לא מזיק ברובו, או כמו שאמרו לי המורות לאורך כל שנותי במערכת החינוך "ממך אנחנו מצפות ליותר..." ובהקשר של הספר: מהנושא ציפיתי ליותר. ניכר שהסופר עשה מחקר מעמיק, אז למה לא לכתוב ספר מעמיק, כמעט כל אחד מהסובבים את טולסטוי כתב יומן, החומר זמין, כך שעבודת התחקיר מאפשרת להכנס לעומק להציג מעין "רשומון" של הארועים בשנתו האחרונה...
הסופר מנסה לעשות זאת, וזה נעשה די טוב. הספר קריא, ומאפשרת לקורא להתאהב בסופר הענק, ולרוץ ולקרוא דברים שכתב טולסטוי.
אבל, ולצערי יש אבל: כפי שאמרו כל מורי ומורתי ... ציפיתי ליותר.
נושא כזה, אדם כזה...יש המון בשר בנושא. אפשר שהספר יהיה טיפה פחות קריא אבל יותר עמוק.
שורה תחתונה... כמו שורה ראשונה: לא מזיק ברובו

התחנה האחרונה
ספר מרתק הנותן לקורא תמונה מחייו של טולסטוי .
הסופר מצליח להעביר לקורא את חייו של טולסטוי בשנה
האחרונה לחייו.
הספר נתן לי להכיר את האדם טולסטוי את גדולתו הן כסופר
והן כהגי דעות .
דעות הומניסטיות וסוציליסטיות והטפה לאהבת האדם .
טולסטוי ממרום מושבו ראה וכאב את אי הצדק החברתי
את חוסר הצדק הניצול והעוני של האיכרים ונילחם בדרכו הצנועה לצדק חברתי .
טולסטוי הגה הדעות מטיף למרד במשטר אך בדרכי שלום
ללא אלימות הוא מטיף לאהבת הזולת ומתנכר מהדת ביחוד
הנוצרית.
ספר מרתק ומענין ממליץ מאוד לכל הקוראים שרוצים ללמוד
על תקופה מענייץ בהיסטוריה האנושית

ספר מאכזב.
ציפיתי לחוויית קריאה מעמיקה ומרתקת. קיבלתי רומן שטחי, שמהלכו צפוי מראש ובנאלי, כמיטב המסורת ההוליוודית.
שורה תחתונה - אני מתפלאה, איך אפשר לכתוב ספר כה עלוב על ענק הרוח, כמו לב טולסטוי. ומתפלאה עוד יותר מכך שהספר לא רק התפרסם בעולם אלא גם הופך לסרט. עצוב...

- לא שווה (נחום ז.)