• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
הנזיר שמכר את הפרארי שלו

הנזיר שמכר את הפרארי שלו

מאת רובין ס' שארמה

הביקורת של ever dream

תמונה של ever dream
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
הנזיר שמכר את הפרארי שלו

הנזיר שמכר את הפרארי שלו

מאת רובין ס' שארמה

הביקורת של ever dream

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
תמונה של ever dream
הוצאה לאור:כתר
שנת הוצאה:2000
קטגוריה:מודעות עצמית
הקודמת
דנה קינן
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 15 שנים•1 דקות קריאה

מזכיר לי את הסוד

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של נדיה
נדיה
1קורא|גיל ממוצע39|100%נשים

על המבקרת

תמונה של ever dream

ever dream

חברה מזה 16 שנים
21 ביקורות•76 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות•ספרות מקורית
תמונה של ever dream
ever dream
חברה באתר מזה 16 שנים
ביקורות21
לייקים שקיבלה76
דירוג ממוצע3.8 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת9מתח ריגול והרפתקאות4ספרות מקורית2

דיון על הביקורת

1 תגובה
The Wolf
The Wolf•לפני 12 שנים

שניהם אותו סגנון...

ולפי דעתי - לקטגוריה הזו אפשר לצרף גם את "אבא עשיר, אבא עני" ועוד כהנה וכהנה של ספרים שמנסים להעביר מסרים על החיים בצורה סיפורית.
1 תגובה בסך הכל

ביקורות נוספות של ever dream

צלה של הרוח

צלה של הרוח

קרלוס רואיס סאפון

כתוב בצורה קלה לקריאה.
לא מצאתי בו משהו עמוק, אך עם זאת עדיין הוא ריתק אותי.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•ever dream
אשתו של הנוסע בזמן

אשתו של הנוסע בזמן

אודרי ניפנגר

הרבה זמן רציתי לקרוא את הספר הזה ופשוט לא יצא לי. ויום אחד פשוט התיישבתי ואמרתי "זהו, הוא נמצא אצלי המון זמן, הגיע הזמן לקרוא את הספר הזה שכולם דיברו עליו, שקיבל אפילו עיבוד קולנועי".
אני ציפיתי להיות מרותקת, וזה לא קרה. ההיפך, לא הצלחתי אפילו לסיים פרק אחד בכל פעם שניגשתי לספר. לקח לי 3 חודשים לסיים אותו. הייתי אמורה להניח לו, ובמקום זאת כל הזמן חיכיתי לדבר "המדהים הזה" שכולם דיברו עליו, וחשבתי שאני מפספסת אותו.
אולי הייתי מתחברת אליו יותר בגיל 14. מעבר לזה, מבחינתי בזבוז זמן.
מבחינת רעיונית, הוא מדהים, אבל בפרקטי, לא שווה קריאה.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•ever dream
הנסיך הקטן (2002)

הנסיך הקטן (2002)

אנטואן דה סנט-אכזיפרי (אכזופרי)

"ספר ילדים" - אני לא יודעת עד כמה אפשר להגדירו כך כשמסתכלים על זה באופן פשוט. לדעתי הוא מיועד לנו "המבוגרים" ומדבר אל הילד הקטן שנמצא בכל אחד מאיתנו [בדיוק כמו הנחש באריח/בואה - בתוכו נמצא פיל].
העלילה קלילה והכתיבה קולחת, ובמהלך הקריאה תשימו לב שצצות המון שאלות לגביי מהות החיים, שאלות שסביר להניח שבכל תקופת גיל תענו עליהן באופן שונה.
סיום הספר הותיר אותי בתחושה אפלה, האמת שללא תקווה. העליתי לעצמי השערה שאולי הספר יוכל להעניק אור ותקווה לילדים קטנים מתחת לגיל 18 שאיבדו אדם קרוב.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•ever dream
נעלמת

נעלמת

גיליאן פלין

את הספר התחלתי לקרוא מזמן - לפני שיצא הסרט, אבל לא הצלחתי לסיים אותו - הוא מעט אפילו שיעמם אותי והזכיר לי ספרי מתח ותעלומה דיי זולים בעלי שפה רדודה שקראתי בעבר (בסוף סיימתי אותו בייגע).
הספר מתאים לטיסות או סתם לקריאה בין לבין של ספרים כבדים.

אני חייבת לציין שהיו כמה משפטים שנונים שלקחתי עימי.
היו פרקים מסוימים שיכולתי ליצור מהסיטואציות המתוארות הקבלה לחיי הזוגיות שלי וזה העלה בי מידי פעם כמה גיחוכים קלים.
אני נורא רוצה לכתוב משהו לגבי הסיום של הספר, אבל אני לא רוצה ליצור כאן ספוילר שאולי בטעות יהרוס את חווית הקריאה לאנשים שעדיין לא קראו את הספר.


בכל מקרה, זה לא ספר שיכנס לרשימת הספרים ה"וואו" שקראתי.
עצוב לי שמשנה לשנה יוצאים יותר ויותר ספרים כאלה חסרי כל גיוון ויצירתיות. הייתי אומרת שקצת בזבזתי לעצמי את הזמן.

לפני 10 שנים•
★★★★★
•ever dream
עורבני חקיין

עורבני חקיין

סוזן קולינס

זהירות ספויילרים!!!!!!!!!
אני אתחיל דווקא בזה שאני חושבת שהספר השלישי והאחרון מפצה על הספר השני שהיה הפחות טוב מבין השלושה. ואפילו אוסיף שהוא האהוב עליי מבינהם.
במהלך הקריאה בער בי הרצון להמשיך לקרוא ולא להפסיק. כל סיום פרק הותיר מספיק מתח בשביל לקפוץ ישר לפרק הבא ולא לסגור את הספר ולהמשיך בעיסוקים אחרים.
הסיום כלל כמה קטעים שהיו צפויים חוץ מהרגע בו אנחנו מאבדים את פרים בפסקה מכאיבה במיוחד.
אני יכולה להגיד שלהבדיל מסדרת דמדומים [שהפסקתי לקרוא בספר השלישי], משחקי הרעב השאיר אותי מסופקת. כי אני הכי אוהבת לסיים ספר ולסגור את העמוד האחרון ותוך כדיי לחייך תחושת ניצחון של "וואו".

לפני 12 שנים•
★★★★★
•ever dream
מוות רך מאוד

מוות רך מאוד

סימון דה-בובואר

כשהתחלתי לקרוא את הספר שיערתי שמדובר בעוד ספר שהולך לבזבז לי זמן יקר.
שאלתי את עצמי, מה לי עכשיו ולסיפור על מוות, לכאורה רגיל, ממחלה שכיחה לצערי. מה כבר יכול לסחוף אותי? מה הסופרת תעשה? תספר לי כמה קשה המחלה ותפעיל את מידת הרחמים שלי?
ולא, זה לא מה שקרה.
סימון מגוללת סיפור של קשר בין אם לביתה, והיא מצליחה לגעת בי ולתפוס בי בדיוק בעמוד ה30, בו אני מתחילה לראות סממנים דומים לקשר שלי עם אימי, שם הצלחתי להתחבר. היא נוגעת בשאלות הכי עמוקות שלי, בפחדים שלי ומציבה אותם מול עיניי בעזרת מילים מדוייקות שמסדרות כל מחשבה מלאת כאוס בראשי.
כשסגרתי את הספר התמלאתי בתחושת סיפוק ותהיות.

אצטט קטע שנגע בי:
"כאשר נפש יקרה מסתלקת לה, אנו משלמים באלפי חרטות נוקבות על האושר שאנו מאריכים לחיות אחריה. מותה מגלה לנו את ייחודה החד-פעמי; המת נעשה רחב ממדים כמו העולם שהעדרותו ממנו כילתה אותו לגביו, ושנוכחותו בו מקיימת אותו כל כולו; דומה כי צריך היה לתפוס מקום רב יותר בחיינו: וככל הניתן, את כל המקום. אנו מתנתקים מאותו סחרור: הוא לא היה אלא פרט אחד מרבים אחרים. אך הואיל ולעולם אינך עושה כל שביכולתך, בשביל שום אדם- אפילו במסגרת הגבולות הניתנים לערעור שקבעת לעצמך - עדיין נותרות די תוכחות להטיחן כלפי עצמנו."
עמ' 110-111.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•ever dream
ורוניקה מחליטה למות

ורוניקה מחליטה למות

פאולו קואלו

את הספר ורוניקה מחליטה למות התחלתי לקרוא בציפייה מטורפת. קיבלתי חיזוק לכל התהיות שלי לגביי החיים. הסוף היה צפוי כמובן וקיבלתי אותו באהבה שלא כמו בספרים אחרים בהם אני בטוחה באיך הסיום יהיה.
דגתי לי כמה פסקאות מתוך הספר. ובאותם רגעים החלטתי לכתוב במחברת שאשמור לאורך השנים את מה שאני רוצה לזכור בצורה הטובה ביותר. כי פאולו קואלו יודע בדיוק איך להעביר למילים את המחשבות שתקועות בתוך כאוס ענק ובצורה הפשוטה ביותר.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•ever dream
נא להתנהג בהתאם

נא להתנהג בהתאם

יובל אברמוביץ'

את הספר "נא להתנהג בהתאם" השאלתי מחברה קרובה. יש לה מאגר עצום של ספרים ורובם טובים. כשהיא אמרה לי "תקחי תקחי את הספר הזה, הוא מעולה" נעניתי בחיוב. אפילו השם משך אותי, והתקציר לא פחות.
לצערי, כשהתחלתי לקרוא את העמוד הראשון הרגשתי עיקצוצים של אכזבה, השפה נראתה לי פשוטה מידי, לא מתוחכמת.
קשה לי להגיד שהספר לא טוב, אבל גם קשה לי להגיד שהוא טוב. כשאני קוראת ספר אני מצפה להתחבר לדמויות, אני מצפה שייכנסו לי ללב וירעידו לי את האדמה, וזה לא קרה.
ישנה תחושת מתח -קלה- בזמן קריאת הספר, בסוף אפילו אמרתי "איזה יופי, לא צפיתי את הסיום הזה לחקירת הרצח".
אני אסכם את זה בצורה כזו, הספר קליל, הכתיבה קולחת וזה מעביר את הזמן. אבל אחריי שסיימתי וסגרתי את העמוד האחרון, שכחתי בכלל שעד לפני שנייה קראתי אותו.
אני חושבת שבזבזתי את זמני בקריאתו, ויכולתי בזמן הזה לקרוא משהו שיספק אותי הרבה יותר. אין לי מושג למה חברתי כל כך התלהבה.

יש משפט אחד שלקחתי איתי מהספר, שנכתב על שירה כדמות אך לדעתי כלל לא מייצג אותה
"אם להיות כנה, יש לי נטייה לרפרש את החברים שלי אחת לכמה שנים. אני אוהבת לכבוש אנשים, לתקוע להם דגל בלב ולנטוש בשיא"

לפני 12 שנים•
★★★★★
•ever dream
ג'יין אייר [מהדורת 2007]

ג'יין אייר [מהדורת 2007]

שרלוט ברונטה

המון זמן רציתי לקרוא את הספר הזה. אני חושבת שבמשך שנתיים תכננתי עליו וכשקניתי אותו פחדתי להתאכזב מרוב שציפיתי לו.
כשהתחלתי לקרוא אותו מייד התחברתי לג'יין, כבר בעמודים הראשונים. איזה קסם מטורף חבוי בה בדמות. וכמה כוח ועצמאות היא מעניקה לקורא ככל שהיא גדלה. תובנות חבויות מצאו דרכם אליי. נהניתי מכל עמוד ומכל מילה.
בסיום הספר הוכיתי תדהמה והערצה. סגרתי את הספר וכל מה שהצלחתי להוציא היה אנחה וחיוך קטן של סיפוק.
הספר המרגש ביותר שקראתי. מלא אהבה בעוצמות שהייתי מאחלת לעצמי.
כל עמוד, עונג! ממליצה בחום.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•ever dream

ביקורות נוספות על "הנזיר שמכר את הפרארי שלו"

הנזיר שמכר את הפרארי שלו

הנזיר שמכר את הפרארי שלו

רובין ס' שארמה

לאחר עשרים שנים בהן בחרתי בבנק מסוים, וביום בהיר אחד נחשפה בפני תמימותי/רשעותו של הבנק... (תדמיינו לעצמכם דברים שבנקים עושים ועכשיו תכפילו בעשר)
החלטתי לעבור לבנק אחר, צנוע יותר, פחות מפורסם ולא רשע (עד כמה שבנק יכול להיות לא רשע....)
מלבד זאת שהרגשתי הקלה שהצלחתי להשתחרר מהבנק שהחזיק בי כבת ערובה, קיבלה אותי פקידה מאוד נחמדה.
התחלנו לדבר (לא ידעתי שזה אפשרי!)
הייתה לה שרשרת יפה על הצוואר, וכששאלתי מאיפה היא - הפקידה השוויצה לי שטיילה בהודו, ושם קנתה את השרשרת הזו.
בתורה גם החמיאה לי - כשהראיתי לה את תעודת הזהות לצורך הוכחה שאני אני - היא הבחינה בשנת הלידה והופתעה:
"את בת גילי, ונראית צעירה בעשר שנים לפחות. מה הסוד שלך?" הסתקרנה.
"אני הודית"
חייכתי בסיפוק.

הסיפור הזה מתמצת את כל עלילת הספר הזה שנרדמתי בחציו, אחרי כמה וכמה תיאורים על כך שהקדושים ההודיים בעלי עיניים חתוליות ועור בגוון הזית, והם עוסקים בנתינה אלטרואיסטית, הבלי העולם הזה לא מעניינים אותם.
העורך דין המצליח ביותר בכל הזמנים שמנהל אורח חיים הרסני ופוגעני מתמוטט בשנות החמישים לחייו משילוב מחלות של גילאים מתקדמים הרבה יותר.
לאחר מכן הוא חוזר מהודו כאילו שתה ממעיין הנעורים, והכול בזכות ההודים!
איזה כיף, סוף סוף שיר הלל להודים, מגיע לנו!

אה, אופס.
זה בעצם בזכות התושייה של העורך דין להסתובב עם בריאות של גיל שמונים ברגל במקום נידח בהודו בלי אוכל ומים -
תושייה שהקדושים ההודים ההו-כה-מסתוריים כל כך התרשמו ממנה.
לא יודעת. זה לא נשמע לי כמו תושייה.
זה נשמע יותר כמו סגידה נסתרת לאורח החיים הנהנתני המערבי, איזה ספר שבוסים רעילים החיים חיים שפוגעים בכל סביבתם יוכלו לסמן באמצעותו וי על סעיף רוחניות.
וכאן השימוש בהודים הוא כעלה תאנה.
אני מעדיפה להיות עלה ופלה (רק הודים יבינו).

בתור הודית אני ארשה לעצמי לגלות לכם את סודות הנעורים של ההודים, כדי שאתם לא תצטרכו לקרוא את הספר:
*יש לנו עור ועיניים יחסית כהים שמסתגלים הרבה יותר טוב לשמש מעור מערבי.
*רוב ההודים שהכרתי מאמינים בעבודה קשה ולא עושים קיצורי דרך. כך גם לא צריך עזרים כמו אלכוהול וסמים כדי לעמוד בקצב.
*הקהילה ההודית יוצאת מהקופסה בעניינים בריאותיים, הם יכולים לכבד מאוד את הרפואה המערבית ולצד זאת ללכת למומחים שאולי יגרמו למערביים לגחך.
*ההודים אולי נתפסים כילדותיים ונחמדים מדי, אבל האמת היא שהם פשוט אוהבים את הטקסים המסורתיים עם השירים, הריקודים והצחוקים - שהם כידוע יותר בריאים מחגיגות "של מבוגרים" עם אלכוהול, סמים, מבחני אומץ, נהיגה מסוכנת בפרארי, ועוד.
*ההודים אוהבים ששואלים אותם שאלות, וכדי לענות עליהן הם חייבים לפתח את המוח, לפעמים הכושר המנטלי משפיע על הכושר הפיזי, ושומר על רעננות מבפנים בכל גיל.
*רוב ההודים שאני מכירה שומרים על משקל נמוך יחסית, הנובע אולי מכך שצריך לטרוח שעות כדי להכין את האוכל הטעים והם יכולים להסתפק באורז ועוד דברים בריאים ביום יום.
*הודים פחות לחוצים להיראות צעירים. עצם המרדף אחרי הנעורים והזרקות למיניהן, או טיפולים שהכוכבות בהוליווד עושות - גורמים להעצים את הבעיה. כמו שכל ספר הדרכה רוחני אחר יגיד לכם - התמקדות בחיסרון רק הופכת אותו ליותר גרוע. אם אתם רוצים להיות צעירים התמקדו בחלקים הצעירים שלכם.

זהו, גיליתי לכם את הסוד - מקווה ששאר ההודים לא יכעסו עלי, עשיתי את זה מתוך נתינה אלטרואיסטית לזמנכם היקר. אם אתם מעל גיל 20 אל תקראו את הספר.

לפני 5 חודשים•המורה יעלה
הנזיר שמכר את הפרארי שלו

הנזיר שמכר את הפרארי שלו

רובין ס' שארמה

פילוסופיה בגרוש (הרי שאי-אפשר לברוח מן הפילוסופיה גם ההצהרה "אינו מתעניין בפילוסופיה" היא פילוסופית), פסיכולוגיה בגרוש ושלא נדבר על מדע בכל הנוגע לספר הזה - כי אין קשר בין השניים.
הספר מלא בכל מיני עצות וטיפים שמתאימים לעוגיות מזל ולא לספר רציני על החיים שלנו עצמם ובטח שלא המהות שלהם.
בתור רומן זהו ספר נוראי, הדמיות בעובי קרטון והעלילה תפורה עלובות לרעיונותיו של הסופר.
בתור ספר "הדרכה" או מה שהוא לא יהיה הוא צרור של רעיונות שנכתבו בעבר והוצגו והוא תלוש מן המציאות המורכבת היום-יומית.

שרובין יהנה בפרארי החדשה שלו.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•UnknownGuest
הנזיר שמכר את הפרארי שלו

הנזיר שמכר את הפרארי שלו

רובין ס' שארמה

הנזיר מכר את הפרארי שלו וכעת הוא יכול לקנות את המפעל של פרארי. מוסר ההשכל העיקרי הוא שאפשר לעשות הרבה כסף מספרים והרצאות כאלה. חבל על הזמן והכסף.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•שין שין
הנזיר שמכר את הפרארי שלו

הנזיר שמכר את הפרארי שלו

רובין ס' שארמה

ספר חביב, כאילו עורכים שיחה בת שעתיים עם קואוצ'ר שנותן עצות לגבי מגוון פעולות ומחשבות לשיפור החיים.
אבל הספר קצת נמרח. ונותן אשליות מוגזמות בתחילת הספר לגבי מה שיהיה בו. בתחילת הספר ניתנת לקורא תחושה כאילו הוא הולך לגלות מינימום את אמריקה.
ותיאור עורך הדין שבא לכאורה עם תובנות להסביר - הוא מתואר כמו בן אדם צעיר זה קצת מוגזם.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•מירב ל
הנזיר שמכר את הפרארי שלו

הנזיר שמכר את הפרארי שלו

רובין ס' שארמה

שלא יגידו שאני לא יודע לפרגן לספרים שהם לא על טהרת היהדות. "שמע עצה וקבל מוסר למען תחכם באחריתך", לימד אותנו שלמה המלך (משלי י"ט, כ'), כשהכוונה היא לכל עצה שהאדם יכול למצוא בה תועלת לשיפור אורח חייו, ואני חושב שהספר הזה, על אף שהוא מבוסס על תורות תמהוניות מהמזרח הרחוק, בהחלט עומד במשימה.
שנים שאני שומע על הספר הזה, כך שכאשר סוף סוף נתקלתי בו במסגרת 1+1, החלטתי שאם לא עכשיו אימתי, ומצאתי את עצמי בולע אותו תוך ימים ספורים. בתחילת הקריאה התחושה שלי הייתה של מבוכה לנוכח פסיכולוגיה לגרוש, אבל ככל שהעמקתי אל תוך הספר, הלכתי ונשביתי בקסמיו. יש בו בהחלט משהו מאד פשוט וכנה, משהו שמדבר בגובה העיניים על הבעיות התכליתיות של דורנו, החל מקימה מוקדם בבוקר וכלה בטיפוח תחביבים, וכיצד כל אלו ועוד מתקשרים לחיי אושר. לא את הכל אני אקח מהספר הזה, אבל אני אשקר אם אומר שהספר לא עורר בי מוטיבציה לשפר דברים מסויימים בחיי. בהחלט ספר מועיל, וכנראה שלא התפרסם לחינם, כי הדור דורש ספרים מעין אלו. (לאחרונה החלו לצוץ כפטריות אחרי הגשם ספרי קואצ'ינג רבים המבוססים על היהדות ('48 דרכים לחכמה' של הרב נח וינברג זצ"ל, בראשם). זהו דבר מתבקש ביותר, וחבל ש'הנזיר שמכר את הפרארי שלו' הקדים בהרבה את מה שהיהדות יכולה להציע לדור אובד עצות וחפץ שינוי כמו שלנו... אבל כמובן, טוב מאוחר מאשר לעולם לא.)

לפני 12 שנים•
★★★★★
•אבק ספרים
הנזיר שמכר את הפרארי שלו

הנזיר שמכר את הפרארי שלו

רובין ס' שארמה

רובין ס' שארמה מוכר את הפרארי האדומה שלו כדי לחפש רוחניות. הוא עובר דרך חתחתים ומגיע לנזירים שמלמדים אותו את התורה אותה ינסה להעביר בכל ספריו...הספר הנזיר שמכר את הפרארי הוא הספר החזק מבין ספריו. ספר כובש ונותן כלים להתמודד עם היומיום בצורה הטובה ביותר. הוא מלמד כיצד אפשר להציב מטרות להיות ממוקדים ולהצליח כביכול להשיג את אשר התווינו לעצמנו. רובין בספרו מצליח לחדור ולהעביר את המסר לאנשים הנמצאים אולי בתחילת דרכם הרוחנית, אך נשאלת השאלה אם אכן נוכל להצליח לעשות כל אשר נתכנן מבלי איזושהי התערבות חיצונית? נדמה לי שגם אם נהיה צמודים לכל ההנחיות שקבלנו בספר הזה לא תמיד נוכל להגשים חלומותינו. לא הכל תלוי בנו...ובכל זאת אינני מזלזלת בספר אותו אהבתי מאד בזמנו...

לפני 16 שנים•
★★★★★
•נולי
הנזיר שמכר את הפרארי שלו

הנזיר שמכר את הפרארי שלו

רובין ס' שארמה

באמת שזה בזבוז של זמן. כותרת המשנה, "משל ומדריך רוחני להגשמת חלומותיך ולמימוש ייעודך בחיים", מתנוססת בגאווה על העטיפה. לדעתי, מן הראוי לכתוב שם, "המדריך לבודהיסט המתלמד", משום שבאמת אין בספר דבר מעבר לזה.
אל הספר הגעתי לגמרי במקרה. באחת ההפסקות שלי מההתנדבות בספרייה התיישבתי לקרוא ספר. במקרה לכדה עיני את הכותרת, "הנזיר שמכר את הפרארי שלו", על הספר שמעתי המון, והמון בשבחו, אז חשבתי שלא ייתכן שלא אקרא אותו! הרי זה יפגום במוניטין הספרותי שלי! קראתי עמוד אחד, החלטתי שיש פוטנציאל, ועשיתי את הטעות הגורלית לקחת אותו מהספרייה.
שעות רבות הוא שכב על הרצפה בחדרי (לא משום שאני מזלזלת בכבודם של הספרים! פשוט ערימת הספרים על הרצפה היא יופי של ארונית...), כי היו לי דברים דחופים יותר. עד שליל שבת אחד נטלתי אותו לידיי וקראתיו הסוף.
איזה שממון! הספר הוא אחד הטיפשיים שקראתי מימיי, כולל סדרת "קיץ אחד ביחד" (בלי ללכלך). רובין שארמה באמת מצפה מאיתנו לבלוע את כל שטויות הבודהיזם? מה גם שכל מי שבאמת מכיר בודהיזם יברח מזה כמו מאש, לפחות אחד מ"המערב", שכל כך מתלהבים מזה... (לא אפרט ולא לשאול אותי, לי לקח לילה שלם עד שאבא שלי הצליח להסביר לי, רוצים לדעת - תחקרו).
בעמוד וחצי הראשונים בערך, הספר טוב. מרגע שג'וליאן מופיע בגרסתו הצעירה, הספר הופך למגוחך וחסר משמעות.
במשך שנים שמעתי מדברים כמה נהדר וחכם הספר הזה, וזה גורם לי לתהות אם אנשים באמת בלעו את גיבוב השטויות שבספר (בלי להעליב, באמת!), או ששארמה שכר בזמנו מה שכיום היינו מכנים "טוקבקיסטים בתשלום", שהפיצו את תהילתו של הספר, ומשם כדור השלג כבר התגלגל... בכל מקרה, אין ספק שהספר, ואני לא מאמינה שאני אומרת זאת, הוא הגרוע ביותר שקראתי מימיי, וזה כולל את כל ספרי הילדים שהקראתי לבני דודיי הקטנים.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•
הנזיר שמכר את הפרארי שלו

הנזיר שמכר את הפרארי שלו

רובין ס' שארמה

פסיכולוגיה \ פילוסופיה בגרוש? ברור.
עלילה מאולצת? בוודאי.
דמויות מקרטון? ועוד איך.
הכותרת - מטרתה כמובן לעורר פרובוקציה ולגרום לספר להימכר.
אבל, הספר הזה הוא לא ספרות יפה, אלא ספר עיון, למעשה (שאולי לא מוגדר כך באופן רשמי).
ולכן, אין מה לחפש פה עלילה או דמויות, זה לא הענין.
זה כמו ללכת לפיצוציה במטרה לטעום סטייק משובח.

מטרת הספר הזה היא (לדעתי) להעביר עקרונות מסוימים, בצורה שתהיה טיפה יותר מעניינת מסתם לשפוך משפטים יבשים של "צריך" ו"לא צריך".
וכן, גם להגדיל את חשבון הבנק של שארמה. לגיטימי, לא? הוא יכול לשמש סוג של השראה בכך. הבנאדם לקח ערימה של עקרונות בני 5,000 שנה ובמאמץ לא ענק הפך אותם למכונה להדפסת כסף. זו יצירתיות לשמה!

נכון ששארמה לא השקיע במיוחד (ממש לא!) בכתיבת סיפור המסגרת. ועל זה נוריד לו כוכב.
אבל זה לא פוגע וממש לא משנה, לצורך העברת הרעיונות.
אין ספק שלא ניתן ליישם (ואולי גם לא צריך) את כל מה שכתוב בספר הזה ביום, שבוע, שנה אחת או בכלל! כי זו דרכם של תיאוריות ופילוסופיות חיים - הן מטבען מייצגות שלמות שלא ניתן להשיג - סוג של מגדלור שמנצנץ אי שם באפילה ומסמן את הכיוון. וכל עוד רואים את המגדלור ומתקדמים לקראתו - המצב משתפר. זו לא אוטוסטראדה ולא קסם, כי אין דברים כאלה בעולם.
זו דרך רצופת יהלומים, אם להשתמש במונחים של הספר, ולא אוצר שמתגלה בן רגע.

ולכן בתור ספר-השראה, שזה בעיני מה שהוא אמור להיות, הוא לא רע. הוא זורם, מענין, מביא עקרונות נכונים בסך הכל וכן גורם לנו לזכור כמה דברים חשובים על החיים. לדוגמה, המשל של המגדלור והדרך רצופת היהלומים, הם אחלה דברים לזכור בחיי היומיום, כדי לשפר את שלוות הנפש ולהתקדם אל עבר מטרותינו.

ובנוסף, יש פה גם ענין של תזמון....רבים מצפים מהספר לגדולות כיוון שהוא מאוד התפרסם וזכה לתהילה, אבל יש לזכור שאלה פשוט כבר "old news" עבור רובנו, ובמיוחד עבור מי שמתענין ברוחניות. בזמנו כשהספר יצא זה היה ביג דיל. היום כבר הרבה פחות, כשכל טוקבקיסט מדקלם מנטרות של העידן החדש.

אז סה"כ אם לוקחים אותו כמו שהוא, ספר נחמד ולא מזיק, ואפילו קצת מועיל!
ואם לא רוצים לנפח עוד יותר את החשבון של שארמה - אפשר לקחת אותו מהספריה, או להשאיל אותו ממליוני האנשים שכבר רכשו אותו...

לפני 13 שנים•
★★★★★
•ענת
הנזיר שמכר את הפרארי שלו

הנזיר שמכר את הפרארי שלו

רובין ס' שארמה

בדרך כל אני לא קוראת ספרים מהז'אנר הזה, ובמקרה נפל לידי הספר וסתם, התחלתי לקוראו (יותר נכון ל"רפרף) ו...נשביתי בתוכנו!!! הספר מביא לתובנות שמביאות לשאלה איך לנתב בין החומר לרוח, קריא מאוד ופותח מקום למחשבה.

לפני 13 שנים•ליז
3.0
3.0
דירוג
3.0
לפני 14 שנים

“היו קטעים שלא אהבתי בספר וחלקם נראו לי יותר מדי "רוחניים" ולא התחברתי, אבל כמו שג'וליאן אומר לג'ון כ”

30/48
ביקורות על הנזיר שמכר את הפרארי שלו
הבאה
נינה
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
לפני 16 שנים

“לא רע, מעניין”