• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
דואט בביירות

דואט בביירות

מאת מישקה בן-דוד

הביקורת של נתנאל

תמונה של נתנאל
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
3.0
דואט בביירות

דואט בביירות

מאת מישקה בן-דוד

הביקורת של נתנאל

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
תמונה של נתנאל
הוצאה לאור:כתר
שנת הוצאה:2002
קטגוריה:מתח ריגול והרפתקאות
הקודמת
משה
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 13 שנים

“ב"ה פתיחה בפורנוגרפיה זולה ומגעילה. כאילו יש איזו נוסחה לספרי מתח שמוכרחים לצקת לתוכה מין ובשפע הרי”

10/12
ביקורות על דואט בביירות
הבאה
ליזי
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 15 שנים•1 דקות קריאה

"דואט בביירות" של מישקה בן-דוד הוא ספר מתח של סופר ישראלי שיצא למרבה הפלא לא רע בכלל.
עד היום ספרי מתח של סופרים ישראלים, בייחוד כאלה שמדברים על המוסד, הם ספרים שמבחינתי היו מאכזבים עד בינונים.
ואילו הספר הזה, שגם אם הוא לא מהמדהימים שקראתי, שובר לחלוטין את המיתוס שאין דבר כזה ספר מתח ישאלי נורמאלי.

הספר "דואט בביירות" מגולל את סיפורם של רונן וגדי שני סוכני מוסד שהחוליה שלהם כשלה בביצוע משימה בביירות, ובעזרת תושיה ומזל הצליחו לחזור לארץ ללא אבידות בנפש.
ואז התחילו הצרות, רונן שהיה האחראי בשטח לכישלון המשימה חוטף את כל האש ולמרות עברו העשיר בפעולות מבצעיות שאין שני להם הודח מהמוסד. שנה לאחר מכן נעלם רונן. אישתו, (אשת מוסד לשעבר בעצמה) שחוששת שהוא הלך כדי להשלים את המשימה בה נכשל, מידעת את המוסד.

מלבד קו עלילה סביר ושפת כתיבה יומיומית הספר פורש בפנינו מערכת התנהגות כפוית טובה כלפי אנשים המסכנים את חייהם למענינו, צורת התנהגות אשר רואים אותה בימינו אלה יותר ויותר.

הספר הזה מקבל ממני 3 תולעים בלבד אומנם אך הוא נכנס מבחינתי לרשימה המצומצמת של ספרים שצריכים להיות בכל בית.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
אין לייקים עדיין

על המבקר

תמונה של נתנאל

נתנאל

ותיקעורך
חבר מזה 17 שנים
65 ביקורות•4 נבחרות•202 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
מדע בדיוני ופנטזיה•ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של נתנאל
נתנאל
ותיקעורך
חבר באתר מזה 17 שנים
ביקורות65
ביקורות נבחרות4
לייקים שקיבל202
דירוג ממוצע2.9 ⭐
ז'אנרים מועדפים
מדע בדיוני ופנטזיה15ספרות מתורגמת14מתח ריגול והרפתקאות9

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של נתנאל

בית גדול

בית גדול

ניקול קראוס

הבעיה עם הספר הזה שהוא מאוד ספציפי וזה לא אומר שהוא מדבר על משהו מסוים אלא להפך, הספר מאוד מפוזר בעיניי, הוא ספציפי כי רק סוג מאוד מסוים של אנשים בעלי טעם מאוד מסוים ובמצב רוח מאוד מסוים יאהבו אותו. אני באופן אישי לא אהבתי אותו, ואישית אני מאוד מקווה שזה ספר בעל תרומה משמעותית כלשהי לאיזה תחום עלום בתורת הפסיכולוגיה, כי ספר על שולחן כתיבה זה לא בדיוק שוס. בטח לא כשהוא כתוב במתכונתו הנוכחית.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•נתנאל
דם העדה חלק א' - חוק הקוסמים 3 חלק א'

דם העדה חלק א' - חוק הקוסמים 3 חלק א'

טרי גודקינד

מה אני יכול להגיד, קשה לכתוב ביקורת על ספר כזה. הספר הראשון בסדרה היה לא פחות ממרהיב, עולם רחב יריעה בעל עושר והיסטוריה, ומי שקרא את הספר יכול היה להעיד שאפילו 15 דפים לפני סופו העלילה לא הפסיקה להפתיע אותנו כל דף שהפכת הפך לך את העלילה על ראשה. פשוט תענוג. הספר השני היה ספר מעולה אם כי הציפיות שהיו לי היו גבוהות בהרבה, ורק חציו השני של הספר היה בעל אותו קסם שובה של הספר הראשון. הספר הזה מבחינת הסדרה הוא כישלון גמור עם זאת לאורך כל הספר הייתה לי התחושה החזקה שהספר הוא למעשה ספר מעבר, כמו שחקן שח שמזיז את החיילים למקומותיהם על מנת להכין את המלכודת כך גם הסופר מזיז את הדמויות ומניע את האירועים על מנת לפרוש לפנינו סאגה מוצלחת בספרים הבאים. אבל עדיין אין לי מנוס מלתת ציון נמוך לספר, כי גם ספר מעבר לא צריך להיראות ככזה, ספר מעבר טוב הוא ספר מוצלח בפני עצמו המניע את הדמויות למקומותיהם כדרך אגב, בדיוק כמו שבספר הראשון דברים שקרו כדרך אגב הפכו לדברים המרכזיים בסופו.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•נתנאל
ג'וליאן קומסטוק

ג'וליאן קומסטוק

רוברט צ'רלס וילסון

רוברט צ'רלס וילסון הוא סופר ותיק בעל יכולת כתיבה מן הגבוהות.
עם זאת יחסית לספרו "הכרונליתים" (יצאו 3 ספרים של סופר זה בעיברית) הספר הזה הוא מקור לא אכזב לדמעות.
הספר קיבל ממני 4 כוכבים משום שהסופר כותב בצורה מעולה וסוחפת וצורת כתיבתו מושחזת. עם זאת הספר שמדבר על תקופה אפוקליפטית המתרחשת כ-100 שנה לאחר שתמים עתודות הנפט של העולם הפריע לי מאוד.
בבסיסו של הספר עומד הרעיון שלאחר שכלו עתודות הנפט העולמים פרצה מלחמה כלל-עולמית, בספר יש התייחסויות עקיפות רבות למלחמה ולפרעות שפרצו בעקבות המחסור במקורות אנרגיה. וכאן טמונות רוב הבעיות:

1. הדבר השולי ביותר שעיצבן אותי, בספר התייחסויות רבות לשפה הצרפתית ולשפות נוספות אך לבד מתעתיק של המשפטים לאותיות בעברית לא פירשו לנו ההוצאה לאור מה הכוונה במשפטים. זהו דבר שעיצבן אותי מאוד אך כאמור זהו הדבר השולי ביותר שעיצבן אותי בספר.

2. הרעיון שאנו בתור אנושות לא ננצל את השמש כעתודה לנפט עד למציאת חלופות הוא אבסורדי. אך זהו ספר ולסופר זכות לכתוב את שירצה. כך שהסעיף הזה הפריע לי אך לא יותר מידי.

3. אין תיאור של תוצאות המלחמה אותם אנו מבינים רק בעקיפין ומתוך התייחסויות של הדמויות, יש קסם בליקוט המידע בצורה הזאת והדבר אפילו נותן אמינות שהאירועים אכן התרחשו "במציאות" אך לרוב הדבר פשוט מתיש.

4. אחד מהדברים המרכזים ביותר שאיפשר את התקופה כפי שהיא מוצגת בספר היה שבעקבות המלחמה וכל הפרעות והכאוס הדרדרה האנושות למעין תקופת ימי הביינים. זה אחד הדברים שהכי קשה לי לבלוע, אם כי יכול להיות כמובן שאני פשוט לא מבין את ההיגיון, א. אני לא רואה איך מלחמה ופרעות מחזירים לאנושות מושגי צניעות של ימי הביניים ביחוד במצב שמתעורר בספר ומוזכר במפורש ע"י הסופר "שבעקבות האסונות התמעטה אוכלוסיית העולם עד שהיינו בסכנת מין נכחד" מבחינתי זה בסיס למתירנות גדולה אפילו ממה שאנו רגילים היום. ב. אני מבין שהחוסר בנפט יגרום לאנשים לחזור להשתמש באמצעים כגון מנועי קיטור, נרות וסוסים. עם זאת הסופר טוען שידע כה רב נעלם עד שכבר 100 שנה אחר כך אנשים לא רק שלא יודעים מה זה פלסטיק ("הפסולת הלא מובנת של הקדמונים החילונים")אלא שהם אפילו לא יודעים לקרוא ולכתוב.
אני מצטער אני פשוט לא בולע את זה שהידע יעלם. גם אם מליוני אנשים ימותו אנשים עדיין ידעו את רוב הידע שיש כיום, גם אם לא יוכלו להשתמש בו. ובכלל קריאה וכתיבה?! זה בסיסי מכדי שרוב העולם יחזור לאנאלפבתיות בגלל מלחמה, בשביל זה לא צריך אסונות טבעים או מעשה ידי אדם, בשביל לאבד כמות מסיבית כזאת של ידע צריך כוח אלו-קי, כמאמר החרטומים לפרעה "אצבע אלו-קים היא".

התקציר טוב.
הכריכה לא מתאימה לספר לעניות דעתי ובהוצאת גרף יכלו לעשות יותר טוב.

עד לפעם הבאה,
נתנאל.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•נתנאל
היינו כחולמים

היינו כחולמים

אורנה בורדמן

איזה יופי של ספר!
מדויק היסטורית, קליל וזורם. הכתיבה מעניינת והדמות הראשית אחינועם פשוט מרגשת, גבר או לא גבר זה תפס אותי בלב.
אבל אז הגיע החלק השני, כמעט מתתי מהאכזבה. הדמות אליה נקשרים הקוראים פשוט נעלמת ומופיעה בצורה שולית אם בכלל. ספר שמדבר על תקופות בעבר חייב שיהיה לו דמות שהקוראים יתחברו אליה כדי לגשר על פער הזמנים ושינוי המושגים. מהרקולס העשוי ללא חת דרך דארטניין הפזיז משלושת המוסקטרים וכלה באלנקם בעל הנקודת מבט האישית והמרגשת. הקשר לקורא הוא מה שהופך ספר להצלחה.
החלק השני הופך לכללי מנתק את הקורא מהפן האישי אליו התחבר והופ לסקירה היסטורית קלילה. מעניין יותר משיעור בבית ספר, ללא ספק. אבל אכזבה לא פחות.
וככה מספר חמישה כוכבים הגענו לספר ממוצא של 3 כוכבים.

חבל, חבל, חבל.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•נתנאל
חדר

חדר

אמה דונהיו

תליתי ציפיות די גדולות מהספר הזה, בהסתמך על התגובות האוהדות שראיתי כאן, לצערי התבדיתי.
הרעיון מעולה, פשוט פצצת פוטנציאל שמחכה לניצוץ שיפעיל את כל העסק. הניצוץ לא הגיע.
הספר החדר הוא ספר המסופר מנקודת מבטו של ג'ק, ילד קטן בן חמש. השפה של ג'ק אומנם מעט גבוהה יותר משפתו של ילד בן חמש ממוצע, אם כי אפשר להבין זאת או לפחות לבלוע את זה בקלות יחסית.
את השכל של ג'ק לא ניתן להחליק כך, לג'ק תובנות גבוהות בהרבה מכפי שיתכן שיהיו לילד בגילו. לצערי זה נותן תחושה לא אמינה של הספר, אפילו עם כל ההזדהות שמצליחה להפיק מאיתנו אמה.

הספר שפשוט סוחף ומרגש בחלקו הראשון מאבד את המגע שלו בחלק השני, אפשר לומר שמרגע שנגולה האבן מעל פתח מערתם, נסתם הגולל על סיפורם. מכיוון שאינני מכיר את הסופרת אמה דוניהיו כלל אין לי רק לנחש אבל יכול להיות שכשרונה מלא החן של הסופרת כפי שהתגלה לנו באפלוליות החדר לא היה אלא צל מתעתע של כישרון מועט יותר כפי שהטבנו להבחין באור הצהריים?

הכריכה עצמה אינה מעבירה את הרעיון של הספר לעניות דעתי. התקציר לעומתו בהחלט מניח את הדעת.
לא נותר לי אלא לתהות, האם רעיון כה משובח לא היה צולח יותר אילו הופקד בידיה של סופרת כדוגמת ג'ודי פיקו?

לפני 15 שנים•
★★★★★
•נתנאל
הפולשים

הפולשים

מייקל מרשל סמית

אוי כמה שחיכיתי לזה... חשבתי שזה כבר לא יקרה... אבל לא! הנה כאן ובשידור ישיר נכנס עוד ספר לרשימה השחורה שלי ("1. לנטוש על אי בודד. 2. לפוצץ את האי.") מה שנותן לי את ההזדמנות להוריד את כפפות המשי ולהגיד פעם אחת את האמת העירומה.

אין ספר יותר נמרח מהספר הזה. כל ארבעים דפים בערך נאלצתי לעשות הפסקה מהכאב ראש שהסופר הזה גרם לי, בהפסקה ניצלתי את הזמן על-מנת לחבוט את הספר בקיר ולקלל את כל האלילים על כמה חפרן יכול להיות הסופר הזה. קחו לדוגמא את פרק שלוש:
עמוד ושורה לקח למרשל לתאר לנו חוף ים ועוד שלושה עמודים לתאר את הילדה שישבה על החוף הזה, עם כל המחשבות וההרגשות הכי תמוהים שלה ועוד שנים ו-2/3 עמודים לקח לו לתאר את האדם שהתקרב לעבר הילדה ואת המשפט הראשון שאמר לה סה"כ ששה ו- 8/9 עמודים לתאר מפגש שבמקרה הכי גרוע היה צריך לקחת שלושה עמודים.
ראבק, למה שנרצה לקרוא יותר משלושה משלים שונים שעלו בראש של ילדה כדי להסביר מחשבה בודדת ולא מהחשובות שלה ולמה לעזעזאל שילדה בת תשע תשתמש במילים שאבשלום קור צריך מילון כדי להבין אותן?

חוץ מזה הספר עצמו מתחלק לשלושה חלקים:
א. החלק הגדול ובו כאב ראש ושיעמום.
ב. חלק שלא נמשך יותר מ35 עמודים בהם הספר סוף סוף מתחיל לזוז ואפילו לסחוף את הקורא מעט.
ג. ניפוץ אשליות וסיום הספר המאכזב והלא מהוקצע.

ואל תתנו לי להתחיל על הסיום של הספר... הסבר מאכזב ולא שלם, ניסוחים מנייר טיוטא לא מהוקצע והסבר מהרדודים שבהם.

בקיצור חבל על יערות הגשם!

לפני 15 שנים•
★★★★★
•נתנאל
כשרון למלחמה

כשרון למלחמה

ג'ק מקדוויט

כישרון למלחמה.
או הסופר ללא הכישרון.

ספר גרוע אחד בשבוע אני עוד מוכן לבלוע, שני ספרים זה כבר יותר מידי. אחרי האכזבה של "משחק ראיות" מאת ליעד שהם. ממש קיוויתי שהספר השני שלקחתי מהספריה לא יתברר כאכזבה.
הייתי צריך כבר ללמוד שבחיים אסור להיות כל כך אופטימי.
נתחיל במה שהכי עיצבן אותי הביקורת של סטיבן קינג.
אוקי, נכון, מקובל לתת לסופרים ידועים "בקשיש" כזה או אחר כדי לקבל ביקורת מחמיאה... אבל בצע הכסף מסנוור את סטיבן קינג עד כדי כך כדי להגיד משהו כמו: "מקדוויט הוא היורש הטבעי לאסימוב וקלארק". עם ארתור ס. קלארק אני לא אתעסק. אבל למכור את השם של אסימוב?! ככה? על קשקוש בלבוש בשקל תשעים? לאן הגענו?!
הספר הזה הוא לא לא ובשום פנים ואופן לא המשך ישיר למורשת מפוארת כמו של אסימוב!
אצל אסימוב יש מעוף, נסיקה, דמיון, ראית הנולד, יסודות לתרבות חדשה ומפלאה וסיפורת שטרם נראתה על המדפים. לג'ק מקדוויט יש "איכס".

המדע משעמם, הכתיבה נמרחת הסיפר תקוע וכל השאר פגוע.

ג'ק יקירי, לא כל שעועית היא שעועית פלא ולפעמים במקום אווזה שמטילה ביצי זהב פשוט מקבלים גזים.

ואני נפרד מכם עד לספר הגרוע הבא,
נתנאל

לפני 15 שנים•
★★★★★
•נתנאל
משחק הראיות

משחק הראיות

ליעד שהם

ואני חשבתי שהספר "משפט חוזר" של ליעד שהם היה כישלון. יצא לי לדפדף בשאר התגובות על הספר והייתי מופתע... את האמת ציפיתי לכמה תגובות טובות, אבל כל כך הרבה?!

ספר המתח הראשון של ליעד שהם "מספר חסוי" קיבל ממני 3 כוכבים, הספר השני "משפט חוזר" קיבל ממני שניים. וגם הספר הזה מקבל ממני שניים. גם בתחום ספריו ההומוריסטים רק ספר אחד מקבל ממני מעל שלושה כוכבים וזה "לונדון בפיתה", אודה על האמת את XS עוד לא קראתי...

(~זהירות ספוילרים!~)

ליעד שהם פשוט לא מותח, פשוט לא.
על אורי דולב אנו יודעים שחף מפשע,
הרמז על הזהות של החשודה השניה (רצח דקירה זה בד"כ אישה וכעס), תמר אישתו, כל כך גס עד שכל קורא שעבר את הקילומטר הראשון שלו כבר יודע שהיא חפה מפשע.
עם נתן באמת קניתי לשלושה דפים בערך, עד שנזכרתי ברמז שהובא לנו על החשודה השניה. זה כבר סידר אותי.

גם ביצירותיו הקודומות ליעד שהם לא מתעלה על עצמו העלילה ברורה, המתח לא סוחף ובכלל באופן כללי הכתיבה היא פשוטה ולא זורמת.

הספר היחיד שמאוד נהנתי ממנו היא "לונדון בפיתה" על "החיים באלככסון" שהיה כל כך מייגע אני כבר לא מדבר.

בקיצור, זה ספר טיסה.
תקציר סביר, וכריכה מוצלחת.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•נתנאל
הדברת מזיקים בע"מ

הדברת מזיקים בע"מ

אבנר הנמן

הכריכה יפה, והתקציר מעניין. כל שאר לוקה בחסר.
התקציר הבטיח ספר שנון ומצחיק משעשע ומפתיע.
התקציר טעה.

אומנות הסיפור הקצר היא לא דבר פשוט, יש צורך להצליח לדחוס סיפור שגם ימתח וגם יפתיע וגם יכבוש וגם ישפיע וכל זה בהגבלה של 15-20 עמוד.

אבנר הנמן לא הצליח לעשות את זה.
יש רק שתי הצטדקויות לכך שקראתי את הספר הזה: 1. הסיפורים נגמרו שניה לפני שנגמרה הסובלנות שלי 2. אני אופטימיסט חסר תקנה וכל הזמן קיויתי שהסיפור המשעשע שהבטיחו יגיע עוד מעט.
בלי פנץ'-ליין ובלי בשר, הספר מזכיר לי מנה צרפתית צלחת גדולה ו3.15 גר' של בשר על מצע של עלה בייבי בודד,
הרבה פוטנציאל לא הרבה הצלחה.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•נתנאל

ביקורות נוספות על "דואט בביירות"

דואט בביירות

דואט בביירות

מישקה בן-דוד

"אם בחרת לצאת לדרך, אתה צריך לקחת בחשבון שמשהו ישתבש. לא רק מבחינה מבצעית, אלא גם על בסיס שאני קורא לו מוסרי. אז תזכור את המדינה, את הפיגועים שיהיו אם לא תירה. ואחר כך תזכור שההחלטה מה לעשות במצב החדש שנוצר היא שלך ושלך בלבד. והיא נובעת מכל מה שאתה: לוחם, ישראלי, אכפתניק, הגיוני, נגיד אבל בעיקר בן אדם" (התדריך של גדי מפקד החוליה ללוחמיו בטרם משימה. עמוד 322).

"דואט בביירות" (הוצאת כתר, 2002) הוא ספר מתח מאת מישקה בן־דוד שערך אורי אדלמן. בן־דוד שירת במוסד בתפקידי שטח, מודיעין ופיקוד. הספר הוא מותחן בדיוני, שנראה שנשען על אירועים דוגמת ניסיון החיסול של ח׳אלד משעל בירדן בשנת 1997, מבצע אביב נעורים וחיסול מנהיג הג׳יהאד האסלאמי ד"ר פתחי שקאקי במלטה בשנת 1995. במרכזו, מערכת היחסים שבין לוחם מוסד למפקדו בעקבות מבצע כושל בביירות.

העלילה שמתרחשת בראשית שנות ה־2000, נפתחה בוועדת בדיקה למבצע כושל של "החוליה", יחידה נבחרת של לוחמי המוסד, המיומנים בביצוע פעולות מיוחדות, בלב השכונות השיעיות בביירות. מטרת המבצע היתה לחסל את אבו־חאלד, ראש מנגנון פיגועי חו"ל של חזבאללה (עימאד מוע׳נייה מישהו?).

גיבור הספר הוא גדי, בנם של ניצולי שואה יוצאי מזרח אירופה ששירת בשעתו "כקצין צנחנים" (עמוד 330) המפקד על "החוליה" ומאחוריו שורה של הצלחות מבצעיות. את תפקיד "מספר 1" (המתנקש הלוחץ על ההדק) במבצע לחיסול אבו־חאלד, הטיל גדי על רונן דולב, לוחם ותיק יוצא שייטת 13.

במהלך המבצע רונן שלף את אקדחו מול אבו־חאלד אך לא ירה. בהמולה שהתפתחה מיד לאחר מכן נורו בגבם רונן ולוחם נוסף, ג׳ון. רק תעוזתו של גדי הצילה את המצב. הוא הגיע במהירות עם רכבו, תוך שהוא נוסע "בכיוון הפוך לכיוון התנועה, מעיף לצדדים את העשרות שנקבצו יש מאין סביב הרכב המנוקב, שעננת הלינץ׳ כבר ריחפה מעליו, ירה באוויר, שלף את רונן ואת ג׳ון למכוניתו, לחץ על הגז והתנדף" (עמוד 134).

ועדת הבדיקה שקמה בעקבות הכישלון, המליצה שרונן לא ייקח חלק בשום פעילות מבצעית של המוסד ולא יהיה חבר באף יחידה מבצעית. המוסד ובמיוחד ראש אגף המבצעים, דורון, קיבלו את ההמלצה במלואה ואילו רונן הפגוע סירב לכל תפקיד אחר ופורש לביתו במושב על שפת הים. לעומתו גדי, המפקד, זוכה כמעט מכל אשמה, אולם הוא "הזכאי", חש שגילה במבצע "נחישות פושעת" (עמוד 37), משום שהמבצע תוכנן ובוצע בלחצי לו"ז קשים ולא על פי הנהלים והשיטות הנהוגות במוסד וב"חוליה" בדרך כלל.

רונן לא סלח למפקדו על כך שהוא נמצא אשם ואילו לגדי לכאורה, אין חלק בכישלון שלו. על יחסי השניים מעיבה גם העובדה שאשתו של רונן, נעמה, בעצמה לוחמת מוסד ב"חוליה" בעברה, היא חברתו לשעבר של גדי. המתח הזה הצטבר במשך כשנה אצל רונן, עד שפיגוע גדול בעפולה הביא אותו לנקודת רתיחה.

כשהפרשן בטלוויזיה הסביר כי את הפיגוע ביצע למעשה מנגנון פיגועי חו"ל של חזבאללה, החליט רונן לפעול. יומיים לאחר מכן התקשרה נעמה לגדי וסיפרה לו שהיא חושבת שרונן "חזר לגמור את מה שהוא לא גמר לפני שנה" (עמוד 89), וטס לביירות כדי להרוג את אבו־חאלד. גדי הבין מיד את דחיפות העניין, שהרי האיש קודם לתפקיד מדיני במטה חזבאללה ואינו יעד לחיסול. פעולה שכזו עלולה להוביל למתקפת רקטות קשה על יישובי הגליל, ממש כפי שאירע לאחר חיסול מזכ"ל חזבאללה הקודם, עבאס אל־מוסאווי, ב־1992. יש לציין שהספר פורסם בשנת 2002 והאיום שהיווה חזבאללה מאז על מדינת ישראל רק הפך חמור יותר. 

לאחר פגישה אצל ראש המוסד, המכונה "בופור", קיבל גדי אישור לצאת לרומא על מנת שיוכל להמשיך משם לביירות במידה והמוסד יאשר לו. בהגיעו לרומא, החליט גדי לצאת לביירות על דעת עצמו, משום שב"חוליה" הקוד העמוק ביותר הוא "הַעמידה זה לצדו של זה. גם אם אתה יכול לצאת בשלום, אתה חוזר אל לוע הארי כדי להוציא את חברך" (עמוד 134). את הקוד הזה "מימש גדי בגופו" (עמוד 134) במבצע ההוא בביירות ועתה הוא נדרש לממש אותו שוב. העימות בינו לבין רונן ברחובותיה של ביירות הוא לב הספר והמתח מגיע שם לשיאו. 

במטה המוסד ביקשו בכירי הארגון לייצר לעצמם חלופה מבצעית, למקרה שגדי לא יצליח לשכנע את רונן לסגת. ראש אגף המבצעים, דורון, "עבר עם האגף כמעט את כל ההיסטוריה המבצעית שלו, מהימים שהחוליה אורגנה מחדש אחרי הכישלון בלילהמר. הוא היה אז קצין צנחנים צעיר שהוצא מתוך אימון כשמישהו בקריה גילה שיש לו דרכון זר, ובתום הכשרה קצרה מצא את עצמו מתרוצץ אחרי מחבלים ברחבי אירופה. רשימת המבצעים וההצלחות שלו היתה כמעט אינסופית. מאות רבות של מבצעים" (עמוד 174).

האפשרות הריאלית היחידה שעמדה לרשותם, היתה לשלוח כוח מיחידת המסתערבים המבצעית של המוסד. גם הם, כמו "החוליה" של גדי, לוחמים מיומנים "ולרובם יש רקע קודם במסתערבים" (עמוד 156). ראש אגף המבצעים לא אהב, בלשון המעטה, את האופציה ה"לא אפויה" הזו, בה יוטלו לוחמי האגף שלו שוב לסמטאות ביירות בלוח זמנים מהיר. 

דווקא דורון, "שהתחיל את דרכו בימי האלתור, העביר את החוליה – ואחר־כך את האגף כולו – לפסי התכנון המדויק. ודווקא הוא העביר עכשיו לעיונו של ראש המוסד טיוטה לפק"מ שכל כולו אומר אלתור נוראי, פעילות אלימה וגסה באזור לא מוכר דיו, שהסיכוי שתעבור בלי רעש כמעט אפסית, והסיכוי שתעבור בלי נפגעים נמוכה" (עמוד 174). אבל זו היתה האפשרות הטובה ביותר לפעולה שהיתה בידם.

בניגוד לדעתו המליץ ראש המוסד לראש הממשלה לא לעשות דבר. "עדיף עוד חטוף על פני מרחץ דמים בביירות" (עמוד 198). אבל ראש הממשלה הורה, באופן מפתיע ואולי בגלל שהיה לו "רקע קרבי" (עמוד 198), לשלוח כוח מסתערבים לביירות. בן־דוד כתב כי "השליטה של ראש ממשלה – כל ראש ממשלה – במוסד היתה מוחלטת. הוא מינה ישירות את הרמס"ד, הוא היה המאשר הבלעדי של המבצעים הרגישים" (עמוד 198). ומכאן, שלמרות התנגדותו של "בופור", הוא נדרש להוציא לפועל מבצע מיוחד שסיכוניו גבוהים ופוטנציאל ההסתבכות שלו גבוה במיוחד.

ביחידת המסתערבים של המוסד (שמזכירה את היחידה שהוצגה בסדרה "פאוד׳ה"), כתב המחבר, "כמו בשאר החוליות המבצעיות של האגף, שרר עירוב מוזר של משמעת חמורה, העולה על המשמעת ביחידות הצבאיות שעליהן פיקד, עם חברות של מי שבגרו יחד במספר גדול מאוד של מבצעים, שמסתובבים בלי דרגות, ושלמעשה הם שותפים מלאים לעשייה" (עמוד 202). מפקד הצוות הוא יואב, "צעיר כבן שלושים שפיקד זמן מה על צוות מסתערבים צה"לי בשטחים" (עמוד 199).

בסיום נוהל הקרב הקצר חש דורון, ראש האגף, כי "גם במבט פחות אופטימי, ועם כל ההסתייגויות, זה מצב של ביצוע. בסופו של דבר, חשב דורון, יש ביצועיסטים ויש פלספנים. ואצלו, כמי ששייך ברמ״ח איבריו לראשונים, ברגע שהוחלט על פעולה, כוונו כל המשדרים לקלוט את מה שיכול לעזור לה להצליח, ולא אל הסיבות שלא לבצע. וכאלה יש הפעם אפילו יותר מתמיד" (עמוד 263).

מסוק יסעור הטיס ללבנון רכב מרצדס של היחידה ובו יואב ושלושה לוחמים. לאחר הנחיתה נסעו הארבעה לעבר ביירות, במטרה לאתר את גדי ורונן. המצב האופטימלי הוא שגדי שכנע את רונן לוותר על תכניתו והצוות רק ייתן להם טרמפ הביתה. מנגד, לא מן הנמנע שגדי נכשל והצוות יידרש למנוע מרונן לבצע את החיסול וכלל לא ברור במי יתמוך גדי, שחש אשמה על כך שהתדרדרו למצב המורכב הזה.

הספר כתוב היטב וניכר שהמחבר הצליח לשלב מותחן פעולה מהודק, לבין סיפור עם עומק ואמירה משמעותית על המציאות העכשווית. אף שמדובר בספר מתח, בן־דוד לא ויתר על רמה גבוהה מאוד של כתיבה והקפיד גם על רמה גבוהה של אמינות, פסיפס נהדר של דמויות וריאליזם גבוה של האירועים. כך למשל, כלל הספר קטעי פעולה אמינים שהזכירו פעולות שיוחסו למוסד במציאות. באחד מהם נצמד גדי, רכוב על אופנוע וחמוש בתת־מקלע מיני־עוזי, אל רכב ובו פעילים בארגון החזית העממית בקפריסין. הוא "מרסס את היושבים מלפנים" (עמוד 57) ונמלט, מותיר מאחוריו מחבלים הרוגים.

בספר כלולה גם ביקורת נוקבת על החברה הישראלית וערכיה המשתנים ובפרט על תופעת ההשתמטות. הציבור הישראלי, טען המחבר, לא מעריך את אלו הפועלים למען ביטחונו. כמאמר פתגם רוסי ישן, "עם שלא יודע לכבד את הגיבורים שלו, לא יהיו לו גיבורים" (עמוד 319). 

לי, כקורא מסור של הז׳אנר, היה הפעם קל במיוחד, גם בשל השירות בצנחנים ובמילואים וגם בשל העלילה המותחת, להישאב לספר ולגמוע אותו בשקיקה. בעיני זהו אחד מספרי המתח הטובים ביותר שקראתי בעברית ובכלל.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•פרל
דואט בביירות

דואט בביירות

מישקה בן-דוד

תוך לילה סיימתי
מזמן לא היה מתחת ידי כזה ספר
מעולה
נהנתי
נהנת שאני לא רוצה להניח את הספר עד לסיום ואכן זה מצליח וזה קורה ויש שקיקה ועניין
זה גמביקורת על החברה הישראלית בימינו וזה חשוב
יש גמ מסעות ורומנטיקה

לפני 14 שנים•
★★★★★
•איור וודה
דואט בביירות

דואט בביירות

מישקה בן-דוד

מה גורם לספר להיות ספר מתח טוב? העובדה שקשה לך להניח אותו מהיד ואתה מנצל כל רגע פנוי לקרוא אותו עד לפתרון התעלומה. רוב הקוראים יסיימו לקרוא ספר מתח טוב תוך ימים ספורים.
לי לקח למעלה מחודש (כולל שתי טיסות) לסיים את הספר "דואט בביירות"... ולא שזה ספר רע, נהפוך הוא, זה ספר מעניין לקריאה... אבל משהו במבנה שלו, בעלילה שלו ובזרימת הסיפור לא גורם לך לרצות "לבלוע" אותו.
מישקה בן-דוד היה בכיר במוסד בשנות התשעים והוא מתאר את הארגון ופעילותו מכל היבטיו, בצורה מעניינת ואמינה (הרבה יותר מאשר באפוס הבומבסטי של מיכאל בר-זוהר "המוסד").
הוא מתאר באופן יוצא מן הכלל את התהליכים, התכנון וההכנות למבצעים, היחסים בין האנשים, ההתלבטויות והפוליטיקות הקטנות. הדמויות שלו הן לא סופרמנים אלא אנשים עם רגישויות, חיי משפחה ויש להם גם חסרונות אנושיים. לצד זה הוא מתאר את התרבות הארגונית שהייתה נהוגה כנראה בשנות התשעים (שהיו שנות השפל של המוסד), את דרכי קבלת ההחלטות, הלחצים מלמעלה, הכסת"חים של ראשי הארגון, הבריחה מאחריות והטלתה על דרגי השטח, ועדות החקירה השיטחיות והפופוליסטיות והתקשורת שמוכנה להמציא, לשקר ולפגוע במחיר של בדל רייטינג.
כל זמן שבן-דוד נמצא בדלת אמותיו של המוסד ומבצעיו הספר הוא מעניין, במקומות בהם הוא גולש הצידה הוא הולך לאיבוד, כך זה בקטעי ה"ניו-אייג'" המביכים, בקטעי הסקס הבוטים והמגוחכים (כאילו שנלקחו מחוברות "פטריק קים" ישנות) ואילו את קטעי היחסים המשפחתיים ראוי היה להעביר למישהי מהחוג של הגב' רזיאל-ז'קונט לעריכה.
לסיכום: כספר על המוסד ופעילותו זהו ספר מעניין ומרתק... אבל כספר מתח הוא לא מספק את הסחורה.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•רונדו
דואט בביירות

דואט בביירות

מישקה בן-דוד

ספר על אנשי המוסד, מסופר מכמה זוויות (אנשי מוסד, רעיותיהם).
עלילה חמודה, בחלקה מופרכת, אבל כמו סרט מתח ששניה לאחר שהסתיים לא זוכרים אותו.
ממש לא ספר חובה, אבל חביב.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•Dawn
דואט בביירות

דואט בביירות

מישקה בן-דוד

ספר מתח נחמד מאוד.
עיקר העניין בספר לדעתי הוא הכניסה לעולמם של סוכני המוסד.
לא ספר המתח המדהים ביותר אבל בהחלט נהניתי לקרוא אותו, מה גם שהוא גם שונה מאוד מספרי מתח רגילים. הוא לא מלא בסצינות אקשן ללא הרף. יש בספר סך הכל כמה סצינות בודדות כאלה. הספר מתרכז בעיקר בפסיכולוגיה של גיבוריו, קבלת ההחלטות שלהם ועולמם כסוכני מוסד.
עוד נקודה לטובת הספר זה הביקורת שהוא מעביר על התקשורת, המוסד עצתמו ועוד.

לפני 19 שנים•
★★★★★
•erez_s
דואט בביירות

דואט בביירות

מישקה בן-דוד

ב"ה
פתיחה בפורנוגרפיה זולה ומגעילה. כאילו יש איזו נוסחה לספרי מתח שמוכרחים לצקת לתוכה מין ובשפע הרי זה משובח ובלעדי זה חס וחלילה לא יהיו מכירות!
למזלי זה היה רק בהתחלה וההמשך היה "נקי".
בכל אופן ספר מתח טוב ומעצבן. בדיוק מה שאני לא אוהב - הישראלי הגס והדיקטטורה המוסדית.
בקיצור הצגת מתח של ישראליות מכוערת.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•משה
דואט בביירות

דואט בביירות

מישקה בן-דוד

ספר טוב מרתק חידש לי כמה דברים מעניינים . הבעיה שהספר עמוס בפרטים צריך זיכרון פנומינלי לקרא אותו , אבל לי יש סבלנות.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•ליזי
דואט בביירות

דואט בביירות

מישקה בן-דוד

ספר מתח מעולה שנקרא בשקיקה .לא יכולתי להניח את הספר מידי עד לסיומו תוך כמה שעות

לפני 14 שנים•
★★★★★
•davidh_3
דואט בביירות

דואט בביירות

מישקה בן-דוד

ספר גרוע במיוחד, מתאר מאצ'ו ישראלי בתיאורים מוגזמים ומופרכים - חבל לבזבז זמן על הקריאה של הספר הזה.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•רוני
דירוג
4.0
לפני 16 שנים

“ספר טוב מרתק חידש לי כמה דברים מעניינים . הבעיה שהספר עמוס בפרטים צריך זיכרון פנומינלי לקרא אותו , א”