ייתכנו ספויילרים. חלקם לא חמורים, אבל ספויילרים.
---
המפגש הראשון שלי פנים מול פנים עם הסדרה התחיל בכנס 'עולמות'. באחד מדוכני הספרים מצאתי את סדרת "סאלי לוקהארט" במחיר סמלי של כ25 שקלים לספר.
לצערי, בדוכן שכנו רק הספר השני והשלישי.
חזרתי הביתה, ולא הפסקתי לחפש. בסופו של דבר, באתי על סיפוקי.
תוך שעות בודדות, גמרתי אותו.
להגיד את האמת - שמחתי שהוא נגמר. לא בגלל שהוא היה משעמם עד כדי ייסורים, הוא לא - אלא בגלל סאלי.
תקציר:
סאלי לוקהארט היא נערה, שמנסה למצוא את הרוצח של אבא שלה. נערה בלשית - סוג של ננסי דרו. באחד הימים, היא נוסעת למשרד של אביה - ימאי (או משהו בסגנון). שם היא הורגת בצורה מסתורית אדם בשם מר היגינס, ופוגשת בנער בשם ג'ים טיילור (^-^).
גברת הולנד ומר ברי חושקים באבן אודם יקרה - אבן האודם של אגרפור - אשר הייתה שייכת למהראג'ה. הדרך שבה סאלי מעורבת בסיפור, היא ספויילר מן הסתם.
סאלי מסכנת את חייה פעם אחר פעם בניסיון להגיע לפתרון חידת המוות המסתורי של אביה, ועל הדרך מפענחת את תעלומת אבן האודם. האמנם?
----------------------------------ספויילרים----------------------------------
אפרט על סאלי ועל שאר הדמויות. כפי שכבר אמרתי, יהיו ספויילרים:
סאלי - סאלי שטחית, מאוד שטחית. שטחית מדי. חוץ מלקרוא את העמודים ביומן, לגרום למותם של כמה אנשים ולציית לרוזה, היא לא עושה כלום. התאכזבתי ממנה, מאוד.
פרדריק - לא אהבתי אותו, אבל מעולם לא שנאתי אותו. הוא הצלם החמוד שנועד רק בשביל פאנפיקים של סאלי/פרדריק. הוא הוואנבי ג'ים. הוא ניטרלי.
ג'ים - מעטות היו הפעמים שדמות אחת באמת הצחיקה אותי, באמת שיעשעה אותי.
משהו בו מצא חן בעיניי. אולי זה האופי שלו - החוצפה, טוב הלב שלו... הוא הדמות היחידה שבאמת הרגשתי שיש לה אופי. אופי אמיתי. משהו מאחורי המסכה של נער משרת חוצפן במיוחד - הרפתקן ללא גבולות.
רוזה - לרוזה יש את החוצפה של ג'ים והפיקחות שלו, רק בקטן. היא יודעת לשלוט על סאלי ולהגיד לה מה לעשות. סוג של חברה טובה. היא מתאימה לג'ים, הרבה יותר מסאלי.
גברת הולנד ומר ברי - אי פעם חשבתם על מה היה קורה אם הייתם נכנסים לחדר, ואדם שיושב על כיסא מסתובב עם הגב מופנה אליך, היה מסתובב לכיוונך בעודו מלטף חתול ואומר את המשפט האלמותי: "I've been waiting for you...". זאת הייתה גברת הולנד. אותו בנאדם + סאדיזם + רמת טמטום גבוהה (מי לעזאזל קופץ לתוך נהר בשביל אבן אודם?!).
מר ברי = זנב תולע - השותף הלא יוצלח של הנבל (או הנבלית) העיקרי/ת. לא הרבה לומר, חוץ מ-תקראו את "הארי פוטר וגביע האש" כדי להבין מי זה פיטר פטיגרו, מוגלגים שכמותכם.
מר מרצ'בנקס - אדם מדהים. חבל שמלטפת החתולים הסדרתית רצחה אותו.
עוד תלונה קטנה על הכתיבה:
הסיפור מתרחש באנגליה הוויקטוריאנית, שנת 1872. בנפרד מהלבוש האופייני לתקופה זו והכרכרות, אין אף הבדל בין החיים בשנת 1872 של סאלי ובין החיים בשנת 2015. לפחות לא אחד שפולמן טרח לציין. האווירה בלונדון או קנט הוויקטוריאנית שונה מהאווירה כיום, את אותה האווירה הייחודית של 1872 - אחד הדברים החיוניים ביותר בספר טוב - פולמן לא הצליח ליצור.
זה אחד הדברים שהפריעו לי הכי הרבה בספר הזה.
הסוף: דאוס-אקס-מכינה, כמו דם האולימפוס.
----------------------------------סוף ספויילרים----------------------------------
למרות כל המגרעות שציינתי, הספר השאיר עליי רושם וטעם לעוד. אני אקרא את "הצל בצפון", אבל הספר הזה לא ראוי ליותר מ4 כוכבים. אני הייתי נותנת לו 3.5, אז שיהיה 4.
טוטי סוף.
