"מאוחר מדי" הוא הספר הבא אחרי "שלך, סנדרו", הספר שעסק בגילו אחיו האובד של צבי ינאי, רומולו בנוונוטי.
בספר הקודם לא נודע עד הסוף האם אחיו של ינאי באמת קיים. ברומן המכתבים הראשון מובאות רק אמירותיו ותשובותיו של ינאי לאחיו, בלי להזכיר את דברי אחיו עצמם. האם תעלומת האח האובד נפתרת בספר הנוכחי? לטעמי, בהחלט לא.
הספר מתחיל בעובדה שינאי מקבל מכתב ממנטובני, עוזר המחקר של רומולו אחיו. עוזר מחקר זה כותב לינאי משמורת הסרנגטי בטנזניה, המקום אליו נשלח רומולו לחקור ושם נעלם בלי להשאיר עקבות. לאחר מכן אנו עדים למכתב מאומברטה, בתו של רומולו, מריצ'רד הבריטי, הפקח בסרנגטי, שהתיידד עם רומולו ואף חיפש אחריו לאחר העלמו, מאלברטינה, ידידתה של בתו של רומולו ולזמן קצר גם מאהבתו של רומולו. אבל רובו של הספר מבוסס על יומנו של רומולו, שבצוואה ציווה להעבירו לאחיו בישראל. החלק הזה הוא בהחלט החלק המרשים של הספר, המסופר כביכול (כביכול, כי הסבר יבוא בקרוב) ע"י פרופסור מכובד, אדם אינטליגנטי הנמנע לכאורה מגילויי רגשנות מיותרים, אך כמה להם נואשות. היומן מכיל אמירות על עברו הקשה כשגילה שננטש ע"י אמו וזו לא שבה לקחתו בתום מלחמת העולם השניה. פרט לכך, היומן מספר על אשתו וגירושיו, כמיהתו לקשר חם ופתוח עם בתו אומברטה, הקשר הלא פתור עם אשתו וכך הלאה.
רומולו מרחיב ומתאר פרקים משהותו בסרנגטי, סיפורים על אריות, על גור שאימץ, על מחקר הנוגע לעשב רעיל בשם מקסיקן פופי, על נחשים ארסיים ועל היופי הנשגב, האכזריות החייתית, החשיבות האפסית של החיים והאדישות המוחלטת כלפי המוות הרווח. מרתק ביותר.
אבל כאן באה הדילמה הגדולה: אם הספר מורכב כולו מחומרים שהגיעו אל ינאי, האם ינאי הפך לעורך ולא לכותב? אולי, אבל לא סביר. סביר יותר שזה ספר המכיל מכתבים ויומנים מומצאים מהטעמים הפשוטים שהכותבים הם אנשים הקיימים בינינו (אם אכן הם אמיתיים) ולא סביר שספר המכיל תכתובת פרטית תוצג לפני הקוראים בעוד אנשים אלה, פרט לרומולו שנעלם, חיים ויכולים להיווכח שמכתביהם הוצאו לאור.
בספר יש חומרים קלאסיים, ביומנו של רומולו, המעניינים את ינאי הסקרן הבלתי נלאה. ינאי מצא דרך גאונית לכתוב עליהם ולהציגם ככאלה שהם פרי מחקר וסקרנות של אח, פרופסור מכובד מאוניברסיטת רומא. גם אם יש כאן אחיזת עיניים וגניבת דעת של הקורא, אין ספק בכלל, שמדובר בספר משובח במיוחד, מרתק ומענג, כזה הכתוב בשפה גבוהה ובניואנסים רגישים, טבולים במטאפורות קסומות ובמגע סופר מנוסה.
כלל לא הפריעה לי תעלומת האח שהיה או לא היה. הספר מצוין בפני עצמו, מהווה המשך מכובד לספר הקודם, המצוין בפני עצמו.
המלצת קריאה חמה.
