איזה יופי שהוצאת ספר חדש דרור שגב! שתזכיר לי למה אני כל כך אוהבת לצוד מילים שנוגעות בי, שמהדהדות לי דברים מעולמי שלי. כי מילים זה סוג של קסם. ומילים הכתובות מתוך רגש - עושות שמחה. ממש כך.
אבל שגב לא מביא את הקורא מיד אל הנחלה. הוא מעביר אותו דרך, מסליל אותו לנקודה, אבל לא מבטיח שלא תישרט בדרך, שהמילים ידקרו אותך קצת, ישפשפו לך את העור כתזכורת. אבל ככה אני אוהבת את הספרים שאני קוראת. אני צריכה את החספוס, גם להרגיש את המצוקה של הגיבורים, להזדהות איתם (או לא) אבל תמיד תמיד להרגיש אותם. כי אם אני נשארת אדישה, והגיבורים לא מזיזים בי כלום - אז יש פספוס.
אבל שגב הוא צלף. צלף מיומן.
אז על מה?
איה ונועם הם זוג נשוי, חייהם כרוכים אלו בטלו מזה עשרים ושבע שנים. הם הורים לאייל. שניהם עוסקים במקצועות שהם אוהבים, חייהם נעים על המסלול הנכון, עד שיום אחד הכל התפרק.
ביום שגילו כי בנם חולה ושעון החול התלוי מעל ראשו התחיל במסעו, התחילו גם הם במסע לקראת סוף החיים שהכירו עד אז.
המחלה והמוות של בנם מוטטו את משפחתם, כל חייהם קרסו אל תוך עצמם עד שלא נשאר כלום מכל מה שהיה, והם היו כמו דמויות חלולות, ריקות מכל תוכן.
היה להם עולם ומלואו, וברגע אחד הכל חמק מתחת ידיהם. כאילו המוות של אייל לקח גם מהם את החַיּוּת והותיר אותם תלויות ללא ניע ובמובן מסוים גם הם מתו.
נועם עזב את הבית במושב בפאתי ירושלים והרחיק עד כפר ברואנדה, שם הלך לתרום מהידע שלו כרופא, כי אם את עצמו לא הצליח לרפא, אולי אנשים אחרים כן.
"במקום הזה אני מנסה להבין את האובדן והשכול, את הריסוק של חיינו, את הכאב של מה שפעם היה שלם ונשבר." (עמ' 11)
איה נשארה לבדה, כשכאב האובדן משמש לה כבן לויה שלא מש ממנה.
כי לפעמים צריך להתרחק כדי להתקרב בחזרה.
שגב אוהב את הגיבורים שלו מרוחקים האחד מהשני, ואיך הוא יודע לכתוב כל כך יפה על געגוע. כבר כתבתי על זה בעבר, ואי אפשר שלא לחזור על זה שוב.
הגיבורים שלו נושאים בתוכם כמיהה שהוא יוצק בהם, והיא כל כך מוחשית עד כי נדמה שאפשר לתפוס אותה בידיים.
כי באהבה אמיתית תמיד יש את הרגע בו צריך לדעת לשחרר. לפעמים התרופה הטובה ביותר היא המרחק.
סטינג היטיב לתאר את זה:
if you love somebody set theme free.
אהבתי לראות את הדרך של הסופר, ואת הבְּשֵׁלוּת המתגבשת מספר לספר.
אהבתי את הסוף שמצד אחד חשבתי שהיה ברור, ומצד שני היה בו איזה ערפול שהשאיר אותי עם סימן שאלה והרהורים.
יופי! וכמובן שמומלץ.
