו של אלכסנדר עובר עליו בבריטניה. "רק ב-20 ביולי 1944 חזר סוף-סוף הנס עם פלוגה 239, לצרפת, במסגרת הפלישה לנורמנדי." (עמוד 143)

בשלהי המלחמה, מאי 1945, התמנה קפטן הנס אלכסנדר לחבר בצוות חוקרים שמטרתו ללכוד את ראשי המשטר הנאצי. רודולף הס, מפקד אושוויץ, שפיקח על רציחתם של יותר ממיליון נשים, גברים וילדים, נמצא במנוסה ברחבי יבשת שכולה הרס וחורבן. הס הוא האיש היחיד שעדותו תבטיח שצדק אכן ייעשה בנירנברג.. הנס מתגלה כחוקר נחוש ובלתי נלאה, וכשמגיע לידיו מידע אודות מקום הימצאו של הס הוא מוביל פשיטה על החווה המבודדת בגוטרופל, גרמניה, בה הסתתר הס. בליל ה-11 במארס 1946, התעורר הס משנתו והופתע למצוא את קפטן אלכסנדר עומד מעליו: "בלי שום אזהרה תחב הקפטן גבה הקומה, הנאה והקשוח למראה אקדח אל תוך פיו." (עמוד 251) הס נשפט, הורשע ונקבע כי יוצא להרוג באמצעות: "מיתה בתלייה, לא בפומבי, במתחם המחנה אושוויץ." (עמוד 278)

כשאני קורא ספרים העוסקים בשואה איני יכול שלא לחשוב על סבא שלי, ניצול בירקנאו ומטהאוזן, אשר עלה ארצה, לחם במלחמת העצמאות, היה לפועל עברי והקים בית לתפארת. לסבי וסבתי שלושה בנים ושבעה נכדים. בניו שירתו בצבא שירות משמעותי וכך גם נכדיו (ואני בהם). כולם חיים בארץ, ורואים בה את ביתם התרבותי, הלאומי, והמשפחתי. זוהי אולי ארץ אוכלת יושביה ו-"בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם " (בראשית ג' 19). אבל סבא חינך אותנו כי להאמין כי, כפי שכתב אהוד מנור: "אין לי ארץ אחרת."

מחר נסב כולנו לשולחן הסדר ונספר ביציאת מצרים. המשורר חיים גורי נשאל פעם האם תישאר השואה בזיכרון הקולקטיבי של עם ישראל במרוצת הדורות. הוא השיב בחיוב והסביר כי הוא מסתמך על העובדה כי יציאת מצרים נותרה איתנה בזיכרון הקולקטיבי של העם היהודי. כשאני מביט בסבא שלי וסבתא שלי שהגיעו ארצה מן התופת של המשרפות והרדיפות, אני מתמלא גאווה על שהשיגו, על מי שהם ועל המשפחה שלי כולה. הנחת המוצא של המחבר כי רק יהודים מעטים נקמו את נקמת השואה, ובהם הנס אלכסנדר, ארגון "הנוקמים" יוצאי הבריגאדה היהודית ולוחמי מוסד אשר חטפו את אדולף אייכמן, שגויה ומטעה. ניצולי השואה כולם, אשר שרדו את המחנות, את אימי השואה וזוועותיה, והצליחו להתגבר על הקשיים ולקומם עצמם מן העפר והאפר נקמו נקמה נוראה בנאצים ועוזריהם. הם שרדו ואין ניצחון גדול יותר. מומלץ!

"הנס ורודולף" מאת תומס הרדינג,
באנגלית "Hanns and Rudolf",
By Thomas Harding,
בשנת 2013,
יצא בעברית בהוצאת כתר,
בשנת 2013,
תרגום: צילה אלעזר,
מכיל 344 עמודים.

ספר מעניין. נקודת המבט החדשה על אושוויץ, דרך תיאורי המפקד האחראי, שחי ליד הגהינום וניהל אותו היא מעניינת, גם אם הקשר למי שתפס אותו והקבלת סיפוריהם מעט מאולצת. הסופר מנסה לתאר את חייו של הרוצח שהעריך שהצליח לרצוח כשני מיליון אנשים, כחייו של איכר קטן, בירוקרט שסבל מהצקות הבכירים ממנו.
אבל אנחנו מכירים אותו כמי שטבח את עמנו ביעילות.
ה"אובייקטיביות" הזו, לטעמי, בחלקים מסויימים מצליחה ליצור אהדה. לא זו הייתה כוונת הסופר, לפי דעתי, אבל "זה מה שיצא". ההקבלה המלאכותית, תוך ביקורת חריפה קצת יותר על היהודי הפליט מגרמניה שהיגר ברגע האחרון לאנגליה ושמצליח לתפוס את השטן הבירוקרטי, גם היא לא במקום, לפחות לטעמי.
אז אהבתי את הרעיון - אהבתי הרבה פחות את המוצר הסופי. אם היה קטע אחד שאהבתי מאד בספר הוא דווקא בסופו כאשר מתואר הביקור באושוויץ עם נכדו של הרוצח שאומר "אם לסבא שלי היה קבר, הייתי משתין עליו".
מעניין לקרוא, אולי לכם תהיה ביקורת אחרת.

ספר עוצמתי, מטלטל.
הסופר מתאר את חייהם של הנס ורודולף מילדותם לאורך השנים (מלחמת העולם הראשונה ועד לכידתו של הצורר). הסופר אובייקטיבי, אך הרגשתי בתחילת הספר הזדהות עם רודולף. אשר לעיתים גרמה לי להפסיק לרגע, לחשוב ולהתנתק מרגש זה.
היות וחברים אחרים, בחרו להעמיק את הידע ההיסטורי בחרתי להאיר פן אחר.
מעניינת ההשוואה בין שני הגיבורים, לאורך השנים. התמורות במצב הכלכלי, ההשכלה תכונות האופי.
למשל התמורות במצב הכלכלי:
עם פרוץ מלחמת העולם הנס הגיעה ממשפחה אמידה, אביו רופא בעל קליניקה ידועה. כל ה"סלב" של אז היו מגיעים אליה. אלברט איינשטיין, זוכי פרס נובל למינהם, שרים ועוד.
ואילו רודולף הגיע ממשפחה בורגנית אשר חיה בדוחק. אמו עקרת בית ואילו אביו לבלר (פקיד). כאשר אביו נפטר בגיל צעיר. הוא גדל ללא אהבה.

בתקופת מלחמת העולם השנייה,
משפחתו של הנס, ברחה ללונדון השאירה את כל רכושה בברלין, ונאלצה להתחיל מחדש.
משפחתו רודולף חייה בעושר, היות ורודולף היה ממונה על התפקיד הבכיר ביותר: אחראי להקמת 2 המתקנים להשמדת יהודי אירופה ופיקד עליהם. מלבד זאת, הוא בזז את רכושם של היהודים אשר הגיעו לאושוויץ. אוצרות האומנות והשטיחים הגיעו אל ביתו.

לאחר מלחמת העולם השנייה:
מצבה הכלכלי של מספחתו של הנס, היה משביע רצון.
משפחתו של רודולף, חיו בעוני ובדוחק. רדופים.

ספר חובה. הרחיב את ידיעותיי בנושא. מעורר מחשבות גם אישיות.

מקריאת הכותרת איכשהו דמיינתי סיפור ששוזר את חיי שני הגיבורים בו במידה כזו שהם התנהלו בקווים מקבילים כ"כ קרובים אך עדיין לא נפגשו עד לרגע המכריע של התפיסה - כי זו הרי אמורה הייתה להגיע בסופו של דבר...
אך דמיון לחוד ומציאות לחוד - 2 הגיבורים חיים בעולמות שונים מאוד זה מזה מבחינת גיאוגרפית, תרבותית וחברתית
ורק לקראת סוף הספר הם נפגשים לרגע המכריע וגם זה לגמרי במקרה...
מבחינתי כל ספר על התקופה האפלה הזו מוסיף לי אינפורמציה שלא היתה מוכרת לי לפני כן אבל הספר רחוק מלהיות מושלם
התקופה שלאחר המלחמה התאפיינה בתוהו-ובוהו מכל הבחינות דבר שהשפיע כמובן גם על לכידת פושעים נאציים
אשרינו שהדברים התגלגלו בצורה כזו שאחד הפושעים המרכזיים נתפס, נשפט ובא על עונשו
שורה תחתונה - למיטיבי לכת...

וואי וואי איזה ספר מצמרר קראתי אותו בלילה אחד . הספר עוקב אחר מסלול חייו של רודולף הס שהיה מפקד מחנות אושוויץ ונותן תמונה מפורטת על דרכו לצמרת כמוציא לפועל העיקרי של הפיתרון הסופי, על הבנאליות של הרוע בדיוק כפי שהשתקף בתיאורים רבים כפקיד שקם בבוקר לרצוח בין עם במו ידיו ובין עם בהבל פיו ולעת ערב חוזר למשפחתו השלווה לארוחת ערב נעימה, משל היה פקיד בנק .
האבסורד מבחינתי שהס היה סה"כ רב סרן ולא קצין בכיר כפי שניתן לחשוב ועדיין ניתן בידיו כוח עצום ויכולת קבלת החלטות רחבה ביותר . זה מערער עבורי את תפיסת העולם על הדיקנות והדקדקנות הגרמנית הנודעת לשמצה שמסתבר בספר זה באופן מוכח שהיא ממש לא הייתה כזו .
מתברר שהס פעל בעיקר על דעת עצמו ברמת יכולת אלתור, קבלת החלטות בשטח והנעה רעיונית כלומר מתן פרשנות משלו לפקודות מעורפלות שקיבל . בתלונותיו הרבות למפקדיו אודות אוזלת ידו והמחסור בציוד וכולי נענה ברוב המקרים "תאלתר" וכך אכן עשה .
כלומר הנאצים ידעו את מי לשבץ בתפקידים שכאלה ,קצינים ביצועיסטים, ולמרות שלא נתנו להם את הכלים הם השיגו ויצרו אותם בכוחות עצמם .
בנוסף הספר נותן תמונה מלאה על ההיררכיה הפיקודית של ה s.s והפוליטקה הקטנונית הפנים ארגונית שלא הייתה מביישת אף מערכת בירוקרטית עבשה כדוגמת זו הקומוניסטית . בספר מזוכרים בכירי הנאצים הימלר ,מרטין בורמן ועוד רבים שדרכם לצמרת מוסברת בפירוט .
מבחינתי הזעזוע הוא שלא יאומן איך איש קטן ואפור תרתי משמע התקדם בסולם הדרגות מחייל פשוט במלחמת העולם הראשונה לשומר מחנות ריכוז ועד שהגיע לפקד על אלפי שומרים ואחראי לרציחתם של מליון בני אדם .
בסוף אנו מקבלים תמונה הזויה על אוזלת ידם של כוחות בעלות הברית שלא ידעו כיצד לצוד ולאתר את הנאצים הבורחים בגמר המלחמה כשאלו התחמקו מהם כמו עכברים הנסים לכל חור מצוי .
חלקו האחר של הספר נותן זווית מטורפת על החיים בגרמניה לפני המלחמה ,על ההתלבטויות של היהודים בנטישת מולדתם והפסד נכסיהם וממונם ,על אותם אלו שלא ידעו להבחין בסימנים הברורים לסכנה ברורה ומיידית ונאחזו בתקווה ובקבירת ראשיהם בחול . משפ' אלכסנדר שבניה התאומים בגרו וברחו מגרמניה לבריטניה התגייסו לצבא הבריטי הפכו לקצינים זוטרים כשהאחד סייע רבות ללכידת נאצים נמלטים וכל זאת ללא פקודה ברורה אלא יותר בעזרת תושיה וחוש שישי .
כמו כן הרקע הפוליטי כלכלי שנותן המחבר בכל תקופה ותקופה מאוד מעניין ושונה מהמידע המצוי בספרים דומים ונותן זווית ראיה רחבה יותר להבנת המניעים של הדמויות .
ממליץ לקרוא לכל מי שמתעניין בנושא, הספר עמוס פרטים אבל קולח ומותח .