משפט המפתח של הספר החביב הזה הוא משהו כמו: לעיתים מאחורי מראה חיצוני הגון ושמרני, קיימת האמיתות של היצריות והתאווה.
הספר נפתח מהפיסקה הראשונה במותו של הבעל הראשון של דונה פלור, ומהרגע הזה אנו נידונים לחזות בזכרונותיה והזיותיה של הגברת הנכבדה והנחמדה, זכרונות וחזיונות על חייה אתו שכולם סקס, סבל וגעגוע.
אם אנו לוקחים כל פירמידה של צרכי האדם - בשורה התחתונה ביותר והרחבה אנו מוצאים את הצורך באויר מזון ומין. קצת למעלה מזה נמצא הצורך בשעשועים ומשחקים. כל בעלי החיים כולל האדם זקוקים לכל אלה. וכך מתנהלים גם חייו של הבעל הראשון, ביום הוא נעלם לגרד אי מפה ואי משם כסף אותו הוא מבזבז בלילות על בתי הימורים ובתי זונות. לאורך תקופה זו בספר מפוזרים פה ושם גם מתכונים של בית הספר לתבשילים שמנהלת דונה פלור ושמות מאכלים. כמו שאמרנו אוכל ומין.

מהרגע שואדיניו הבעל הראשון מת תתגעגע אליו דונה פלור האלמנה המכובדת ואל לילותיה אתו, וזה ימשך גם אחרי שהיא תתחתן עם היפוכו הגמור הדוקטור השמרן שמעלה אותנו מיד במעלה פירמידת הצרכים לאזור המוסיקה והועדות המשכילות של הרופאים והרוקחים.

אשת הרופא הנעימה והמהוגנת תמשיך להתגעגע לסקס המעולה של פעם עד שהזיותיה יתממשו איכשהו.......

ספר חם, חביב, כולו פלפל ודבש כצבע רוב משתתפיו, קשאסה וקוואקיניו, זרוע באלילים אפריקניים ואינדיאניים, רולטה וקלפים, סמבה וסבבה.

אח.. איזה ספר מקסים. כל כך נהנתי ממנו. אחד הספרים הטובים שקראתי. מענג מצחיק ומרגש.
קודם כל הכתיבה של ז'ורז' אמאדו- נהדרת. התיאורים של אמא של דונה פלור "דונה רוזילדה" הצחיקו אותי מאד. וכך גם גיליתי שיש מקור ספרותי למשפט "אני אשבור לך את העצמות".
כל כך התחברתי לדונה פלור. כשהיא דמיינה והעלתה זכרונות אמאדו תאר את דימיונותיה בצורה כה מוצלחת כך שממש אפשר היה לחוש אותה. הוא כתב בצורה כה מוצלחת את המעברים בין הדימיון למציאות.
יש בספר כל כך הרבה. יש כל כך הרבה משפטים שרציתי לצטט.
גם כל התיאורים על הידוענים היו משעשעים למדי. והתאורים של המתכונים...
בקיצור- אני הולכת לרכוש את הספר כי כזה ספר צריך להיות בבית.

בקורת על הספר
דונה פלור ושני בעליה – ז'ורז' אמאדו


שני בעליה של דונה פלור ההפוכים זה מזה באישיותם מהווים את הרעיון הטמון בספר והוא: אהבת נעורים חושנית מתפרצת שאינה תלויה בדבר, אהבה העומדת לעיתים נגד כל חוקי ההגיון והסביבה מלווה בסבל וקינאה שכולה הקרבה התלהבות ובעיקר וגעגוע בלתי מוסבר .
לעומת אהבה בוגרת מחושבת ומיושבת , שבאה בגיל מאוחר יותר אהבה שיש בה הערכה וכבוד הדדי , שותפות וחברות והיא ממלאה את הצרכים והשאיפות של האדם במשך תקופות חייו.

אהבת נעורים על פי ז'ורז' אמאדו - היא זוהרת בהירה ויפה ממש כפי שהוא צייר את "ואדיניו" בעלה הראשון של דונה פלור - הבחור הבלונדיני והיפה. היתה זו אהבה ממבט ראשון מלאת חיות וספונטניות , ומבחינה סמלית היא גם עירומה - ממש כמו האהבה האמיתית שהיא חופשית במהותה ואינה תלויה בדבר . דונה פלור אוהבת את ואדיניו בעלה היפה והוא מכור להימורים וליין והיא אשה צעירה מאוהבת קורבן לקנאתה ולאהבתה הכואבת. אישיותו של ואדיניו מזכירה את המשורר אלכסנדר פן בשירו –
"היה או לא היה הפֶשֶר לא נודע לי לילָה הָיָה לֵילוֹ , לֵילוֹ הָיָה לא לָה... היא אותו אהבה הוא את בית
המרזח .... היא קינאה ביינו כי שפתו מתנשקת עם כוסית אדומה מחשמל ותירוש "

אך דווקא אותה אהבת נעורים המלאה בגעגועים ,ובהתפרצויות של שמחה ועצב זו שמלאה ברגשות ופראית יפה וזוהרת ככל שתהיה היא תמיד נקטעת בפתאומיות ! היא לא נמשכת לנצח כי ברגע שהיא תכנס לחיי שיגרה ותיכבל במטלות ובאחריות יומיומית ודאגות כלכליות של בית ילדים ומשפחה ועבודה היא תישחק ותעלם. לכן אהבת נעורים ראשונית נדונה למות כשהיא בשיא פריחתה בעודנה חופשית וסוערת וכסמל לכך אנו רואים כיצד "ואדיניו" הבעל הראשון נופל מת לפתע פתאום והוא כל כך צעיר וזאת בשעה שהיה רוקד ומקפץ בשיא השמחה ביום א' של הקרנבל. רעיון זה נמצא גם בסוף ספר "שיר השירים" שכדי לשמור לנצח על אותה אהבת אמת היא חייבת למות בשיאה או להעלם שנאמר: "ברח דודי ודמה לך לצבי על הרי הבשמים"

עמוק בלב ו של אדם טמונה אותה אהבת נעורים אותה נשיקה ראשונה והיא תמיד צעירה יפה וזוהרת. ורק הוא לבדו יכול לחוש אותה להתגעגע אליה ולחיות איתה. הוא ימשיך לחיות את חייו בשיגרה טובה בשאננות ובטחון אך תמיד היא תלך איתו אותה אהבה ראשונה נסתרת שאינה תלויה בדבר – עירומה טהורה ונקיה והיא כמו חלום וזיכרון שנעים לחזור אליו וכך היא נשארת צעירה ושובבה . בסוף הספר ישנה מעין מסקנה - דונה פלור מחובקת עם שתי האהבות זו השיגרתית הניראת לעיני כל וזו הנסתרת הבאה על פי הזמנת הזיכרון וכך היא חיה בשלום עם החיים הנמשכים ועם החלום.

הסופר ז'ורז' אמדו מצליח להמחיש את רעיון האהבה דרך ציור עלילה עם דמויות שונות צבעוניות ורב גווניות . הוא לא משתמש בתאורי רגשות הוא לא זקוק לרדת למעמקי הנשמה כדי להסביר את רגשותיהם של הגיבורים. הוא מתאר בפנינו בשפה עממית מעשים יומיומיים פשוטים ודרכם אנו לומדים להכיר את הרעיונות השונים , אין ספק כי הספר "דונה פלור ושני בעליה" הוא תמונה מצויירת מרהיבה של דמויות שהסופר מצליח לחבב אותם עליינו.
חיה הלר 0547-568823

" כל זה קרה, והמאמין - יאמין. זה התרחש בבאהייה, מקום שמעשי קסמים אלה ואחרים מתחוללים בו ואינם מדהימים איש. ואם אתם מפקפקים, תשאלו את קארדוזו א"ס והוא יגיד לכם אם יש אמת בדברים ואם לאו..." במילים אלה מסיים ז'ורז' אמאדו את הספר ואף מעיד על כתיבתו: " עלילה דמיונית המתבססת על מציאות היסטורית, גיאוגרפי וחברתית."

בספר זה הריאלי והפנטסטי משמשים בערבוביה, נהנתנות ופריקת עול מצד אחד וערכי בורגנות , צניעות ומכובדות מצד שני הכול נשזר יחד לכדי סיפור ססגוני וקצבי שממנו עולה דמותה של דונה פלור ,מורה מנוסה לאמנות הבישול שנכוותה קשות מבעלה הראשון ,ואדיניו , מאורח חייו הבוגדני ואשר מת בפתאומיות בעיצומו של הקרנבל ושלמרות חייו ההוללים והמופקרים אהבה אותו אהבת נפש ואילו את בעלה השני ד"ר תיאודורו מאדורירה ,רוקח, העריצה וכיבדה בעודה מתגעגעת בטירוף לבעלה הראשון שחזר ,על פי בקשתה, לפקוד אותה בדמיונה. זהו סיפור מוזר שקל מאוד להתחבר אל הדמויות . הסופר מרבה לדבר על מין ולתאר את חיי המין של הגיבורים הראשיים ,את מחשבותיהם , תשוקותיהם ,חלומותיהם ודיבורם בנושא. הספר רווי במין מעבר לכל מה שמוכר . אהבתי את ההתמקדות בחייה של דונה פלור והתמודדותה עם בעלה הראשון ואח"כ נישואיה לבעלה השני המוצלח כל כך איש הסדר וההגינות, והזדהתי עם הצלחתהופחות נהניתי מכל מה שהתרחש מסביב. שמות ומונחים זרים רבים מדי הפריעו לי בקריאה הקולחת ופגמו במידה מסויימת בהנאת הקריאה.
זהו ספר מיוחד . אני מדרגת אותו בארבעה כוכבים בזכות העלילה המעניינת , הססגונית וכשרונו של הסופר לרתק אותי אל הדמויות ובגלל ההתרחבות היתירה לכיוון הפנטסי ובעיקר הפולחן האפרו -ברזילאי נמנעתי מלהעניק לו 5 כוכבים.

בעיקר הספר מדבר על מין. על מין, ועל כך שמיניות של אישה רק לעיתים רחוקות היא מקובלת, שלא לדבר על מדוברת.
דונה פלור, שמתאלמנת בפסקה הראשונה של הסיפור, מתגעגעת ליער-השיער על חזהו של אהובה ונמקה במיטתה בלילות טרופי-תשוקה שאינה יכולה לממש, כי עליה לשאת את חזות האלמנה המכובדת של החברה הבורגנית, אפופת הדעות הקדומות בה היא חיה. היא מנסה להיגאל על ידי נישואים שניים, מכובדים יותר ולכן נראה שצפויה בהם הצלחה מכל הבחינות.
אך המין מוסיף להיות דבר לא מדובר, לא מתוקשר, חבוי - ואין לה ברירה אלא לפרוץ את דרכה לביטוי האישי והחושני שלה, בדרך שאפשר לעשות כנראה רק בברזיל.

תופרת יפיפיה שמתאלמנת מבעלה שמת תוך כדי ריקוד בקרנבל. היא מתחתנת עם רוקח שמאפשר לה חופש כלכלי אך מיובש מבחינה מינית. רוחו של בעלה שפוקד אותה עונה לה על חיי המין שידעה איתו בעבר. ספר מקסים צבעוני וקולח

קודם כל, תקציר העלילה (למי שלא מכיר):
בעיר סלוודור באהיה בברזיל, במזיגת תרבותית של מסורות נוצריות, אינדיאניות ואפריקאיות, מתבגרת בצנעה פלור, צעירת בנותיה של רוזילדה המכשפה הטורדנית והאיומה.
פלור בנוסף להיותה יפהפייה וחיננית, ניחנה בכישרון טבעי לבישול ומגע תיבולי מכשף, ועד מהרה יוצא שמה כמומחית בתחום. מומחיות זו היא מנצלת לפתיחת בית ספר צנוע לאמנות הבישול לפי מיטב מסורת באהיה, ובו לומדות נשות העיר, מכל השכבות והמעמדות החברתיים.

בהיותה מודעת לאיכות סחורה השידוכית שבידיה, תכננה רוזילדה לביתהּ נישואין בדרוג גבוה, שיבטיחו לפלור חיי עושר, ומעמד חברתי משודרג לאם.
אלא שלפלור היו תוכניות אחרות, או יותר מדויק, ללא כל תוכניות נכבשה בקסמיו של ואדיניו, נער השעשועים ההולל הפרוע ורב הקסם, ואיבדה לטובתו את תומתה המקודשת.
באופן די מפתיע, ניאות ואדיניו ללא היסוס לממש את חובתו המוסרית ולשאת את פלור לאישה, דבר ששיפר באופן משמעותי את תזרים המזומנים שלו לצורך הימוריו, וסיפק לו שפע הזדמנויות בדמותן של תלמידות ביה"ס לבישול. במקביל לא זונח ואדיניו את תפקידו בחיי האישות ומלמד את פלור כמה הלכות ממנעמי חיים.

אבל ערב אחד בעיצומו של הקרנבל, אבל כבד נפל על בתי הבושת ומאורות ההימורים. כשהוא מחופש לנערה באהיאנית, צנח ואדיניו ברחוב ומת.

פלור ההמומה והאבלה, כואבת את הסתלקותו יחד עם אנחת רווחה חרישית (בעיקר של הקרובים) על הסתלקותו של הפגע. פלור כמעט מצליחה להתרגל לשגרה המבורכת שסטטוס האלמנה אירגן לה אולם חסרונו של גבר בחייה הופף את קרביה ומשבש קשות את שלוות נפשה.

למזלה, מתאהב בה הרוקח השכונתי המכובד, דר` תאודורו, הרווק בן ה-40, רב הכבוד וההדר. הוא מחזר אחריה בנימוס רב, כיאה למעמדו, ובתיווכן הנמרץ של כל השכנות והידידות מגיעה עת החתונה.
פלור מתרגלת לחיי הרווחה, הכבוד והסדר הקפדני וגם לסגנונו הרומנטי המתחשב והסדור. עד שהדברים משתבשים פתאום בחייה ובחיי עוד דמויות בעיר...


לפני כמה ימים, ציין כאן מישהו בהקשר שאינו זכור לי את הקשקשת הדרום אמריקאית. הנהנתי בסוג של הסכמה. המון מלל. ברם, אולם...
אילו תיאורים מרהיבים, דמויות ססגוניות ומלאות אנרגיה, ניחוחות המזון גורמים להזיל ריר, צבעוניות עשירה, צחוק פרוע, חן. בקיצור, מופע מולטימדיה ספרותי, לכל החושים – מגרה את בלוטות הטעם (ניתן ממש לחוש בעונג ה-"מוקקה סרטנים"...), הנחיריים מתרחבים עקב הגירוי המתמיד של בלוטות הריח, חוש המישוש ממש מתעורר למגע הירכיים השחומים של המולאטיות העסיסיות, נגינת הכלים במגוון סגנונות..

איזה עונג של ספר. הלוואי והיו עוד הרבה מהזן המענג הזה. מומלץ בחום רב (שלא לומר בלהט).

אם הייתי צריך להמליץ רק ספר אחד של אמאדו ללא ספק הייתי ממליץ על דונה פלור. כל כך יפה, לא תרצו שיגמר

ספר מעולה ,קראתי כשהייתי בשנות ה-20 שלי ,ומאז קראתי כמעט את כל ספריו .בתי בתה-25 קנתה וממליצה מאוד.