בניגוד לכמה קוראים כאן שספרות "סוף העולם" גורמת להם לחרדות ולאגירת מצרכי יסוד (אהמ... אלון... אהמ..) אצלי התגובה בדיוק הפוכה. ספרים וסרטים אפוקליפטיים מרגיעים אותי ומשכיחים ממני את הצרות היומיומיות השגרתיות יותר, נו, אתם יודעים, ההורים, הילדים, המשכנתא, בלה, בלה, בלה...
תנו לי איזה וירוס קטלני, מתקפת חייזרים מסוכנת, גל קור משתק ועשיתם אותי רגועה ומאושרת כצדפה (אף פעם לא הבנתי באמת את הביטוי הזה).

הספר "מלחמת העולם z" מספק את הסחורה ואפילו יותר. הסיפור מובא מנקודת מבטו של מספר המביא אוסף של עדויות מכלי ראשון של אנשים שונים ממקומות שונים בעולם. עדים אלו מספרים את חוויותיהם מהאירוע המפלצתי המכונה מלחמת העולם z או מלחמת הזומבים הגדולה. כך כונה הוירוס המדבק שתקף את האנושות על פני כדור הארץ כולו, והפך את מרבית תושביו לזומבים צמאי דם.

העדים השונים, מספרים את הסיפור מנקודת מבטם הייחודית ובדיעבד, ומספקים תמונת תצרף מרתקת של מגוון התגובות האנושיות האפשריות לאסון גלובאלי, ברמת הפרט והמדינה.

היות שמדובר בכל זאת בספר מדע בידיוני, ישראל מתוארת כאחת מהמדינות הראשונות שמגיבה לאיום ברצינות ומטילה על עצמה הסגר מרצון. יתירה מזאת, היא גם מאפשרת מקלט בתחומיה לכל היהודים וגם לכל הפלשתינאים וצאצאיהם שגורשו וברחו ב-48', בקיצור, מימוש מיידי של זכות השיבה בחסות הזומבים. אני לא סגורה אם זה מדע בידיוני או פנטזיה...

בכל מקרה מדובר בספר קריא ביותר, ציני ומשעשע שמספק כמה תובנות ממש לא רעות על הערב רב הזה הקרוי האנושות. לא רק לחובבי הז'אנר.

מלחמת הזומבים הגדולה או למעשה WORLD WAR Z (לא מבינה למה היה צורך לשנות את השם)שבאנגלית מהווה אסוציאציה ברורה נשמעת כמו סרט אימה סוג ז'.
אז זהו שלא!
באופן בסיסי מדובר במלחמה עולמית כוללת נגד מגיפת זומבים שפורצת ממקור לא ידוע ומאיימת לחסל את המין האנושי,יכולת לכתוב פלישת חייזרים/כיבוש נאצי/מגיפת דבר
זה לא ממש משנה ,הסיפור הוא לא על זה.
כ10 שנים אחרי המלחמה הגדולה (אי שם בתחילת המאה ה21 )חוקר מטעם האו"ם מסיים דו"ח שנתבקש להגיש ,הדו"ח שמתפרסם יבש לא אנושי ולא מתאר כהלכה מה שקרה לטעמו ולכן הוא מפרסם את הספר.
הספר בנוי כראשומון,עשרות עדויות של אנשים שונים מכל העולם מכל השלבים של המלחמה ,החל מהתפרצויות קטנות פה ושם דרך הכחשה,אי אמון,זלזול,אזלת ידן של הרשויות,האימה,הבנה שזה באמת קורה,פריצת מלחמה כוללת ,מעשי גבורה,מעשי יאוש,המלחמה להשרדות,הפסדים,נצחונות,שיקום ,כל אחד מאיר את המצב מנקודה קצת שונה ודרכם אנחנו מרכיבים פסיפס של מה שקרה.
הרבה בירוקרטיה,הרבה הכחשה,משטרים רודנים שמתעלמים מהבעיה ומונעים מידע והגנה על אזרחיהם (קוריאה הצפונית,סין)מה שמביא להשמדה כמעט מלאה שלהן,משטרים שקולטים לפני כולם ונוקטים יוזמה (ישראל מככבת אגב ,ותוך שימוש בחומה המושמצת)ומשטרים שמתאוששים באיזה שלב ומשיבים מלחמה שערה.
מה שחביב עליי במיוחד היא ההתיחסות הרצינית לגמרי
של הסופר לסיפור שלו,הוא לא קורץ אלינו ככה מהצד בקטע של "צחוקים אתכם חבר'ה אני רק משתעשע לי פה" האיש רציני ועושה עבודה רצינית,כשקראתי את הקטעים על ישראל חשבתי לי כמה זה נשמע אמיתי ואפשרי.זה נשמע אמין כאילו הבחור גר פה (ביחוד כ שאני רואה במותחנים נסיונות דומים שיוצאים פאתטיים במקרה הטוב ,עדיף שלא אתחיל לדבר על זה בכלל )הוא מצרף הערות הבהרה כשעדים שלו זורקים מילים מקצועיות,הוא נותן שמות הגיוניים (רוב הזמן לאיש המוסד קוראים יורגן -???-אבל הוא ניצול שואה אז בסדר...)הוא חשב על הכל-מלחמה מתחת למים,שטח בנוי, תעלות ביוב,דרכי התמודדות שונות החל מחזרה לדת (רוסיה חוזרת בתשובה),שגעון ,התבדלות(ארה"ב כמובן חממת המיליציות)בוגדנות ("קוויזילינגים" אנשים שמעמידים פנים שהם זומבים ואפילו נושכים אנשים בריאים),התאבדות,וכלה בהתמרדות.
הוא אמין.
סטפן קינג (עמדה,סלולרי)ה'.ג' ולס (מלחמת העולמות)כל ספר דיסוטופיה שתעלו על דעתכם (לש.ש אם אינני טועה יש רשימה מצויינת) העלו את הבעיה:איך מתמודד המין האנושי עם אסון כל כך גדול כל כך מקיף,בקלות אפשר לומר כי כבר קראתי הכל במלחמת העולם השניה.
והדמיון מטריד.


ואכן זה סיפור על המין האנושי ברגעיו הגרועים וברגעיו הנעלים.
בקורת חברתית שנונה.
ספר מעורר מחשבה ,מטריד,מפחיד,מעניין.

*כבר רשמתי את הביקורת הזאת על הספר הזה באנגלית.*

סוגה: ייחודית – הספר לא שייך לז'אנר מוגדר, אם חייבים – דיסטופיה והיסטוריה בדיונית
במילה אחת: בעת איום קולוסאלי, האנושות (בגלל הממשלות) תיכשל
דירוג: 5 כוכבים

בקצרה: מלחמת הזומבים הגדולה, או מלחמת האָל-מתים (undead), הוא מסמך מרתק של היסטוריה בדויה בעתיד המאוד קרוב. למעשה זהו מעין תחקיר/פרוטוקול המוגש לאו"ם המקבץ עדויות אודות המלחמה באָל-מתים. זהו סיפור על הנהגות מדינה בכל העולם שלא הבינו את האיום הצפוי וסיפורים של אומץ והישרדות, שקהילת המודיעין וההנהגה הישראלית ממלאת בו תפקיד מרכזי.
בשנינות רבה פורש הספר את המציאות של השנים המצמררות ההן, שנראו כיום הדין, ומבטיח שלעולם לא נשכח עד כמה התקרבנו אז להכחדה מוחלטת.
מקס ברוקס מדגיש את עוצמת התושייה שגאתה בנו שעה שהגנו על ערינו ועל כפרינו מפני מגפת הזומבים שנראתה כמעט בלתי מנוצחת. הסיפור נמסר מפיהם של ניצולים רבים, מכל קצוות תבל, מקולורדו ותל אביב, דרום אפריקה וסידני, רוסיה והודו.

מד"ב: לא ממש

מתח: זהו לא ספר רגיל הבנוי סביב עלילה ולכן אין בו מתח. עם זאת, בכל ראיון, נוצר מיני-מתח כיצד הסיפור יסתיים.

טכנולוגיה: אין, העולם נסוג לאחור.

אלימות: מי שחושש מסרטי זומבים ואימה או לחלופין אוהב אותם, לא ימצא הרבה אלימות בספר. אומנם פה ושם יש סצינות מאבק באל-מתים, אבל בסה"כ זה די שולי בספר.

PG: אין, בטוח לאוכלוסיות השונות

מתאים ל: כל מי שחושב שממשלות יודעות מה הן עושות או רוצה להכין את עצמו לאסון גלובלי.

קריאה חוזרת: כן, אחרי שהאנושות תתאושש מהמלחמה

ספרים נוספים בסגנון (שקראתי): אין

סיכום: זהו ספר שונה לגמרי מכל סגנון שאתם מכירים. גם אם אתם לא חובבי דיסוטופיה או מד"ב וגם אם אתם אוהבים בעיקר ספרי מתח, כדאי מאוד לקרוא את הספר הזה. מלחמה העולם השלישית לא פרצה לבסוף, כיוון שהאל-מתים הגיעו קודם והיו הרבה יותר קטלניים.
האל-מתים/זומבים הם רק הניצבים בספר. תחליפו אותם בציפורים שחלו בשפעת עורבים (על משקל שפעת חזירים) וזה כמעט אותו ספר. אם תרצו, ההתעלמות מכל קריאות ההשכמה על ההתחממות הגלובלית משולה להתעלמות ממקרי הזומבים הראשונים. זמננו קצר...
העלילה כאן היא תחקיר שהמחבר (שלמעשה איננו גיבור בספר ולא מסופר ולא מסופר מה עובר עליו ואין לו שם) עורך בתום המלחמה. זהו למעשה מסמך מרתק המיועד לכלל האנושות. קראו את הביקורות של Yaelhar, ואלון דה-אלפרט המסכמים יפה את הספר.
קראתי שבעקבות הספר, מקס ברוקס הפך למרצה על אסטרטגיה לזרועות השונים בצבא האמריקאי. בצדק, כיוון שהסופר תווה את ההיסטוריה (העתידית) בצורה מאוד ריאלית וחשב על אספקטים רבים מאוד של אסון גלובלי/לאומי.

החלטה אחת נועזת וחריגה הופכת את הספר הזה לספר ממש טוב.
הספר מסופר בצורה של ראיונות, באופן תיעודי, יש דמויות ששרדו והן מספרות את סיפור "הבהלה הגדולה" מעיניהם, כשורדים.
העלילה רוויה התנהלויות, כלל עולמיות היא מילת מפתח, מגפה עולמית שפוקדת את כולם, בלי לפסוח על אף איזור.
זומבים, מתים חיים, או כל שם אחר שניתן לאותם יצורים, הם יצורים דוחים ללא ספק.
הספר הוא יצירה מופתית של בעתה וחרדה כלל עולמיים, מומצאים ברור, אך אמיתיים להחריד כשקוראים אותם.
כדאי מאוד לקרוא.

"זומבים? מה זה השטויות האלה?" היו המילים הראשונות שקפצו לי לראש כששמעתי בהתחלה על הספר הזה.

בערך שנה שלמה עברה מאז שהוא יצא לאור ועד שהחלטתי לתת לו צ'אנס, והגעתי לכמה מסקנות לגביו:
א. אם מפריע לכם לקרוא להם זומבים, תקראו להם "חולי כלבת". אין הבדל בין השניים מבחינה עלילתית.
ב. זומבים הם רק תירוץ לכתוב ספר פוליטי לחלוטין במסווה של פנטזיה צינית.
ג. כנראה צריך להיות בן של במאי ידוע כדי לפרסם ביקורות נוקבות על ארה"ב.

הספר עוסק, כפי שנרמז מהשם, בזומבים. במלחמה נגד הזומבים, ליתר דיוק. בהתחלה זה נשמע כמו רעיון נדוש לסרט סוג ז', אבל מהר מאוד תגלו שהרעיון מאחורי הסיפור גאוני. הספר כולו כתוב כעדויות מהמלחמה הגדולה, שהיסטוריון מטעם ארה"ב מסתובב בעולם וחוקר. דרך הסיפורים של העדים אנו מתקדמים להבנה איך הכל התחיל וגם, כמובן, נגמר. כמו ברוב ספרי הז'אנר שיצאו בשני העשורים האחרונים, היצורים המכונים "זומבים" הם לא יצורים על טבעיים שהגיעו ממעמקי השאול. הם אנשים שחלו במחלה שגורמת להם להיראות ולהתנהג כמו זומבים, וכל מי שהם נושכים נדבק גם כן. הגורמים הפוליטים בעולם קוראים לזה "כלבת אפריקאית". המגפה מתפשטת במהירות בכל העולם ולאנשים הבריאים אין ברירה אלא להרוג את החולים כדי למנוע את היכחדות המין האנושי.
ההתנהגות הפוליטית ברוב חלקי העולם לנוכח האיום נחשפת בהדרגה ובתוכה מסתתרות אמירות וביקורות אישיות של הסופר על הנעשה בזירה הפוליטית בעשור האחרון. נושאים כגון סחר לא חוקי באיברים ויחס השלטון במדינות דיקטטוריות אף הם מדוברים בספר.

לגבי ישראל ברוקס כותב מספר פרקים המתארים את החזון שלו למצב הפוליטי העתידי בארץ. ארה"ב שקועה בהכחשה אחת גדולה והישראלים ("כנראה כי הם זוכרים את השואה" לדבריו של ההיסטוריון) הם בין הראשונים להבין שיש בעיה בעולם ומנסים לפעול בהתאם. גם כאשר המגפה מתפשטת לארה"ב התנהלות לא נכונה של הכוחות הצבאיים והממשל מביאה לאסון אחר אסון.

דבר אחד אני יכולה להגיד לכם בוודאות- זומבים זה עסק רציני ובהחלט לא שטויות.

מומלץ בחום!

מקס ברוקס (הבן של מל), ניסה לעשות פה משהו מעניין: ז'אנר של אימה טבולה באקשן, המועברת בדרך של דיווחים פאסיביים ובמבט רטרוספקטיבי.

ארוע של מגיפת זומבים (גופות אדם המתופעלות ע"י וירוס. הזומבי הוא גוף אנוש מת המסוגל לקום ולעמוד, ופועל על מנת להדביק אחרים בחידק - על ידי נשיכה).

יש לנו כאן בעצם תיאור של מגיפה גלובלית, ואפשרויות מפותחות של תגובות אפשריות של בני האדם לכך.

כל עד המדבר עם המראיין, מקבל מעמד של מספר לזמן מה, כך שאין משקל ממוקד לאף אחד מהדמויות המספרות על הרגע בו הם הגיעו למצב של מלחמת הישרדות אישית אל מול עדרים שלמים של זומבים פעורי פה השועטים לעברם.

האפשרות שניתנת לכל דמות לחשוב מחדש על התקרית האישית שלה מול זומבי, או חלק מזומבי (ישנם גופות במצב ריקבון והתפוררות כזו רצינית, שרק חלק מפלגם העליון פעיל. גופה כזו יכולה להיות זרוקה בתוך שדה חיטה נטוש, וניצול שהולך בשדה כזה לא יכול לדעת איפה ואיך הוא יקבל את הביס), נותנת בעצם תחושה שהשורד כבר חשב לעומק על החוויה שעבר, ומעניק ערך מוסף לכל עדות. זכרון מושפע מהבנה נקודתית, ולכן יפה עשה ברוקס שהציע לנו כמה וכמה נקודות על מנת שנוכל לחברם בדרך שאנו רואים לנכון.

הכל מתערבב אצל ברוקס באסופת העדויות הזו; פוליטיקה, כלכלה אופרטוניסטית, רגשות, גבורה וכשלונות.

כמובן שאי אפשר להתרכז בערימת גופות חיות ונושכות כחומר יחיד בספר/ סרט שלם. זומבים הם מן הסתם מטאפורה אוורירית שאפשר להכניס בה כל משמעות נוחה לכשלון ועדריות (ע"ע כוכב נולד/ אח גדול) אופנתית. המגיפה הגדולה ביותר היום שהאנושות מתמודדת עמה היא ההקצנה.
הקצנה בחוגים דתיים, הקצנה בחוגים לאומניים, ובעיקר הקצנה במימדי מגיפת האגואיזם ששורפת כל חלקה פורייה טובה באנושות.

היקף הדמויות "המרואיינות" בספר רק מחדד את תחושת הגלובליציה של מגיפות כאלו: כמרים רוסיים, לוחמים יפניים עיוורים, חיילי חיל רגלים אמריקאים, אנשי בטחון ישראליים..

ספויילר קל
בזווית הישראלית (אל תצפו לנושא מקיף כל כך מבלי להזכיר את ישראל!) מתואר מהלך של בניית חומה ענקית לאורך הגבולות על מנת למנוע חדירה של זומבים מדבקים. בכניסה, כלבי שמירה המזהים "נגועים" גם בשלב מוקדם מאוד של המחלה הסופנית. נשמע מוכר, לא?

חומת בטחון שמונעת מזומבים לבצע את זממן בנו. מאידך, יותר קל לעצור זומבים מאשר מחבלים מתאבדים, כי אלו ננשכו ונדבקו, ואלו עם החגורה עוצבו לרצוח באקט התאבדותי בחסות התרבות ממנה באו. הזומבים לא חיים, אין להם בחירה במוות יותר. אם תעמוד עם מאג טעון ותרוקן אותו על מוחו של הזומבי (שם יושב הנגיף בעצם ומעביר הוראות לשרירים של הגופה) הוא ימות במרחק מה ממך. אבל את המחבל המתאבד יהיה קשה לעצור כי אם הכפתור נלחץ, הרסיסים מגיעים רחוק. מה גם שזומבי ידביק אחרים בנגיף אחד אחד. מחבל מתאבד נוצר ע"י חינוך שטוף שינאה שמוחדר לו בכל מדיה אפשרית מגיל אפס, ומאדם חי הוא הופך לאדם שרוצה למות ולרצוח. הרשות לחזור לצד האנושי של הגזע האנושי (אלו שחייהם יקרים להם מפז ומגבולות או גאווה לאומית) נתונה למחבלים המציאותיים שבישראל, אך הגאווה - וגם האגואיזם הנפוח - אינו מאפשר להם לוותר על תהילת המוות.

זומבי היה פעם אדם חי, לאחר השלמת תהליך המחלה הוא אינו כזה. מה שהגדר האמיתית, העגומה הזו, עוצרת אצלנו בעולם המציאות - זה חי מת אמיתי. חי כדי למות, מת כי כך בחר לסיים את חיי אחרים על בסיס היותם כאלו שאינם כמותו.

למי הספר הזה יתאים?
חובב הז'אנר כמובן, אך גם לאלו המתחברים להיסטוריה ולתעוד אירועים היסטוריים גדולים.
אני מאמין שיש עוד מה לדבר כאן לגבי המתודה שננקטה (הכל ברוח הדמיון כמובן) בתיעוד המגיפה הנוראה הזו.

חובה לכל חובבי הזומבים. ספר מדהים.