בשלושת הימים האחרונים נרדמתי והתעוררתי עם הספר "האשם"... ולא רק...

הספר הנוכחי היה הצל שהתלוותה אלי לסידורים, ולכל מקום שניתנה לי השהות לקרוא בו.

זה מסוג הספרים שלא נותנים מנוח, מטלטל, מטריד ולא מניח למחשבות.

אני מודה שאני כותבת כאן ועכשיו אחרי "מרתון של הרהורים".

שלום חנוך אומר בשיר "על פני האדמה": "הילדים הם גשר אל עצמנו, שנתן לנו הזמן..." כל-כך נכון ואמיתי!

בעמוד הראשון של ה

מבעד למסך דמעות קראתי את רובו של הספר, חלקו האחר בגרון חנוק. זהו ספרה הראשון של <mark>ליסה בלנטיין</mark> אשר מטיבה לתאר רגשות ומצבים באופן כל כך חי ובועט, בבטן.
רצח ילד קטן זה מאורע קשה לכשעצמו, רצח בידי ילד רך בשנים זה כבר מערער ומטלטל.
בן סטוקס נמצא מת במגרש המשחקים, מוות ברוטלי ואכזרי, סבסטיאן קרול בן ה-11 נמצא אשם ברציחתו. ילד עם פני מלאך, עיניים ירוקות בורקות וחיוך ממיס.
את החקירה ומשפט הרצח מלווה העו

האשם/<mark>ליסה בלנטיין</mark>
The Guilty One/Lisa Ballantyne
הוצאות: כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2014
396 עמ', כולל תודות


בספר יש שתי עלילות המתרחשות במקביל. הדמות הראשית, דניאל הנטר, עורך דין במקצועו עם עבר שלא מרפה, וסבסטיאן, בן 11, הנאשם ברצח של ילד אחר.

הפרקליטה איירין קלארק, מייצגת את ההגנה, בעוד דניאל מטפל בלקוח.

בספר יש שלושה חלקים: פשעים, אשמה, ושיפוט.

דניאל הנטר, הוא בן 11 שנלקח לבית או

יש מין הסכם לא כתוב בין הקורא לבין הסופר שאומר שאם הגיבור הוא עורך דין שמשמש כסניגור והוא מגן על נאשם, אזי הנאשם יימצא זכאי. ואם הגיבור הוא עורך דין שמשמש כתובע, אזי הנאשם יימצא אשם. אחרת – הקורא ירגיש מרומה. כי איפה הסוף הטוב שהוא מצפה למצוא בספר? וסוף טוב לדידו של הקורא היא שהגיבור שלו – עורך הדין או התובע - שאותו הוא מלווה ואליו הוא מתחבר ולפעמים אפילו מזדהה איתו, ייצא מרוצה מהספר.
(ההסכם הלא

****





לי צ׳יילד, על כריכת הספר, כותב ״מתוחכם, מותח, מטריד. מומלץ בחום!״. לי צ׳יילד.
מה זה אומר, שלי צ׳יילד ממליץ על הספר? שזה סוג של מותחן. אולי מותחן פעולה, אולי מותחן משפטי, בדוחק. לא ציטטו כאן את ג׳ודי פיקו או את דוד גרוסמן. רוב הסיכויים שזה לא יהיה רומן או אפוס היסטורי. בהנחה, כמובן, שמי ששוקל לקרוא את הספר יודע מי זה לי צ׳יילד, אחרת ההמלצה סתם חולפת לו מעל הראש.
בכלל, ההמלצות הא

אפרתי שאלה מה קרה לי ולאן נעלמתי בזמן האחרון. והיא צודקת. אז אני מתנצלת אבל יש לי סיבות. לא את כולן אפרוש כאן, אבל חלק דווקא כן. הסיבה הראשונה היא עיסוקים אחרים. ובראש ובראשונה - אם כל חטאת, הלא היא פייסבוק. וליתר דיוק טרנד חדש ששאב אותי ונקרא סינגלים לוהטים. הרעיון הוא פשוט ודבילי למדי: לוקחים עטיפה של שיר או אלבום, ובמקום לכתוב את שם השיר, כנהוג, כותבים שם חלופי, בהתאם לתמונה עצמה. אבל זה יוצא מ

על כריכת הספר כתובה המלצה: "מתוחכם, מותח, מטריד..." של לי צ'יילד.
אז לא מתוחכם ולא מותח ולא ממש מטריד אבל כן ספר טוב בסך הכל.
הוא בעיקר לא מותח. אין פה שום מתח אמיתי כמו שהיית מצפה במבט ראשון על הספר הזה.
יש פה 2 סיפורים שמסופרים במקביל:
1. ילד בן 11 (סבסטיאן) המואשם ברצח ילד אחר.
2. חיי ילדותו של עורך הדין של הילד הזה (דניאל)
הפרקים בספר עוסקים לסירוגין בשני הסיפורים. כלומר פרק אחד על דניא

ספר מתח משפטי שעיקרו נוגע בילדים צעירים בבריטניה ובעבריינות ילדים, וכן בגיל הנמוך (גיל 10) של אחריות פלילית ואפשרות לעמידה למשפט בבריטניה.
דניאל הנטר בן ה- 35 הוא עו"ד שנקרא לייצג את סבסטיאן, ילד בן 11 החשוד ברצח ילד אחר בן 8. דניאל עצמו היה בן לאם חד הורית, מסוממת וחסרת כישורים הוריים. כבר בגיל 4 או 5, דניאל נלקח מאמו למשפחות אומנה ובסביבות גיל 11 הקשר עם אמו מנותק לגמרי בהחלטת הרשויות והוא מאו

האשם הוא נסיון לחבר בין 2 עלילות שהחוט המקשר הוא דמותו של עו"ד דניאל הנטר

עלילת רצח של ילד בן 8 על ידי ילד אחר בן 11 -סבסטיאן ילד שסובל מתסמונת אספרגר שמגלה ביטחון עצמי רב.
סבסטיאן המואשם ברצח מיוצג על ידי דניאל שאל עלילותיו אנו מתוודעים דרך תחושת הזהות עם סבסטיאן
ותחושת הדמיון בין ילדותו שלו לסבסטיאן

סבסיטאן שאמו הנרקמונית לא מסוגלת לגדלו מועבר ממשפחה אומנה אחת למשנה
עד שהוא מועבר לב