ממש אהבתי את הספר וממש רציתי להגיע לסוף ולראות מה קורה אז. ובסוף הסוף היה ממש מאכזב ונראה כאילו הסופרת לא הספיקה לגמור לכתוב את הספר

ולא כל כך יפה, ולא בת 16...ובכל זאת קראתי את הספר, ונהניתי ממנו מאד.
יום אחד הביא בעלי הביתה חבילת ספרים. "מותק" הוא קרא. הבאתי לך ערימת ספרים,
אולי תמצאי בהם עניין ובאם לא, אני בטוח שתמצאי למי לתרום אותם.
עיינתי בערימה...ערימת ספרי נוער! צחקתי.
אך, כמנהגי, לפני שאני תורמת/מחלקת ספרים אני מנסה להתאים את הספר לקורא.
וכדי לעשות זאת אני צריכה לעיין בספר מעט. כך התחלתי לקרא את הספר הנפלא הזה.
ספר חכם, שנון, מרגש ומצחיק.
ספר על התבגרות ועוד...ספר מקסים לנערות בנות 12-18, ולנשים צעירות ברוחן.
אחד מספרי נוער המוצלחים שקראתי.
מומלץ! (במיוחד לבנות).

בפעם הראשונה שקראתי את הספר, התאכזבתי למדי (בעיקר בגלל שני ירחים המעולה). היה נראה לי קצת שטחי וילדותי מדי. אבל, בפעם השנייה, התלהבתי יותר ואחרי הפעם השלישית החלטתי לקנות אותו. מתחת לסיפור מסתתרות הרבה אמיתות והרבה תובנות שנכונות כמעט לכל אדם.

פתאום אני מגלה שלא כתבתי על הספר הזה ביקורת! shame on me!
"התלבלבות", כך גיליתי, לא היה הספר הראשון של שרון קריץ' שקראתי. שרון עוסקת בסיפורים קטנים של חיים רחוקים. "רובי הולר" היה הספר הראשון שלה שקראתי (זה היה בכיתה... ה', אני חושבת.) וגם הוא דיבר על סיפור קטן של שני ילדים.
"התלבלבות", למען האמת, היה יותר טוב, אני חושבת (אני הרי לא זוכרת מה קרה בכיתה ה'...).
מסופר על דיני, שנדדה בכל ארצות הברית עם המשפחה שלה- אמא, אבא ושני אחים גדולים (לכל אחד מהם בעיות משלו), והיא עוברת לגור עם הדודים שלה, שהיא בכלל לא מכירה, בשווייץ, שם היא לומדת בבית ספר אמריקאי. מיותר לציין שבית הספר הזה הוא פשוט חלום! (מסתבר שהוא גם מבוסס על בית ספר אמיתי.)
בבית הספר היא פוגשת ילדים מכל העולם, לומדת כל כך הרבה, אבל עדיין יש את התחושה שהיא בתוך ה"בועה" שלה.
שרון מפליאה לתאר תקופת חיים של ילדה, דיוק מחשבה, תגובות אופייניות. זה היה כל כך מציאותי וכל כך נכון!
ובכלל אין לי שום בעיה לחזור מידי פעם לספר הזה, להתחיל אותו מההתחלה וגם לגמור אותו, כי שלא כמו בספרים אחרים, בספר הזה אין חלק שאני חוזרת אליו ואני אומרת "אוי, אני לא אוהבת את החלק הזה". פה כל מילה נכונה.
שווה קריאה.

ככה,אני ממש ממש אוהבת את הסופרת ואת סגנון הכתיבה שלה.
קראתי לדעתי את כול ספריה,אבל איכשהו הגעתי לספר הנ"ל רק לא מזמן(סימתי אותו אתמול),ומאוד נהנתי.

ספר מעולה!

אכן,מכתבי הדודות היו ממש מצחיקים,אך מעט לא מציאותיים,והוסיפו גוון מענין.הכי אהבתי שבכול מכתב היה קשר למכתב של הדודה השניה.
"היא מכינה צלי בקר אוף,לא שוב". "אני מכינה צלי בקר."

"חייה הראשונים" היו ממש ממש מרגשים ולדעתי אי אפשר כלל לומר שהיה בהם איזשהו שמץ של ילדותיות.
ממש היה אפשר לראות את ההתגרדרות המסיבית עד נקודת הקיצון,שממנה מתחיל הסיפור.
ממש אהבתי את הדמות,ובמיוחד אהבתי את הקשר המיוחד של הדוד מקס והדודה (שכחתי מה שמה) לדיני.
גם התאור של לילה היה מוצלח בעני.
מאוד אהבתי את גת'רי.את העליצות שלו ואת העסקנות שלו.

החלומות היו מענינים השתלבו יפה איפשרו גיוון בעלילה,ובעיקר שיקפו את ריגשותיה האמיתים ותחושותיה בתת מודע -כמו תמיד עם חלומות.
(תמיד מענין לנתח חלומות...)

אהבתי גם את שמה המלא של דיני ובחרתי בו בתור כינוי באתר.

באופן כללי - ספר מאוד מאוד מומלץ!

אני אהבתי את הספר. לדעתי, צריך לקרוא יותר מפעם אחת כדי להבין שלא, לא חסר מידע, שהספר לא כל כך ילדותי כמו שעלול להיראות בהתחלה, ולדעתי- ספר טוב באמת. יש כאן הרבה דברים שאפשר להבין ולראות אם רק מתבוננים מקרוב יותר. אני אהבתי את הספר והייתי ממליצה עליו, אבל לא כום יאהבו, לפחות לא תמיד מקריאה ראשונה.. :)

אוקיי, אז, בעמוד מאה עשרים ושש לא יכולתי יותר וכבר נטשתי את הספר.
לא הבנתי איפה בדיוק נמצאת העלילה - או מהי!, הספר לא מובן (לפחות בחלק גדול ממנו) - הסופרת פשוט לא נותנת מספיק פרטים : לא כדי להבין מה הולך שם, לא כדי להבין את המספרת, לא כדי להבין את האנשים שסביבה, לא כדי להבין את מה שהיא מרגישה, לא כדי להבין שום דבר... פשוט חסר כאן משהו. לא משהו קטן שאפשר להתעלם ממנו, אלא משהו גדול ומשמעותי מאוד מאוד.
ספר על בית ספר שמאכלס נוער מכל העולם, כולל מדינות אוייבות היה יכול ליצור סיפור מקסים ומותח. יש כאן פספוס. הרעיון טוב, הביצוע הרבה פחות.
לא, לא מומלץ, לפחות לא בעיניי. ראיתי שכאן דווקא אהבו אותו, אז אולי זה גם לא הסגנון שלי, חוץ משאר הדברים. הוא לא מצא חן בעיניי, למרות שהיו כמה דברים שאהבתי (המכתבים של הדודות כל כך מצחיקים ^.^).

מי שלא קרא את הספר לא יבין כמות אנשים גדולה בעולם.
אני ישבתי שעות מתוחה לפני הספר אומרת לא! וכן כדי להביע את ריגשותי.
הילדה חכמה רגשנית אמנם בתחילה זה מעט משעמם אבל אז קשה להתנתק.
אני לא יכולה לתאר חצי מהתרגשותי אבל יש לי רק מילה: תקראו.

ספר חביב.
לא הצלחתי להבין איפה מסתתרת העלילה,אבל סגנון הכתיבה היה טוב ושכנע אותי גם לסיים את הספר.