לפני שלוש מאות שנה, קצת יותר, נדדה שנתה של גליקל- אישה יהודיה מהמבורג שבגרמניה.
היא קמה אפוא ממיטתה, הכניסה את רגליה לנעלי בית, והתיישבה לעשות בדיוק את מה שאני עושה במקרים כאלו- היא החלה כותבת יומן.
הרשו לי לומר לכם- אני אוהבת את גליקל. הסיפורים הקטנים שלה מחיי היום יום הם שובי לב ומשעשעים לעתים, הם נותנים לי פתח הצצה לחייהם של יהודים ואנשים בכלל בגרמניה של המאה השבע עשרה. יש פה חתיכת שיעור הסטוריה שאסור לפספס.
המהדירה של הספר- אני מוכרחה לציין- עשתה עבודה מצוינת, ובנוסף למבוא בן מאה עמודים היא הוסיפה בכל עמוד הערות שוליים מחכימות- אז אני מורידה בפנייך את הכובע, מהדירה.
בשורה התחתונה? מעולם לא נהניתי ככה מספר שחתומה עליו הוצאת ספרים כה רצינית.

















