אני התחלתי את הרומן שלי עם שושלת טיודור מאז שראיתי את הסדרה. הנרי תמיד נראה לי כמו דמות מעניינת, ולא רק בתור הגבר שהתחתן עם 6 נשים שכמעט כולן מצאו את מותן בדרכים לא טבעיות. קראתי הרבה ספרים של פליפה גרגורי, אבל כולן היו מנקודת המבט של הנשים.אף ספר לא היה מנקודת המבט שלו. אז כשמצאתי את הספר הזה בחנות ישר קניתי אותו. הספר הזה רק גרם לי לאהוב ולהעריך את הנרי השמיני אפילו יותר. הסופרת הצליחה להציג את

הרבה חששות היו לי לפני שלקחתי את הספר ליד. בכל זאת מדובר ב-1000 עמודים, אתם יודעים...

הספר כתוב כך שהקריאה ממש קולחת וכמובן שהסיפור ההיסטורי מעניין ומדבר בעיקר לאנגלופילים כמוני שאוהבים היסטוריה בריטית. לפני כמה חודשים קראתי את "בת בולין האחרת", סיפורה של אן בולין כפי שמספרת אותו מרי, אחותה. כשקראתי עתה את ספרה של <mark>מרגרט ג'ורג'</mark>, נזכרתי בסרטו הידוע של קורסאווה – ראשומון. אותם אירועים היסטוריים

טוב, קודם כל זה לא רק ספר, זה גם חדר כושר :) 1,000 עמודים? בכרך אחד? למה לא חילקו אותו לשני כרכים? פשוט אי אפשר להרים את הספר...

ועכשיו לענייננו:
הנרי השמיני היה מלך יצרי ושנוי במחלוקת, אשר נשא שש נשים כשלשתיים מהן ערף את הראש.
חייו ותקופת שלטונו, זכו למחקרים היסטורים רבים, ספרים, סרטים וסדרות טלביזיה והסעירו את דמיונם של רבים.
אני מודה שאני הגעתי לספר זה בעקבות הסדרה "שושלת טוידור" שהוקרנה

כקוראת מושבעת של סדרת ספריה של פילפה גרגורי, שמספר מספריה מציגים את הנרי השמיני באור שלילי דרך נקודת מבטן של הנשים בחייו (והיו לו לא מעט), החלטתי לעשות עמו חסד ולקרוא את "אני, הנרי השמיני- יומנו האישי של מלך" שנכתב על ידי <mark>מרגרט ג'ורג'</mark> בידיעה שהספר נכתב מנקודת מבטו של הנרי, תיארתי לעצמי שהוא יוצג באור חיובי יותר.
ומסתבר שגם לא טעיתי. "אני הנרי השמיני" הוא אוטוביוגרפיה מוצלחת ביותר, המציגה את סיפור

ספר מעולה, <mark>מרגרט ג'ורג'</mark> ביצעה מחקר מעמיק על התקופה והדבר ניכר היטב בפרטי הפרטים והתיאורים של התקופה, האנשים, הבגדים, הבתים וכו'.
מעניין לראות כיצד רואה בן מלוכה, "כל יכול" את העולם ואת מגבלותיו הוא ועד כמה עולמו היה מתוחם למרות השינויים המדהימים אשר הוא חולל בממלכה.
אחת הבעיות עם הספר היא העובדה שהוא גורם לקורא לחפש עוד חומר על מנת להבין יותר טוב את התקופה ומה שקדם לה: מלחמות השושנים, שושלות המל

למרות 994 העמודים שבו הספר נקרא בשקיקה עם רצון להמשיך קדימה בהיסטוריה. אני מניח שאם הנרי היה ממשיך לחיות עוד כמה שנים ועקב כך הספר היה מתארך, זה לא היה מפריע כלל, פרט למשקל שצריך להחזיק ביד. <mark>מרגרט ג'ורג'</mark> אמנם עשתה מחקר מעמיק, אבל בכל זאת נשאר הרבה מקום ליצירתיות שלה והספר קריא מאוד ולא מוגבל לעובדות היבשות. חבל שעדיין לא תורגמו לעברית רומנים היסטוריים נוספים שלה.

אוחחח, סופ-סוף סיימתי לקרוא את הספר הזה. זה היה כמו מלחמת ההתשה, אבל אני ניצחתי.
טוב, אם נבדר ברצינות, אז רוב הזמן נהנתי מקריאה של הספר. כבר מזמן התעניינתי בקורות חייו של המלך הנרי השמיני, אך רוב המידע המצוי באינטרנט רשום בשפה יבשה ולא מעניינת. הספר לעומת זאת נותן הזדמנות לקריאה מהנה על הודות חייו של המלך. אני מורידה את הכובע בפני מחברת הספר על העבודה הנפלאה שעשתה. מי שמחבב רומנים הסטוריים - קחו

**הביקורת מכילה פרטים על הספר**

אוי הנרי, הנרי...
איזה ספר מרתק! איזה איש מרתק! איזה ראש ג'ינג'י וסוער!
חוששני, הנרי יקירי, כי הדבר הכי פחות בריא באנגליה של שנות ה- 1500 הוא להיות חבר שלך-איכשהו, כמעט כל חבריך נשלחו לגלות, הוכו, נרדפו או נערפו על ידך...
אני משוכנע שאילו הסופרת הייתה חיה בזמנך- היא כבר לא הייתה חיה בזמנך! היית מוצא גם בה בעיה כלשהי ועורף את ראשה, או חושש שהיא מכשפה (עובדה

נער הייתי וגם זקנתי, ועדיין, כמו איזה ילד מפגר, כשאני קורא רומן היסטורי אני שואל: אבל מה היה שם באמת ?
אז לשאלה הזו קיבלתי תשובה בספר הזה (עמוד 852, 150 עמודים לפני הסוף!!!):
"האמת היא כל מה שאדם פשוט רוצה לרכול בו, אם באפשרותו לכתוב פרוזה ברמת דקדוק מתקבלת על הדעת ולממן את הדפסתו. אבל גורם רביעי ממלא פה תפקיד: אנשים חייבים להיות צמאים לקשקושיו, ומוכנים לשלם תמורת האפשרות לקרוא אותם."
אז גם אחר