תחילה תיקון קטן - התרגום הזה אותו קראתי (של יאיר בורלא) יצא לאור בשנת תשל״א - 1971 (בהוצאת ״עדי״). יתכן שיצא עוד תרגום אחר של אותו מתרגם גם ב 1976 (בהוצאת ״כתר״).
רבות כבר נכתב על הספר הזה, שיצא לאור במקור בשנת 1889, אך שיניי הזמן כמעט לא פגעו באיכותו. המחבר ניסה לכתוב מדריך תיירות לשייט בנהר, אך עם הכתיבה נכנס עוד ועוד מההומור הבריטי אל תוך התוכן, עד שעיקרו של הספר הן אוסף האנקדוטות והחוויות שעברו עליו ועל חבריו, המוצגות בצורה היתולית. מרבית החוויות מספרות על מה שקרה להם כאשר התכנון המקורי לא התבצע כמו שקיוו לו.
אני (בן 67) אהבתי במיוחד בתרגום הזה את העברית הישנה, כמו בספרים שקראתי בילדותי. השפה הישנה משתלבת יפה באווירה של הסיפור, המתרחש בשלהי המאה ה - 19 .

הספר הקצר אלגברה שימושית מכיל שלושה סיפורים קצרים, ללא שום קשר ביניהם, מלבד (כמו שאומר התקציר) שבכל סיפור יש גיבור עם רקע מתמטי כלשהו שעובר מישראל לארה"ב.
מה שהתקציר לא מספר, וזאת הסקתי מתוך הקריאה, היא שבכל סיפור הגיבור הוא דמיוני לגמרי, אבל הרקע הסביבתי וההיסטורי בכל סיפור הוא דיי מדויק ומפורט (למשל - מחיר הנסיעה באוטובוס לירושליים ב 1950), אם כי ישנם "עיוותים סיפרותיים" (למשל על קשר רומנטי בין המתמטיקאית אמי נטר ופאבל אלכסנדרוב). העלילות בסיפורים הן דיי פשטניות לטעמי.
השם אלגברה שימושית אולי מצלצל יפה, אבל מרבית האזכורים המתמטיים בספר אינם אלגברה (משוואות מקסוול .... אינטגרלים ... נגזרות ..). בסיפור הראשון אין כמעט שום איזכור מתמטי. באחרים נזרקים מושגים מתמטיים פה ושם, לעיתים מעל הבנתו של קורא שלא עסק במתמטיקה מאז סיום בית הספר התיכון.
נתתי דירוג נדיב של שלושה כוכבים, כי הסיפורים הסביבתיים וההיסטורים עניינו אותי ולמדתי מהם. העלילות עצמן והגיבורים פחות.
הערה אחרונה - הסופר חושף את נטיותיו הפוליטיות הווקיות בתוך טווית העלילות - למשל פרוייקט הגרעין האמריקאי זקוק לכישוריו של העולה החדש שהגיע לישראל מ ... (רמז - לא מגרמניה, משהו יותר דרומי). וסיפורי "עצי הלימון הפלשתינים של אבי" וכו וכו בפרק האחרון (מרוב התלהבות ווקית הסופר גם התבלבל ועבר מגוף שלישי לגוף ראשון).

כאשר גיליתי את ספרו זה של צוויג בספריה (הדיגיטלית) מיד נרשמתי ברשימת ההמתנה. אחרי הכל - כל מה שצוויג כתב הוא זהב !!
ההמתנה נמשכה חדשים רבים, עד שהתפנה העותק, ואז עלי לסיים את קריאתו תוך שלושים יום.
התחלתי לקרוא, בהתחלה ישנה הקדמה ארוכה מאת פרופ יעקב גולומב העוסקת באישיותו של צוויג, ומרחיבה הרבה מעבר לספר הזה (למשל על יחסו לציונות).
הספר עצמו דיי ארוך יחסית לתוכנו, אותו ניתן לסכם בעמוד אחד או שניים. יתכן שצוויג רצה לייצר כמות, ואז הוא פותח בתאורים ארוכים ונשגבים, החוזרים על עצמם בצורות מגוונות.
בקריאה הראשונה נתקעתי, אחרי כמה עמודים. אחרי כל כך הרבה מילים נשגבות לא הרגשתי שקלטתי הרבה.
בנסיון הקריאה השני התקדמתי קצת יותר, אך שוב נתקעתי.
רק בפעם השלישית (הדד ליין של השלושים יום מתקרב!) הצלחתי להמשיך ולגמור לקרוא את כל הספר (המשך הספר קצת יותר מעניין, ויורד מהאבסטרקטיות של התחלתו).
הספר מזכיר בחלקו עבודה מחקרית, עם אזכורים של דמויות שונות ומושגים מאותה התקופה (אני התעלמתי מהם, נשגבו ממני).
למדתי מהספר על דמותו של אראסמוס, שוודאי השפיע על ההיסטוריה של הנצרות, במעבר מימי הביניים לרנסאנס, ומהקתוליות לרפורמה של לותר.
רעיונותיו ההומניים והתנגדותו לקנאות של אראסמוס שימשו וודאי מודל לרעיונותיו של צוויג עצמו. צוויג הרגיש צורך עז להנציח את אראסמוס באמצעות ספר זה.
בקיצור - זה לא ספר שמיועד להעביר את הזמן בטיסה, אבל מי שיצליח לצלוח את כולו ילמד קצת על אותה דמות היסטורית.

ביוגרפיה מרתקת על תולדות חייו ופעילותו של מאיר עמית, אדם שלא חיפש את אור הזרקורים והקידום העצמי, ולכן שמו פחות מוכר משל אחרים, אך בדרכו השקטה והיסודית תרם רבות בתחומים רבים ומגוונים להתפתחות מדינה ישראל, כולל בצבא כמפקד בכיר, ראש אמ״ן, ראש המוסד, מנכ״ל כור, שר התחבורה והתקשורת, מייסד חברת חלל תקשורת, ועוד ועוד.
המחבר הצליח להעביר את עקרונות פעילותיו של מאיר עמית, והכתיבה קולחת ומרתקת. נקודה מעניינת שלא הכרתי היא כיצד בחר מאיר לעברת את שמו ל״עמית״ - זה שיקף את דרכו לעבוד עם אנשים בתור עמיתים (ולא פקודים, או כפופים, וכו)
.

הכרתי את תמר עילם גינדין מההרצאות המענינות שלה ביו-טיוב, וציפיתי לתוכן דומה בהקשר של מגילת אסתר בספר זה. אכן ישנם בספר הרבה סיפורים היסטוריים, ואנקדוטות, וכמה הסברים מעניינים על מילים ושפה. אבל לטעמי כמחצית הספר עוסק בפלפולים בלשניים של פרסית עתיקה ופרסית אמצעית, ויוונית, ואכדית, וסנסקריט, וכתב יתדות וכו וכו, וגם שפע שמות שוברי שיניים. חלקים אלו יענינו אולי תלמידים של פרסית עתיקה, אבל שעממו הדיוט כמוני שדילג עליהם (חלקים "למתקדמים" אמנם סומנו בספר על ידי קו אנכי לנוחיות המדלגים, אבל גם על חלקים רבים לא מסומנים דילגתי).