הרקע לסיפור הוא עולם עתידי פוסט אפוקליפטי, דומה לעולם של סדרת "מקס הזועם". לאחר מלחמת עולם גרעינית, שהרסה את רוב העולם בשלושה ימים, וגרמה לשינויים אדירים, הן באקלים, הן בסביבה, והן בבעלי החיים המוטנטיים שנוצרו - מנסים בני האדם להמשיך ולחיות, מרוכזים בעיקר בשתי ערים גדולות, שהן האחרונות שנותרו ביבשת אמריקה. שתי ערים אלו הן למעשה כל מה שנותר מהציוויליזציה המערבית ביבשת אמריקה. מצד אחד, לוס אנג'לס שבקליפורניה, ומהצד השני בוסטון. עקב הרוחות האדירות והקטלניות מאז המלחמה, אין שום אפשרות לטוס יותר על פני כדור הארץ, ומשום מה גם לא ניתן ליצור קשר אלחוטי. הדרך היבשתית בין שתי הערים כמעט בלתי אפשרית, וכל ניסיון לעבור אותה נחשב להתאבדות. קשר טלפוני ביניהן אינו קיים גם הוא. בבוסטון פורצת מגיפה חדשה. תרכיבי החיסון והתרופה היחידים שקיימים עבור מגיפה זו מצויים רק בלוס אנג'לס. מכל המתנדבים שיצאו לדרך, כדי לנסות להביא את התרכיבים, שרד רק אדם אחד, וגם הוא נפטר מפצעיו לאחר שהגיע לקליפורניה, ספוג בקרינה רדיואקטיבית. כל מה שהוא הספיק לעשות היה להודיע על המצב הנורא ששורר בבוסטון עקב המגיפה. הרשויות בלוס אנג'לס מנסות לגייס נהגים מתנדבים בתשלום, שיסכימו להעביר את התרכיבים לבוסטון דרך "נתיב התופת". הרשויות גם מוכנות לתת חנינה, לטאנר, פושע שנחשב לנהג הטוב ביותר, שמרצה את עונש המאסר הארוך שנגזר עליו. כך מתחיל סיפור המסע של טאנר, שנאלץ לצאת בעל כורחו לנסות לעבור את "נתיב התופת", ולהעביר את תרכיבי החיסון/תרופה, שרק הם יוכלו להציל את מי שנותרו עדיין בחיים מאוכלוסיית בוסטון.
הספר כתוב היטב בסגנונו של זילאזני, ואי אפשר שלא לחוש במוטיבים האפלים שמלווים אותו, תיאורי הסביבה, הנוף, האקלים, והאנשים עצמם. התיאורים של המסע מזכירים קצת לפעמים את המעבר דרך הצללים ויצירת היקומים השונים בסדרת ספרי אמבר. כל זאת, בספר שלהזכירכם, חף מכל שמץ של פנטזיה.
בסופו של יום, נהניתי לקרוא את הספר, ולהיכנס לעולם שהוא מתאר, למרות כל הזוועות שבו. זילאזני מיטיב להמחיש שגם בתוך האפוקליפסה יש תקווה. במיוחד בשיחה שנערכה בינו לבין ילד שפגש בדרכו. הילד חולם להיות טייס. טאנר מסביר לו שייאלץ לוותר על חלומו כי לא ניתן לטוס יותר. הדיאלוג עם הילד מוביל את טאנר להבין שבעצם לא ניתן לחזות את העתיד ושאסור לוותר על החלומות שלנו. כך גם טאנר עצמו ויתר על החלום שהיה לו כשהיה ילד, ובסופו של דבר הפך למנהיג חבורת אופנוענים אנרכיסטים פורעי חוק. ייתכן שרוב בני האדם היו חולמים לפעמים, לשבור את כל המוסכמות כמו טאנר, ולנהוג כרצונם. יחד עם זאת, הדמות של טאנר משתנה במהלך הסיפור והמסע, ואנו רואים כיצד נבל גמור, שלא היה אכפת לו מאף אדם אחר (חוץ מאחיו ומשפחתו), שביצע פשעים להנאתו - הופך לאט לאט לגיבור אמיתי, שמוכן להקריב את חייו עבור הצלת אחרים. ואולי הוא היה גיבור מאז ומתמיד, ורק החברה היא זו שגרמה לו להפוך לנבל?
מבחינה ספרותית, אם חושבים על התקופה שבה זילאזני כתב את הספר, אי אפשר שלא לראות קווי דמיון בין טאנר לבין הסופר ז'אן ז'נה. בנוסף לאישיותו האנרכיסטית של טאנר, גם ז'נה זכה לחנינה, לאחר שבשנת 1948 הורשע בגניבה בפעם העשירית, והועמד בפני מאסר עולם אוטומטי, אך משלחת סופרים ידועה פנתה בשמו לנשיא הרפובליקה הצרפתית, בבקשה לחנינה גורפת עבורו מכל עבירות העבר. אין ספק שטאנר עבר מטמורפוזה במהלך הספר, אך בניגוד לגיבוריו של ז'אן ז'אנה, שלעולם אינם מצליחים לממש את הפוטנציאל שלהם ולהשתלב בחברה, נראה שסיכוייו של טאנר גבוהים יותר להצליח.
בקיצור, כדאי לקרוא.