ההשוואה עם לבד בברלין של פאלאדה מתבקשת. אקדים ואומר שלבד בברלין המופתי היה עוצמתי ומטלטל יותר, אך קולו המיוחד של פאלאדה מצליח לגעת ולרגש גם בספר הזה. קשה לשים את האצבע בדיוק על מהות הקול הזה, הכל כך אופייני לפאלאדה - אולי בניית הדמויות המאד איטית וקצת מנוכרת (כמו העולם שבתוכו הן מתנהלות), אולי אופן הסיפור, הלכאורה יבש אך מלא רגישות והבנה של נפש האדם.
פאלאדה מספר את סיפורם של זוג צעיר המפלס את דרכו במציאות הבלתי אפשרית של אחרי מלחמת העולם הראשונה בגרמניה. סיפור אישי, המייצג את הסיפור הקולקטיבי של האנשים הקטנים, המתמודדים עם אבטלה, אינפלציה, בירוקרטיה, ופחד - פחד גדול וחוסר אונים. אלה הברגים הקטנים במערכת גדולה ואדישה, שלא רואה אותם. זהו סיפורם של זוג המצליח לשמור על גחלת השפיות והיושר אל מול מעסיקים בזויים עם דרישות מגוחכות, משכורת רעב, תככים, הלשנות, השפלות, והכל למען צרכי קיום בסיסיים.
המציאות הזו כל כך מקוממת ומדהימה בחוסר ההגיון שלה. החיים הפרטיים אינם נפרדים מהחיים המקצועיים. אין לדעת מאיפה תצוץ העילה האווילית לפיטורין. נאמנות למקום העבודה אינה מספיקה: גם ההתנהלות מעבר לשעות העבודה נבחנת בשבע עיניים ויכולה להביא ברגע אל האבטלה והעוני המרוד.
ובתוך העולם הכאוטי הזה מתנהל הזוג הצעיר פינברג עם אהבה גדולה, שבה אי אפשר לגעת, שאותה אי אפשר להרוס. אהבה שהיא נחלתם בלבד, שהיא אישית ופרטית ודבר לא מטמא אותה.
ספר עצוב, כואב, מתסכל אבל עם ניצוץ של אופטימיות מחזקת.

ספרים יכולים להשפיע עליך בדרכים מוזרות. אני, למשל, נכנסתי לחנות בגדים לפני ימים אחדים ומצאתי את עצמי משאירה שם כמה מאות שקלים טובים על בגדים שלא היו בדיוק מה שחיפשתי, רק מכיוון שלא יכולתי לצאת בידיים ריקות ולאכזב את המוכרת המסכנה שטרחה סביבי דקות ארוכות קודם לכן בנסיונות נואשים לרצות אותי. ייסוריו של המוכר הצעיר, יוהנס פינברג, אחד משני גיבורי ספר זה, עמדו לנגד עיני ולא הרפו. 'תפסיקי' אמרתי לעצמי,'הם לא עובדים פה לפי מכסות. לא יפטרו אותה אם לא תקני...' ובכל זאת, קניתי. מי שיקרא את הספר יבין. אולי.

אבל קודם צריך להתרגל לשפה ולסגנון הכאילו-ילדותיים שלו, למשפטים משונים שאין לי מושג באיזו גרמנית נכתבו, אבל התרגום העברי שלהם נשמע הזוי. אף פעם לא דיברו ככה. היא קוראת לו 'בחור', הוא קורא לה 'טליה', את התינוק שהם מצפים לו הם מכנים 'חמודי' ויש ביניהם דיאלוגים שלא מהעולם הזה:
("לא נריב אף פעם. אף פעם. הו, בחור, כמה מאושרים נהיה שנינו לבדנו, ואח"כ השלישי, החמוד"... "הו את, את"... כל מיני כאלה).

אח"כ, צריך להתרגל לטיפוסים העלובים כל כך שמתוארים בו. בדיוק כמו ב'לבד בברלין', פאלאדה בוחר לתאר, מלבד שני הגיבורים הראשיים מעוררי האמפתיה, סביבה שכוללת בעיקר רשעים, נוכלים, שרלטנים, מופרעים, זונות והרבה-הרבה רוע-לב.

וחוץ מזה, כדאי מאוד גם לדעת מראש במה הספר אינו עוסק: לא במלחמות העולם, לא ביהודים או באנטישמיות (בניגוד להטעיה שמופיעה בתקציר על הכריכה האחורית), לא באימה מפני השלטון הנאצי, ולא בשום דבר מהנושאים הטעונים שאפיינו את התקופה.

הסיפור הוא סיפור אנושי קטן וצנוע על צעיר וצעירה גרמניים מהמעמד הנמוך וקשה היום, שכל רצונם הוא להרוויח מספיק כסף כדי להתקיים כמשפחה ולחיות להם יחד באושר ואהבה עם תינוקם החדש. אלא שבגרמניה של לאחר מלחמת העולם הראשונה, מדינה מוכת אבטלה ואי-צדק, זה כאילו הם ביקשו לטוס לירח ובחזרה...
זה ספר על נישואים טריים, על צעדים ראשונים בבישול של עקרת בית מתחילה,
על לאחר את הרכבת לעבודה ולחטוף צעקות מהבוס, על ניסיונות לחסוך קצת כסף, ועל הרצון לשמח את זוגתך,
על קשיי פרנסה ולחצים בעבודה, ועל לגדל תינוק -
ובעזרת כל אלו, פאלאדה מעביר ביקורת חברתית מושחזת ונוקבת.

אם מחפשים ללמוד משהו מהספר, אז מעבר כמובן למצוקה שאפיינה את התקופה ושכולנו יודעים למה הובילה בסופו של דבר, ולתפיסות הפוליטיות הקיצוניות שבאו לידי ביטוי בקטטות רחוב המוניות ובהשתוללויות של אספסוף, אפשר ללמוד ממנו המון (ולהתפלץ!) גם על הדרך שבה חשבו אז שנכון לגדל תינוקות. חבל לכם על הזמן... לקרוא ולא להאמין.

שונה ומיוחד. כדאי.

כמו "לבד בברלין", גם זהו ספר עצוב. הסגנון של פאלדה ענייני, תכליתי, חסכני במילים, מתבונן על העולם מתוך אהבה וחמלה לאדם. עם כל זאת, הומור דק נשזר בכתיבתו.

הספר עצמו נקרא היטב ומתאר מציאות קשה של עוני מנוול וגם לא מעט טיפוסים מנוולים, כמותם יש למצוא לרוב בספרי פאלדה (ולצערנו גם במציאות).

על פי הביוגרפיה שלו, וגם על פי סגנון כתיבתו, פאלדה היה "מענטש", הומניסט אמיתי שהיה מוכן לשלם (ואף שילם) מחיר יקר עבור האינטגריטי והאמת שלו.

פאלדה מסיים את הספר באופן המשאיר לקורא פתח צר לאופטימיות. ב-"לבד בברלין" שנכתב מאוחר יותר כבר לא נותר שום פתח כזה.

יש ספר נוסף, שלישי, של פלאדה שתורגם לעברית לפני שנים ואני מקווה כי יתורגמו נוספים.

סיפור מקסים ומרגש כאחד ,מיוחד באופן שבו מתאר הסופר פרק בהיסטוריה של גרמניה .ככל שהתקדמתי בקריאת הספר כך התוודעתי יותר ויותר לגדולתו של הסופר ולעוצמת כתיבתו. הסופר הנס פאלאדה מתאר בצורה כל כך כנה ,אמיתית ונוגעת ללב את חייו הקשים של זוג צעיר ואוהב המנסה לשרוד בכל מחיר בתקופת השפל הכלכלי בגרמניה בשנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה . בין בני הזוג שוררת הרמוניה נפלאה שאולי בזכותה מצליחים בני הזוג לשרוד תקופה כה קשה בפחד מתמיד מפני רעב ומצוקה. העוני והמחסור גרמו לאנשים לעשות דברים בניגוד למצפונם ולאמונתם שאם לא כן היו מוצאים את עצמם שקועים באבטלה קשה שאין אחריה דבר מלבד חרפת רעב לעצמם ולבני משפחתם .חיים ללא שקר ומרמה הם בבחינת מותרות - זו הייתה מן הסתם דעה נפוצה באותה תקופה ובכל זאת היו גם כאלה שהחזיקו בכוח ב"מותרות" היחידים הללו כי אלו היו עדיין היחידים שעוד נשארו בידיהם. ספר נפלא.מומלץ בחום .

ספר טוב! מתאר באנושיות וחמלה את הימים האפורים והקשים של המשבר הכלכלי העמוק בגרמניה שבין המלחמות. כתיבה ראליסטית, מינימליסטית, קצת כמו תסריט. עם זאת התמונה המצטיירת עשירה, מלאה טיפוסים ססגוניים, כתוב בהומור ובעצם מדובר בסיפור על זוגיות יפה על אף העוני המנוול. כך שלמרות שמדובר במציאות /תקופה די אפלה אפורה ומדכאת הקריאה לא דורשת תעצומות נפש אך מעשירה ומרגשת. ממליצה!

הסולם של חנן
☺☺☺☺☺ האם נהנית
☺☺☺☺☺ האם תחפש יצירות אחרות של הסופר(ת)
☺☺☺☺☺ האם נשאר משקע
☺☺☺ האם האהבה עוברת


הביקורות של הקוראים לפני מיצו את הספר בצורה נפלאה כל כך שאין לי הרבה להוסיף אלא זאת
שבזמן קריאת הספר הרגשתי כאילו הוא נכתב היום ,התעמרות הפקידים באזרח הקטן ,השחיקה של הבירוקרטיה ,הזעם והתסכול שחש האזרח מחד וחוסר האונים מאידך הם דברים שכנראה נכונים תמיד ופאלאדה יודע לתאר זאת בצורה משכנעת מאוד.
הספר יהיה תמיד אקטואלי ומשפיע ומומלץ בחום.

איש קטן לאן הוא ספר על זוגיות מקסימה. זוג צעיר, נאיבי, אוהב שנאבק בקשיים הכלכליים והאחרים, באופן מעורר קינאה. הנס פאלאדה כותב בצורה פשוטה (באופן החיובי של המילה) ומעביר לקורא את האווירה של תקופתו בדרך שגם היום, עשרות שנים אחרי, אתה מרגיש כאילו אתה ממש חי בזמן ההוא. הוא מביא אותך לידי הזדהות מושלמת עם הגיבורים בספר והאהבות שלהם. עם הזוג הצעיר והסלידה שלהם מדמויות שהם סולדים מהם. אני ממליץ לקרוא את הספר בנחת. לקחת את הזמן ולשקוע בעלילה ברוגע. כשאתה מסיים לקרוא את הסיפור אתה מרגיש, שחבל שהוא נגמר כבר. סיפור אמיתי על אנשים אמיתיים מזמן אחר. מומלץ.

יייתכן שדעתי על הספר מושפעת מרמת הציפיות הגבוהה שהייתה לי בטרם התחלתי לקרוא אותו. כך או כך, אני חייב להגיד שהסיפור הותיר אותי בעיקר מתוסכל.
ההרגשה שלי הייתה שפלאדה מאלץ בכוח את המציאות על הסיפור וכופה על הגיבור שלו את הגורל האומלל שהועיד לו.
לא הרגשתי שהחיים בגרמניה היו נטולי תקווה, או הבנתי את הבחירות של הגיבור. בנוסף, נותרו המון קצוות לא סגורים וחלקים שבהם הרגשתי שהסופר מקריב את עומק העלילה כדי לדהור קדימה לפואנטה שהוא רצה להציג.
הספר הזה מזכיר לי ספר אחר "אנו החיים" שגם סיפר על מציאות נטולת תקווה (הפעם ברוסיה הקומינסטית), אבל שם לפחות הבנתי את הבחירות של הגיבורה וראיתי כי היא לא יכלה לבחור אחרת. הרגשתי שגם אני, במקומה, הייתי בוחר כך.
אני מאמין שבזמנו הספר הזה (איש קטן) שיחק תפקיד חשוב בהצפת הבעיות החברתיות של גרמניה בשנים שלפני עליית הנאציזם, אבל מסופקני אם בעולם של היום עוד יש לו מקום.
זה לא ספר גרוע, פשוט אל תבנו יותר מדי ציפיות.

הספר בהחלט מעניין. הוא כתוב בצורה האופיינית לפלאדה, כותרות הפרקים מהוות תקציר של המסופר בעקבותיהן. והכתיבה בזמן הווה נותנת תחושה של צפייה במחזה או סרט.
מאבקו של הפרט הקטן בחברה הקפיטליסטית האכזרית מתואר בצורה נוגעת ללב.
בביקורינו בתאילנד ובסין,נפגשנו במוכרים אגרסיבים במיוחד בשווקים, וכשהבענו את סלידתינו מהתנהגותם, הסבירו לנו שיש להם מכסות מכירה, שאם לא יעמדו בהם- יפוטרו, או שיגרע כסף ממשכורתם. מסתבר שהגרמנים המציאו זאת קודם...

בסופו של דבר , זהו סיפור אהבה. בעזרתה המשפחה מצליחה איכשהו להתמודד עם קשיי הפרנסה, פרגון ועזרה הדדית של בני הזוג עוזרים להם לשרוד . זה ממש "מוסר ההשכל" של סדרת "משפחה חורגת".
"הבחור" ו"טליה" מגדלים את "חמודי" לפי כללים , שהיום היו צפויים להעמוד למשפט בגללם, אבל פעם באמת חשבו, שזאת הדרך הנכונה לגדל ולחנך ילדים, ועוד לא בטוח , שהם לא צדקו...