יש בי רגישות מיוחדת לשם אושוויץ משתי סיבות:
א-הכרתי את האח של סבתי ואשתו ז"ל ששרדו את השואה הקשה והנוראה והיו במחנה הזה.
ב-בקרתי פיזית במחנה שנים רבות אחר השואה ואינו דומה מראה עיניים לקריאת ספר או למשמע אוזניים.
צילקה גיבורת הסיפור שרדה גם היא את אושוויץ ולאחר השואה עברה שואה נוספת במחנה כפיה מבודד ואכזרי בסיביר. כלומר מדובר כאן בגיהנום כפול.
זה סיפור של אהבת אדם בתוך גיהנום שנוצר על ידי אנשים.
פה ושם נוספו לסיפור קטעים שלא ניתן לדעת אם התרחשו או לא ,אבל להערכתי הקטעים האלה שוליים ביחס לסיפור המסגרת שהוא אמיתי.
צילקה הצילה אנשים לאורך כל הדרך אבל גם ראתה בעיניה אנשים שלא יכלה להציל וראתה אותם הולכים למוות בטוח - כולל המקרה של אמא שלה.
זה סיפור של ניגודים. הסופרת לא שופטת. היא חקרה עובדות וכתבה סיפור.
יש כאן סיפור הצלה של גיבורת הסיפור אבל יש כאן הרבה סיפורי הצלה על הדרך של סיפור ההצלה הראשי, האישי.
הספר שם דגש על כח החברות של קבוצות במצוקה:
אסירים, אחיות בית חולים.
לפעמים חבר תומך חשוב מארוחה-גם כאשר לכולם אין מספיק אוכל.
לפעמים בזכות חבר תומך אחד-ניצל בלוק שלם של אנשים..
גם בתוך הגיהנום של 2 מחנות כפייה שעברה בחייה היא מצאה בנוסף לרע הנורא גם מעט טוב.
סה"כ הסופרת אופטימית. צילקה מסיימת את חייה בטוב. ללא יכולת ללדת ילדים, היא חיה עם בחיר ליבה עם שנים רבות של חיים טובים ללא כפייה.
היא יצאה מפעמיים גיהנום שפויה יחסית וחזרה לחיים טובים.
מוריס התר שחקרה לעומק את נושא הספר כותבת בצורה מרתקת ומיוחדת גם על פרטים "יבשים" שמלכתחילה נראים שוליים אבל טכניקת הכתיבה שלה
מושכת את הקוראים .יש בסיפור מחסור מכוון של עובדות - מתוך רצון להגדיל את עוצמת המתח ואת העניין של הקוראים על המתרחש.
יש פרטים שהושמטו במכוון -כדי לשמור על צלם אנוש גם בתוך הגיהנום הכפול שעבר על גיבורת הסיפור.
הספר הוא לא רק זכרון.זה גם סיפור העצמה של צילקה הגיבורה הצעירה ששרדה. זה מעין יומן -שיתכן שצילקה הייתה כותבת שיש לו סוף טוב יחסית
לסוף של גיבורה אחרת של השואה-אנה פרנק.
לא התעמקתי מעולם בסיפור של אנה פרנק ואני מכיר אותו רק בצוקה שטחית .אולי צילקה בסיפור שלנו היא אקטיבית מאד ביחס לאנה פרנק שסופה היה שונה
ואולי הייתה גיבורה -אבל יותר פאסיבית ביחס לצילקה שעברה פעמיים! גיהנום של מחנות כפייה. כלומר צילקה חזקה בהרבה ולכן גם מסוגלת להשפיע ביתר עוצמה על הקוראים.
לאחר סוף הסיפור נמצאים חלקים נוספים השופכים אור על המחקר שנעשה על הדמות וכן חומר רקע היסטורי ,מפורט יחסית ,על מהות הגיהנום השני שאותו נאלצה הגיבורה לעבור לאחר שחרורה מאוושויץ. גיהנום זה הוא לדעתי עיקר הספר - כי הוא ארוך יותר ומורכב יותר ומכאיב יותר ואכזרי יותר למרות שצילקה מגיעה אליו מוכנה יותר
מגהינום אושוויץ.
אני סבור שהחלקים האחרונים(שאינם חלק ישיר של הסיפור) חשובים מאד לראייה הכללית של הנושא, גם אם אינם שייכים לסיפור הפרטי האישי יותר - שאותו שיחזרה מחברת הסיפור בכישרון בלתי רגיל. שווה מאד לקרוא.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
