טוב, אז מה נגיד על הספר הזה? המלצה של אופיר טושה גפלה על הכריכה האחורית זה נחמד, אבל כנראה לא ממש עוזר. יותר כדאי שנדע על מה מדובר.
אלברט הוא נער בן 19, התבגר רק עכשיו, חי רוב ימיו בבית יתומים על אף שהוא לא ממש יתום משום שאבא שלו, פרד, חי וקיים ומכיר בו. אלא שאלברט לא ממש יכול לחיות עם פרד, כי פרד לא מתנהג ממש כמו אבא. או כמו אדם מבוגר. הוא סופר מכוניות ירוקות, לא תמיד זוכר לצחצח שיניים, לא יודע איך ילדים באים לעולם, והוא לא מאוד חכם. בזמנים אחרים היו אומרים שהוא מפגר ולמרות שהפוליטיקלי קורקט אומר כבר לא להגיד מפגר, המהות לא השתנתה. עם זאת אלברט מאוד אוהב את פרד והם מבלים יחד יפה בחופשות מבית הספר. אלא שעכשיו בית הספר נגמר, ולמרות שהפוליטיקלי קורקט אוסר לומר דברים כאלה בפירוש, פרד הולך למות. הוא יודע את זה, אלברט יודע את זה ונעשה קצת דחוף לקבל קצת מידע על המשפחה, העבר, ההיסטוריה וכל זה. והם יוצאים למסע, יחד עם כמה דמויות בלתי אפשריות מהסביבה. וגם מקבלים תשובות, אם כי לא כאלה שבהכרח משמחות את אלברט.
עד כאן אין שום בעיה. זה סיפור נחמד, מסתדר יפה בז'אנר הקליל שהוא משתייך אליו, וגם השם שלו מרמז לסוגה ולקלילות. הבעיה היא שזה לא הסיפור היחיד, והספר שזור ב"מאה שנים של אהבות אסורות" כפי שכתוב על הכריכה. החלקים האלה נמצאים במהלך הספר, הם מודפסים בגופן אחר שזה כבר דגל אדום נורא ואיום, ההקשר לסיפור הראשי לא ברור עד כמעט סוף הספר, ורק בעמודים האחרונים הכל מסתדר, שזה גם לגיטימי. אלא אם מדובר בסיפור משעמם, וזה המקרה כאן. סיפור על כמה דורות של גילוי עריות שלקרוא לו סתם אהבה אסורה זה כיבוס מילים, והבעיה היא שהוא פשוט לא מעניין. עוד מבלבל שהמחבר בחר את שם משפחתו - קלבלה - ככינוי לילדים שהם תוצר של גילוי עריות כזה ולכן גם קצת מפגרים או בעייתיים מבחינות אחרות, ואני חייבת לומר שזו בחירה מאוד מאוד מוזרה.
הייתי ממליצה לקרוא רק את הסיפור של פרד ואלברט שהוא באמת אנושי ומעניין ומיוחד ולדלג על החלקים בגופן השונה, אבל בסוף הסיפורים מתחברים כך שהפרדה כזאת פחות אפשרית והחיבור הזה פוסל לדעתי את כל הספר.


















