ארנסט הוא סופר בשנות השבעים לחייו ואירנה עוזרת הבית שלו בת שלושים וחמש. ציר הסיפור סובב סביב שתי דמויות אלו כשכל פרק חושף עוד מעט מחיי עברם של ארנסט ואירנה, מספר הרבה על ילדותם, הוריהם, הסביבה בה גדלו. הסיפור נע בין הווה לעבר ולעיתים קרובות אף לחלומותיהם של ארנסט ואירנה. מתח רומנטי מתפתח ביניהם ככל שהסיפור מתקדם.
ארנסט הוא אדם קשה, קומוניסט בעברו וכל מה שהוא מנסה לכתוב לא כל כך מצליח לו, הוא לרוב משמיד את שכתב בתקווה להגיע לשלמות הסיפור. אירנה גדלה על ברכי היהדות והינה אישה עדינה, מתחשבת ודואגת לכל מחסורו של ארנסט.
אפלפלד כותב היטב, ברור, קל להבנה וללא שומן עודף.

פתאום באה אהבה, והיא רכה וענוגה. בואה נובע ממקום שאינו צפוי ונוחת עליך במפתיע.
היא אוחזת בך ומטלטלת אותך ללא הרף.
היא שוצפת בך חיים נסתרים, מרכזת אל תוכך עדינות, תקווה ורגישות שלא ידעת כי שורים בך.
האהבה באה כרוח סערה ומסעירה את חושייך, מלבלבת בתוך נשמתך כלבלובו של פרח,
פרח החיים שעד כה ניצניו היו פעוטים, בלתי נראים ממש., נוגסים ומנביטים בך.
היא מזכירה לך את טעם ההשתוקקות, זיכרונות בלומים שנצטברו ונכהו בתוך סוגר ראשך.
זכרונות אשר שנים ניסית לשלות מתוך קבר הזכרונות אך הדבר לא עלה בידך, עד הפצעתה של האחת שעוררה והניבה כה הרבה,
כל הטמון במוחך ניגר החוצה, כל המחשבות, הרצונות והלבטים, כל הכמוס בך מוצא אט אט את מקומו אל תוך הדף,
מילה נשזרת במילה,
אות באות,
הפירצה נפתחת ומבעבעת כאשר הסוף לא ניכר לעיני איש והמים זורמים להם ללא הפסק.

מכחולו של אפלפלד משרטט בעדנה את קורות חייו של סופר הנאבק על המילים הרוחשות בתוכו כלהבה מרצדת. שנים הוא נאבק בתחושה שיש בו יותר מן הנראה לעין החפץ לצאת החוצה אך מסיבה כלשהי אין באפשרותו לעשות זאת והנסיונות הארוכים מכלים את כוחו היגע ממילא.
עד שהגיעה אל חייו אירנה. בחורה צעירה בסביבות גיל 30 שהופכת לסוכנת ביתו וככל שהזמן חולף היא נהפכת לחלק מחייו, מישותו המזדקנת והחולה המשוועת לטיפת רוגע, להגיע אל המלאכה ואל המנוחה.
כמובן שהדבר איננו מתרחש בין לילה. זהו תהליך רב שנים בו השניים מתוודעים זה אל זו. אירנה מתוודעת אל מנהגיו והרגליו של ארנסט בן ה-70, לומדת להכירם ולצפות בהם בשלווה ואיפוק שכה מסמלים אותה וארנסט מתחיל להכיר את סוכנת הבית השקטה, הבלתי מלומדת, שפלשה אל ביתו והציתה את גפרור חייו.
על פניו, אירנה וארנסט הפכים. הוא מבוגר ממנה בשנים רבות, מדשדש רגליו בעולם מדוכא, מהוסס ובלתי נהיר. שנים רבות אחזה בו שנאה כלפיי יהודים והיהדות בפרט בשל הצטרפותו אל הקומניזם שדחק את הדתות הצידה וראה בהם עילה להרס וחורבן.
אולם, ככל שבגר, נפלו סביבו אסימונים רבים שצלצולם לא חמק ממחשבתו והדהדו בתוכו כאשר שכב על יצועו בלילות. הוא החל לחקור ולפשפש בכתבי הדת ולנסות לגשר בין הפערים בינו לבין הוריו המתים, לנסות לשוב אחורה בזמן אל בית הסבים בקרפטים. בית איכרים צמחוני שחיו חייהם בפשטות עצומה אך אמונתם בליבם הייתה עשירה. אמונה במעשה אלוהים, בידי האדם ובחסד לבעלי חיים.
ככל שנובר ארנסט בעברו, כך הוא מבין שהחסיר הרבה מאוד מחייו בהווה כתוצאה מהתחמקות מן העבר. היחסים הטעונים בינו לבין הוריו השתקנים העכירו והכריעו את הכף, הפכוהו למי שהוא- אדם מיוסר שחרטות רבות שופעות בחייו. חרטות על אטימותו ורגזנותו כלפיי התנהלותם של הוריו, והתגעגעות סמויה לסבים שהלכו בדרך כל ארץ לפני שנים רבות.

אירנה באה ושינתה אותו באמצעות הלך רוחה הפשוט והלבבי. טיפין טיפין ובמסירות אין קיץ, היא נוטלת את מושכות חייו ומנווטת אותן אל חוף מבטחים, אל אדמה בטוחה מפני הרוחות הרעות האופפות אותו ומנשבות בעורפו. הדבר אינו מגיע בנקל אך באהבה רבה שתי הישויות הללו מתחברות וחיבורן, הצפייה בהן כצופה מן הצד, ריגשה אותי עד מאוד. כאשר מצבו מדרדר, היא אינה זונחת אותו ונסה על נפשה, היא נשארת איתו, סועדת ורוחצת את גופו באצבעותיה החרישיות, משתדלת לגרש את השדים והמכאובים ככל שידיה וחיבוקיה משיגים,
זוהי אהבה אמיתית ובתולית, נעדרת מיניות כמעט. ללא תמורה וללא תנאי. אהבה חפה מכל אינטרס מלבד טובתו של האהוב.
והתפילות מרחפות באוויר, תפילות להחלמתו. אמונתה של אירנה בהוריה המתים ובאלוהים נמזגת גם אל אישיותו של ארנסט, ממתיקה את ימיו כלילותיו. תקווה חדשה ניצתת בתוך עיניו ואירנה ערה לכך, קשובה לכל שינוי האוחז בארנסט ומברכת על כל אחד ואחד מהם.

ספר מקסים הניחן בדקדקנות אנושית שלא ישאיר לב אטום. מומלץ מאוד.

בין המשפטים המדודים והשתיקות המהורהרות הממלאות את הספר מסתתרים קווים אוטוביוגרפיים לא מעטים. גיבור העלילה, ארנסט הוא סופר הכותב ללא הפסק אל המגירות שבביתו, שום הוצאה אינה מוכנה להוציא את ספריו אותם הוא כותב בגרמנית. לא אחת גומלת בליבו המחשבה שיש לשרוף כתובים אלו לאחר מותו, משימה שהוא מפקיד בידיה של סוכנת הבית, אירנה. כל משפט, קצר ככל שיהיה פועל אצל אפלפלד לקידום העלילה, שום דבר לא נדפס על העמוד במקרה והכל מדוייק מאד. בין השורות מרשה לעצמו אפלפלד למסור לנו כמה אמיתות הנוגעות למלאכת הכתיבה עצמה: " עתה הוא יודע כי ספרות מתחילה מן הבאר שרכנת עליה בילדותך ומהפחד השחור שניבט אליך ממעמקיה" (עמ' 70)ועוד הוא מוסיף ומחווה דעה על התרבות בכלל במקומותינו: "פליטים לא מטפחים ערכים אסתטיים ולא רוחב דעת, פליטים נשארים פליטים גם אם הפכו עובדי אדמה, תעשיינים או מרצים באוניברסיטה. בקיצור, כאן תרבות של עקורים. מן היד אל הפה, פוליטיקה בגלימת ספרות ודרמה" (עמ' 71). השתיקות של גיבורי העלילה משמשות לסופר פרקי זמן מתאימים לשילוב טקסט "משני" כביכול שלמעשה הוא הוא המבטא את מה שרצה הסופר להעביר אל הקורא. ומה מקומה של האהבה בכל זה? לא אקלקל לכם את הנאת הקריאה מספר מעולה זה.

ספור חיים של יהודי שמנסה להשתלב בחברה הכללית. קומוניסט, מהפכן , קצין בצבא הרוסי במלחמת העולם השנייה. משתף אישה צעירה שמטפלת בו ומשקיפה בו בהערצה מסויימת. מסייעת לו לחשוף את ספור חייו. מתמקד בכך שאדם אינו יכול "לברוח" מעצמו. ככל שימיו מתמעטים ומחלתו גוברת כך מבין זאת. "מסיר מסיכות". הסרת המסיכות מאפשרת לו לכתוב את אשר בנפשו. אהרון אפלפלד עושה זאת בכישרון. הדמות שמתאר אותנטית. יש פה תאור חיים בעולם מורכב מאד בעולם קשה. במהלך הכתיבה עולה דמות סבו של הגיבור כדמות מגובשת דוגמה לאדם שלם .(האם קיימת שלמות בחיי אדם-או שמדובר בחיפוש תמידי שהוא חלק מהטבע האנושי). גבור הספור ארווין בן השבעים מתבונן מעריך ומסכם בכנות יחסית את מהלך חייו מול החולי והמוות הקרב. אהרון אפלפלד מצטיין ביכולתו להבין את גיבוריו לנוכח התקופה שבה חיים הוא עושה זאת בלשון מובנת לכל. הקורא מצליח באמצעותו לחדור לעולמו של גבור הספור-להשתתף בתחושותיו בעיני אחד מהסופרים העבריים הטובים בני זמננו.

התוודעתי לאהרון אפלפלד רק לאחרונה, בפסטיבל הסופרים הבינלאומי בירושליים. הלכתי למפגש שלו עם ניקול קראוס, ובסוף המפגש גיליתי שהאיש כבש את ליבי, ואני בכלל הלכתי כדי לשמוע ולראות את ניקול קראוס (שגם היתה מקסימה).
ביציאה מהמספגש שאלתי את עצמי איך קרה שלא קראתי שום דבר שהוא כתב - מחדל.
החלטתי שצריך לתקן, התחלתי בפתאום אהבה.
ואחרי הקדמה שכזו...
איזה ספר מקסים, אינטימי מרגש. אני מנסה לשים אצבע על מה "עבד" עלי בספר וקשה לי. אני חושב שזה חלקק מהקסם של הספר. המשפטים קצרים, העלילה קטנה\גדולה.
פתאום דמות הסופר בספר התחברה לי לדמותו של ליאו גרוסקי בסיפרה של ניקול קראוס, תולדות האהבה. הסיפור בתוך הסיפור היה טוב, ועשה חשק שבאמת יכתב סיפור כזה ואוכל לקרוא אותו.
אני שמח שהתחלתי את מסעי בעבודתו של אפלפלד בסיפור קטן\גדול זה.

מומלץ בחום.

את אפלפלד קראתי כבר שנה שעברה, גם מפני שלמדתי עליו באונברסיטה וגם מפני שהכתיבה שלו עוררה התעניינות לאחר שנפטר, אהרון אפלפלד ידוע בכתיבה הסימבולסטית שלו ובנושא השואה, שמכוון רבות בספריו, במיוחד בספר ''פריחה פראית'' על זוג אחים וההשלכות לאחר השואה וההתחבאות בבית קטן. הפעם אפלפלד ממשיך בספר החדש ''פתאום אהבה'' שלמדתי בקורס של ספרות תפילה בפרוזה, עם אחד המרצים הטובים של הקורס(איתמר דרורי) על יחסים בין שני אנשים ארנסט סופר מזדקן שנלחם בצבע האדום, היה קומוניסט, ואירנה נולדה במחנה שחרור בדרך לארץ ישראל, נרקם בינהם קשר מיוחד, גם התפילה והתייחסות לתפילה בין שניהם שונה אירנה מאוד מאמינה בתפילה לעומת ארנסט שפחות ואינו יודע להתפלל, אך נוצר בינהם קשר מדהים גם בשל מחלתו של ארנסט. הספר כתוב בצורה מיוחדת, ועדינה, מילותיו של אפלפלד בספר צורמות, אך בכל זאת הרגשתי כבדות בכמה מהשורות הספר שהעיקו עלי, אך עדיין רואים שמדובר בסופר משכמה ומעלה, לא מתאים לכולם אבל כתיבה סימבולסטית מנוסחת היטב, והכישרון הגלום בו.
אפלפלד אומנם סופר שואה, אך את הכתיבה שלו אי אפשר לקחת ממנו.

ארנסט בן 70. אירנה באמצע שנות השלושים לחייה. הוא אדם מבריק, איש חברת השקעות בעברו, תלמיד מבריק, קומוניסט בעברו, איש ספר ואינטלקטואל, סופר מתוסכל ואדם שאינו חי על-פי הרגש. היא אשה פשוטה ורגשנית, בגרות אף לא סיימה, אשה לא נשואה ויתומה מהורים, אותם אהבה אהבת נפש ולמענם היא שומרת על ביתה/ביתם כמקדש עבורם.
שניהם נפגשים כשארנסט זקוק לאשה שתסייע לו לאחר שאושפז בעקבות סרטן וברקע גם בעיות לב. ארנסט אדם גא, זקוף, חסכן במילים הנוהג לכתוב ללא לאות ובה במידה גם לרצות להשמיד כל מה שכתב. אירנה מסייעת לו בארוחותיו ובניקיון ביתו.
אט אט הפכים אלה נפגשים. ארנסט מעריך מאוד את נאמנותה, את רצונה לסייע לו בכל מאודה. היא מרבה לומר "תודה לאל" והוא לא מבין בתחילה איזו מין אמונה יש לה. הוא כמובן בז לאמונה, אבל מרבה לאחרונה לקרוא כל יום בתנ"ך, להשתאות כסופר על הכתיבה הרזה, החסכנית ועם זאת מלאת הוד ואומרת כל.
כך הם מתקרבים כשארנסט מקריא לאירנה פרקים ממה שכתב ונוכח אישיותה נפתח אצלו סכר שהיה סכור זמן רב, ותמונות רחומות מעברו חוזרות אל תודעתו מחייו אצל סבו וסבתו בהרי הקרפטים, משרותו בצבא האדום, מעברו כקומוניסט, דבר הנשגב מבינתו איך הוא האינטלקטואל המבריק יכול היה ליפול בהונאה הגדולה בתבל.
גם הספר הרזה הזה חובק עולם ומלואו, קסם אינסופי, חמלה, אהבת האדם והחיים. פלא נוסף פרי עטו הקסום של אפלפלד.

אני קוראת את הספר עכשיו הוא ספר מאד יפה ואני ממליצה ליקרוא אותו לכולם
ואני נורא אוהבת איך הסופר הזה כותב
אני כבר באמצא הספר ואני לא יכולה להפסיק לי קרוא אותו
ומי שהואב סיפורי אהבה אני ממליצה לו ליקרוא את הספר

אני אוהבת את אהרון אפלפלד. הספרים שלו כתובים בצורה נפלאה שווה לכל קורא. אפלפלד מתאר את השואה הפרטית שלו בתוך השואה הנוראה עצמה.