ספר טוב מאוד!! הספר מחולק ל-5 חלקים ומרבית הפרקים קצרים. העלילה מובאת בגוף ראשון כלבבי מפיו של פרנק, אביה של מגי. לפני קריאת הספר, שמעתי שהרבה לא אהבו אותו ובייחוד את הדמות של פרנק, אבל בתור אב ל-3 בנות, אני דווקא התחברתי אליו מההתחלה. נכון שמהר מאוד מבינים לאן זה הולך ושהספר לא דומה ל"תמונות נסתרות" הקודם שלו שהיה פשוט וואו אחד גדול ברמה של "רגעעעע מההה קראתי עכשיוווו??" אבל מעטים הספרים שמצליחים להעביר בי את התחושה הזאת (למען ההגינות, אני קורא מלאאאא ספרי מתח) ועוד יותר מעטים הסופרים שמצליחים לשחזר את ההצלחה המסחררת של הספר הראשון. סיימתי תוך שבוע כי אי אפשר להפסיק לקרוא אל תוך הלילה (טוב נו, וגם כי הייתי בחופש רוב הזמן 😉). אהבתי את דמותה של קתרין, אם החתן. היא הרגישה לי הכי אותנטית. לאורך הספר מוצג תיאור מהימן ואותנטי של יחסי הורים ילדים, ובפרט אבות ובנות מטבע הדברים.
לסיכום, יש פה שילוב מצוין של דרמה ומתח. ואיזה סיום מרגש!!
רק לא הבנתי למה הסופר בחר בשם "האורחת האחרונה". אני הייתי בוחר שם אחר.. אולי "הבת שאבדה לי". לדעתי זה הרבה יותר מתאים לרוח הספר. מוזמנים להציע אופציות נוספות 😉
















