איריס לא היתה מוכנה להדף היריה שהטיח אותה לקיר וראשה נחבט.
גם לא למה שנתפס בעיניה כטמטום של מערכת הצדק הצרפתית. היא הודתה בחטאה, אז מדוע לא כולאים אותה ודי? הרי זה מה שעושים לפושעים. והיא מוכנה ללכת לכלא. אין לה הרבה מה להפסיד. אז למה כל בלבולי המוח של המשפט עם עדויות, חקירה חוזרת, עורכת הדין המסבירה שהמערכת לא עובדת ככה, מדמואזל. יש הליך. עיתונאים הגודשים את האולם וסתם סקרנים. חלאס, הודיתי. מה רוצים ממני? שימו אותי בתא ונגמר.
היא גם לא הבינה מדוע הבן אלף שמצא את מותו הוא פתאום 'הקרבן'. לכל בר דעת ברור שזו היא.
הוא פגע בה ועליו להיענש. ולא רק שפגע אלא השאיר בחייה חותם שלא ייעלם.
זהו סיפורה של ילדה טובה נתניה שבגיל עשרים פלוס עברה לפריס, מצאה עבודה בבר ודירה שעיתונאי שהכירה שכר עבורה תמורת שיעורי עברית. חייה זורמים באפיק שגרתי למדי עד היום הארור ששינה הכל. היום שיחרוץ את גורל השנים שיבואו.
סיפור על חטאים ועונשם. חטא שנעשה לאיריס וזה שהיא ביצעה. על מעשה רע ונקמה. צדק כפי שהוא נתפס בעיניה וזה שהחוק קובע.
אלא מה? הכתיבה גרעה הרבה מבחינתי. יש תחושה שהמחברת ניסתה להיות מתוחכמת ויצירתית והרחיקה לכת בכך. משפטים ארוכים ומורכבים עמוסי פסיקים, מעברים בין זמנים כמו הסיטואציה כעת ובעמוד הבא שנתיים אחרי, בתא כלא אותו היא חולקת עם שלוש אסירות יפניות. זכרונות ילדותה ונעוריה עם אמה וסבתה. האב שהתחפף והותיר אותה בת יחידה. בני הגנב ורויטל שנישאה לגיא. ארוך מדי ולעתים על גבול המייגע.
'ומכיוון שהתקיימה בין בודדים לא היה שום ערך לבדידות הפרטית שלה, היא היתה הדהוד של בדידויות אחרות שלא נוגעות לה בשום צורה, בדידויות של אנשים שהכירו מישהו אחר...'
'איש לא פקד את חייה וזרם המאיימים לבקר בעיר, זרם שחששה ממנו כשאך הגיעה, חדל, האיומים והתכניות לא מומשו, איש לא בא לפריז והיא הלכה ונפרמה בשקט'...על קצה המזלג.
הרהורים לפני ואחרי היום ההוא. יותר מדי. עדות מתמרחת של אישה שחוותה טראומה.
וזו מגרעתו הבולטת של הספר שהיה יכול להיות טוב בהרבה.

את הספר קיבלתי לפני שנה לקריאה בעבודתי בסטמצקי. האמת שמלכתחילה הספר נראה לי מאיים במקצת, או מפחיד, הבנתי שישר שהספר מדבר על מצב לא נעים כל-כך של אונס, דחיתי את הקריאה לשנה אח''כ. אז בשבועיים האחרונים, סוף סוף החלטתי לקרוא את הספר ולהפתעתי למרות הנושא הלא פשוט הזה, שאמילי מועטי החליטה לכתוב את ספרה הראשון, נשאבתי לסיפור והתרגשתי, נסחפתי בו כל-כך שסיימתי אותו יותר מהספרים האחרים שנשארו לי ברשימת הקריאה. הסיפור מגולל את סיפורה של איריס בחורה בת 24 שעוברת לפריז, אחרי סיפור לא פשוט במשפחתה עוברת בכדי להיות מלצרית בפאב אמריקאי, ערב אחד היא פוגשת בבחור צעיר, היא נדלקת עליו, היא לא יודעת אפילו למה< סתם רצתה בחור שיאהב אותה, לצערה נגזר עליה אונס אכזרי באותו הלילה חייה משתנים. היא ישנה באחד מבתיהם של שני עיתונאים צרפתיים, שאחד מהם מגלה במוקדם ובמאוחר על האונס שעברה, היא מגלה שהיא בהיריון מאותו האנס, היא מבטיחה לעצמה כאשר תמצא אותו תהרוג אותו, היא נאלצת לחיות את חייה בשיגרה ולהוליד את התינוק ולהגיע למצב של דיכאון קשה אחרי לידה, להפרעות נפשיות, הפרעות אכילה לאחר שנה של לידה של התינוק היא מחליטה לעשות את המעשה ונוצרים השלכות, האם אנשים יהיו בעדה, האם יהיו כנגדה. הספר כתוב בצורה כה מרגשת, הרגשתי שהסופרת מביעה קול מיוחד של הדמות, הקול של איריס שלא נשמע מעבר למילים, התענגתי על כל מילה, כל-כך נהנתי, למרות שתמיד חששתי שספרי מתח ופשע לא בשבילי. אמילי עשתה עבודה נהדרת, בכתיבת הספר ובתחקיר עליו עם הממשלה הצרפתית, נהנתי תענוג, תענוג לקרוא ספר כזה המדבר על מצב לא פשוט, שבחורות נמצאות בו הרבה שנים, מה קורה כשבחורה נאנסת ובכדי להגן על עצמה הורגת את האנס? האם ניתן לשחרר אותה או שעליה לשבת בכלא כמו כולם? מה עושים במצב כזה?
את כל הפתרון לשאלות תקראו בספר המיוחד בהוצאת תכלת של אמילי מועטי.

כרוניקה של בדידות.
אישה צעירה מגיעה לפריז כדי לברוח מהילדות בארץ, מהבדידות וחוסר היכולת שלה להתחבר, וחולמת לפגוש את אהבת חייה ולקבל הזדמנות להתחלה חדשה. יום אחד היא פוגשת ברכבת את האיש הכי יפה, ומקווה שהוא יהיה זה שיגאל אותה מהבדידות אבל עניינים מתגלגלים אחרת ומביאים אותה לקבל החלטות קיצוניות ובעלות השלכות הרסניות.
ספר כתוב מצויין וגרם לי עצב גדול.

סיפור נוגע ללב, קשה וכואב על אישה עם נפש פצועה. אישה שנאנסה ולא מצליחה להמשיך בחייה. אישה שמתפקדת פיזית אבל מנותקת רגשית. אישה שכדי להמשיך לחיות חייבת לנקום, גם אם המעשה יכניס אותה לכלא לשארית חייה.
הספר עוסק בתיאור הנפש, זה אינו סיפור עלילה וזה ייחודו. הספר מתאר בצורה מפורטת את הרהורי הגיבורה, המחשבות שלה, הייסורים, ההחלטות והמעשים. סיפור שחודר לנשמה.
זהו ספר הביכורים של הסופרת ואם זאת ההתחלה אז אני כבר מחכה לספרים הבאים.
אמנם ההתחלה קצת איטית אבל בהמשך הקריאה מאד זורמת. השפה בהירה והכתיבה חודרת ומרגשת.
ממליצה בחום!
קצת על תוכן הספר: מה שאכתוב אינו ספויילר שכן הכל ידוע מראש וכתוב בגב הספר. מי שבכל זאת לא מעוניין לדעת על השתלשלות האירועים, עדיף שלא ימשיך בקריאת הסקירה.
איריס, גיבורת הסיפור, מרצה עונש בכלא בגלל שהיא רצחה את האיש שאנס אותה. מכאן היא חוזרת לעברה ומספרת לנו את כל קורותיה מילדותה עד למקרה האונס שהרס את חייה ושהוביל אותה לביצוע הרצח וחוזרת חזרה לכלא, לחייה בהווה.
איריס היא אישה צעירה ובודדה שכרגע גרה בדירה שכורה בפריז. היא נולדה בנתניה למשפחה קשת יום והיו לה חיים לא קלים. אביה עזב את אמה לטובת אישה אחרת והאם לא השלימה עם הבגידה כל חייה. איריס עברה גם התעללות מינית בילדותה. היא לא הצליחה להתמיד בשום דבר, אפילו לימודים היא לא סיימה.
כשבגרה, החליטה איריס לעזוב את הארץ לפריז לנסות להתחיל חיים חדשים. היא מצאה עבודה בבר ומונתה לאחראית.
יום אחד היא נתקלת ברחוב באיש יפה תואר. כולה תקווה שאולי הוא יהיה אהבת חייה. היא קובעת איתו בבר. כשהם נפגשים, הוא מבקש שתעלה איתו למשרד, היא עולה איתו ושם הוא אונס אותה.
איריס לא מתנגדת, היא חוששת שהוא יהרוג אותה. היא משותקת מפחד ונותנת לו לממש את זממו.
אחרי האירוע, היא מקווה שהזמן יעזור לה לשכוח ומצפה להמשיך כרגיל בחייה אבל מסתבר שהיא בהריון. כשנולד הילד, היא מטפלת בו אבל היא לא מסוגלת לאהוב אותו. הוא לעולם יזכיר לה את האונס. היא חסרת רגש כלפיו וזה מזעזע. איריס מבינה שהיא לא תוכל להמשיך בחייה אלא אם תנקום. היא לוקחת אקדח ורוצחת את האנס.
איריס לא מתחרטת על הרצח. להיפך, עכשיו היא מרגישה חופשייה. היא מודה ברצח ולא מנסה להתחמק מהעונש. אפשר להבין שהיא אפילו ציפתה לעונש. העונש בכלא זאת הגאולה בשבילה. בכלא היא נמצאת במסגרת, שגרת היום מאד ברורה, מכתיבים לה מה לעשות בכל יום. עכשיו היא גם שוב לבדה בלי התינוק, כמו לפני האונס.
אהבתי את הסוף שמצאתי בו נקודה זהירה של אופטימיות עבור עתידה של איריס. ספר ביכורים מצויין, ממליצה בחום!