"בתכניות של עכברים ואנשים
דרכן תדיר כה הפכפך,
ואין הן מותירות אלא יגון וכאב
במקום האושר המובטח"
רוברט ברנס.
לכולנו יש איזה חלום, שהוא בעצם משאת חיים, משהו אליו אנו שואפים, זה לא משנה אם נשיג אותו אם לאו, העיקר שהחלום הזה קיים.
בנובלה המיוחדת הזו מספר לנו סטיינבק על חלומם של ג'ורג' ולני, האחד קטן, זריז וחכם, השני רפה שכל תם, אשר חולמים על חלקת אדמה בעולם, בו יחיו על מדשני הארץ, יגדלו ארנבים ולא יצטרכו לתת דין וחשבון לאיש.
ארצות הברית של שנות השלושים היא מקום לאנשים בודדים, ובדיוק במקום הזה, מתוארת לנו בצורה כמעט פיוטית על ידידות יוצאת דופן בעולם של גברים מופנים ובודדים.
הספר הקסים אותי, דמותו התמימה של לני גרמה לי לעיתים לתחושה של תום אמיתי, רצון לחבק את הדוב-אדם הזה, ומצד שני להירתע.
בין דיאלוגים משעשעים ומאירי עיניים, אפשר להבחין, בכמיהה תהומית של כל הדמויות בנובלה הזו, כולן, חולמות על משהו שיהפוך אותן למאושרות, אצל חלקן הרצון הגדול ביותר הוא להיות שייכים, שייכים בקשר ידידות, או בקשר אדמה, אבל כמו שכותב ברנס, תוכניות לפעמיים משתבשות.
העובדה שסטיינבק יודע לכתוב היא לא חדשה לי, אני מעריצה את הדרך בה הוא נותן לדמויות חיים, את הדרך בה הוא מתאר דוממים בכל-כך הרבה חיות, הנובלה הזו היא שונה, היא נכתבה כמחזה, ומדהים איך שהכל נשזר בצורה כזו גם בזמן הקריאה.
דבר נוסף שמאוד אהבתי היה תרגומו של טל ניצן.
ישנם סופרים וישנם ספרים שאני מעדיפה לקרוא באנגלית,
את ענבי הזעם למשל, קראתי רק באנגלית, ככה שבתחילה חששתי מעט מהתרגום, בייחוד כשהסופר הוא אמן מילים, אבל לא התאכזבתי, אהבתי גם הסקירה שלו בסוף הספר, הוא האיר לי כמה דברים שחלפו על פני בלי ששמתי לב, הוא עשה עבודה נהדרת!
פתחתי עם ברנס שטוען ולעיתים בצדק כי החיים כה הפכפכים, שישנן תכניות שמותירות אך ורק יגון,יכול להיות שלא כל החלומות ולא כל התוכניות יוצאות לפועל אבל יש תקווה שרק ידידות שכזו, השורדת בעולם שכזה, יכולה להביא.
