ונוס בשחור-לבן = שירי ונגה שתי נשים, חברות (ממש טובות ממש כאילו) מקנאות זו בזו (עד שיעשו הכול מתחת לפני השטח, אבל הכול כדי להזיק אחת לשניה, יפעילו, ימשכו חוטים ואנשים) = כוס קפה שחור בספל לבנה.
וגם, סיפור מתח:
רצח - יש.
יואב, סטודנט למשפטים מנסה להיות מגניב אבל סאחי - יש.
ינון, בלש חוקר משטרה שנראה כמו הסטודנט לפילוסופיה של המזרח הרחוק- יש.
הורים של הסאחי וגם הורים של הנרצחת - עם בית כזה של שנות השמונים, של הניצולי שהגיעו משם.
כוכבי, הבעל של החברה הכי טובה (ממש וממש בכאילו) - עשיר כזה שעשה את הונו מי יודע איך - שגדל בבית הורים עם בית משנות השמונים כזה של שכונת רכבת-שיקום שכונות-קוסקוס-במימונה כזה או דומה - שעף על עצמו ועל הפוזה שתפס עם הכסף והמותגים על השעון 20,000 דולר, הבגדים והמכונית כזה.
שמנסה להיות מתקדם אבל מנווט את אשתו להיות אישה ואמא לאיילה בת השלוש, שעסוקה בלא לעשות כלום בבתי קפה, בחנויות ממותגות, בבריכה ובחדר הכושר מצוידת בכרטיסי אשראי בלתי מוגבלים שהחשבון מאחוריהם שלו ומצוידת בזמן פנוי אין סופי ודימיון.
וכולם עושים ועושים מעל ומתחת לפני השטח ונפגשים בבריכת האוניברסיטה בתל אביב.
פתרון הר שהפתרון מנסה להתחכם - אפשר לעלות על הכיוון אחרי כשני שליש הספר.
נחמד. סיפור מתח ישראלי מאוד, שנות השמונים תל אביב כזה. ובקריאתו יש לקחת בחשבון את התקופה בה נכתב ועליה נכתב [ותודה לגלית על ההערה המדויקת].
ונחמד היה למצוא את הספר בספריית הרכבת סמוך לזירות ההתרחשות, תל אביב, האוניברסיטה.

אל מותחני אורי אדלמן הגעתי רק לאחרונה. קראתי מהם ברצף. חבל מאד מאד מאד שהאיש המוכשר הלך לעולמו בטרם עת
ולא זכה הוא ולא זכינו אנו לעוד מפרי עטו שהלך והשתפר.
המותחנים - בסדר, חביבים, מתוחכמים במידה, בוודאי היו מתקדמים בעקומית שיפור אילו - אין ספק שהרבה פוטנציאל שם נקטע באיבו.
טובים כמותחנים קלים וזורמים.

אורי אדלמן הוא אחד מהסופרים האהובים עליי. אז הופתעתי כשניגשתי לקרוא את הביקורות על הספר הזה, ומצאתי רבים שחשבו שבסימן ונוס זו אחת העבודות החלשות שלו. לאו דווקא מבחינת איכות הסיפור, אלא ישנו מן קונצנזוס שמדובר ב"ספר טיסה" יש טוויסט בעלילה, אבל הוא ידוע מראש. הספר מותח וחמוד וקליל. אני לא יכולה שלא לסלוד מהשימוש במילים "חמוד" ו"ספר טיסה" בנוגע לספר הזה. אבל... אני לא בטוחה שאני יודעת בהכרח מה זה אומר עבורי הביטוי הזה "ספר טיסה".

לרוב יתכן והכוונה היא לספר יחסית קליל, פשוט. קל להביא אותו לטיסה, הוא לא מחייב מדי, לא כבד מדי, ומעביר את הזמן בנעימים. ספר שמעביר את הזמן מהר בטיסה, אבל אפשר להניח בצד לעיתים.

ויתכן ויש ספרים כאלה, אפילו. אם כי אני נוטה שלא להסכים עם המונח. אבל לא אוכל להגיד שבסימן ונוס הוא קליל או חמוד בשום מובן של המילה.

כמו שאר ספריו של אדלמן, בסימן ונוס עוקב אחרי גיבור שחייו מקבלים תפנית בלתי צפוייה. יואב, הלא הוא הפרוטגוניסט, נשלח על ידי שירי חברתו הטובה, לפגוש אישה בשם נגה. נגה עוברת יום לא-משהו, ושירי רצתה לתכנן לה משהו מיוחד כדי לעודד אותה. אבל הפגישה התמימה הזו מסתבכת, דמויות מפוקפקות משתלטות על חייו של יואב - והזירה הרומנטית הופכת לזירת רצח שיואב צריך לפלס את דרכו החוצה ממנה.

העלילה נותנת לנו הצצה לא רק אל נבכיו הנסתרים של פשע, אלא גם לעולמם של עורכי הדין וחוקרי המשטרה. אדלמן לא חס על הקורא ומעביר אותו (יחד עם יואב, כמובן) סדרה של מעצרים, תחקירים ומשפטים. אדלמן עשה את התחקיר שלו, כנראה. ההליכים לא משעממים אף פעם, ואדלמן מצליח להכניס את התיאוריה והחוקים הלכאורה משמימים אל עלילתו, באופן שרק מוסיף למתח הסיפור.

הסיפור עצמו מרגש, סוחף ומצחיק. אדלמן ידע בדיוק כיצד לאזן ציניות והירואיות עם גמלוניות. הגיבור של גיבור - אך לא מדי. הוא פיקח - אבל לא מספיק. הוא חד לשון - אבל מלא מעצמו ונופל בפח לעיתים קרובות. ארסנל המאפיינים המרשים הזה שומר עלינו הקוראים, מהופנטים, אבל הדמויות האחרות מזכירות לנו שלכל אחד יש חסרונות. הקרב המתמיד על האמת, הנגיעה בה - עד שהיא מתפוגגת שוב ושוב נגד עיננו - אלה מדביקים את הקורא אל הספר. אי אפשר להניח או לנוח עד הסיום. שהוא, כמובן, בלתי צפוי לחלוטין. ובתור אחת שכבר הבינה את השטיק של אדלמן, אני מודה שלא הצלחתי לפענח את התעלומה לפני שהגעתי לפיתרון.

למה אתם מחכים? לכו לקרוא ולהחליף את המציאות חסרת הפשעים שלכם במציאות אחרת ומסעירה (ורומנטית, בערך?) של בסימן ונוס.

מחפשים ספר בלשי, כתוב מרתק, קריא מאד, ישראלי, ובלי יומרות נפוחות (קרטל סמים, אירגוני פשע, CIA) - מצאתם. ספר מסע מצויין ומרענן

ספר מותח (אם כי באיזה שהוא שלב לקראת סופו כבר ניחשתי את הסוף), משעשע, מאוד ישראלי, סוחף. סטודנט למשפטים שמסתבך בקשר אינטימי ואף מתאהב באישה נשואה, מוצא עצמו מואשם ברצח, והופך לבלש כדי לעזור בפתרון התעלומה. מאוד צפוי, ומאוד לא צפוי, לא מסוג הספרים שחושבים עליהם עוד שבוע בתום הקריאה, אך בהחלט נחמד.

ספר מתח ממש טוב. סוחף ומהנה . כלום לא צפוי ומסקרן לקרוא הלאה. מומלץ בחום .

רק דבר אחד פספסתי בו (ואשמח אם מישהו יאיר את עיני) זה מה פשר או הסיבה לשם הספר בסימן ונוס .

שירי היא ידידה טובה של יואב.
שירי מבקשת מיואב שיעשה לה טובה ויפגש,
עם חברה שלה פגישה חד פעמית.
ואז בפגישה הנ"ל יואב מרוב התרגשות נפלט לו המון מילים
שלא היה צריך שיאמרו.
ואז כל העניינים משתבשים ומתחיל הספר לקבל תפנית בכלל לא
צפויה.
ספר ממש יפה העלילה מעניינת מסקרנת .
ושום דבר בספר לא צפוי.
קראתי אותו ונהניתי מאוד וממליצה מכל הלב.

כיביתי את המחשב.
"את יודעת," אמרתי, "הרגע הבנתי משהו חשוב."
"מה?"
"שלעולם אני לא אצליח להבין נשים. אין סיכוי."
"לא נורא," ניחמה אותי ליאורה, "אתה תמיד יכול להשתמש בי בתור מתורגמנית. אני דוברת שוטף את שתי השפות."

מבחינתי, מכלול העלילה מקופלת בקטעים ששלפתי לצורך ההדגמה - מה קורה כאשר שתי הנשים שבסיפור פשוט "מתחמנות", כל אחת בדרכה.
הסיפור יפה ומותח, מלווה בהומור - שכמובן מוסיף לחוויית הקריאה, הזורמת, כאשר שאלות כמו:
עד כמה יכולים אנו לשלוט על 'גובה הלהבות' בעת 'המשחק באש', לעניינינו - שקרים וסקס.
או, שאלות מעניינות נוספות, והקשורות לבתי המשפט:
האם בחירה בעו"ד ידוע - אשר שמו מתקשר אוטומטית כמגן על פושעים, משפיעה על השופטים במתן גזר הדין, והאם 'על פניו' נוצר הרושם שהנאשם כבר 'חצי אשם' בעצם פנייתו לעו"ד זה?.
ולסיום, סתם שאלה משעשעת מתוך הספר, ויותר 'גשמית': האם החלטות בבית המשפט מקבלות 'זריקת מרץ' ככל שקרבה שעת ארוחת הצוהריים, והאם הסוגיות המעסיקות את השופט קשורות יותר לתפריט במזנון השופטים...?
את השאלות האחרונות הבאתי בהומור קליל, וכמובן שכולנו תקווה שהדבר נאמר בהומור בריא, כיאה למרבית קטעי הסיפור, ושיישאר שם.
לא אומר ש'לא יכולתי להניח את הספר מידי' אך הוא מאד קריא, חביב ובקיצור - נהניתי.

עוד ספר יפה ממש של אורי אדלמן.
ממש נהניתי!
והסוף, כרגיל, ממש לא צפוי!!!
מתכנן בעקבות הספר לראות גם את המיני סדרה של הוט