בשנת 2017 קראתי את ספרה של הדס מזרחי 'אולי אלד קשת'. כבר אז נחשפתי לזיקה הגדולה שלה לשיגעון, ולטיפול העדין בנושא בריאות הנפש.
באוקטובר שנת 2023 התאבדה הדס והשאירה אחריה ספר זה.
כאשר התחלתי לקרוא את הספר, הופתעתי שוב, מהכישרון של הדס לקחת מצבים קיצוניים כמו אשפוז במחלקה סגורה, או שיגעון ולכתוב עליהם בצורה פשוטה ובכך להעביר לקורא את חוויותיה הקשות.
בספר שלוש נובלות ואפילוג.
בנובלה הראשונה והארוכה יותר, אישה בשם יעל כותבת מכתבים לאורלי קסטל בלום. למעשה בכתיבה זו היא מספרת לאורלי על קשייה, מחשבותיה ובעיותיה.
הכתיבה סוחפת ולא משאירה שום פתח לשאלות.
יעל מתארת את חייה הריקניים, את הקושי לחיות עם מחלת נפש, את יחסיה הבעתיים עם גברים ואת קשריה אם אמה ואביה.
יעל כותבת על הפגישות עם הפסיכיאטרית שלה ומשתמשת בהומור, כאשר היא כותבת על תשובותיה של הפסיכיאטרית.
לאורך כל הספר מתוארים חייה של אישה בשנות ה40 לחייה שאינה מוצאת מקום בעולם. מחלת הנפש שלה עושה בה שמות ולא מותירה לה מרווח נשימה. לעתים היא מפסיקה לקחת את הכדורים הפסיכיאטרים ונכנסת לפסיכוזה שמובילה אותה לאשפוז.
הגיבורה מרגישה חופשיה כאשר היא משוגעת ומרגישה חסרת גבולות ובעלת אנרגיות שסוחפות אותה למחוזות נעימים ויפים.
נהניתי מהספר הזה הוא מביא סיפור אנושי טראגי אך עושה זאת בחמלה ובכישרון.
את הספר ערך: אסף שור.
הספר יצא בנצח הוצאה לאור. ספר חדש יצא בימים האחרונים.
אני ממליץ על הספר הוא השאיר אצלי חווית קריאה חזקה והכתיבה של הסופרת, מותירה רושם של סיפור קשה ונוגע ללב, על אישה צעירה שלא יכלה להיכנע לתכתיבים של העולם המודרני.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
