את הספר מצאתי בספריית רחוב. מהכתוב על גב הכריכה הסתקרנתי: מתח, מחקר, ניסיון להבין את תולדות הרוע, מה מביא אנשים לבצע פשע...
(נוגע בי באופן אישי ומקצועי).
קראתי מעל 100 עמודים (כרבע מהספר), לפני שזנחתיו. הספר נכתב על ידי דניאל הכט, גיטריסט די מפורסם ומצליח (לפי כריכת הספר).
הספר מנסה להיות בו-זמנית ספר מתח, מדעי ורומן, אך בפועל ערבוב הז'אנרים לא מתמזג טוב.
מתח - רמת המתח נמוכה. לא מספיק בכדי להחזיק עלילה. ההרגשה כאילו מתיימר להיות מותחן, אבל לא מספק את הסחורה.
מדע - אמור להעניק עומק ואמינות, אבל נכתב בצורה יומרנית, מתנשאת,לעיתים לא נכונה. זה הופך את החלק המדעי לפלצני, מתיש, במקום מרתק.
תחושה שהמחבר מנסה "לתפוס את כל העולם": נוירולוגיה, גנטיקה, פילוסופיה, תיאולוגיה, חברה, תרבות וקונספירציה. הכל מכל. במקום להציג מחקר, נעשה ניסיון לחקור הכל בבת אחת על פני אוכלוסיות לא ממוקדות. מניסיוני בכתיבת עבודות אקדמיות, מחקר אמיתי חייב שאלה ממוקדת ומתודולוגיה ברורה (באקדמיה, למשל, מתחילים בלימודי תואר ראשון בתחום מסויים. לומדים קורסים שונים הנוגעים לתחום הנבחר. בתואר השני אתה בוחר במה להתמקד מתוך הקורסים שלמדת בתואר הראשון. בתואר השלישי אתה מעמיק בנושא ספציפי וחוקר אותו. כך גם ברפואה: מתחילים ברופא כללי, אחר-כך מתמחים בתחום: כירורגיה, אורתופדיה וכדומה ואז ממשיכים לכירורגיית החזה, כירורגיית כף היד וכו'). אין מחקר של הכל מהכל, וזה מה שיש בספר - מין פנטזיה מדעית יותר ממדע.
רומן - בעוד קטעי המדע כתובים ביומרנות, בשפה גבוה, יחסית, קטעי הרומן כתובים בסגנון רומן רומנטי זול עם סצנות מביכות ולא אמינות.
כסכום, אף אחד מהרבדים לא מתפתח בפועל בצורה אמינה ומעניינת.
בעיני ספר לא טוב! כתיבה לא אחידה, ארוכה, מתישה ומביכה.
נראה לי כי על המחבר להתמקד במה שהוא טוב בו - נגינה בגיטרה ואת מלאכת הכתיבה להשאיר לאחרים.

רעיון מרתק ניסה הסופר לבדוק: מה אם אנחנו רק מערכת עצבים, המגיבה לגרויים בדרך שניתן לבדוק אותה? אולי אם התזה הזאת נכונה, אפשר להסביר אלימות קשה של יחידים וקבוצות במחלה, וירוס, איזה באג הגורם לבני האדם להתנהג בדרך שהיא בודאות מנוגדת לאינטרס שלהם, שהוא לשתף פעולה כדי להשיג יותר השגים? ואיך נכניס את "הטוב" למשוואה הזאת - את הערכים ואת האהבה? האם זה חלק מהגנים שלנו, או תכנים המושפעים מגרויים מכניים ואחרים השייכים לא לתבוניות שלנו אלא לתגובות ביולוגיות מובְנות?

הסיפור הוא על צוות חוקרים - כולם בעלי חשיבה יוצאת דופן ויצירתיות - שמטרתו המוצהרת היא לפתור חידות באמצעות מחקר מדעי. הם נשכרים ע"י גורמים שיכולים לשלם, שמטרותיהם בדרך כלל הן רווחים עסקיים. והפרוייקט האחרון של הצוות הזה הוא להתחקות אחרי מקורות הרע האנושיים, שאם יתגלו אולי יובילו למציאת תרופה ולשנוי מגמות האלימות המתפרצת בעולם.

היה יכול להיות טוב לו הסיפור היה מוצלח כמו הרעיון המסקרן (מצב די נדיר). הסיפור הוא סיפור מתח אבל להכט היו פשוט יותר מדי עמודים בשביל מתח אפקטיבי(477) אז הוא מצטט מחקרים מתחומי הנוירולוגיה, הפסיכולוגיה, חקר הגנים, תורת המשחקים, חקר בעלי חיים ואנתרופולוגיה. מעלה נושאים גלובליים, כוח קיצוני של בעלי ההון והעוצמה, סוכנויות ממשלתיות הבוחשות בקלחת (הספר יצא לאור ב2001 כלומר נכתב לפני ה11 בספטבר) הוא מנסה לתאר את התנהגות גיבוריו בדרך שנראתה לי לא אמינה והפירוט הרב רק הוסיף עוד לחוסר האמינות הכללי.

אם יצרתי את הרושם של ספר גרוע ומשעמם - אנא תקנו: הוא מעניין למדי - התחלה מרתקת וסוף מותח מאד. מעלה דילמות מעניינות. מה שחסר לו זה מספריים בידי עורך נחוש - דילול חלק מהרעיונות על חשבון העמקה באחרים, קצת מציאותיות וקצת אמינות בתאורי הגיבורים (הגיבור - בנוסף לזה שהוא גאון - יודע גם להשתמש באגרופיו ולא מהסס לעשות זאת. הוא לא חש שום דיסוננס בין הפעילות הזו לבין נושא מחקרו...)
והדרוג - הוא קיבל חצי כוכב מעל מה שהייתי נותנת לו לו היו לי חצאי כוכב להעניק, בעיקר בזכות הרעיונות המרתקים - גם אם תמימים - שהוא מנסח.

שילוב בין ספר מתח בינוני למדי לספר מדע מרתק.
אני מתאר לעצמי שיש קוראים שיתחברו לעלילה יותר ממני - אני לא אוהב ספרי מתח. הציפייה לגלות מיהו "הרע" (שהוא האחרון או דווקא הראשון שחשדנו בו) מעוררת בי בעיקר חוסר סבלנות.
מצד שני יש בספר כמה רעיונות מבריקים. אילו זה לא היה כך - הייתי מתקשה לסחוב כמעט 500 עמודים.
הרעיונות של רוע כ"מחלה" שיש לו יסודות גנטיים וההשפעה של החברה המודרנית על התפשטות האלימות - מרתקים ומעוררים מחשבה. בהחלט ניכר שנעשתה עבודת מחקר רצינית בספר.

****




מבריק. חכם. אינטיליגנטי. מותח. חזק. מעורר מחשבה. מפתיע. לא צפוי. לא שגרתי. מפחיד. מקורי. סוחף. מרתק. מקיף. רהוט. לא מתחנחן. מורכב. הגיוני. מאתגר. יש עוד.

סיימתי לקרוא את הספר הזה כעת בפעם השנייה, אחרי שהחזרתי אותו לכוננית לפני יותר משנתיים, ועכשיו ברור לי למה רציתי לחזור אליו. יש בו כל כך הרבה תוכן וערך מוסף, מן הסוג שפשוט נעדר מספרים אחרים, ובייחוד ספרי מתח, וביניהם כאלה שמתהדרים באיצטלה מדעית (כמו ספרים של דן בראון או מייקל קרייטון, למשל). לא תוכן כזה שאורז את הסיפור ונותן לו משמעות נוספת עם נופך מדעי בשנקל, אלא כזה שבאמת מאתגר את הקורא לחשוב על דברים שנוגעים לו, ובצורה שנרתמת לסיפור באופן מובנה ומדהירה אותו קדימה בקצב מופלא. הכט הצליח לקחת רעיון חזק, לחבר אליו סיפור מתח מצויין, ולשזור לתוכם טונות של "מדע" - לא מהסוג הפופולרי דווקא - בלי שזה ירגיש מאולץ, מנופח או דידקטי.
בספר אנחנו פוגשים את "ג'נסיס", צוות חוקרים בלתי שגרתי, שמהווה מעין "מעבדה של החצר האחורית" למכון מחקר יוקרתי. בזכות חשיבה מחוץ לקופסה שאינה מקובעת או קונפורמיסטית, הם מצליחים לפתור בעיות סבוכות באופן בלתי שגרתי. לדוגמה, הם נדרשים למצוא דרך לחזות התפרצות של מגפות, ובהתאם הם מפתחים מערכת גרפית שמזהה סוג של טביעת אצבע לכל מחלה מדבקת על פי פאטרן ההתפשטות שלה ומאפשרת, בין השאר, לאתר את המקור המדוייק להתפרצותה.
הפרוייקט החדש של צוות ג'נסיס נשמע בלתי אפשרי - לאתר את מקורות הרוע, ולזהות האם ההתגברות הסטטיסטית הניכרת של אלימות בעולם לאורך העשורים האחרונים היא תוצר של משהו - לדוגמה חשיפה לחומר מסויים או לשדות אלקטרומגנטיים, עיוות גנטי כלשהו, או שפשוט מדובר בפשטות ב"ככה זה". השאלה "האם יצר לב האדם רע מנעוריו" מעלה אינספור שאלות תיאולוגיות, מדעיות ופילוסופיות מהמעלה הראשונה, ו"אפקט בבל" מנסה, ובעיניי גם מצליח במידה רבה, לטפל במארג הסבוך הזה באופן מעורר השתאות.
סיפור מגדל בבל התנכ"י מעלה בכולנו מחשבות רבות - גם ובעיקר בתקופה הנוכחית, של אינטרנט חובק עולם וכפר גלובלי: "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים... ויאמרו איש אל רעהו הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה ותהי להם הלבנה לאבן והחמר היה להם לחומר. יאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמיים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ. וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם. ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכולם וזה החילם לעשות ועתה ייבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. הבה נרדה ונבלה שם שפתם אשר לא ישמעו איש שפת רעהו. ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ ויחדלו לבנות העיר. על כן קרא שמה בבל כי שם בלל ה' שפת כל הארץ ומשם הפיצם ה' על פני כל הארץ".
איזה מין עולם הוא זה שאנחנו לא מכירים את השכנים מעבר לקיר אבל מקיימים יחסים אינטימיים בהנף עכבר עם ארכיטקט מקליפורניה או עקרת בית מבריסל? האם אנחנו חווים את ההפרדה, את ה"הפצה" הזאת של אלוהים כאשר אנחנו הולכים ומתנכרים יותר ויותר זה לזה? שאנחנו חשים שההבדלים הבין דוריים שלנו הולכים ומתעצמים? שהעולם שלנו מתפרק?
ועוד מעבר לזה - האם אכן מדובר באלוהים? או אולי במשהו שיש לו הסבר "מדעי"? האם אנחנו דפוקים ואין מה לעשות? האם קיימת בכלל סוג של תקווה?
אני חושב שספר של כמה מאות עמודים לא יכול לכסות שאלות כבדות משקל כאלה, בוודאי לא לענות עליהן, אבל הוא בהחלט עוסק בהן ובצורה מרתקת וחכמה, בלי להשאיר מאחור את הסיפור. מומלץ מאוד.


****

יום אחד, לאחר דין ודברים מר, הגיעו שני אנשים אל הרב. הרב שמע את טענותיו של האחד, הקשיב היטב, ולבסוף אמר לו "אין ספק, אתה צודק". לאחר מכן שטח השני את טענותיו הנגדיות, ושוב הקשיב הרב רוב קשב, ואמר "ובכן, נראה לי שאתה צודק". שמעה זאת הרבנית ואמרה לרב "אבל איך יכול להיות ששניהם יחד צודקים?" השיב לה הרב "ובכן, גם את צודקת". במה דברים אמורים? בסקירות לספר הזה. קראתי את הסקירה של אלון והנהנתי יחד איתו. אחר כך קראתי את הסקירה של יעל, וגם איתה הסכמתי אלא שאין הדברים עולים בקנה אחד. אבל מה לעשות? ככה זה.

נתחיל מכך שבספר הזה הייתי משוחדת כבר מההתחלה. עוד מרשימת התודות בפתיחה. מי זה כותב רשימת תודות בפתח הספר, ולא שם אותה בסופה? להוצאה הפתרונים. אבל ככה זה, והנה - עבד להם. בפתח הספר מודים לריצ'רד דוקינס ולמאט רידלי, איך אני יכולה לא לאהוב את הספר הזה?

הספר עוסק בקבוצה מיוחדת של מדענים. כאלה שעובדים בצורה בלתי רשמית, ולא מועסקים בשום מוסד מוכר. הם מתחילים לחפש גורמים לאלימות מתפרצת, ובהדרגה מתפרסים עוד ועוד על מנת למצוא את מקורותיו של הרוע בעולם. בראש קבוצת המדענים הזו עומד זוג נשוי, ולהם גם בת קטנה. את הקווים הכלליים של עלילת המתח אפשר לשער מכאן. הדבר המיוחד הוא שהכותב ממקם את המתח על בסיס מדעי. או לפחות מנסה לעשות את זה.

פעם, לקראת סיום התואר הראשון שלי, קראתי ספר מדע-פופולרי בשם "כאוס" מאת ג'יימס גליק. היה אז במידה רבה רעש סביב התיאוריה הזו של הכאוס, ובספר היה כתוב שיש לה ביסוס מתמטי, אז רציתי ללמוד קצת על הביסוס המתמטי הזה, ובחרתי אותו כנושא לעבודת הגמר שלי. במשך מספר חודשים למדתי על מטריקות וטופולוגיות, על מימדים שבריים. בנוסף הבנתי שהמינוח "חבורת מנדלברוט" שהוזכר בספר "כאוס" נבע מחוסר הבנה בסיסי של המתרגם. התואר הראשון שלי היה די מזמן, ואני מזכירה את ההיסטוריה העתיקה הזאת רק כדי להזכיר לעצמי שפעם חשבו שזו המסגרת שתתן את המסגרת המדעית הכללית לחיים, ליקום ולכל השאר. היום יש עיסוק מסוים בדינמיקה של מערכות כאוטיות מסויימות, אבל את התיאוריה הכללית הגדולה, מחפשים במקום אחר. יחד עם תיאוריית הכאוס משולבים בספר פסיכולוגיה, ובתוכה מה שהמתרגם התעקש לכנות "תאוריית התודעה", כלומר Theory of mind ותורת המשחקים, בעיקר בהקשר של ביולוגיה אבולוציונית (ריצ'רד דוקינס. כבר אמרנו). יחד כל התחומים האלה יחד משתלבים אצל המדענים גיבורי הסיפור לכדי שלמות אחת שמסבירה מדוע גואה בעולם האלימות, ובה בשעה מסבכת אותם, איך לא, עם גורמים אלימים עלומים.

אבל אליה וקוץ בה, בכל העיסוק המדעי חסר פירוט. הספר מדבר על, ולא מסביר את. במקרה יש לי רקע בתחומים המדוברים, ולכן הבנתי בקווים כלליים במה מדובר, או לפחות במה דניאל הכט רצה שיהיה מדובר. במקום זה הדיאלוגים של הדמויות בספר עוסקים עוד ועוד ועוד על "אפקט בבל", כדי להגיד כמה הוא מרשים. אלא שלא השתכנעתי מזה בכלל. מלבד המדע יש כאן גם עיסוק תיאולוגי, ומכאן השם "בבל" בשם הספר. כלומר מגדל בבל. הדור שאותו כינו פרשני התנ"ך בשם "דור הפלגה" והוא מה שמוכיח שמקורות האלימות העולמית הם עמוקים עד מאוד. אם העיסוק המדעי שטחי במקצת, הרי שהעיסוק התיאולודי שטחי עד מאוד. אבל מראש לא ציפיתי ליותר מזה בספר שהולך בעקבותיו של ריצ'רד דוקינס.

הגיבור, ריאן מקלאוד, הוא גם וגם וגם, מין סופרמן כזה. חכם ביותר, אנליטי עד מאוד. יודע לומר את המשפטים הנכונים במקום הנכון. מצד שני הוא גם חזק מאוד, ויש לו ידע לא קטן בלחימת רחוב. להבדיל ממה שיעל כתבה, לי דווקא נראה כי התפרצויות הכעס שלו מובנות מאוד בעלילה. עד כמה שהוא כביכול אדם תרבותי, מתגבר על המכשולים המולדים שלו, נשוי בנישואים בן גזעיים לג'סמין השחורה, ועוד, עדיין האינסטינקטים הקדומים לא הוכחדו, והם נעורים במלוא הכוח ברגע שמשפחתו נמצאת בסכנה. אם הבנתי נכון, זה היה חלק מהעיקרון הבסיסי.

יצאה לי סקירה מבולבלת, ואני מבקשת סליחה. אבל אולי זה בגלל שגם הספר מבלבל. הוא מעורר מחשבה והוא טפשי בו זמנית. הוא מותח ועם זאת מופרך. הוא מעמיק אך גם שטחי. שווה קריאה ובו בזמן דורש עריכה. גם וגם.

כמו לאכול מרק סמיך, מרוכז וכבד, עד שהבטן מתפוצצת.
ככה הרגשתי כשקראתי את הספר הזה.
אני רוצה להודות לדניאל הכט על המרק הזה שבישל:
תודה על שהעניק לי שעות מרתקות של סיפור טוב.
על שחלק איתי רעיונות, שניכר שהושקעה בהם מחשבה עמוקה.
על שחשף אותי לאינפורמציה רבה ומגוונת והרחיב את ידיעותי בתחומי הנוירולוגיה, תיאולוגיה, פסיכולוגיה, סוציולוגיה, אנתרופולוגיה ועוד הרבה לוגיות שמכיל הספר הזה.
על שפתח לי ערוצי מחשבה מחוץ לקופסה.
הספר הזה מעלה - תוד כדי סיפור מרתק - דיון אמיתי, רציני וכן בשורשי הרוע האנושי, במקור האלימות, ועל הדרך
מייצר גם סינתזה מעניינת בין מדע לדת.
נושא הספר (או יותר נכון - נושאיו) הם כ"כ רחבים וכבדי משקל, עד כי הם מצריכים הרבה אומץ, ואולי אפילו מגאלומניה כדי להתחיל לגעת בהם באמצעות סיפור:
סיפור שמצריך בניית דמויות אמינות, עלילה סוחפת, סגנון כתיבה טוב וכו' וכו'. אבל הכט עומד במשימה הזו בענווה ובכבוד. הוא מצליח להוציא תחת ידיו ספר שמקפל בתוכו בהרמוניה מרכיבים של סיפור טוב בצד תהיות וגישושים מושכלים ומאירי עיניים אחר תשובות ותובנות לגבי טבע המין האנושי.
ונחזור לדבר שלשמו התכנסתי: תודה רבה לך מר הכט היקר!

ספר מתח יוצא דופן- שילוב בין ספר מדע (הפסיכולוגיה)
וספר מתח.היכולת של דניאל הכט להציב את השאלה המטרידה
דורות רבים של פסיכולוגים מה מביא את המין האנושי להיות המין היחיד החי על הפלנטה הזאת ההורג לשם ההנאה שבדבר, מוכחת כיכולת סיפורית מהמעלה הראשונה.
הספר מאד מעניין ומלווה בעלילת מתח מרתקת כאשר הבדיון שבה ברור אך השאלה העומדת בבסיסה מאד מציאותית.
ממליץ מאד. נהניניתי.

מעולה, שונה, חכם בצורה מאוד חכמה.
ספר שמאוד נהניתי לקרוא ומאוד התבאסתי לסיים.
ובכלל, בעת האחרונה מצאתי עצמי מחפש עוד ועוד ספרים של הוצאת ינשוף. זה עוד לפני שאני מחפש ספרים של סופרים חדשים או ספרים מרשימת החובה שלי.
הוצאת ינשוף הפכה בעיניי לבחירה כמעט בטוחה. כמעט כל ספר הצלחה.

קנינו את הספר בשבוע הספר, בעקבות המלצה של נערה חמודה שמתעניינת במדע בדיוני. גם אני אוהבת את הז'אנר, השקעתי ברכישת הספר. תכ'לס, קרוב ל- 500 עמודים מייגעים ומעייפים, ספר מתח-עתידני שיכול היה להיות משוייף יותר ומהוקצע יותר גם ב- 250 עמודים. מבחינתי אפשר לדלג.