• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
מאוחר מדי

מאוחר מדי

מאת צבי ינאי

הביקורת של ענת

תמונה של ענת
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
מאוחר מדי

מאוחר מדי

מאת צבי ינאי

הביקורת של ענת

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של ענת
הוצאה לאור:כתר
שנת הוצאה:2009
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
Tamar
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 15 שנים

“הספר הטוב ביותר שקראתי מימי. מעבר להיותו מרתק וסוחף, זהו ספר חכם ביותר.”

11/17
ביקורות על מאוחר מדי
הבאה
דולדול
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 16 שנים•1 דקות קריאה

היה או לא היה?
צבי ינאי עצמו מסרב להודות או להכחיש, האם הספר בדיוני או אותנטי:
http://tsurehrlich.blogspot.com/2010/01/blog-post_5732.html
סביר להניח שכל המכתבים והיומן שבספר הם, למעשה, פרי עטו של ינאי עצמו. מעין צורך בסגירת מעגל. מעגל שלא באמת הושלם.
כך או כך, מדובר בספר מעניין שמתאר דמות מרתקת וסבוכה (רומולו בנוונוטי). בשל עיסוקו של הפרופ', יש פה ושם תיאורים מדעיים מייגעים במקצת, אך ניתן לצלוח אותם מבלי לאבד את הדרך.
(בעיניי, אגב, הספר הזה יותר מוצלח מקודמו - "שלך, סנדרו").

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של רותי-פ
רותי-פ
תמונה של נדיה
נדיה
תמונה של מיה  אליה
מיה אליה
3קוראים|גיל ממוצע45|100%נשים

על המבקרת

תמונה של ענת

ענת

ותיקהעורך
חברה מזה 19 שנים
102 ביקורות•4 נבחרות•226 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מדע בדיוני ופנטזיה
תמונה של ענת
ענת
ותיקהעורך
חברה באתר מזה 19 שנים
ביקורות102
ביקורות נבחרות4
לייקים שקיבלה226
דירוג ממוצע4.3 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת45ספרות מקורית23מדע בדיוני ופנטזיה10

דיון על הביקורת

1 תגובה
סדן
סדן•לפני 12 שנים

מעניין מה שאת אומרת כי בעיניי הוא דווקא פחות מוצלח מקודמו...

1 תגובה בסך הכל

ביקורות נוספות של ענת

איילת השחר

איילת השחר

איריס בת יעל

ספר קטן - פשוטו כמשמעו - ולכן נוח לקחת אותו בתיק לכל מקום כדי לקרוא, וכדאי לקרוא אותו.
"איילת השחר" מתאר היבטים של המציאות הישראלית (בעיקר), דרך עיניו של אלוהים, באמצעות דיאלוגים עם אישה בשם תהילה... ואנחנו לא תמיד נראים כל כך טוב בעיניו. אולי משום שאנחנו באמת כאלה?
למרות הנושא הלא-פשוט, הספר כתוב בצורה צינית ומושחזת, שהופכת את הקריאה לקלה יותר מחד, ומעוררת מחשבה עלינו (כישראלים) מאידך.
בהחלט שווה למצוא כמה שעות פנויות - כאמור, ספר קטן - ולקרוא אותו.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ענת
מתחת לכיפה השקופה

מתחת לכיפה השקופה

סטיבן קינג

כבר ידעתי ספרים יותר מוצלחים של סטיבן קינג.
צריך להיות אמריקאי כדי להתחבר טוב יותר לחלק מהדמויות. הדמות של ביג ג'ים רני, למשל, מבוססת על אדם אמיתי - דיק צ'ייני... מי שלא חי ונושם את הפוליטיקה האמריקאית, לא יכול להבין את הניואנסים שבדמות (כנראה שבאמת היה לי פה כשל).
הרעיון לכשעצמו טוב - מה בעצם גרם לכיפה השקופה לכסות יום בהיר אחד עיירה שלמה, בדיוק בגבולותיה? היישום קצת ארוך מדי, אבל ניתן לצלוח את הקריאה בקלות יחסית, הודות לסגנון הכתיבה המוכר והידוע של קינג.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ענת
שאטר איילנד (עטיפת הסרט)

שאטר איילנד (עטיפת הסרט)

דניס ליהיין

לא ראיתי את הסרט, אבל כן קראתי את הספר (עם כריכת הסרט... זה מה שהיה על המדף בספריה, אז לקחתי; יש גבול גם לבררנות. חוץ מזה חשוב התוכן, לא הקנקן).
דניס ליהיין הוכיח שוב - מבחינתי - שהוא סופר גדול. "שאטר איילנד" הוא ספר מרתק, שמומלץ רק למי שלא הרס לעצמו את עלילה וראה כבר את הסרט.
מדובר ברומן מתח פסיכולוגי מרתק, תרתי משמע, שקשה להניח מהיד. לא מדובר בספר אימה, אבל האמת שנחשפת מעוררת חלחלה נפשית; לא מהסוג של מתקפת חייזרים או רוח רפאים זדונית, אלא יותר מהכיוון של פחד קמאי שאולי מקנן בכולנו... יותר מזה יהיה ספוילר וגם... לכו תקראו את הספר. מקסימום תחליטו שהוא לא היה לטעמכם. אלא אם אתם מראש לא בעניין של פסיכולוגיה, אז תוותרו.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ענת
מייסטרים דגולים

מייסטרים דגולים

תומס ברנהרד

אזהרה:
מדובר בפיסקה אחת ויחידה שמתמשכת על-פני 170 עמודים!
אין פרקים, אין מרווחים לנשימה, אין הפסקות.
פיסקה אחת א-ר-ו-כ-ה ומתמשכת, ולמען האמת גדושה בהכל מכל וכל (פילוסופיה, אמנות, חיים ומוות ו... זה רק על קצה המזלג), עם דמות ראשית - רגר - יוצאת דופן בהשקפותיה על העולם.
אז אם גם אתם חיים עם הפרעת קשב וריכוז, הרי שצפויה לכם חוויית קריאה מזוכיסטית להפליא; סבל מענג בצורה מעוותת להפליא.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ענת
מגנוס

מגנוס

סילבי ז'רמן

"מגנוס"... מה אפשר לכתוב על הספר?
אפשר לסכם במילה אחת, לאוהבי הביקורות הקצרות -
מטלטל!
ובהרחבה -
"מגנוס" מטלטל את הקורא מכל היבט אפשרי. והכוונה לספר, ולגיבור, הבוחר לשאת שם זה במהלך חלק מחייו. כך שיש טלטלה כפולה.
אם רק מאפשרים פתיחות מחשבתית, "מגנוס" (שניהם) משנים משהו בדרך המחשבה הרגילה. במיוחד מההיבט היהודי-נפגע-שואה. ולא משום שהספר מבטל/פוסל את הזווית הזו; להיפך. אבל הוא מציג גם זווית אחרת. זווית שצריך open mind כדי לעכל אותה נכון, לחשוב אותה כראוי ולאפשר לה לחדור למקומות הקוגניטיביים הראויים לה.
ולאורכו ולרוחבו, "מגנוס" (שניהם - כבר ציינתי?) מטלטל רגשית. קשה שלא להיטלטל ביחד עם הגיבור, אלא אם תופסים את עמדת הצופה הנייטרלי. ובמקרה של הספר הזה, זה אפשרי (כמו תמיד), אבל אז מאבדים משהו חיוני.

אני לא אוהבת להשתמש באמירה "ספר שחייבים לקרוא"... אין חובות מלבד בשיעורי ספרות.
אבל "מגנוס" הוא ספר שצריך לקרוא. בשביל עצמך. לא בגלל חובה כלשהי.
ולו רק משום שסילבי ז'רמן בראה דמות בלתי נשכחת, בתוך עלילה מהממת (מלשון shocking) כאשר הקיטועים הדוקומנטריים רק מדגישים את הצורך לעצור מדי פעם, לקרוא קטע כזה או אחר שנית ולהמשיך הלאה מתוך ידיעה, שעבורי זה ספר שעוד אחזור אליו בעתיד, ויותר מפעם אחת.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ענת
משהו קרה (1993)

משהו קרה (1993)

ג'וזף הלר

כשסיימתי לקרוא את "משהו קרה" הבנתי ש... משהו קרה!
ראוי לציין שהספר לחלוטין לא מתאים למי שמחפשים ספרים "נקיים" - הלר משתמש בשפה גסה ובוטה, שאומנם חיונית לעלילה (אם אפשר לקרוא למה שקורה בספר 'עלילה'), אבל בהחלט לא מתאימה לעדיני הנפש, רכי הנשמה וכאלה שלא יכולים להסתדר עם אהמ... נוכחות מרובה מדי של האיברים האינטימיים בספר שהם קוראים (כולל השימוש באיברים הללו).
אם מתגברים על המשוכה הזו, מי שהדבר מהווה משוכה עבורו, אפשר לצאת למסע אל תוך עולמו הפנימי של בוב סלוקום, גיבור הספר.
וזה מסע מפרך... כזה שמתואר ללא כחל ושרק, בלי לייפות את המחשבות, דעות, רגשות ושאר המרכיבים שיוצרים את עולמו הפנימי של האדם.
וכשקוראים את "משהו קרה", אפשר להתחלחל לעתים מהדמות של בוב סלוקום, אבל אם מסירים לרגע את המרחק שבין "האני הקורא" לבין "הדמות שבספר" ומאפשרים לכנות לבצבץ מגלים, שיש הרבה מאוד קווי דמיון בין אותה דמות פיקטיבית שברא ג'וזף הלר, לבין כל אחד ואחת מאיתנו - בתחומי חיים שונים, כמובן.
מה שעשויה להיות מחרידה היא, הכנות שבה הלר מגיש את הנושאים לקורא. אולי מצב של כנות יתר; חשיפת יתר.
זו הכתיבה המיוחדת כל כך, של סופר מוכשר להפליא, שיכולה "לשחק" כך עם הקורא. אם הקורא מוכן לשתף פעולה.
שווה לצאת למסע הזה, למרות התרגום המיושן קמעה.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•ענת
מקום לאהבה אחת

מקום לאהבה אחת

כלנית וסר-אוחיון

"בגלל" הספר הזה הלכתי לישון כמעט ב-6:00... לא יכולתי להפסיק לקרוא אותו. הייתי חייבת לדעת איך הוא מסתיים.
שלושה סיפורים של שלוש נשים, שמסופרים כולם בגוף ראשון.
שלוש הנשים (נעמי, תמר וסשה) לא שייכות בדיוק למיינסטרים החברתי של המציאות הישראלית, וכל אחת מהן מספרת על החיים בשוליים מנקודת המבט שלה. וגם - כיצד כל אחת מהן רואה את השתיים האחרות, הן ביחס לעצמה והן ביחס לסביבה.
זהו ספר ביכורים של וסר-אוחיון, אך מדובר בספר בשל ובוגר. הפרקים קצרים וקלים לקריאה, בניגוד לעלילה; הניגוד הזה מטעה לפעמים. הוא לא ממש קל לעיכול - אבל שווה כל דקה של קריאה.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•ענת
נקמתה של מימי קווין

נקמתה של מימי קווין

שירלי קונראן

אני נהנית לקרוא רומנים הסטוריים, משום שלפעמים זו דרך מרתקת ללמוד קצת הסטוריה (תלוי עד כמה המחקר שערך המחבר היה יסודי) - השילוב בין עלילה בדויה לבין רקע הסטורי אמיתי מאפשר טעימה מ"פעם" בדרך שאינה מכבידה, לעומת ספרי עיון.
ולכן, הספר הזה משך את תשומת ליבי, מהיותו רומן הסטורי.
ויש בו את המוטיב הזה, בלי שום ספק - הרקע של התפתחות הבידור לקהל הרחב (תאטרון, קולנוע וכו') בתחילת-אמצע המאה ה-20.
אבל, לדעתי, עד כמה שהעלילה מבטיחה בהתחלה, אפשר היה לקצר את 579 העמודים של הספר ל-300 בערך. מ"רומן הסטורי" מתפתחת אופרת סבון דביקה ומעייפת, וכל הרקע ההסטורי הולך לאיבוד.
מצאתי את עצמי קוראת ותוהה "למי זה אכפת בכלל?"...
וזה כמעט מעצבן, משום שבבסיס יש פוטנציאל למשהו טוב, אבל הוא מתמוסס ככל שהעלילה מתארכת ונמתחת.
אמת היא, שאני אלרגית לאופרות סבון, ואולי מי שאוהב את הסגנון הזה יצליח גם להתחבר יותר לספר.
לדעתי מדובר בהחמצה אחת גדולה.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•ענת
משחק הדמים

משחק הדמים

דיויד מורל

טוב לדעת שהספר הזה הוא הבסיס לסרט "רמבו: משחק הדמים". זה המקום להתוודות - לא ראיתי ולו סרט אחד מסדרת הסרטים של "רמבו". ובהתחשב בספר, אין לי ספק שהעיבוד הוא עיבוד חופשי מאוד (גם לא הייתי רוצה לראות את סילבסטר סטאלון רץ בעירום מלא בכל מיני מקומות, אבל זו אני...).

"גיליתי" במקרה את הספר בספריה, וקפצתי על התגלית משום שאני אוהבת לקרוא את דיוויד מורל.
זה ספר הביכורים שלו. ראשון מבין רבים וטובים. וכבר כאן אפשר לראות בקלות את סוד הקסם של מורל.
בניגוד לספרים אחרים ששייכים לז'אנר, קשה לומר מיהו בעצם הגיבור של הספר. יש פה שניים. תרתי משמע.
מאבק המוחות הוא בין שני גיבורי מלחמה:
ויל טיסל, מפקד המשטרה המקומית שזכה בעיטור כבוד על פעולה במלחמת קוריאה, ומנגד ג'ון רמבו שזכה בעיטור כבוד בעת שלחם בווייטנם.
אבל יותר ממאבק מוחות, כמובן שמתנהל פה גם מאבק על החיים.
ונשאלת השאלה "למה?"... וגם "האם כל זה הכרחי?"
כדי לענות על השאלות הללו, צריך להכיר את טיסל ורמבו. משום שאם היה שם אחר שראוי לספר, הרי ש"משחק המניעים" מסביר הרבה יותר.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•ענת

ביקורות נוספות על "מאוחר מדי"

מאוחר מדי

מאוחר מדי

צבי ינאי

סבא שלי נולד בטו' באב. את יום הולדתו האחרון הוא חגג בבית החולים. עוד הספקתי לבוא לבקרו עם בני לברך אותו. מספר ימים לאחר מכן הוא נפטר והוא בן תשעים ושש. בטו' באב השנה הוא יכול היה להיות בן מאה, לו היה חי, כך סבתא שלי אומרת.

מאז שהוא הלך לעולמו וסבתא נשארה עם מטפלת שבכל פעם מתחלפת באחרת, אני נוסעת להיות אתה מספר שעות בימי ראשון, עת המטפלת יוצאת למה שנקרא, היום החופשי שלה. אני מצטיידת במכשיר הקלטה, בלוק צהוב ועט ומנסה ללכוד את זיכרונותיה של סבתא.

סבתא שלי כבר לא צעירה. בקיץ האחרון היא חגגה אתנו את יומהולדתה התשעים וארבע. קשה לה ללכת, היא נעזרת בהליכון. קשה לה לקום, במיוחד מכורסא רכה או ספה עמוקה. היא כבר לא מכינה את העוגיות הטובות שלה כי קשה לה ללוש את הבצק ביד. אבל הזיכרון שלה חד כתער ואני מלקטת את זיכרונותיה. מנסה לצרוב אותם בכל אמצעי טכנולוגי שאני מכירה: מקליטה, מקלידה במחשב, שומרת, מכינה עותק נוסף ועוד אחד, שלא יאבד. כי מי עוד יוכל לספר עליה. היא האחרונה שנשארה.

מה אנחנו באמת יודעים על אדם אחר? מה אנחנו יודעים על הקרובים לנו? ואיך אנחנו יכולים ללמוד ממה שאנשים אחרים אומרים עליהם, או יודעים עליהם. ואם נלקט הרבה מידע מאחרים האם נדע יותר? כך בנוי הספר הנהדר הזה "מאוחר מדי" פיסות של מידע שמוגשות דרך מבחר מכתבים, יומנים או ספורים של אנשים שונים, ללא סדר הגיוני או כרונולוגי כלשהו ומאפשרות לכל קורא לטוות את דמותו של גיבור הספר. מלאכת איסוף החלקים בתצרף הזה מרתק. כל פרור מידע שמתווסף יוצר הבנה ועומק אך גם יוצר שאלות ותהיות חדשות.

אולי הייתי צריכה להתחיל מלקרוא את ספרו הקודם של צבי ינאי "שלך, סנדרו", שהספר הנוכחי "מאוחר מדי" הוא המשכו ומוזכר הרבה בספר הזה, אבל לי זה לא ממש הפריע לטוות את חוט העלילה. לא היו לי פערים שאינם ניתנים לגישור. הספר טוב יש בו יסודות של ספרות בלשית. התחקות אחרי תולדותיו של האח האובד. מציאת פיסות חיים שנארגות ביחד לאריג שבסופו של דבר הוא מלא חורים כמכמורת.

האם אני אוכל לתולדותיה של סבתא שלי? בכל יום ראשון שאני נפרדת מסבתא, שהולכת וקטנה, הולכת ומצטמקת. אני מאחלת לעצמי וגם לה שאפגוש אותה גם בשבוע הבא כי בכל שבוע היא מספרת ספורים שהיא כבר ספרה המון פעמים ולזה צריך לפעמים סבלנות, אבל בכל פעם היא נזכרת בספור אחד קטן שלא סופר מעולם ואני, ציידת ספורים מוכשרת ומיומנת, מחכה לזה הקטן ולוכדת אותו ומוסיפה לאוסף שלי, כדי שהאריג שאני טווה יהיה, קצת פחות, מלא חורים.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•כלנית
מאוחר מדי

מאוחר מדי

צבי ינאי

הספר כתוב ברהיטות וקטעים ממנו מעניינים ובמיוחד תיאורי הטבע. יחד עם זאת לא ברור הרציונל שבכתיבתו. הוא נוטה להתפזר ולהיות מעורפל. לא אהבתי.

לפני שנתיים•
★★★★★
•ל1
מאוחר מדי

מאוחר מדי

צבי ינאי

ספר טוב. אינני יודעת אם צבי ינאי באמת איתר את אחיו האבוד, או שהכל דמיון. בכל מקרה הוא מתאר יפה את תסביך הנטישה שהתפתח אצל ילד שננטש ע"י אימו בינקותו. חרדה זו מחבלת בכל מערכות היחסים שלו בתור בוגר. עם אחיו, המחפש אותו, עם אשתו, בתו ואהובתו.
גם תאורי החיות המובאים ביומן מסמלים את אותה תופעה: גור אריות שאבד את אימו, וקוקיה שמטילה את ביציה בקיני אחרים.
רעיונות נוספים המובעים בספר, כמו אבולוציה של אלטרואיזם בטבע, מזכירים את גישתו של דוקינס בספר "יש אלוהים?" , שקראתי לאחרונה. ברור שהם "באותו ראש".
הספר בהחלט מומלץ.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•דבש
מאוחר מדי

מאוחר מדי

צבי ינאי

צבי ינאי היה הוגה דעות רציני וכתב גם ספרות יפה.
את סיפרו המרתק עם הסממנים האוטוביוגרפיים "שלך סנדרו" שזכה ב"פרס ספיר" ובו מתוארים קורות משפחתו ומציאת אחיו האובד קראתי כבר לפני זמן רב. ואילו ספרו זה "מאוחר מדי" מהווה מעין "המשך" לסיפרו הנ"ל. גם כאן משתמש הסופר באמצעי הטכני של "מכתבים" בין גיבוריו ו"יומנו של אחיו" שמספרים את הסיפור. כשהמסגרת של הדמויות מהספר הראשון נשמרת. אני מוכרח לומר שעד שקראתי את "מאוחר מדי" האמנתי שמדובר ב"אמת". אבל עתה אני חושב שינאי אמנם לקח את הקווים הכללים של מה שאירע באמת לאמו ולאחיו בתקופת הכיבוש הנאצי באיטליה אבל יצר מהם סיפור כיד דמיונו הטובה. בספר הזה מתוארת דמותו של ה"אח האובד" כמי שגדל להיות פרופסור ל"אקולוגיה אבולוציונית" באוניברסיטה איטלקית ודרך המכתבים אליו ומ"יומנו של האח" אנו מקבלים תמונה על מה שקרה לו ולאהבותיו וכיצד הוא נעלם יום אחד במשעולי שמורת הסרנגטי באפריקה. הסיפור כסיפור בתוך הרומן לפחות מבחינתי איננו משכנע מספיק אבל הוא מהווה כיסוי נהדר למחשבותיו של צבי ינאי עצמו! כי במכתבים שאותם כתבו כביכול הדמויות השונות וב"יומן אחיו", אנחנו שומעים היטב את קולו הצלול והאחיד של צבי ינאי!... צבי ינאי היה איש חכם, אוטודידקט בעל ידע עצום ובדרך זו הוא חולק איתנו עובדות מדעיות בעיקר במדעי הטבע והארות ותובנות על החיים ומהבחינה הזו הספר מעניין ביותר - בייחוד לכל מי שמתעניין במדע ובפילוסופיה, כי הוא מלא בשורות של משפטים המכילים תובנות והארות מהסוג שבו אנשים מסמנים מעתיקים ומדגישים בתוך ספרים...
וכך אנו מקבלים בחלק נרחב ביותר מהספר עובדות מדעיות מרתקות כשלעצמן: למשל על עשב רעיל שפולש באופן פתאומי לאזורים נרחבים ומשמיד סוגי צמחים אחרים או אף גרוע מכך מעביר אליהם בדרך מרתקת את תכונותיו השליליות... על חיי האריות או ההתנהגות המדהימה של ציפור הקוקייה... ואפילו איורים אותם אייר כביכול האח הפרופסור... ועוד ועוד... אלא שהשאלה האם אנחנו קוראים ספר של ספרות יפה כדי ליהנות מהסיפור או אולי כדי לרכוש ידע? התשובה לכך היא אמביוולנטית אך ללא ספק מובהר לנו שהספר הזה נכתב ע"י איש חכם ובעל ידע עצום.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•סדן
מאוחר מדי

מאוחר מדי

צבי ינאי

ספר קריאה משובח.
נכתב ברמה גבוהה.
בתמונת חזית הספר חסר שלב בסולם... ולא במקרה.
גם אם הספור דמיוני וגם אם אמיתי יש בו חן והוא מושך קוראים אוהבי הרפתקאות טבע.
המינון בין רגשות הגיבורים לבין מעשיהם מדוייק ונבון.
מומלץ.
דן-1

לפני 16 שנים•
★★★★★
•דן-1
מאוחר מדי

מאוחר מדי

צבי ינאי

השאלה העיקרית בנוגע לספר הזה מבחינתי האם הוא עומד כספר בפני עצמו בהתייחס לספר הקודם של ינאי "שלך סנדרו" ,כלומר האם מי שיקרא רק אותו יהנה ויבין את העלילה הרחבה והקונטקסט שבו נכתב ? ואם כן האם עדיף לקרוא אותו קודם או רק לאחר קריאת "שלך סנדרו" ? ברור שהסדר הכרונולוגי של הדפסתם לא מעיד שהראשון הוא בעצם גם החלק הראשון של העלילה . לדעתי בהחלט עדיף לקרוא את שניהם , לגבי מי קודם עדיף לדעתי לקרוא את "שלך סנדרו" קודם .
הפאנץ העיקרי שהקורא מקבל ב"מאוחר מדי" הוא הידיעה שאמם של האחים כן חיפשה את רומלו בנה שמסרה לאימוץ ולא נטשה אותו במשפחתו האומנת כפי שניתן להבין וכפי שהוא חשב כל חיין. המחשבה שאימו נטשה אותו עיצבה את דמותו זהותו ואופיו והשפיעה על בחירותיו לאורך חייו ועל תחושתו כילד דחוי משל היה ברווזון מכוער . לא ארחיב כדי לא לקלקל למי שלא קרא אבל סביב הנושא הזה נעה עלילת הספר כולו . שהרי בספר הראשון אנו למדים על עלילות המשפחה כולה כולל ההורים הסבתא והאחיות . ומתעוררת השאלה מה עם התינוק הנטוש שנמסר למשפחה אומנת אך לא נאסף במהלך המלחמה או לאחריה . ב"מאוחר מדי" אנו מקבלים את התשובה אבל לצערנו היא מאוחרת מדי !!! שום דבר לא יכול לעזור לילד הקטן שלא גדל עם משפחתו והתעצב באופן שונה בביתם של זרים בארצם של זרים ובדתם של זרים . בהמשך הספר ביומנו של רומלו ישנו פרק שלם שעוסק באמהות קוקיות- הציפורים אשר מגדלות את גוזליהן בקני זרים - והמחבר דן ארוכות כיצד נקבת ציפור קוקיה שגדלה בקן זר ולא הכירה בכלל את אמא מתנהגת בדיוק כמוה כאשר תגדל ותהפוך לאם . מהקריאה עולה השאלה מה יותר חזק הד.נ.א המולד או ההתנהגות הנרכשת ? דיון מעניין מאוד לדעתי . רומלו הילד הקטן גדל בקני זרים בגר והפך לאינלקטואל מפורסם אך נכשל בחייו האישיים -כישלון שהיה ידוע לו עצמו מראש - נכשל ביחסיו עם אשתו , בתו , אהובתו ואפילו פספס מיוזמתו את המפגש הנדיר עם אחיו אם רק היה מסכים לפגוש אותו כשהלה הגיע לאיטליה בערוב ימיו . ספר מעניין שבעיניי הינו מקשה אחת עם קודמו . סיפור עלילה שראשיתה קודם למלחמת העולם השנייה והמשכה עד לימינו . הספר מעורר מחשבה ועניין על אהבת אחים , קשר דם ,משפחתיות החמצה בחיים האישיים והאם באמת יש דברים ש"מאוחר מדי" לתקנם או עדיף כמאמר הפתגם "מוטב מאוחר מאשר לעולם לא" ומאוד מומלץ לקריאה .

לפני 12 שנים•
★★★★★
•רוני
מאוחר מדי

מאוחר מדי

צבי ינאי

"מאוחר מדי" הוא הספר הבא אחרי "שלך, סנדרו", הספר שעסק בגילו אחיו האובד של צבי ינאי, רומולו בנוונוטי.
בספר הקודם לא נודע עד הסוף האם אחיו של ינאי באמת קיים. ברומן המכתבים הראשון מובאות רק אמירותיו ותשובותיו של ינאי לאחיו, בלי להזכיר את דברי אחיו עצמם. האם תעלומת האח האובד נפתרת בספר הנוכחי? לטעמי, בהחלט לא.
הספר מתחיל בעובדה שינאי מקבל מכתב ממנטובני, עוזר המחקר של רומולו אחיו. עוזר מחקר זה כותב לינאי משמורת הסרנגטי בטנזניה, המקום אליו נשלח רומולו לחקור ושם נעלם בלי להשאיר עקבות. לאחר מכן אנו עדים למכתב מאומברטה, בתו של רומולו, מריצ'רד הבריטי, הפקח בסרנגטי, שהתיידד עם רומולו ואף חיפש אחריו לאחר העלמו, מאלברטינה, ידידתה של בתו של רומולו ולזמן קצר גם מאהבתו של רומולו. אבל רובו של הספר מבוסס על יומנו של רומולו, שבצוואה ציווה להעבירו לאחיו בישראל. החלק הזה הוא בהחלט החלק המרשים של הספר, המסופר כביכול (כביכול, כי הסבר יבוא בקרוב) ע"י פרופסור מכובד, אדם אינטליגנטי הנמנע לכאורה מגילויי רגשנות מיותרים, אך כמה להם נואשות. היומן מכיל אמירות על עברו הקשה כשגילה שננטש ע"י אמו וזו לא שבה לקחתו בתום מלחמת העולם השניה. פרט לכך, היומן מספר על אשתו וגירושיו, כמיהתו לקשר חם ופתוח עם בתו אומברטה, הקשר הלא פתור עם אשתו וכך הלאה.
רומולו מרחיב ומתאר פרקים משהותו בסרנגטי, סיפורים על אריות, על גור שאימץ, על מחקר הנוגע לעשב רעיל בשם מקסיקן פופי, על נחשים ארסיים ועל היופי הנשגב, האכזריות החייתית, החשיבות האפסית של החיים והאדישות המוחלטת כלפי המוות הרווח. מרתק ביותר.
אבל כאן באה הדילמה הגדולה: אם הספר מורכב כולו מחומרים שהגיעו אל ינאי, האם ינאי הפך לעורך ולא לכותב? אולי, אבל לא סביר. סביר יותר שזה ספר המכיל מכתבים ויומנים מומצאים מהטעמים הפשוטים שהכותבים הם אנשים הקיימים בינינו (אם אכן הם אמיתיים) ולא סביר שספר המכיל תכתובת פרטית תוצג לפני הקוראים בעוד אנשים אלה, פרט לרומולו שנעלם, חיים ויכולים להיווכח שמכתביהם הוצאו לאור.
בספר יש חומרים קלאסיים, ביומנו של רומולו, המעניינים את ינאי הסקרן הבלתי נלאה. ינאי מצא דרך גאונית לכתוב עליהם ולהציגם ככאלה שהם פרי מחקר וסקרנות של אח, פרופסור מכובד מאוניברסיטת רומא. גם אם יש כאן אחיזת עיניים וגניבת דעת של הקורא, אין ספק בכלל, שמדובר בספר משובח במיוחד, מרתק ומענג, כזה הכתוב בשפה גבוהה ובניואנסים רגישים, טבולים במטאפורות קסומות ובמגע סופר מנוסה.
כלל לא הפריעה לי תעלומת האח שהיה או לא היה. הספר מצוין בפני עצמו, מהווה המשך מכובד לספר הקודם, המצוין בפני עצמו.
המלצת קריאה חמה.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•מורי
מאוחר מדי

מאוחר מדי

צבי ינאי

ספר מרתק ומעורר מחשבה - יותר טוב אפילו משלך סנדו שמאד אהבתי - במיוחד בחלק השני שלו.ממתינה בקוצר רוח לספר הבא שלו...

לפני 16 שנים•תס
מאוחר מדי

מאוחר מדי

צבי ינאי

"מאוחר מדי" משלים את "שלך סנדרו" ומומלץ מאוד למי שנהנה מהספר הראשון. שוב מזכיר לנו כמה מורכב הסיפור של מלחמת העולם השניה, המורכב ממיליונים של סיפורים. יש בספר קצת יותר מדי תאוריה ביולוגית, שקצת לא מתאימה לספר קריאה, אולם מאחר וזה ספר תעודי זה חלק מהעניין.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•גלית
דירוג
4.0
לפני 16 שנים

“זה ספר המשך לספרו של צבי ינאי"שלך סנדרו" ובו הוא מספר מה קרה לאחיו עד העלמו-מותו. גם ספר זה כתוב כ"מ”