יש לי בבית ספר מצהיב שקוראים לו "מבחר מספרות העולם" או משהו כזה. הספר הוא אסופה של סיפורים קצרים מתורגמים במיוחד עבור הקורא העברי. האוסף הזה כולל גם סיפור בלשי אחד מאת ארתור קונן דויל, אבל עם הקדמת התנצלות שעל אף שהסיפורת הבלשית היא סוגה ירודה, הרי מפאת הפופולריות של הבלש שרלוק הולמס מכניסים דוגמית קטנה למרות שזו לא באמת ספרות, בוודאי לא ספרות מופת. היום זה נראה לנו מוזר, אבל גם קונן דויל עצמו היה שותף לחוסר ההערכה הגורף של הסוגה שבה כתב, והוא התייחס אל הסיפורים כדרך זמנית להתפרנס עד שיתפרסם בצורה רצינית יותר מעבודתו כרופא או מהמונגרפיות הרציניות והמקצועיות שהוא יפרסם. הוא גם נלחם בהצלחה של הסיפורים וניסה להרוג את הגיבור, מה שלא עזר לו.
דיוני ספרות היו כנראה קיימים מאז ומעולם. דיונים על מקומה של ספרות, על איכות הספרות, על הבידול של ספרות טובה מגרועה, מספרות מקצועית לספרות שמטרתה בידור וכו' וכו'. זה גם הנושא הראשוני של הספר הזה, לפחות על פני השטח. רונה גלזר-גלטי, נשואה ואם לתינוק בן עשרה חודשים היא סופרת בהתהוות. כלומר היא סופרת, רק שעד כה כתבה כמה סיפורים קצרים ולא פירסמה כלום. אבל היא יודעת שתפרסם, ובעלה גידי, החוקר הארכיאולוג הרציני מאמין ותמוך בה מעומק ליבו. הוא חולק איתה את הטיפול בתינוק, מפנה לה זמן לכתיבה, ואפילו שולח אותה בשביל זה לסופש לבד בצימר בצפון. אלא שרונה נמצאת במחסום-כתיבה ולא מצליחה להתקדם עם הרומן הגדול שלה, ובלילות ללא שינה היא קוראת טראש אירוטי-רומנטי בהמלצת החברה שלה חגית. ואז היא גם כותבת כזה טראש. חצי מתוך זלזול וחצי מתוך אתגר מה-הביג-דיל היא שולחת שתי פיסקאות להוצאת "אדם וחווה" וזוכה בתחרות שבה הפרס הוא פירסום ספר. והיא גם כותבת ומרפסמת אותו, אבל בעילום שם. בלי לספר לאף אחד - לא למשפחה, לא לחברה, וגם לא לגידי. הכל היה עובר כשורה, אבל אז הספר מצליח מאוד והסוד מאיים על כל מה שרונה בנתה בחייה, המשפחה, החברות, העבודה, הדימוי האישי והמקצועי.
אין כאן את קלישאת הכותב-הכותב-על-כותב כי הסיפור הוא פחות הספר, ויותר הסוד והדימוי העצמי של האדם מול ההיטמעות בסביבתו הקרובה. וסודות כאלה קיימים למכביר בכתיבה של ידלין. בעלת הבית שומרת על סוד ובנה אסא נקרע מול האמונה והנאמנות, אנשים כמונו עוסק בדימוי העצמי מול הסביבה, בסטוקהולם יש חבורה שלמה שמנסה לשמור על סוד מותו של אחד מהם כדי לזכות אותו בנובל שהוא ראוי לו. הכתיבה של ידלין היא ישראלית מאוד, מה שאומר שיש בספר המון נוכחות של המשפחה המורחבת - ההורים, האחים והגיסים של בני הזוג. השמות ישראלים, והמציאות הפוליטית נוכחת במלוא עוזה. במקביל לסוד ההולך ותופח של רונה, יוצא גידי מארון האמונות והדעות ומזדהה קבל עם ועולם כימני וחוטף על זה ריקושטים על כל צעד ושעל, כולל בארוחות-שישי שהן הרי מהות הישראליות באשר היא.
הכתיבה היא ידלינית-סטנדרטית, מה שאומר שצריך להתרגל למונולוגים שאינם מוצגים ככאלה אלא נמצאים כחלק מהטקסט השוטף. גם העלילה ידלינית טיפוסית בכך שהיא גורפת את הגיבור הראשי במין חוסר אונים וחוסר יכולת בחירה לכאורה אל הבחירות הכי גרועות שיש במין תאונת דרכים אדירה שמוצגת לקורא בהילוך איטי. מול בעלת הבית המעולה וסטוקהולם הטוב, הסיפור הלא נכון לא ממצה עד תומם את הנושאים שהוא עוסק בהם ולא ממקד את האמירה שלו. בכך הוא חובר לספרים האחרים של ידלין.
