• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
פתאום אהבה

פתאום אהבה

מאת אהרן אפלפלד

הביקורת של קורא כמעט הכול

תמונה של קורא כמעט הכול
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
פתאום אהבה

פתאום אהבה

מאת אהרן אפלפלד

הביקורת של קורא כמעט הכול

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של קורא כמעט הכול
הוצאה לאור:ידיעות אחרונות
שנת הוצאה:2003
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
מיכאל
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 7 שנים

“ספור חיים של יהודי שמנסה להשתלב בחברה הכללית. קומוניסט, מהפכן , קצין בצבא הרוסי במלחמת העולם השנייה”

5/11
ביקורות על פתאום אהבה
הבאה
פסיכולוגית
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 15 שנים•1 דקות קריאה

התוודעתי לאהרון אפלפלד רק לאחרונה, בפסטיבל הסופרים הבינלאומי בירושליים. הלכתי למפגש שלו עם ניקול קראוס, ובסוף המפגש גיליתי שהאיש כבש את ליבי, ואני בכלל הלכתי כדי לשמוע ולראות את ניקול קראוס (שגם היתה מקסימה).
ביציאה מהמספגש שאלתי את עצמי איך קרה שלא קראתי שום דבר שהוא כתב - מחדל.
החלטתי שצריך לתקן, התחלתי בפתאום אהבה.
ואחרי הקדמה שכזו...
איזה ספר מקסים, אינטימי מרגש. אני מנסה לשים אצבע על מה "עבד" עלי בספר וקשה לי. אני חושב שזה חלקק מהקסם של הספר. המשפטים קצרים, העלילה קטנה\גדולה.
פתאום דמות הסופר בספר התחברה לי לדמותו של ליאו גרוסקי בסיפרה של ניקול קראוס, תולדות האהבה. הסיפור בתוך הסיפור היה טוב, ועשה חשק שבאמת יכתב סיפור כזה ואוכל לקרוא אותו.
אני שמח שהתחלתי את מסעי בעבודתו של אפלפלד בסיפור קטן\גדול זה.

מומלץ בחום.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של  מיכאל
מיכאל
ה
הקיסרית הילדותית
תמונה של אוהבת ספרים
אוהבת ספרים
תמונה של פצצת הספרים
פצצת הספרים
תמונה של יעל 93'
יעל 93'
תמונה של כרובי
כרובי
תמונה של עדי
עדי
10קוראים|גיל ממוצע45|80%נשים

על המבקר

תמונה של קורא כמעט הכול

קורא כמעט הכול

ותיקעורך
חבר מזה 17 שנים
219 ביקורות•23 נבחרות•3,730 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של קורא כמעט הכול
קורא כמעט הכול
ותיקעורך
חבר באתר מזה 17 שנים
ביקורות219
ביקורות נבחרות23
לייקים שקיבל3,730
דירוג ממוצע3.8 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת86ספרות מקורית31מתח ריגול והרפתקאות20

דיון על הביקורת

1 תגובה
ח
חובב ספרות•לפני 15 שנים

אני גיליתי אותו

בספרו הנפלא "פרחי האפלה". וכמוך אני מאמין שאקרא ספרים נוספים שלו בעתיד.
1 תגובה בסך הכל

ביקורות נוספות של קורא כמעט הכול

נובלת שחמט

נובלת שחמט

סטפן (שטפן) צווייג

אתם מכירים את זה שכשחוזרים מחופשה זוגית בלי הילדים, אומרים חייב לעשות זאת יותר? אז אומרים, אבל בפועל לפחות אצלנו בסוף זה זה קורה פעם בשלוש שנים בערך. כשארזתי לנסיעה המיוחלת לוינה, התלבטתי אם לזרוק למזוודה את הספר שאני קורא, ואמרתי לעצמי לא, סוף שבוע זוגי, תתעסק בזוגיות ולא בספר. אבל אז בנתב"ג יש סטימצקי, רק עשיתי סיבוב להציץ, מה יש לי לחפש בדיוטי פרי? והספרון הקטן הזה לכד את עיניי. אמרתי לעצמי, נו שטפן צוויג, יליד וינה, מה יכול להיות יותר הולם. סיפרון, נובלה, 92 עמודים, אני אקרא בטיסה וזהו. רק שלא לקחתי את משקפי הקריאה, זוכרים שהחלטתי בבית לא לקחת ספר? אז למה משקפיים. וידאתי שהפונט מתאים ל 48 שנותיי, שילמתי, פגשתי את הנפש התאומה שלי מחוץ לסטימצקי, התכוונתי להסביר על זיקתו של צוויג ליעד אליו אנו טסים, שזה ספרון קטן אסיים בטיסה, אבל היא רק חייכה את החיוך שלה שמכיר אותי הכי טוב.
צללתי לספר בטיסה, כשאני מקפל את רגליי בחלל המוגבל שמחלקת תיירים מספקת לנוסע גבוה כמוני. לא הרגשתי את הטיסה (אני שונא טיסות) פשוט נשאבתי לסיפור, וקראתי אותו בנשימה עצורה. לשטפן צוויג יש יכולת נדירה להכניס את הקורא להלך הרוח של הדומויות שלו, הוא מבין את נפש האדם, ומטיב לתאר מהלכים נפשיים. עזבו אתכם משחמט, מדובר בנובלת שפיות. הסיפור של השחמט הוא סיפור מסגרת טוב, שכתוב טוב, ההפלגה, אלוף השחמט המוזר, כל זה תפוארה נאה למהלך הנפשי שעובר הגיבור האמיתי בשבי הנאצים. לא שבי כפי שאנחנו מדמיינים, מחנה ריכוז, זוהמה, מוות חולי ורעב. שבי במלון בחדר שתכולתו קבועה לא משתנה מיום ליום, וחקירות אינסופיות. התחושה להיות כלוא בחדר ללא גרוי אינטלקטואלי ללא מגע עם העולם החיצון, כשנותנים לך "לטפס על הקירות" בין חקירה לחקירה מוכרת לי מאפיזודה שהיתה לי בצבא (ברשותכם לא אכנס לזה), אבל מדובר בשיטת עינוי סופר יעילה.

הספר מומלץ עם כל הלב, (אגב התקציר לא מעניין, ולא עוסק בעיקר הסיפור, אז תתעלמו ממנו).

לפני 3 שנים•
★★★★★
•קורא כמעט הכול
Project Hail Mary

Project Hail Mary

Andy Weir

אני מתלבט איך לגשת לכתיבת הסקירה הזו, שורה תחתונה ממש ממש נהנתי מהספר, הוא טוב, משכנע, בתור קורא אתה מרגיש שאתה לומד הרבה, גם דברים שכבר למדת לפני 30 שנה כשהתכוננת לבגרות בפיזיקה וגם דברים חדשים. אז למה מתלבט? כי הספר דומה בצורה חריגה ל"לבד על מאדים" שלו. עכשיו זה בסדר, היה לנו כבר את הדיון הזה פה לפני מספר שנים, סביב הספרים של לי צ'ילד, הדיון נסגר שזה בסדר שיש נוסחא שעובדת, נהנת מאחד תהנה מהשני וכן הלאה עד שימאס לך. נחמד לקרוא סופר שאתה יודע בדיוק למה לצפות כשאתה צולל לעולמו. כמו לקחת כלב גיזעי, לקחת גולדן תזרוק לו אבן הוא יחזיר, תזרוק לו מקל הוא יחזיר, הוא לא יכול אחרת זה בגנים שלו, זה בשם שלו, מה הוא יעשה? ישבות? ג'ינג'ר הכלב שלי לעומת זאת, אין לי מושג איזה גזעים התערבבו בו ולכן אי אפשר לצפות ממנו לכלום (כך לפחות אני לא מתאכזב).
אבל, ויש אבל זה היה יותר מידי כמו The martian (לבד על מאדים), מה הבעיה? ובכן יש בעיה, זה כמו ללכת לרכבת הרים, שכבר הייתה בה כמה פעמים, אתה מצפה לכל פיתול סיחרור והיפוך, אני מניח שזה פוגע בהנאה מהלא נודע, מה צופן הסיבוב הבא (כתבתי אני מניח כי מעולם לא עליתי על כזו רכבת). גם פה, אתה מכיר את המבנה, פותרים בעיה, צצה חדשה, אתה חושב שזהו ואז הנה עוד אחת.

ובכל זאת אני ממליץ על הספר הזה ללא היסוס, אפילו מפציר בכל מי שקרא ונהנה מ"לבד על מאדים" לקרוא אותו, ההנאה מובטחת. כי אמנם זה כמו לבד על מאדים, דומה בצורה מטרידה רק טוב יותר. אפילו הרבה יותר טוב.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•קורא כמעט הכול
קפקא על החוף

קפקא על החוף

הרוקי מורקמי

"כל אחד יכול לכתוב סיפור שדומה לחלום, אבל רק יוצר נדיר כמורקמי גורם לנו להרגיש שאנו עצמנו חולמים אותו". זה ציטוט של לורה מילר מהניו יורק טיימס. לא הכרתי את הציטוט הזה, הוא מאוד קולע לתחושה בקריאת ספריו של מורקמי, והוא התחבא לי כל הזמן הזה ב"מאחורה" של קפקפא על החוף.
קראתי מזמן, אבל יש לי חבר שרק עכשיו מגלה את מורקמי (בהמלצתי), והוא כל הזמן חופר לי, אז החלטתי לחזור ולקרוא שוב ספר של מורקמי. התלבטתי איזה ספר לקרוא שוב, ובסוף בחרתי ב"קפקא על החוף". את האמת מורקמי כמו חלום, וחלומות לא תמיד זוכרים בצורה מדויקת. לא ממש זכרתי את העלילה, זכרתי קטעים קצרים הבזקים של סצנות. ביקתה ביער, דמות שמדברת עם חתולים, נער בן חמש עשרה שבורח מהבית, חלום מציאות בערבוביה. ככה זה בחלום, לא זוכרים הכל כמו שצריך. תכלס זה יתרון, כי בזמן שאני מחכה למורקמי חדש, אני יכול לקרוא שוב ספר שלו שקראתי מזמן.
משהו כיפי שקרה לי בקריאה השניה היה הסבלנות, לא אצה לי הדרך, לא מיהרתי לגלות איך יפתרו ויקשרו הקצוות, מה גם שזכרתי שלא הכול נסגר. למה הדבר דומה... מפגש אהבים ראשון, מול מפגש מאוחר יותר, בו יש קצת יותר סבלנות, לא ממהרים, לא מסתבכים מתפתלים נשנקים. מודה שיש ריגוש ועוצמה במפגש הראשון, אבל אני זוכר שתמיד המפגש השני, היה טוב יותר.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•קורא כמעט הכול
The ocean at the end of the lane

The ocean at the end of the lane

Neil Gaiman

קראתי בעיקבות סקירה של מי שהייתה ה babysitter של גיימן (מוריה בצלאל), מיד נכנס לרשימות שלי, ומהר מאוד הצלחתי לשים עליו יד. ספר מהנה מאוד. אין ספק שהמספר הוא ניל הילד, (חנון אוהב ספרים, בלי חברים... יומלדת 7 שלו היתה במתכונת "הקיץ של אביה" ואז הוא נקלע להרפתקאה. מה שהבנתי במהלך קריאת ספר זה שזה לא כל כך משנה על מה הוא כותב, העניין הוא איך הוא כותב. הכתיבה שלו מיצרת חיבור עמוק לדמויות, הסיפור דרך עיניים של ילד בן 7 משכנע מאוד, החברות שנוצרת בינו לבין הילדה הגדולה (11) מהחווה שבקצה המשעול היא חברות משכנעת, והעלילה מתגלגלת למחוזותיה הסוראליסטים ללא חריקות מיותרות.
מרוויחים לדעתי כמה תובנות מהנות על נקודת מבט של ילד מול זו של מבוגר, לפרקים ניתן להתבלבל ולהחליף את ה"מפלצות" בסיפור במבוגרים. בעיקר הספר הזכיר לי לא להפסיק לנסות להבין את הילדים סביבי, ותמיד לנסות להזכיר לעצמי את הילד שמתחבא בתוך המבוגר שנהייתי.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•קורא כמעט הכול
Going postal

Going postal

Terry Pratchett

איזה כיף בסימניה. קראתי ספר, כתבתי ביקורת פושרת, אמרתי לא ממש מצחיק. בתגובות לסקירה קיבלתי המלצות לספרים אחרים של אחד מ 2 הסופרים שחתומים על "בשורות טובות". כשאני מקבל המלצות באתר הזה, אני לוקח אותם ברצינות ולכן ניגשתי מיד לשים ידי על אחד מהספרים שהומלצו ברשימה. אז קודם כל תודה יעל. לגבי הספר: אז כפי שכתבתי לכתוב על ספר שהוא "מצחיק" קורע מצחוק, וכו... זה מסוכן, כי נו אתם יודעים, יש המון סוגי הומור, יש את העניין התרבותי, את נושא הריפרורים (שאולי לא מוכרים)- בקיצור הומור זה לא צחוק, מדובר בנושא רציני.
צחקתי בקול לפרקים, נהנתי בחלקים האחרים והייתי סקרן בשאר הספר. שורה תחתונה ממש נהנתי, וכפי שראיתי הבחור (עליו השלום) כתב המון המון, אז יש למאגר עצום של ספרים משעשעים להמשך מסעי בעולמו המוזר של סר טרי פרצ'ט. שוב תודה לאנשים באתר שבתגובות שלהם לסקירה שלי כיוונו אותי. מניח שבדרך סקירות נוספות של אותו סופר.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•קורא כמעט הכול
בשורות טובות - תרגום חדש

בשורות טובות - תרגום חדש

טרי פראצ'ט

טוב, הבשורות הטובות בכל העניין הם שניל גיימן כבר כותב ספרים הרבה יותר מעניינים (עיין ערך אלים אמריקאי). הבשורות הרעות, הם בעיקר לגבי, כבר מזמן החלטתי לא לבחור ספר לפי מה שכתוב ב"מאחורה" והנה שוב אני נופל. מה שגרם לי לקנות את הספר היה המשפט "צאצא ישי של מדריך הטרמפיסט" מה גם שקראתי כמה ספרים של ניל גיימן לאחרונה, ואת רובם ממש אהבתי, הבחור מוכשר. את הספר הזה כתבו שניים ניל גיימן, וטרי פראצ'ט, לא קראתי שום דבר של טרי. לא נראה לי שארוץ לחפש משהו, בואו נגיד שהספר לא השאיר בי טעם של עוד. הספר "בסדר" יכול להיות שבגלל הציפיה אני כה מאוכזב. גם שכותבים על ספר שהוא ממש מצחיק זה מאוד מסוכן.
שורה תחתונה, ספר של 390 עמודים שלוקח לי שלושה חודשים לקרוא, הוא לא ספר מרתק. בקיצור, אולי קרה משהו לחוש ההומור שלי (מבטיח לבדוק את העניין), אקרא שוב ספר של דגלאס אדאמס לוודא.
אפילו הסוף שהיה אמור להיות יותר קצבי, לא היה ממש כזה, ובעמודים האחרונים, הרגשתי שאני מכריח את עצמי לסיים, שכן זה לא ספר ממש גרוע כזה שמגיע לו שינטשו אותו באמצע. באמת שהוא לא. הוא "בסדר"

לפני 4 שנים•
★★★★★
•קורא כמעט הכול
להיות גבר

להיות גבר

ניקול קראוס

אסופת סיפורים קצרים. סה"כ עשרה סיפורים, בהתחלה חשבתי שאני מתאכזב, הרגשתי כאילו מדובר בתרגילי כתיבה טובים אבל לא יותר. סיפור קצר זה לא צחוק. אבל ככל שהתקדמתי בספר הקצר יחסית, התחלתי להשאב לקולות בסיפורים, הסיפורים לכאורה לא קשורים אחד לשני, אבל הם בהחלט מהדהדים זה את זה. כולם עוסקים בהתהוות זהות, התבגרות, גילוי עצמי וכולם מסופרים ברגישות וכשרון רב. אז החלטתי עם עצמי להפסיק לנסות להתאכזב ולהתחיל להתמסר.
לניקול זיקה עמוקה לישראל ולקרוא את הספר כישראלי היה מעניין. כי ניקול, יהודיה ניו יורקרית שמבלהבישראל בחופשות מפעם לפעם (אפילו פגשתי בה פעם) יש תפיסה מסוימת של ישראליות, תפיסה של מי שמכיר את פני השטח, אבל לא באמת מבין לעומק את הארץ ההוויה שלה ושל יושביה. זה יכול לעצבן, אבל בעניי זה היה חיניני, אפילו לא סטראוטיפי, סתם טיפה שטוח.
חלק מהסיפורים ממש טובים "הבעל" וחלק בסדר + אבל כולם ביחד יוצרים שלם, שנשאר איתך וזה מבחינתי עונה להגדרה של ספר טוב.
אהבתי

לפני 4 שנים•
★★★★★
•קורא כמעט הכול
על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה

על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה

הרוקי מורקמי

אתמול (יום שישי 14.1.2022) 8:50 בבוקר הר אבנון על שפת המכתש הגדול, אני שמח שבחרתי להתחיל את המרוץ עם מעיל רוח, הרוח חזקה וקרה, ואני מתחבא מאחורי האוטובוס שהביא אותנו לכאן מאגם ירוחם, מחפש מסתור מהרוח. סביבי 270 רצים שמתכוננים למרוץ 10 ק"מ במגמת ירידה. זה מרוץ ירוחם השישי, השתתפתי בראשון לפני שנים רבות, אני זוכר שרצתי מהר מידי ועברתי להליכה במהלך הריצה (נראה לי שהיה זה בשנת 2013) לא מצאתי ברשת תוצאה רישמית, אבל זכור לי שזה היה קצת יותר משעה. בנסיעה באוטובוס לתחילת המרוץ אני מבין משיחות שאני שומע סביבי, שיש הרבה שמגיעים למרוץ הזה כדי לקבוע זמנים מטורפים, כאמור הכול בירידה, אני נבהל מהיעדים שהם שמים לעצמם, אני רוצה לרוץ הכול, לא לעבור להליכה, ולסיים אם אפשר בזמן קצר משעה. כבר הרבה זמן שאיני משתתף בתחרויות ריצה שכאלה. אני רץ לבד. מאז הבידוד שהיה באפריל מאי 2020, וההגבלה לא להתרחק מהבית יותר מ 200 מטר, אז הבנתי כמה הריצה במרחבים חשובה לבריאותי הנפשית, אני רץ ברצינות כמו שכותב מורקמי. אני רץ כל יום: בגשם ברוח, בקיץ בחורף כל יום, להוציא ימים בהם אני שוחה בים. בשנת 2021 לדוגמא רצתי בסה"כ 2023 ק"מ. במהלך השבוע אני רץ בין 5 ל 7 ק"מ, ובסוף השבוע בין 12- 16 קילומטר, ריצת טיול בשטח.
לאור כל הריצות הללו, הרגשתי צורך לקרוא שוב את סיפרו של מורקמי "על מה אני מדבר כשאי מדבר על ריצה", אחרי הכול הוא רץ כל יום כבר מספר עשורים.
אז כל בוקר מוקדם מוקדם, בזמן שאני מחכה שהשמש תעלה, קראתי כמה עמודים בספר, ואז יצאתי לריצת הבוקר, והרהרתי במה שקראתי זה עתה, לעיתים האזנתי למוזיקה שמורקמי דיבר עליה בפרק שקראתי לפני שיצאתי לריצה. כך הכרתי לדוגמא את האלבום LIZARD של אריק קלפטון.
כשהזניקו את המרוץ בהר אבנון לחצתי PLAY על Playlist שהכנתי במיוחד למרוץ זה, בחרתי שירים שיארכו סה"כ שעה וחמישה (אין לדעת תוכניות לחוד ומציאות לחוד). כולם שועטים בירידה, אוני מחייך חיוך מאוזן לאוזן לצלילי sir Duke של סטיבי וונדר. ולמרות הרוח הנגדית החזקה, מדובר בירידה ארוכה מזמינה ומתמשכת.
נרשמתי למרוץ כי תארתי לעצמי שאפגוש שם חברים יקרים מירוחם, כאלה שהתגעגעתי אליהם והייתי משוכנע שניפגש על קו הזינוק, או הסיום, וחוץ מזה אניר רץ כל יום יותר משנה וחצי לבד, הגיע הזמן לרוץ גם עם אנשים.
הספר של מורקאמי הוא לא בשורה גדולה לרצים וגם לא יתן לנו הצצה אמיתית לגדולתו כסופר. אבל אנחנו נחשפים אליו כאדם סביב התחביב ארוך השנים שלו, ריצה למרחקים ארוכים. ישנה כדבריו קירבה בין אנשים עם תחביבים דומים, במיוחד תחביבים קיצוניים. אמנם מעולם לא רצתי מרתון מלא, רצתי מספר פעמים את מחצית המרחק. שחיתי שחיית מרתון לא מעט פעמים (בשחיה מרחק המרתון הוא 10 ק"מ) ואפילו שחיתי שלושה ימים יום אחרי יום את המרחק (זה נקרא שלושה ימים בשלושה ימים באנגלית זה פחות מבלבל (3 days 3 seas). בקיצור אני מרגיש קרוב למורקמי בשיגעון האמור, והקרבה הזו איך לומר בצניעות- היתה נעימה לי במהלך קריאת הממואר.
לאחר Mr. Blue sky, התגלגלתי עם ramble on של Led Zeppelin, ולא הפסקתי לחייך לרגע, תוך שאני עוקף אנשים ששמעתי באוטובוס שמתכננים זמנים דמיוניים מבחינתי (מתחת ל 50 דקות נגיד). אני רץ ואני נהנה, הקצב מהיר לי מידי ללא ספק, הרוח בפנים מעצבנת (באופן כללי אני שונא רוח), אני לא מסתכל בשעון מחייך ורץ. אני נזכר במורקמי שברך חברה שרצה מרתון בפעם הראשונה "תהני מהריצה" כי למה אנחנו עושים את זה אם לא כדי להנות. נשמע מוזר אני יודע.
כשמתחיל Smells like teen spirit אני כבר ממש רץ מהר מידי לדעתי. הנמכתי את המוזיקה באוזניות, אחרי הכול גם מחר אני צריך לרוץ.
מורקמי מתיחס לכל דבר שהוא עושה ברצינות, תבינו, הוא רץ כדי להיות בכושר גופני טוב, בכדי לכתוב ספרים טובים יותר. להבנתו כתיבה דורשת כושר ריכוז, אבל גם כושר גופני והוא מתמיד כדי להיות מסוגל לכתוב לנו רומנים טובים יותר, כזה הוא רציני. כך גם כשהוא רץ, ומתחרה, ונכנס לענף ספורט חדש (טריאטלון).
בפעם הקודמת שקראתי את הספר רצתי ואהבתי את מורקמי, אבל לא רצתי "ברצינות" כדבריו, לא רצתי כל יום, הקריאה השניה בספר היתה טובה יותר, וכנראה שאקרא בו שוב .יש קסם בשקט של הבוקר לפני שעולה השמש, ומצאתי שנעים לבלות את השעות הללו עם מורקמי סאן, ולא עם Ynet נגיד.
קו הסיום הגיע מהר משחשבתי תוצאה רישמית 48:52, הרבה יותר ממה שפיללתי, לא הספקתי להקשיב ל "The man who sold the world" לא ל "Time wrap" ולא ל "לזוז" של הדג נחש. אבל פגשתי את החברים היקרים מירוחם שציפיתי לפגוש, גם בקו הזינוק וגם בקו הסיום והעיקר והכי חשוב נהנתי, מהמרוץ ומהספר.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•קורא כמעט הכול
The Book of Form and Emptiness

The Book of Form and Emptiness

Ruth Ozeki

אם בני או, גיבור הסיפור, היה משחק - חי צומח דומם, הוא היה נתקע בדומם. מאז שאבא שלו נהרג בתאונת דרכים מביכה ומטופשת הוא שומע קולות. קולות של הכול, נעלי הספורט שלו, העיפרון, הצעצועים הבגדים, שום דבר לא באמת דומם. לסיפור שני מספרים בני או, הבן שאיבד את אביו, ויש שיטענו שמאבד את שפיותו כתוצאה מהאובדן, ו"הספר" הספר שמכיל את הסיפור של בני, גם אותו הוא שומע. הסיפור מלווה את בני, בהתבגרותו המורכבת, דרך הדמויות הצבעוניות שהוא פוגש בדרך ה"א" (The Alef במקור), איש הבקבוקים, הספרנית, הסופרת, הפסיכאטרית, נזירה בודהיסטית והמתורגמנית שלה ועוד. כהרגלי אני לא אכנס לסיפור, רק אציין שמדובר בספר מופת, שכתוב בצורה אמינה ומשכנעת. כזו שמייצרת אמפטיה כלפי הדמויות והישאבות של הקורא לתוך עולמם הפנימי, נו אתם יודעים, מה שספרות טובה מנסה לעשות אבל לא תמיד מצליחה.
אני מודה שאני לא אובייקטיבי כלל, בכל ספר של רות אוזקי שאני קורא, אני מתאהב בה מחדש. הספר הזה לא שונה.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•קורא כמעט הכול

ביקורות נוספות על "פתאום אהבה"

פתאום אהבה

פתאום אהבה

אהרן אפלפלד

ארנסט הוא סופר בשנות השבעים לחייו ואירנה עוזרת הבית שלו בת שלושים וחמש. ציר הסיפור סובב סביב שתי דמויות אלו כשכל פרק חושף עוד מעט מחיי עברם של ארנסט ואירנה, מספר הרבה על ילדותם, הוריהם, הסביבה בה גדלו. הסיפור נע בין הווה לעבר ולעיתים קרובות אף לחלומותיהם של ארנסט ואירנה. מתח רומנטי מתפתח ביניהם ככל שהסיפור מתקדם.
ארנסט הוא אדם קשה, קומוניסט בעברו וכל מה שהוא מנסה לכתוב לא כל כך מצליח לו, הוא לרוב משמיד את שכתב בתקווה להגיע לשלמות הסיפור. אירנה גדלה על ברכי היהדות והינה אישה עדינה, מתחשבת ודואגת לכל מחסורו של ארנסט.
אפלפלד כותב היטב, ברור, קל להבנה וללא שומן עודף.

לפני שנתיים•
★★★★★
•משה
פתאום אהבה

פתאום אהבה

אהרן אפלפלד

פתאום באה אהבה, והיא רכה וענוגה. בואה נובע ממקום שאינו צפוי ונוחת עליך במפתיע.
היא אוחזת בך ומטלטלת אותך ללא הרף.
היא שוצפת בך חיים נסתרים, מרכזת אל תוכך עדינות, תקווה ורגישות שלא ידעת כי שורים בך.
האהבה באה כרוח סערה ומסעירה את חושייך, מלבלבת בתוך נשמתך כלבלובו של פרח,
פרח החיים שעד כה ניצניו היו פעוטים, בלתי נראים ממש., נוגסים ומנביטים בך.
היא מזכירה לך את טעם ההשתוקקות, זיכרונות בלומים שנצטברו ונכהו בתוך סוגר ראשך.
זכרונות אשר שנים ניסית לשלות מתוך קבר הזכרונות אך הדבר לא עלה בידך, עד הפצעתה של האחת שעוררה והניבה כה הרבה,
כל הטמון במוחך ניגר החוצה, כל המחשבות, הרצונות והלבטים, כל הכמוס בך מוצא אט אט את מקומו אל תוך הדף,
מילה נשזרת במילה,
אות באות,
הפירצה נפתחת ומבעבעת כאשר הסוף לא ניכר לעיני איש והמים זורמים להם ללא הפסק.

מכחולו של אפלפלד משרטט בעדנה את קורות חייו של סופר הנאבק על המילים הרוחשות בתוכו כלהבה מרצדת. שנים הוא נאבק בתחושה שיש בו יותר מן הנראה לעין החפץ לצאת החוצה אך מסיבה כלשהי אין באפשרותו לעשות זאת והנסיונות הארוכים מכלים את כוחו היגע ממילא.
עד שהגיעה אל חייו אירנה. בחורה צעירה בסביבות גיל 30 שהופכת לסוכנת ביתו וככל שהזמן חולף היא נהפכת לחלק מחייו, מישותו המזדקנת והחולה המשוועת לטיפת רוגע, להגיע אל המלאכה ואל המנוחה.
כמובן שהדבר איננו מתרחש בין לילה. זהו תהליך רב שנים בו השניים מתוודעים זה אל זו. אירנה מתוודעת אל מנהגיו והרגליו של ארנסט בן ה-70, לומדת להכירם ולצפות בהם בשלווה ואיפוק שכה מסמלים אותה וארנסט מתחיל להכיר את סוכנת הבית השקטה, הבלתי מלומדת, שפלשה אל ביתו והציתה את גפרור חייו.
על פניו, אירנה וארנסט הפכים. הוא מבוגר ממנה בשנים רבות, מדשדש רגליו בעולם מדוכא, מהוסס ובלתי נהיר. שנים רבות אחזה בו שנאה כלפיי יהודים והיהדות בפרט בשל הצטרפותו אל הקומניזם שדחק את הדתות הצידה וראה בהם עילה להרס וחורבן.
אולם, ככל שבגר, נפלו סביבו אסימונים רבים שצלצולם לא חמק ממחשבתו והדהדו בתוכו כאשר שכב על יצועו בלילות. הוא החל לחקור ולפשפש בכתבי הדת ולנסות לגשר בין הפערים בינו לבין הוריו המתים, לנסות לשוב אחורה בזמן אל בית הסבים בקרפטים. בית איכרים צמחוני שחיו חייהם בפשטות עצומה אך אמונתם בליבם הייתה עשירה. אמונה במעשה אלוהים, בידי האדם ובחסד לבעלי חיים.
ככל שנובר ארנסט בעברו, כך הוא מבין שהחסיר הרבה מאוד מחייו בהווה כתוצאה מהתחמקות מן העבר. היחסים הטעונים בינו לבין הוריו השתקנים העכירו והכריעו את הכף, הפכוהו למי שהוא- אדם מיוסר שחרטות רבות שופעות בחייו. חרטות על אטימותו ורגזנותו כלפיי התנהלותם של הוריו, והתגעגעות סמויה לסבים שהלכו בדרך כל ארץ לפני שנים רבות.

אירנה באה ושינתה אותו באמצעות הלך רוחה הפשוט והלבבי. טיפין טיפין ובמסירות אין קיץ, היא נוטלת את מושכות חייו ומנווטת אותן אל חוף מבטחים, אל אדמה בטוחה מפני הרוחות הרעות האופפות אותו ומנשבות בעורפו. הדבר אינו מגיע בנקל אך באהבה רבה שתי הישויות הללו מתחברות וחיבורן, הצפייה בהן כצופה מן הצד, ריגשה אותי עד מאוד. כאשר מצבו מדרדר, היא אינה זונחת אותו ונסה על נפשה, היא נשארת איתו, סועדת ורוחצת את גופו באצבעותיה החרישיות, משתדלת לגרש את השדים והמכאובים ככל שידיה וחיבוקיה משיגים,
זוהי אהבה אמיתית ובתולית, נעדרת מיניות כמעט. ללא תמורה וללא תנאי. אהבה חפה מכל אינטרס מלבד טובתו של האהוב.
והתפילות מרחפות באוויר, תפילות להחלמתו. אמונתה של אירנה בהוריה המתים ובאלוהים נמזגת גם אל אישיותו של ארנסט, ממתיקה את ימיו כלילותיו. תקווה חדשה ניצתת בתוך עיניו ואירנה ערה לכך, קשובה לכל שינוי האוחז בארנסט ומברכת על כל אחד ואחד מהם.

ספר מקסים הניחן בדקדקנות אנושית שלא ישאיר לב אטום. מומלץ מאוד.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•סקאוט
פתאום אהבה

פתאום אהבה

אהרן אפלפלד

בין המשפטים המדודים והשתיקות המהורהרות הממלאות את הספר מסתתרים קווים אוטוביוגרפיים לא מעטים. גיבור העלילה, ארנסט הוא סופר הכותב ללא הפסק אל המגירות שבביתו, שום הוצאה אינה מוכנה להוציא את ספריו אותם הוא כותב בגרמנית. לא אחת גומלת בליבו המחשבה שיש לשרוף כתובים אלו לאחר מותו, משימה שהוא מפקיד בידיה של סוכנת הבית, אירנה. כל משפט, קצר ככל שיהיה פועל אצל אפלפלד לקידום העלילה, שום דבר לא נדפס על העמוד במקרה והכל מדוייק מאד. בין השורות מרשה לעצמו אפלפלד למסור לנו כמה אמיתות הנוגעות למלאכת הכתיבה עצמה: " עתה הוא יודע כי ספרות מתחילה מן הבאר שרכנת עליה בילדותך ומהפחד השחור שניבט אליך ממעמקיה" (עמ' 70)ועוד הוא מוסיף ומחווה דעה על התרבות בכלל במקומותינו: "פליטים לא מטפחים ערכים אסתטיים ולא רוחב דעת, פליטים נשארים פליטים גם אם הפכו עובדי אדמה, תעשיינים או מרצים באוניברסיטה. בקיצור, כאן תרבות של עקורים. מן היד אל הפה, פוליטיקה בגלימת ספרות ודרמה" (עמ' 71). השתיקות של גיבורי העלילה משמשות לסופר פרקי זמן מתאימים לשילוב טקסט "משני" כביכול שלמעשה הוא הוא המבטא את מה שרצה הסופר להעביר אל הקורא. ומה מקומה של האהבה בכל זה? לא אקלקל לכם את הנאת הקריאה מספר מעולה זה.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•עמי אש
פתאום אהבה

פתאום אהבה

אהרן אפלפלד

ספור חיים של יהודי שמנסה להשתלב בחברה הכללית. קומוניסט, מהפכן , קצין בצבא הרוסי במלחמת העולם השנייה. משתף אישה צעירה שמטפלת בו ומשקיפה בו בהערצה מסויימת. מסייעת לו לחשוף את ספור חייו. מתמקד בכך שאדם אינו יכול "לברוח" מעצמו. ככל שימיו מתמעטים ומחלתו גוברת כך מבין זאת. "מסיר מסיכות". הסרת המסיכות מאפשרת לו לכתוב את אשר בנפשו. אהרון אפלפלד עושה זאת בכישרון. הדמות שמתאר אותנטית. יש פה תאור חיים בעולם מורכב מאד בעולם קשה. במהלך הכתיבה עולה דמות סבו של הגיבור כדמות מגובשת דוגמה לאדם שלם .(האם קיימת שלמות בחיי אדם-או שמדובר בחיפוש תמידי שהוא חלק מהטבע האנושי). גבור הספור ארווין בן השבעים מתבונן מעריך ומסכם בכנות יחסית את מהלך חייו מול החולי והמוות הקרב. אהרון אפלפלד מצטיין ביכולתו להבין את גיבוריו לנוכח התקופה שבה חיים הוא עושה זאת בלשון מובנת לכל. הקורא מצליח באמצעותו לחדור לעולמו של גבור הספור-להשתתף בתחושותיו בעיני אחד מהסופרים העבריים הטובים בני זמננו.

לפני 7 שנים•
★★★★★
• מיכאל
פתאום אהבה

פתאום אהבה

אהרן אפלפלד

ספר נפלא, מרגש, חזק כל כך, של אחד הסופרים הכי עוצמתיים שהיו קיימים אי-פעם, אהרן אפלפלד. מומלץ כל כך, פשוט מומלץ כל כך, לקרוא את הנושא הרגיש, את השפה היפהפייה והמדויקת, את תיאור הדמויות, את תיעוד השואה וקורות העם היהודי בתקופה האיומה ההיא. פשוט ספר מופתי, אין מילים אחרות!

לפני 7 שנים•
★★★★★
•פסיכולוגית
פתאום אהבה

פתאום אהבה

אהרן אפלפלד

את אפלפלד קראתי כבר שנה שעברה, גם מפני שלמדתי עליו באונברסיטה וגם מפני שהכתיבה שלו עוררה התעניינות לאחר שנפטר, אהרון אפלפלד ידוע בכתיבה הסימבולסטית שלו ובנושא השואה, שמכוון רבות בספריו, במיוחד בספר ''פריחה פראית'' על זוג אחים וההשלכות לאחר השואה וההתחבאות בבית קטן. הפעם אפלפלד ממשיך בספר החדש ''פתאום אהבה'' שלמדתי בקורס של ספרות תפילה בפרוזה, עם אחד המרצים הטובים של הקורס(איתמר דרורי) על יחסים בין שני אנשים ארנסט סופר מזדקן שנלחם בצבע האדום, היה קומוניסט, ואירנה נולדה במחנה שחרור בדרך לארץ ישראל, נרקם בינהם קשר מיוחד, גם התפילה והתייחסות לתפילה בין שניהם שונה אירנה מאוד מאמינה בתפילה לעומת ארנסט שפחות ואינו יודע להתפלל, אך נוצר בינהם קשר מדהים גם בשל מחלתו של ארנסט. הספר כתוב בצורה מיוחדת, ועדינה, מילותיו של אפלפלד בספר צורמות, אך בכל זאת הרגשתי כבדות בכמה מהשורות הספר שהעיקו עלי, אך עדיין רואים שמדובר בסופר משכמה ומעלה, לא מתאים לכולם אבל כתיבה סימבולסטית מנוסחת היטב, והכישרון הגלום בו.
אפלפלד אומנם סופר שואה, אך את הכתיבה שלו אי אפשר לקחת ממנו.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•אורי החמודה
פתאום אהבה

פתאום אהבה

אהרן אפלפלד

ארנסט בן 70. אירנה באמצע שנות השלושים לחייה. הוא אדם מבריק, איש חברת השקעות בעברו, תלמיד מבריק, קומוניסט בעברו, איש ספר ואינטלקטואל, סופר מתוסכל ואדם שאינו חי על-פי הרגש. היא אשה פשוטה ורגשנית, בגרות אף לא סיימה, אשה לא נשואה ויתומה מהורים, אותם אהבה אהבת נפש ולמענם היא שומרת על ביתה/ביתם כמקדש עבורם.
שניהם נפגשים כשארנסט זקוק לאשה שתסייע לו לאחר שאושפז בעקבות סרטן וברקע גם בעיות לב. ארנסט אדם גא, זקוף, חסכן במילים הנוהג לכתוב ללא לאות ובה במידה גם לרצות להשמיד כל מה שכתב. אירנה מסייעת לו בארוחותיו ובניקיון ביתו.
אט אט הפכים אלה נפגשים. ארנסט מעריך מאוד את נאמנותה, את רצונה לסייע לו בכל מאודה. היא מרבה לומר "תודה לאל" והוא לא מבין בתחילה איזו מין אמונה יש לה. הוא כמובן בז לאמונה, אבל מרבה לאחרונה לקרוא כל יום בתנ"ך, להשתאות כסופר על הכתיבה הרזה, החסכנית ועם זאת מלאת הוד ואומרת כל.
כך הם מתקרבים כשארנסט מקריא לאירנה פרקים ממה שכתב ונוכח אישיותה נפתח אצלו סכר שהיה סכור זמן רב, ותמונות רחומות מעברו חוזרות אל תודעתו מחייו אצל סבו וסבתו בהרי הקרפטים, משרותו בצבא האדום, מעברו כקומוניסט, דבר הנשגב מבינתו איך הוא האינטלקטואל המבריק יכול היה ליפול בהונאה הגדולה בתבל.
גם הספר הרזה הזה חובק עולם ומלואו, קסם אינסופי, חמלה, אהבת האדם והחיים. פלא נוסף פרי עטו הקסום של אפלפלד.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•מורי
פתאום אהבה

פתאום אהבה

אהרן אפלפלד

אני קוראת את הספר עכשיו הוא ספר מאד יפה ואני ממליצה ליקרוא אותו לכולם
ואני נורא אוהבת איך הסופר הזה כותב
אני כבר באמצא הספר ואני לא יכולה להפסיק לי קרוא אותו
ומי שהואב סיפורי אהבה אני ממליצה לו ליקרוא את הספר

לפני 14 שנים•
★★★★★
•פצצת הספרים
פתאום אהבה

פתאום אהבה

אהרן אפלפלד

אני אוהבת את אהרון אפלפלד. הספרים שלו כתובים בצורה נפלאה שווה לכל קורא. אפלפלד מתאר את השואה הפרטית שלו בתוך השואה הנוראה עצמה.

לפני 17 שנים•
★★★★★
•אטיה
דירוג
5.0
לפני 7 שנים

“ספר נפלא, מרגש, חזק כל כך, של אחד הסופרים הכי עוצמתיים שהיו קיימים אי-פעם, אהרן אפלפלד. מומלץ כל כך,”