"כל כך חבל לא לדעת את ההיסטוריה המשפחתית שלך כשיש אנשים שעברו אותה ויכולים לספר לך. כשהם מתים ולא נשאר את מי לשאול, הסיפורים מתים".
זהו סוג של רומן היסטורי הנע בין ההווה של שנת 2018 לבין העבר של 1941 ועד סוף המלחמה. אנו עוקבים אחר שתי דמויות- אדל, הדמות המרכזית של הרומן, העוזרת האישית של קוקו שאנל אשר מצליחה להתברג בעבודה נחשקת ולשרוד את שנות המלחמה לצדה של מדמואזל שאנל המסתורית. שאנל, אשר משתפת פעולה עם הנאצים ובכך מצליחה לשמור על עצמה, חיה עם אדל במלון הריץ השורץ גרמנים. הסיפור מתמקד בתקופה הקשה של המלחמה ובצורך ההישרדותי של הפריזאים לצלוח את האימה ששטפה את רחובותיהם. אדל מתחלחלת מהמעשים המזוויעים של המלחמה ומנסה לתרום את עצמה למען כוח ההתנגדות. הדמות השניה היא קלואי, נכדתה של אדל, אשר שנים לאחר המלחמה מגיעה לפריז למכירה פומבית של חפצים ממלון הריץ. היא מסתקרנת ורוצה לגלות עוד אודות סבתה ועברה.
הספר כתוב בצורה קולחת וטובה. הוא אמנם מסופר דרך עיניהן של דמויות בדויות אך למיטב הבנתי מבוסס על אמת בכל מה שקשור לקוקו שאנל והתנהלותה במלחמה. מוזכרים שם אירועים היסטוריים מעניינים המסופרים דווקא לא מנקודת מבט של יהודים אלא מנקודת מבטה של אישה נוצרייה שגם היא מבקשת להצליח לשרוד ולא להיתפס כשעוזרת לכוחות ההתנגדות.
נקודת החולשה היא שבשלב מסוים הספר הופך למעט דידקטי, הוא מאבד מהקסם שלו ומרגיש שהסופרת שופכת פרטים ומידע אודות התקופה רק כדי לספר לנו את זה, ללא כל קשר ישיר לספר או עם קשר שמרגיש מעט רופף ומודבק. יש גם מעט חורים שלא מהודקים בצורה טובה בעלילה אבל בסופו של דבר הספר כמכלול כן עובד, וישנו גם טוויסט סופי שהצליח להפתיע אותי ואף לרגש.
התחברתי לצורה שבה הסופרת בחרה לספר את הדברים. זהו סיפור חשוב שראוי שיסופר.
