לאחרונה הייתה לי טלטלה משפחתית-בריאותית שניקזה ממני את כל האנרגיה לספר כבד או לקריאה בכלל. מצאתי את עצמי בוהה בדפים ללא תכלית, קוראת פעם אחר פעם את אותן השורות אך המחשבה נדדה הרחק.
השקט היה ממני והלאה. חרדה מאוד, מנסה ככל יכולתי לתפקד, אך רק הגוף תיפקד, אוטומטית, כאשר המוח היה במקום אחר לחלוטין, חוויה חוץ גופית שאיני ממליצה עליה כלל.
בשלב מסוים, העניינים מעט נרגעו ויכולתי לנשום לרווחה, סוג של, ועל כן, החלטתי לשוב לקרוא. הייתי חייבת לחלץ מעצמי את המחשבות הרעילות ולנסות לצלול לעולם ספרותי לא מוכר שירחיק אותי מהחששות שלי עצמי.
הבחירה בסופי הגדולה, ספר אשר קניתי לפני כשנה, היה הבחירה המושלמת. ספר קליל, קולח עם דמות גדולה מהחיים, תרתי משמע, גופנית ונפשית כאחד, שתעזור לי לצאת מן המרה השחורה בה אני נתונה.
המשימה לא הייתה קלה אך סופי צלחה אותה בחינניות כפי שעשתה בדיוק עם דודניה.היא הצליחה להשיב לי מעט מהחיות שחשתי שאיבדתי במשך שבועות ארוכים.
היא גרמה לי להכיר את עצמי שוב, וגרמה לחדוות החיים שגססה בי זמן רב לחזור.
סופי היא בתו של ג'נטלמן אנגלי חובב הרפתקאות ומסעות ועל כן הוא מתגורר בכל פרק זמן, לאור עסקיו, בארץ אחרת, ולוקח עמו את בתו. הפעם, במסעו לברזיל, מסיבה כלשהי, הוא מחליט לא לקחתה עמו ולכן מגייס את אחותו למשימה- לשמור על הבת היחידה, בבת עינו מאז שאישתו נעלמה מן העולם, ובה בעת הצורך בלמצוא לה חתן.
סופי, מצדה, במקום להתרכז בלעזור לעצמה, מחליטה לעזור לבני דודתה- סיסליה היפה שמאוהבת במשורר עני המרוכז בעצמו וביצירותיו הכושלות, אל מול המחזר הנלהב והמבטיח שלה שהיא כלל אינה רואה אותו בעין יפה כי הוא טרחן בעיניה וזקן ]למרות שהוא מבוגר ממנה רק ב-15 שנה] הוברט בן ה-20 שהוא מהמר כמו אביו וכתוצאה מכך נקלע לחובות, צ'ארלס המאורס לבחורה גאוותנית, קרירה ורכלנית, שהיא ההפך המור מסופי התוססת, הנוכחת והאדיבה.
ואפילו היא מצליחה לעזור לבת הקטנה ביותר בהמשך הסיפור כאשר זו חולה במחלה כמעט אנושה.
בתחילת הספר, לאחר הגעת האב אל בית אחותו ובקשת העזרה, האם ושאר בני משפחתה דנים בסופי, ימים ספורים לפני בואה, וזו מצטיירת בדמיונם כנערה דקה וקטנה, כיאה לכינוי שאביה מכנה אותה- סופי הקטנה. אך למעשה, סופי הקטנה, כך מתחוור להם כשהיא מגיעה, אינה קטנה, כנועה וכזאת שיש להוביל, אלא היא זו שמובילה אותם, בדרכים עקלקלות, באמצעות תחבולות, שבני המשפחה אינם יודעים להכיל. סופי היא בחורה אנרגטית, מלאה ושופעת לא רק בשר אלא גם מרץ, היא גבוהה ויודעת לנהוג על סוסים ולירות. דבר שהוא איננו נחלתן של הנשים בתחילת המאה התשע עשרה כלל וכלל.
בני המשפחה משתאים אל מולה ואינם יודעים כיצד לעכל את הבחורה הססגונית, כמעט מרי פופינסית שחדרה במפתיע אל חייהם כגשמי אביב רעננים.
אהבתי את האווירה. את העלילה, את הדמויות. הן לא היו דמויות עמוקות ,טרגיות והרות גורל כדמויותיו של צ'ארלס דיקנס אך במצב בו הייתי שרויה, זה היה הספר המושלם שהייתי זקוקה לו. הוא התאים לכף ידי ככפפה.
.אהבתי את הסרקיזם המובלט אך לא מובלט מדי מכיוון שההומור כאן הוא הומור חינני שמחלחל בין השורות. הומור אנגלי במיטבו שמלעיג דברים רבים במסורת האנגלית והספרותית בכלל. הדוגמא המובהקת ביותר היא דמותו של אוגוסטוס פינהופ, אהובה הראשון של סיסליה. ברור לכל שהוא פארודיה של המשורר הרומנטי נוסח גתה כמו למשל ורתר ואחרים, או פרודיה למשורר האנגלי מזרם הרומנטיקה הידוע לורד ביירון
בזכות הספר ביליתי כמה ימים נעימים עם סופי ומשפחתה, והגם שאולי הספר היה חסר דיוק פה ושם , מכיוון שדמות כדמותה של סופי אשר תתקיים בתקופה בה הספר מתרחש היא נדירה למדי, עדיין הוא הסב לי קורת רוח רבה כמים צוננים ביום קיץ שמשי ומהביל.
