• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
בדידותם של המספרים הראשוניים

בדידותם של המספרים הראשוניים

מאת פאולו ג'ורדנו

הביקורת של חיפושית

תמונה של חיפושית
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
בדידותם של המספרים הראשוניים

בדידותם של המספרים הראשוניים

מאת פאולו ג'ורדנו

הביקורת של חיפושית

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של חיפושית
הוצאה לאור:כתר
שנת הוצאה:2010
סדרה:כתר - סדרה לספרות יפה
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
Addicted To Books
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 15 שנים•1 דקות קריאה

ספר מיוחד שאהבתי לקרוא וחזרתי אליו בכל רגע שיכלתי, הייתי מסיים אותו תוך יום אם לא הייתי מסוג האנשים שאוהבים לטעום ולטעום משהו מיוחד עוד ועוד ושלא יגמר.
ספר אמיתי, כל הרגש שבו אמיתי, והבדידות היא חלק בלתי נפרד מהחיים גם בשניים.
האמת היא הדבר הכי יפה לקרוא.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של מ-פיש
מ-פיש
תמונה של רונרון
רונרון
2קוראים|גיל ממוצע67|0%נשים

על המבקר

תמונה של חיפושית

חיפושית

חבר מזה 16 שנים
35 ביקורות•94 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•תרגום (נוער)
תמונה של חיפושית
חיפושית
חבר באתר מזה 16 שנים
ביקורות35
לייקים שקיבל94
דירוג ממוצע4.5 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת15ספרות מקורית9תרגום (נוער)2

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של חיפושית

המעון של מיס פרגרין לילדים משונים

המעון של מיס פרגרין לילדים משונים

רנסום ריגס

אני עומד לסיים את הספר, נשארו מספר דפים.
יש לי תחושה שהספר הזה יכול להיות סרט מהמם ומרתק עם שילוב 'מעבר הזמנים' אבל מבחינתי זה מה שהוא יכול להיות, לא יותר.
זה תסריט ממש ממש טוב אבל לא לכיוון של כתיבה של ספר.
נחמד לראות ספר עם תמונות שכזה, אבל אם נוציא את התמונות, תשאר חוברת.
כמו שאמרתי אני עומד לסיים את הספר, וכן יש כבר ביקורת, כי לא נראה לי שהספר "יסגר" לי נכון ונחמד.
עומד להיות פה פספוס גדול..

לפני 12 שנים•חיפושית
אשמת הכוכבים

אשמת הכוכבים

ג'ון גרין

היה לי חשוב לדעת על מה כל המהומה, אז קניתי את 'אשמת הכוכבים' וישבתי לקרוא. נכון שמחלת סרטן זה נושא קשה אכזרי ורגיש עד מאוד. עולם אחר ניבט מהעיניים של זה שחווה את זה. אין מה לדמיין אפילו. אבל משהו לא ישב לי שם. אהבתי את הספר, קראתי אותו במהירות יתרה משאר ספרי הקריאה שקראתי לאחרונה. זה ספר שנוגע בחיים, ברצפה של הכאב האמיתי, סיפור נוגע על אהבה שלא מתממשת (לפחות לא לאורך הזמן). אבל לא הייתי פזיז להגיד לעצמי שזה ספר "לא יאומן". הסופר לקח רעיון קשה ונגע בו במקומות הכואבים של כולנו: סוף, כמיהה, אהבה, מוות, ו'אולי'. הספר הזה היה יכול להיות רב ערך יותר אם הסופר היה מרחיב קצת את יריעת הסיפור ולא מתמקד דווקא במחלה ובכאב שלה. לא מצאתי את הספר הזה 'חכם' במיוחד. האמת שדיי עיצבן אותי הסיפור שהולבש על המחלה. כל אחד יכול להרגיש אמפתיה במהירות. זאת לא החוכמה. צריך היה לגעת בחיים ובאנשים יותר מבמיקוד במחלה עצמה ורק במחלה. למרות שגיבורי הסיפור מספרים את ההתמודדות הקשה שלהם, חסרה שם לדעתי ראיה יותר רחבה של חיים, זה לא הכל, יש עוד המון לספר. מראייה רחוקה למצב של מחלת הסרטן או כל מחלה אחרת, בהחלט ספר יוצא דופן ומרגש, מראייה ונגיעה קרובה יותר והבנתה, ספר זה ירגש מעט, אך לא יותר מזה. כל דבר צריך לקחת בפרופורציה.

לפני 12 שנים•חיפושית
ילדת פלא

ילדת פלא

רוי יקובסן

עד היום מסקרן אותי הספר הזה. מה נתן לי לקרוא אותו ובכלל לסיים.
השם משך אותי. ובעיקר שמסופר על ילדה "מוזרה" אני אוהב דברים מוזרים, אלא שלא מוצאים את המקום שלהם אבל הם בעצמם כבר המקום עצמו.
אני זוכר שהוא נגע לי בתחושה של 'ספרי החורף' שהייתי קורא רק בחורף. מכורבל בתוך שמיכה ומחכה לראות מה יתרחש בסיפור עצמו ושותה את הספר בצמא.
בספר הזה היה מן שקט שקשה לי להסביר. הספר לא זעזע אותי, לא שאב אותי אליו, בעצם לא עשה כלום. רציתי רק לבדוק מה יהיה עם ילדת הפלא והאם היא תמצא את מקומה (או מישהו יעזור לה למצוא אותו). והוא כנראה עשה משהו מאוד חזק ועוצמתי שאני לא יכול להגיע למודעות שלו.
מן סיפור עדין שרק מספר את עצמו ואם אתה רוצה, תקשיב.
אז הקשבתי.
ועד היום אני שומע את הקולות והחרשים שלו מרחוק.
תודה לילדת הפלא. היה פלא בשבילי.

לפני 12 שנים•חיפושית
אלף שנים לחכות

אלף שנים לחכות

מיה טבת דיין

לא יודע.
לא אהבתי.
לא אהבתי שרומן שמציג אהבה עילאית שכזאת של שתי נשמות שנפגשות בשנית, מתחיל בעצם בבגידה.
אין ספק שכנרת גיבורת הסיפור מחפשת בחייה הקשבה, הבנה וחיבוק חם ואוהב, מה שהיא לא מצאה בביתה שלה, בבחירות שלה בחיים ובכלל.
ככה זה תמיד מתחיל בין זוגות שלא מבינים מה הם בדיוק רצו מהזוגיות עצמה, והסיפור כבר ידוע, וגם בעצם סופו.
הסיפור נבנה באופן של פנטזיה וכמיהה שהכל יבוא על מקומו בשלום ובאמת כנרת ונורי יגשימו את חלומם. אבל קצת עלוב להציג סיפור כזה בתור אהבה של אלף שנים לחכות שבעצם לשניהם הקרקע לא בנויה ולא תהייה בנויה לעולם נכון ובריא, אז מה הבעיה לבחור ולחלום על "אהבה אמיתית"?!.
לא מצאתי אמיתות בספר למרות כל הביטויים והרגשות של גיבורי הסיפור, עובדה שאף אחד לא "וויתר" על עולמו באמת והחליט ללכת לפי השכל ולא הלב.
סוף שאיכזב אותי במיוחד. אבל גם לא הייתי צריך לנחש אותו. ככה זה בחיים, המצב הכלכלי והסטטוס מובילים על הכל.
ציפיתי לסיפור הרבה יותר 'רוחני' המגשר באמת בהבנה של שתי נשמות שמחפשות אמיתות בחייהם ואז בוחרות באמת, אבל מה שמצאתי זה רק סיפוק צורך אחד של השניה.
אכזבה.
אלף שנים לחכות ממצא את עצמו בכמה משפטים, עד שאתה לא יודע מה בדיוק אתה מחפש ולא שקט עם עצמך, בוודאי תחכה עוד אלף שנים ויותר...

לפני 12 שנים•חיפושית
טובי לולנס - העיניים של אלישה

טובי לולנס - העיניים של אלישה

טימותה דה-פומבל

ההמשך, של טובי לולנס.
כל-כך חיכתי לקרוא אותו שמנעתי את עצמי להושיט יד למדף ולקחת אותו (והוא אצלי כבר כמה חודשים מכשגיליתי שהוא יצא בעברית)..רק שיאשר ולא יגמר
כי מה אני אעשה אחר-כך?!
נהנתי כל-כך מספר ההמשך הזה (והצטערתי שזה הסוף) הוא לא נפל מהראשון, מה שתמיד קורה בספרי המשך.
הטיבול של ההומור והצחוק שהסופר הוסיף בספר לא הרפה ממני מלצחוק לכל אורך הספר, וכך השאיר את הסיפור באותה רמה של תיאור סיפור שהתחלתי איתה בספר הראשון.
הרגשתי שביחד עם החלק השני הזה הוא בעצם ספר אחד ארוך שרק ממשיך וממשיך..
מתנה לפגוש ספרים כאלה בחיים ובעיקר בזמן הזה שרוב הספרים, דומים.
מקווה שהסופר ימשיך משהו דומה.
כדאי להנות ולסיים עם העיניים של אלישה את הסיפור המרתק של טובי לולנס.
בספר הזה מתבהרים כל קורותיו של טובי לולנס.
מתגעגע..

לפני 13 שנים•חיפושית
את בתקופה טובה

את בתקופה טובה

תמר גלבץ

סיפור על נושא לא פשוט, מחלת הסרטן המשאירה כל יום נוסף של חיים בחובה ולא בזכות.
שיחות מעניינות, מאירות מדיי פעם מחשבה על נקודה בחיים.
אז או שאני נהנה או שצורת הכתיבה מוכרת לי מסיפורי ספה פסיכולוגית אחרים, או שהספר פשוט נגמר לי בין הידיים.

לפני 13 שנים•חיפושית
עורבני חקיין

עורבני חקיין

סוזן קולינס

בקושי בקושי סיימתי אותו.
שוב התחלה עם כל הכנות להכנס לזירת האירוע ארוכה מדיי, סדר ההתרחשויות ירדו באיכותן עם ההתקדמות של הסיפור, היו שלבים בקריאה שלא הבנתי כלום פתאום ממה שקורה. התחלתי גם לראות, להבין, ולגלות שכל הפנטזיה שבניתי לי דרך הספר, נשברת לי מול העיניים.
זה נראה לי בהתחלה ספר עם רעיון מבריק שבא לבקר אותנו וללמד אותנו על יחסי מעמדות בחרה שלנו ויצר ההשרדות, אך מוסתרת בו אכזריות גדולה שקשה לתעל למקומות טובים עם הבנה בריאה פשוטה. הספר הזה ממש אבל ממש לא מתאים לילדים.
הסוף הפתיע אותי בכל אופן, אבל הראה שהכל נשאר וישאר אותו דבר.
אז אולי רק המילה 'טרילוגיה' עשתה את זה ללהיט עולמי שכזה.

לפני 13 שנים•חיפושית
אנו החיים

אנו החיים

איין ראנד

הגעתי ישר לרוסיה הקרה שעד היום עדיין לא ביקרתי בה.
הכתיבה הכניסה אותי היישר אל מציאות קשה וחנוקה מחופש וחירות האדם.
היופי של הדמויות לבקש את זה למרות הכל, הקסים אותי במיוחד.
הערכתי פתאום באיזה עולם חופשי אנחנו חיים.
למרות הקושי בספר והסוף הפחות נחמד, רוח האדם תמיד תשאר לעד ותלחם ברוח האחרת המעכבת את התקדמותה.
מסוג הספרים שמחשבות ירוצו בעקבותיו עוד הרבה שנים...

לפני 14 שנים•חיפושית
השקר השלישי

השקר השלישי

אגוטה קריסטוף

נהנתי מאוד מהטרילוגיה. למרות שהספר האחרון בסדרה בלבל אותי קצת, המעבר בין התקופות והוספה של דמויות שאתה צריך לחבר לבד.
אגוטה קריסטוף חותכת במציאות האמיתית ולא מאפשרת לשום שקר להכנס.
כן, זה יכול להגיע עד כדיי, וכן, כדאי שיהיה מקום להכיל את זה.
ברגע שמגיעים עד הסוף, הכל מתחיל מההתחלה עם הרבה יותר הבנה למציאות האמיתית.
זה מה שנראה שהיא רצתה להעביר בכתיבה.
מומלץ לבעלי אומץ להכיר במציאות.

לפני 14 שנים•חיפושית

ביקורות נוספות על "בדידותם של המספרים הראשוניים"

בדידותם של המספרים הראשוניים

בדידותם של המספרים הראשוניים

פאולו ג'ורדנו

ספר הביכורים של פאולו ג'ורדנו, סופר איטלקי, ד"ר לפיזיקה בתוארו ובמקצועו. לא פחות מוכשר בכתיבת פרוזה.

את שאר שלושת ספריו שתורגמו לעברית קראתי קודם, לטעמי, הם הרבה יותר טובים, יחסית, מהספר הראשון .

על הספר הוא זכה לשבחים רבים וגם לפרסים לתרגום לשפות רבות ולפרסום עולמי.

לעומת הספרים שהוציא לאחר מכן, ניכר שהספר הזה הוא 'נסיעת ניסיון' בוסרית, בשאר הספרים המתורגמים לעברית יש שיפור ניכר הן בכתיבה והן בעלילה שלהם.

הספר הנ"ל עוסק בעיקר בשתי דמויות אליצ'יה ומתיה, שני אנשים פצועים רגשית ונכים נפשית, המתחברים בנפשם פנימה באהבה אחד לשנייה ולהפך אבל לא מסוגלים להביע את האהבה במילים או בהתנהגות שמאפשרת לצד השני להבין את הצורך בקרבה פיזית ונפשית ביניהם.

אחד המאפיינים את הדמויות הם דפוסי התנהגות הפוגעת פיזית ולפיכך נפשית, בעצמם. מתיה פוצע את ידיו בחפצים חדים ואליצ'יה הופכת לאנורקטית ובכך פוגעת בעצמה ובגופה גם באדם הקרוב אליה ואוהב אותה.

ג'ורדנו לא מתמקד בעלילה היא די דלה , התמחותו הוא דווקא בתיאור נפשם והתתנהגותם של דמויותיו : הניכור שלהם מהסביבה, הנכות הרגשית, הילדות הפגועה שלהם ותוצאותיה שמלווה את כל אחד מהם לחוד ושניהם ביחד עד בגרות.

האווירה הכבדה, קרה ומנותקת לאורך כל הספר, מקשה על הקורא לחוש אמפטיה כלפי הדמויות, למרות הסבל והקשיים שהם חווים בחייהם.

באחד מהרעיונות לעיתונות ציין ג'ורדנו שהתחושות הפנימיות של הדמויות בספר הן בעצם שלו. את עצמו ונפשו הוא מתאר שם. את הקשיים שלו הוא פורש בפני הקורא ועל זה והכנות שלו בווידוי מגיע לו כבוד והערכה.

המלצתי : אפשר לוותר על הספר הנ"ל ולקרוא את שאר הספרים שתורגמו לעברית : הגוף האנושי, הצבע השחור וצבע הכסף, לטרוף את השמיים.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•אנקה
בדידותם של המספרים הראשוניים

בדידותם של המספרים הראשוניים

פאולו ג'ורדנו

****



עגמומי, נוגה, לירי, עצוב, ירוד, קטן. הספר הזה לא לקח אותי לשום מקום, כי הוא מלא בעיקר נאחס. בחור אחד עם טרגדיה בעברו פוגש בחורה עם טרגדיה בעברה. הם מסתובבים בעולם עצובים עצובים, מאופקים, נכים רגשית במידה כזו שאינה מאפשרת גם לקורא המדוכא ביותר לחוש ולו שמץ של הזדהות איתם, למעט רגעים ספורים. איכשהו, הם נפגשים, ותחילת תחילתה של אהבה מנצה לאיטה - וגוועת מיד, כי החיים הרי קשים, ועצובים כל כך, ושני הגיבורים שלנו כה נוקשים, מגושמים, רגישים והססניים, כך שאין הם יכולים לזהות דברים מובנים מאליהם גם אם הם מתנגשים בהם בפרצוף.
תיאור הרגשות הוא לחלוטין אובר דה טופ, וכולל משפטים כמו "הבדידות שטפה את לבו כמו גלים שמכסים את החול", או "העצבות הלמה בה כמו אלף התנפצויות זעירות". יאללה יאללה.

ספר מיותר, למרות כל ההייפ מסביבו. מיועד לדכאוניים שרוצים לשכשך בעוד קצת דיכאון. לחלוטין לא לקיץ, וגם לא לשום עונה אחרת.

אין לי חשק אפילו לאבטיח עכשיו, ססססעמק.

****

לפני 13 שנים•
★★★★★
•אלון דה אלפרט
בדידותם של המספרים הראשוניים

בדידותם של המספרים הראשוניים

פאולו ג'ורדנו

הספר מתאר החמצות אולם אופן כתיבתו הוא בגדר החמצה בעצמו. בדרך כלל העלילה אמורה להיות מפתיעה או, בספרים טובים באמת (הבשורה על פי ישו, כרוניקה של מוות יודע מראש) העלילה אינה מפתיעה אולם הסיפור כתוב היטב. במקרה שלפנינו העלילה שדופה והכתיבה לא מוסיפה לה מספיק כי להצדיק זאת. עם זאת, התיאורים ריאליסטיים וקל להזדהות עם הדמויות הפגומות. דבר נוסף אחרון - הספר לא מציע נחמה.
מתאים למי שנהנה לשכשך במיצי קיבה.

לפני חודש•עדו
בדידותם של המספרים הראשוניים

בדידותם של המספרים הראשוניים

פאולו ג'ורדנו

התחיל מאוד חזק. הכאב מסופר בבהירות עצומה נהנתי מסערת הרגשות אבל זה לא התפתח למשהו מעבר לאמצע הספר לצערי. עדיין, כתוב טוב ושווה את הזמן

לפני חודש•
★★★★★
•mzsrtgzr2
בדידותם של המספרים הראשוניים

בדידותם של המספרים הראשוניים

פאולו ג'ורדנו

התאכזבתי, יש פוטנציאל לסיום אחר, אבל בחיים כמו בחיים- הסיום לא happy end.
הדמויות הראשיות עם סיפורי חיים מאתגרים, אבל התיאורים שלהם שטחיים, תיאור הקשר ביניהם- שטחי.

הסיבה היחידה שנתתי 3 לספר במקום 2, שהצלחתי לסיים אותו ולא התייאשתי אחרי 20-30 עמודים.

לפני 4 חודשים•
★★★★★
•תולעת חמודה
בדידותם של המספרים הראשוניים

בדידותם של המספרים הראשוניים

פאולו ג'ורדנו

על הספר הזה לא קיבלתי המלצה, פשוט ראיתי אותו באיזה קבוצה של ספרים בפייסבוק התלהבתי מהכריכה וקראתי את התקציר. הסיפור מגולל את סיפורם של שני אנשים שמתחברים אליצ'ה ומתיה, ששני הסיפורים של שניהם מורכבים. אליצ'ה מאבדת את אימה וגם נהפכית לנכה לעומת מתיה שהוא אח תאום לבחורה עם פיגור שכלי שהלכה לאיבוד בפארק ומאז נעלמו עקבותיה. הם מתחברים בתיכון בעקבות חברתה דאז ויולה שגורמת לה לאכול סוכריה עם שיערות וגורמת לה לטראומה בילדות. הם נעשים חברים אבל משום מה בסופו של דבר הקשר בינהם מתנתק, כשזה נעשה רומנטי וקשה, מתיה מתבודד נהפך להיות גאון במתמטיקה, אליצ'ה מתלהבת בצילום והתמודדות שלה עם הפרעת אכילה. הספר מאוד ריגש אותי אם בכלל הפתיע אותי, הפתיחה המרשימה שלו. ההשוואה של הקשר בינהם כמו למספרים ראשונים מצד אחד יחד, מצד שני לא יכולים לגעת ממש. הרגשתי ממש את תחושתיהם של הדמויות, בעיני ספר נהדר, מרגש עד דמעות נוגע בנימי הנפש. אני מאוד אוהבת ספרות איטלקית, אפשר לראות ברשימת ספרים שלי את אלנה פרנטה, אבל אפילו פרנטה לא יכלה להכיר בגאונות של הספר הזה הוא מדהים מומלץ. מחפשת את הסרט באיטלקית אם מישהו יודע איפה אפשר למצוא אותו?

לפני שנה•
★★★★★
•אורי החמודה
בדידותם של המספרים הראשוניים

בדידותם של המספרים הראשוניים

פאולו ג'ורדנו

באיחור אופנתי, אחרי שכל העולם כבר קרא...

מה אהבתי בספר?
* את השם שלו. מקסים.

מה לא אהבתי בספר?
*ספרים דיכאוניים יכולים להיות טובים, אבל כאן זה סתם דיכאון לשם דיכאון. פשוט סתם, בלי שום דבר מעבר.
*גיבורים מעצבנים שלא מעוררים שום טיפת שמץ אמפתיה.
*עלילה קלושה. לא קורה כאן כלום. שיעמום טוטאלי. פיהוק אחד ארוך ומתמשך.
*כתיבה סופר דופר פתטית והיפר מלודרמטית.
*התייחסויות לפיזיקה ומתמטיקה שלא תורמות דבר וחצי דבר לעלילה, שממילא כמעט לא קיימת.

בשורה התחתונה:
הסופר הוא פיזיקאי. אני מקווה שבפיזיקה הוא קצת יותר טוב מאשר בספרות.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•קצר ולעניין
בדידותם של המספרים הראשוניים

בדידותם של המספרים הראשוניים

פאולו ג'ורדנו

לפעמים אתה קורא איזה ספר ממש טוב, אבל קצת מעיק, ועל המדף מחכה לך עוד ספר טוב, ואתה יודע שגם הוא עלול להיות קצת מעיק, אז אתה אומר לעצמך, למה שאני לא אעשה איזה הפסקה קטנה, אתנחתה שכזאת, ואקרא איזה רב מכר קליל, שיעביר לי את הזמן בין לבין, ואז אתה פותח את הקליל, ויש שם ילד וילדה, שקורה להם משהו עצוב, ואז הם נהיים קצת מוזרים כאלה, קצת שונים מהאחרים, ויש להם קשיים חברתיים, והם פוגשים כל מיני אנשים, ורוב הזמן הם עצובים, ומבולבלים, ולפעמים הם קצת פחות עצובים, ואז הם מחליטים משהו, אבל עושים את ההפך, כי הם כאלה מין מוזרים ומבולבלים, והם כמעט מתחברים, אבל לא ממש, והם מתבגרים, והם פוגשים עוד אנשים, ובסוף הם שוב מחליטים משהו, אבל לא ממש ברור מה, ואז הספר נגמר, ואתה קצת מצטער על הזמן שבוזבז, שיכולת לנצל לדברים מועילים, כמו להתאמן בהליכת סרטן, או להחזיק מטאטא על היד, ואז אתה נזכר בספר הטוב שמחכה לך על המדף, שמחר תתחיל לקרוא אותו, ולא אכפת לך כבר אם הוא יהיה קצת מעיק, וזו בעצם הייתה כל המטרה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•עמיר
בדידותם של המספרים הראשוניים

בדידותם של המספרים הראשוניים

פאולו ג'ורדנו

לא אהבתי. סתם ספר עם שם מתחכם, שמתחיל בהבטחה גדולה ומסתיים בקול ענות חלושה.

הוא כתוב בשפה מאוד קלילה וזורמת, מסוג הספרים שמזכירים בסגנונם המפתה רבי-מכר כגון "רודף העפיפונים" או "חמשת רבעי התפוז", אלא שבניגוד להם, הספר הזה נורא מתאמץ כל הזמן. מתאמץ להיות מיוחד, מתאמץ לרגש, מתאמץ לדכא, מתאמץ לזעזע, ובסופו של דבר, לפחות בעיניי – נכשל קשות בכל ניסיונותיו, ומצליח לעשות רק דבר אחד: לעצבן.

הוא מתחיל טוב. שני הפרקים הראשונים מספרים סיפורים נפרדים וחזקים על שני ילדים שחוו טראומות קשות ששינו את חייהם. אלא שבהמשך, הספר הופך להיות פשוט ריכוז מוגזם ודוחה של יותר מדי מכל דבר: יותר מדי הפרעות נפשיות, יותר מדי תכונות אופי קיצוניות ורגשות מוגזמים, יותר מדי לקויות גופניות ויותר מדי חריגויות. יש בסך הכל כשתיים-שלוש דמויות מרכזיות בספר הזה, אבל שלל ההפרעות והתסמונות שהן סובלות מהן יכול היה להספיק בשקט לספר פסיכולוגיה עב כרס: אנורקסיה, מזוכיזם, שנאה עצמית, בעיות תקשורת, התמודדות עם נכות פיסית, נטיות הומוסקסואליות. מה לא. התוצאה מכבידה, מדכאת ובסופו של דבר גם די משעממת.

כמו תוכנו, כך גם כתיבתו: מוגזמת, מוקצנת ומעיקה. ג'ורדנו מרבה לתאר בהגזמה תחושות פנימיות ועושה שימוש נדיב ותדיר מדי בביטויים כגון "בבטנו נפערה תהום", "המוח שלו התמלא בדם", "שרפה התפוצצה לו בבטן". העדינות ואנדרסטייטמנט ממנו והלאה. הספר פשוט דחוס.

גם הקישורים היומרניים לנושאים מתחום המתמטיקה, כמו שכבר כתבו לפני, מגוחכים למדי ואינם תורמים הרבה מעבר להרגשה שהושקע פה מאמץ-יתר מצד המחבר הצעיר והנלהב להיות מיוחד ומקורי.

בקיצור – פסק הדין שלי: ספר יומרני, שטחי ועמוס שבמקרה הטוב יכול להתאים לבני נוער. לא יותר.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•קוראת הכל
דירוג
3.0
לפני 14 שנים

“ספר חמוד אבל כתוב בצורה מעצבנת, המון קפיצות בעלילה, כאילו שני סיפורים שהופכים לאחד אבל עדיין יש מעבר”

67/94
ביקורות על בדידותם של המספרים הראשוניים
הבאה
גימל
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 15 שנים

“ספר מרתק ואפילו קליל במידת מה יכול לדעתי להיות מצוין וכך הרגשתי שקראתי את הספר.שני הגיבורים מתיה ואל”