איך שהתחלתי לקרוא את הספר היתה לי הרגשה שכבר קראתי אותו פעם אבל לא ממש זכרתי מה הלך שם אז המשכתי לקרוא. לאט לאט הסבלנות שלי לחפירות האינסופיות ולתיאורים המפורטים והמיותרים בעליל הלכה ונעלמה עד שנשברתי וקראתי את הספר בשיטת הדילוגים. בסופו של דבר נזכרתי שזה בדיוק מה שהיה בפעם הקודמת שקראתי את הספר, גם אז נשברתי מתישהו והפסקתי לקרוא וזו הסיבה שלא כ"כ זכרתי מה היה בסוף. הדמויות לא ממש אמינות בעיניי אבל עיקר הבעיה זה האורך המיותר, ולא שאני נרתעת מספרים ארוכים, ממש אין לי בעיה איתם, אבל כשהפירוט והאורך מיותרים זה פשוט מלאה. אולי אם היו מקצרים קצת את הספר ומשאירים את הדברים החשובים באמת הוא היה יותר קריא ויוצא מוצלח. האמת הופתעתי מהביקורות המשבחות את הספר. בעיניי הוא בזבוז זמן מוחלט.

רומן רומנטי ורדרד כמו פלמינגו, מתקתק כמו סוכריה, ספוג בים של דמעות רגשניות,
נסחף בנחשולים של חיפושים מיסטיים ותובנות חדשות שגילן כגיל האנושות כולה...

סיפורה של ניבה החוקרת את גן הנאמנות כתוצאה ישירה של מתחים וסודות משפחתיים לא פתורים.
דרך סיפורה על הוריה סבתה חבריה בעלה והטרמפיסט בו מתחיל הספר
דרך הטראומה שהותירה אותה פגועה
ובסופו הפי אנד לתפארת שבו נפתרות כל החידות וכל הסודות מתגלים וכולם חיים באושר ואושר לנצח.אולי.

אבל...
למרות רתיעתי מספרים רומנטיים המנסים לפתור את כל הבעיות בהנף יד ובאמירות פשטניות
יש בו שתי אימרות שמצאו חן בעיני:
אַ מענטש טראַכט און גאָט לאַכט (האדם מתכנן ואלוהים צוחק)
הכל צפוי והרשות נתונה.

ועכשיו מיד אני הולכת לחפש לי ספר ציני ואפל כדי להפיג את הטעם הדביק...

ספר זה הוא רומן שמספר בעיקר על אהבות גדולות שבלב,על רגישות גדולה בתוך משפחה אחת,על שקרים חברים ובגידות .

נחמד לי שהספר מצייר בעיקר את נופיי ארץ ישראל וההוויה הישראלית של חיילים בטרמפידות,חופשות מהצבא,סלנג ישראלי ונופים בצפון משהו שאפשר בקלות להתחבר אליו.

הספר קליל ,זורם ,וכיף לקרוא אותו הוא כמו נשנוש קל לפני או אחרי ספרים כבדים.

קו התפר שבין גזרת גורל לבחירה הוא זירת ההתרחשות הרגשית העומדת במרכזו של מחול הפלמינגו. קו זה מוליך ומלווה את עלילתו הסוחפת של הרומן, הנע בקלילות בין סאגה משפחתית לסיפור כמו בלשי עוצר נשימה.

אויייייייי איזה ספר מרתק.
ניבה פשוט דמות מדהימה בספר, אישה מרתקת ומעניינת.
הספר נע כל הזמן בין ההווה לעבר של המשפחה המדהימה והמורכבת הזאת, עד למציאת הפיתרון הטוב ביותר.
מובטח הפי אנד.
מומלץ!!!!!!

ספר מקסים כתוב נפלא אורלי קראוס ויינר בהחלט ראויה לשבחים על הספר הזה סיפור שמתחיל כמשהו סתמי מתפתח למשהו מיוחד שנוצר בין שני גיבורים שהכירו משום מקום ויוצרים סביבם בועה של מיוחדות סםר חזק אני אהבתי את הכתיבה שלו ואת הגיבורים..
ממליצה בחום :)

למרות כמה רכישות בשבוע הספר, מצאתי את עצמי מתחפר בים עם ספר שחברה שלי שלפה עבורי מהספריה הביתית. ענתיקה של ממש. וכן, למרות שאורלי קראוס-וינר די ביאסה אותי בספר האחרון שלה שקראתי (הנסיך) התחלתי לקרוא ומה אתם יודעים, לא ממש יכולתי להפסיק וזה חתיכת ספר, כזה שצריך סבל שיסחוב אותו עבורך.
אז קודם הנושא: ניבה חוקרת את גן הנאמנות דרך תולדות משפחתה ומגיעה לאי אלו תובנות תוך כדי שהיא נסחפת לרומן עם חייל שצעיר ממנה בכמה שנים והרבה יותר אטרקטיבי מבעלה.
ועכשיו הדמויות: קראוס-וינר יודעות לעצב דמויות, רק שבצורה די סכמתית. הבעל חנון והחייל מושלם והגיבורה כמובן מיס פרפקט. קצת לא אמין שלמושלמים אין מגרעות.
אז בשקט בשקט אודה שדי נהניתי מהספר, שקעתי בו לגמרי, למרות כמה מגרעות: עורך טוב היה מקצר אותו בשליש ועדיין לא הייתי מרגיש שהחמצתי משהו. קראוס-וינר נוטה להיסחף לדיאלוגים בלתי אפשריים באריכותם שלפעמים נותנים תחושה שכל תכליתם היא לנפח את הספר בניסיון להציג תחקיר רציני על הנושא, כשבסופו של דבר היא חוטאת לייעוד שלה כמחברת ספרי טיסה שאמורים לזרום בקלות. וכן, כמיטב המסורת, גם בספר הזה הסוף ידוע וברור כבר מההתחלה ואין שום טוויסט בעלילה. הפי-אנד צפוי.
עכשיו רק נשאר לי לברר למה חברה שלי תקעה לי ספר ישן על גן הנאמנות והאם היא רומזת לי שבקרוב נצטרך לחלק בינינו את הרכש החדש של שבוע הספר. אני די יודע מה אני לוקח אם כן, אבל היי - למה להיות פסימי ביום שהולנד עולה לרבע הגמר?

ספר מדהים שכתוב בצורה קולחת, רגישה ומעניינת. יש בו שילוב של מתח ורומן משפחתי. ספר שלא מניחים מהיד עד שגומרים לקרוא אותו. ספר שחוזרים אליו. מבחינתי הספר הטוב ביותר של אורלי קראוס ויינר.

ספר מחמם מרתק חמוד ומעניין, אהבתי אותו, קראתי את כל הספרים של הסופרת אורלי קראוס, רק אחד מהם לא אהבתי, כל יתר הספרים הם ממש מעולים, כתיבה קולחת נעימה ומרתקת.