שקרים יפים הם השקרים שאנו מספרים כאילו בכוונה טובה, כדי להגן על אהובינו מפני האמת, שלדעתנו אינם מסוגלים או אינם רוצים להתמודד איתה. אבל מה זה אומר עלינו ? או עליהם ? או על הדרך בה אנו רואים אותם ?

כל הספר מלא בעצם בפילוסופיות האלה, וגם קצת על אהבה ורומנטיקה ומה שהיא מסוגלת לגרום לנו לעשות.

ובכל זאת זהו ספר מתח במלוא מובן המילה. הספר מתחיל בעצם מהסוף - סצנה שגיבוריה אינם ידועים, מחולקים לטובים ורעים, וכך תוך כדי קריאה אנו מנסים לנחש מיהו הטוב ומיהו הרע, מי השקרן ומי הלא נורא.

כמו בחיים, לא מקבלים את כל התשובות בסוף הספר, אולי כדי להשאיר משהו לספר השני.

הספר כאמור מאוד מותח, כתוב היטב ובניגוד לספרי מתח אחרים גם מעורר מחשבה (ציטטו כאן לפני ציטוטים מעולים מהספר אז לא אוסיף).

אז כן, מאוד מאוד מומלץ.

ספר מתח קליל ולא מטלטל שיכול להיקרא לאט ובנועם ובמרכזו דמות נשית ראשית - חזקה, חכמה, קיימת ולאט לאט גם אמיצה.
חלקים ממנו היו לי צפויים, אבל הם לא היוו חלקים גדולים מהספר.

לא אפרט את תוכנו של הספר - מה שכתוב בגבו מספיק.... כל פרט נוסף ייחשב ספוילר.

אבל... יש לא מעט ציטטות נהדרות בספר הזה, מה שנתן לו בעיני נפח חכם ומחמם לב הרבה יותר מאשר אם הוא היה רק תרשים זרימה של העלילה מתחילתו ועד סופו.

הנה כמה משפטים/ קטעים נהדרים – כמו פניני חוכמת חיים, שבחלקם אני גם מאמינה:

"אני חושב שאנחנו משליכים את הרגשות שלנו על האנשים שאנחנו רואים. אם אתה רמאי, אתה רואה רמאות אצל אנשים. אם אתה אדם טוב, אתה רואה רק דברים טובים כשאתה מסתכל בפניו של מישהו אחר. רמזים פיזיים עשויים לגלות לנו אם מישהו משקר או אם הוא עצבני, אבל אני לא חושב שאפשר ללמוד הרבה על מישהו – על מי שהוא באמת – רק מהתבוננות בו".

"כשמתחילים להכיר מישהו, כל התכונות הפיזיות שלו מתחילות להיעלם. אתה מתחיל להתמקד באנרגיות שלו, מתחיל להכיר את ריח הגוף שלו. אתה רואה רק את המהות של האדם, לא את הקליפה. בגלל זה אי אפשר להתאהב ביופי. אפשר רק לחמוד אותו, לחשוק בו, לרצות להיות הבעלים שלו. אפשר לאהוב אותו עם העיניים והגוף, אבל לא עם הלב. וזו הסיבה לכך שכאשר באמת מתחברים עם האני הפנימי של מישהו, הפגמים הפיזיים נעלמים, הופכים ללא רלוונטיים."

"אני לא מאמינה בטעויות או בחרטות. אנחנו לא מכירים את הדרך האחרת, את זו שלא בחרנו בה, ולא יודעים לאן היא מובילה".

כתוב יפה ומעניין ולא מתיש.

האמת שכל אשר יכולתי לכתוב על הספר, כתבו: מיכל, שוקולדה ויעקב קליש בצורה טובה מאד.
לכן ארשום מספר הערות קטנות:
איני חושבת שצריך ספר שני, ספר המשך. סוף פתוח עדיף בעיני על מריחה של ספר נוסף, העלול רק לקלקל
ולפגום בטעם הטוב שמותיר הספר.
נהניתי מאד מאותם הציטוטים שרשמה שוקולדה (אמיתי, מתוך נסיון חיים).
המיוחד בספר: שהספר הוא לא רק ספר מתח לא רע, נותן חומר למחשבה (למעוניינים בכך).
הכתיבה שזורה בדימויים (כפי שציין יעקב), יש הומור בכתיבה ופנייה אישית, שיתוף (כתב יעקב?) עם הקורא.
מסכימה עם יעקב קליש שאין הוא סקסי (כרשום על הכריכה) יותר מכל ספר אחר (אולי אף פחות).
בסך הכל, ספר טוב.

הסיפור עוסק בילדים קטנים שסבלו מהתעללות במשפחתם, או שמשפחתם הייתה הרוסה, לא טיפלה בהם, הוזנחו וחייהם הפכו, או היו בדרך ליהפך, לגיהינום - בעצם הישארותם עם הוריהם. ילדים אלו, שזוהו כמוכים, גם במרפאות השכונתיות, "נעלמו" והועברו למשפחות אמידות שנואשו לילד, שמסיבות שונות לא יכלו להביא ילד לעולם, או שחיכו זמן רב ברשימה לצורך אימוץ, ומובן שהיה באפשרותן לדאוג לכל צרכיו.
הפתרון היה "פשוט": האם מביאה את התינוק או הילד למקומות כמו בתי חולים, מרפאות, תחנות כיבוי אש וכדומה ונוטשת אותו, מבלי שיישאלו שאלות. אם לאחר שישים יום היא לא חוזרת לקחת אותו, היא מאבדת את זכות ההורות, והתינוק יימסר לאימוץ "לבית חם ואוהב".
זהו, בקצרה הרקע לסיפור שמתפתח ושעלילתו מהירה, כפי שקרה לרידלי - גיבורת הסיפור, שבבוקר אחד מצאה את עצמה מסכנת את חייה וקופצת לפני גלגלי טנדר, שנהגו היה עסוק בשיחה בטלפון הסלולרי, ולא שם לב לילד הקטן שירד לכביש. ואילולא מהירות תגובתה ואומץ ליבה, הילד היה נדרס...
את האירוע הדרמטי צילם צלם עיתונות שהיה עד לנעשה והמקרה צבר כותרות בעיתונים היומיים, בחדשות ואפילו הגיע ל- CNN היוקרתי.
ומכאן, עם חשיפתה של הגיבורה המקומית, מתחיל למעשה כל הסיפור, שמתנהל בקצב מהיר, ומספק הנאת קריאה, ומתח מסוים, לכל אורכו, כאשר רידלי - בעקבות צילום שקיבלה, יוצאת למסע לגילוי עצמי בחיפוש אחר זהותה, שאולי מתחבאת אחרי "שקרים יפים" והיא אינה מוכנה לוותר ולחיות את שארית חייה מבלי לדעת מי היא באמת.
למרות האמור, זהו אינו סיפור שמתמקד בהתעללויות והזנחה של ילדים, ומסופקני אם פסיכולוגים ימצאו בו תובנות כלשהן, אלא - כפי שאני רואה זאת, הנושא משמש כמסגרת לסיפור עלילתי שיכול למצוא את מקומו, בכבוד, בלא מעט ספרי בלשים טובים.
שני דברים שלהם נחשפתי בספר, ושאיני זוכר כמותם בספר כלשהו: האחד, הדימויים הרבים, היפים והמעניינים מחיי היום יום, שהגיבורה משתפת אותנו בהם ובחן רב.
והדבר השני, הוא פנייתה של הגיבורה לקוראים ושיתופם בצורה אינטראקטיבית כביכול, בעלילה ובהחלטותיה.
אביא רק שלושה דימויים, ובקצרה:
"...והרגשתי שזה כמו ניסיון להחזיק בכוח רוטווילר בעזרת חוט דנטלי."
"...הוא התקרב אלי צעד, ואני נסוגותי צעד אחד לאחור, כאילו היינו בני זוג לריקוד."
"...לשונות המנעול של ההכרה נכנסו למקומן בקול רעש מחליא, ופתחו את דלת הכלוב של הטיגריס."

ודוגמאות לפנייתה של הגיבורה אל הקוראים, ושוב בקצרה:
"אני אשאל אתכם: מה כן היה מושלם."
"מה אני מנסה לומר? מה אני מנסה לספר לכם?"
"האם אתם מאוכזבים ממני? האם ציפיתם..."
"אתם ודאי תוהים מה איתי, מה אני הייתי רוצה. האם הייתי מסובבת חזרה את מחוגי השעון?"
"נשמע הגיוני, נכון?"
נראה לי שהבנו את הפואנטה.
אה, נזכרתי בעוד קטע נחמד. במהלך קרב יריות שבו היא משתתפת, היא מסבירה לנו: "בסרטים, הייתי פוגעת בכולם עם הכדורים הבודדים שלי, אבל אני מגלה שאני לא קלעית מצטיינת."

לפני סיום, שתי הבהרות.
האחת, בגב הספר מצוין שהספר הוא סקסי וקצבי. ובכן, הוא לא יותר סקסי מכל סיפור מותחן שאתם מכירים.
ושנייה, משפטים (בעמוד 317) שלגביהם איני מסכים עם דעתה המלומדת של הסופרת:
"אין כאן רעים. לא באמת. אם חושבים על זה, אין רעים של ממש בחיים. רק בספרות אנחנו מוצאים גרסאות מזוקקות של טוב ורע. בחיים יש רק בחירות (בהדגשה) טובות ורעות."
ואני שואל: האם הסופרת כה עסוקה בכתיבה, שאין לה את הזמן לצפות בטלוויזיה ולראות את כל הרוע המשתולל אצלה בבית, בארה"ב, ובכל העולם...? מוזר.
כמובן, זה לשיפוטו האישי של כל אחד מאיתנו.
הסיפור זורם במקצב די מהיר ואופן הצגתו והפניה אלינו, כפי שאמרתי, נותנת לנו הרגשה של "השתתפות פעילה" באירועים.
נהניתי.

ספר חביב, העלילה חביבה וכמו כן הכתיבה.
הסוף לא היה צפוי ויש לא מעט הומור משולב בסיפור, כיף להזדהות עם הדמות, ואפשר לראות איך עושים מהספר הזה סרט חביב גם כן.
להעביר את הזמן בכיף :)

וואו בהתחלה הספר היה משעמם אפילו הפסקתי לקרוא אבל משהו משך אותי בחזרה לספר ומהאמצע הוא נהיה מעניין אי אפשר לנחשב את ההמשך כל רגע משהו משתנה ספר מפתיע מעניין ומומלץ מומלץ מומלץ!

כשכבר חשבתי שהכל נגמר הכל התחיל מחדש לא כדאי לפספס.

בפרקים הראשונים קצת יבש,אבל לקראת הסוף ממש מותחן נחמד וקליל...

ספר מרתק וסוחף.
מומלץ בחום, עלילה מפתיעה ומרתקת גורמת לך לרצות לדעת עוד ועוד.