קראתי את הספר קריאה חוזרת, לקראת קריאה של הספר השלישי והאחרון בטרילוגיה.
בספר יש העמקה של בניית העולם. אנחנו מגלים על קהילת אנדרדוג בתוך האנימלים ועל השבטים המאוחדים. יש כאן עיסוק בסוגיית קבלת השונה ועל התמודדות של תת קהילה כזאת בתוך חברת האנימלים. יש כאן חלק יפה בתהליך של כישלון ואשמה עליו, כחלק ממילוי התפקיד שייעדו לתרז. תרז מנסה ללמוד מהטעויות שלה, וגם לקחת את תפקידה כרואה לכיוונים פחות סטנדרטיים.
העלילה מעלה הילוך ועוסקת בנושאים יותר אפלים.
קרה לי כבר בספר השני של משחקי הרעב, שבאיזשהו שלב יש חזרתיות על הספר הקודם בגרסה קצת שונה, שגורמת לי להתעצבן ולטרוק את הספר בכעס ולתפוס ממנו מרחק. ואז לחזור אליו אחרי יום כשהכעס יורד.
במשחקי הרעב 2 זה היה השלב בו מבינים שקטניס ופיטה שוב צריכים ללכת למשחקי הרעב, ואני הרגשתי שכבר מיציתי את האירוע הזה.
אז גם כאן היה קטע דומה בסגנונו, שהגיע כשלב בתהליך של תרז שהיא תחווה מעט הצלחה מהניסיונות שלה להשתפר ולהיות רואה טובה יותר. (במשחקי הרעב סלחתי על המהלך הזה רק בסוף, כשהתברר שהמשחק הזה היה בעל משמעות שונה לחלוטין ממה שחושבים).
הסיום היה דרמטי ומעולה, והשאיר אותי במתח לקראת הספר הבא.
