נכתב באדוםאן בישופ4ספר ארוך - 600 עמודים- שלא מרגישים ארוכים כלל. למרות שבמחשבה לאחור אני לא מבינה למה היה צריך את כל העמודים, הסיפור יכל להיכנס בפחות, אבל לא הרגשתי שנמרח, והמעבר בין נקודות מבט של דמויות שונות מאוד תרם לזרימת הקריאה (הספר מסופר בגוף שלישי, אבל דמויות שונות ורבות הן הפריזמה ממנה אנחנו רואים את העלילה).אחת הדמויות המעניינות ביותר בספר היתה אסיה קריין; איך מישהי חכמה יכולה להיות טיפשה כל כך.אסיה רוצה נואשות להיות כוכבת טלוויזיה, הגבולות בראש שלה, בין עצמה לבין פנטזיית דמות הכוכבת מאוד מטושטשים: 'אסיה קריין חוקרת מיוחדת'- לדמות הטלוויזיונית יקראו על שמה. למרות שאנחנו לא באמת יודעים אם זה שמה האמיתי, ונראה שלא.מי הוא אותו קודקוד שמנצל את אסיה לצרכי ריגול בתמורה לתוכנית טלוויזיה משל עצמה? לא יודעים, אבל הרעיון הזוי, איך היא לא רואה שזה בחיים לא יקרה. היא אישה צעירה מושכת ונואשת וזה מצייר לה מטרה על הגב. אל תבינו לא נכון, היא רעה, לא צריך לרחם עליה אבל היא חכמה, ובה בעת גם טיפשה, יכול להיות שזה ההפך - שהיא טיפשה עם יכולת להיות מתוחכמת. כך או אחרת, מצאתי אותה מעניינת ומתסכלת (כי היא סתם רעה והרבה סובלים בגללה)ולא, היא לא הדמות הראשית. אבל אומרים שדמות נבל מעניינת חשובה לעלילה באותה מידה כמו דמות גיבור מעניין, ובעיני היא היתה הנבלית הראשית בספר. אומנם המשגיח והקודקוד כנראה סופר נבלים ובעלי השפעה רבה בעולם הספר, אבל הם פעלו מרחוק מפעילים את המריונטות שלהם. אסיה לעומת זאת היתה 'מגפיים על הקרקע' והאנטיתזה לתום של מג.
קול דמי אחיךאילעאי עופרן3היות והספר בנוי כסיפורים - קראתי את מה שעניין אותי.ציטוט שווה במיוחד:"כשאהבתנו היתה עזה, על להב החרב שכבנו. כעת, שאהבתנו אינה עזה, מיטה בת ששים אמות לא מספיקה לנו" - בבלי סנהדרין ז ע"א (בתרגום לעברית)הלקח של הספר, בעיני, הוא שאין חדש תחת השמש, וסכסוכים זה בדנ"א שלנו. שבטים שבטים. התוצאה של אותם סכסוכים הרת אסון, בכל אחת מהפעמים. מנגד, ככל הנראה יהודים היו הורגים יהודים בעשרות אלפים, בסכסוך בין שבט אפרים למנשה נהרגו 20 אלף ויותר מכל צד. טרלול מוחלט. אז יש לנו תקווה, עוד לא התחרפנו סופית. ומכאן יש רק לעלות, להרבות אהבת חינם, להישמר מלשון הרע ולהפנים- כוחנו באחדותנו, וזה לא סיסמא.
רקורסיהבלייק קראוץ'2הספר הוא תמהיל של מותחן, מדע בדיוני ומסע בזמן. הוא דורש מהקורא ריכוז וגם קצת ידע בסיסי על מרחב-זמן; הזמן כבעל ארבע מימדים, בו העבר, ההווה והעתיד קיימים בו זמנית, והפרספקטיבה שלנו נקסעת על פי המיקום שלנו על אותו מרחב-זמן (יקום הבלוק). היה מעניין.המסקנה שלי מהספר- לא משחקים בזמן, הזמן שייך לאלוקים. בתחילת הספר בארי מגיע לעצור אישה מלקפוץ למותה מבניין לאחר שחוותה אפיזודה של זיכרון כוזב. בזיכרון הכוזב אן היתה נשואה והיה לה ילד, במציאות היא קרייריסטית לא נשואה וללא ילד. לאחר שלא הצליחה ליישב ולקבל את המציאות שלה עם הזיכרון הכל כך אמיתי היא מחליטה לקפוץ. הסיפור של אן, כבר על ההתחלה מציג את הבעייתיות הגדולה של התעסקות עם הזמן, כיוון שהצלתה של מישהי אחת (פראני), גרם לכך שמציאות אחרת לא תתקיים, וילד לא יוולד (סם- הבן של אן). הספר עצמו שואל- אם מלחמת העולם השנייה לא היתה מתרחשת, האם היה הבייבי בום קורה והאם רבים מאיתנו בכלל היינו נולדים?!נשארתי עם שאלות לא פתורות- הזהרת ספוילרים:אם לחזור לזיכרון מת בלתי אפשרי - על פי ספייד, ריד קינג מת כששלחו אותו לזיכרון מת, אז כיצד זה הפיתרון. אני מניחה שסלייד שיקר, ושהבעיה בזיכרון מת הוא כוח השאיבה שלו, שמשם קל מאוד פשוט למות באמת. כמו כן, סוף הספר נגמר בסימן הזה: - שבדרך כלל בספר מסמל מעבר לקו זמן אחר, אז האם הסופר מנסה לומר שלמרות האיפוס, שוב נמחק קו הזמן הזה, כי לא קראתי ספר שלם כדי שהם לא יקבלו סוף טוב, יצילו את האנושות והתאחדו שוב. התיאוריות באינטרנט היו שזה מסמל התחלה חדשה, שמפה אין יותר קווי זמן נוספים, אבל לא ממש מסתדר לי. בכל מקרה זה הסוף היחיד שאני מוכנה לקבל, אז ככה הספר נגמר, סוף טוב הכל טוב. נ.ב. סתם משהו קטן שאהבתי, שבארי מסתכל על הכוכבים וחושב לעצמו שהוא מביט בעבר, כי הרי האור שאנחנו רואים מאותם כוכבים שייך לעבר ורק עכשיו הוא הגיע אלינו, כמו השיר 'הכוכב הזה מת' . אני לא חושבת על זה כשאני מסתכלת על הכוכבים- שאני שולחת מבט אל העבר.
אם כבר מדברים על זהקריסטן היגינס3ספר מצוין, לא בטוחה אם אהבתי יותר את 'הביטו על הצד השמח' אבל שניהם מצוינים. שמחה שגיליתי את הסופרת הזו.ציטוט שאהבתי: הסופרת מציגה את מקום המגורים של הגיבורה "סקאפר איילנד, מיין, נקרא על שם קפטן ג'דדיה סקאפר, רב חובל של אוניית ציד לווייתנים, שעזב את ננטקט אחרי שהפסיד בבחירות למועצת הכנסייה. הוא הגיע כדי ליישב אי משלו ולהראות לננטקט מאיפה משתין הדג. נראה שלננטקט לא היה ממש אכפת" (הסופרת מציגה לנו את מקום המגורים של הגיבורה)כמו ילדה, אני דיי בטוחה שאהבתי בגלל הביטוי "מאיפה משתין הדג" אבל מותר לי.כמו כן, אהבתי שבומר כונה אלוף הכלבים, נראה לי שהוא ממש ראוי לכך.אין לי הרבה מה לכתוב, מלבד זה.
על גג העולםליאת לב רן4סיימתי לפני יומיים, ולקח לי זמן לסדר לעצמי בראש מה מרגישה לגבי הספר.על הדף הראשון הסופרות מאוד ברורות עם הקוראים- זה ספר שלא חושש לעסוק במיניות (והלוואי והיה קצת חושש), אז אי אפשר לומר שהוטעתי. אבל בעמוד הראשון כתוב "קומדיה רומנטית" והביקורת ב'עברית' משבחות... ופה המקום להערה קטנה: אי אפשר לסמוך על הביקורות בעברית, מהסיבה הפשוטה, כאשר אנשים משלמים על ספר או חפץ הם נוטים לדרג אותו גבוה יותר מאשר אילו ניתן להם בחינם, פסיכולוגיה אנושית בסיסית; אם שילמנו על מוצר ולא נהננו, נוצר דיסוננס. אז מראש המחשבה מוטה קצת לטובת המוצר מאשר אילו ניתן בחינם- אז מבחינתי, דירוגים בעברית או באמזון אינם מדויקים ואני מורידה חצי נקודה על מנת להתאים את הדירוג) בכל מקרה, למרות ההתחלה שהבהבה לי נורות אדומים, הספר משך אותי, קצת כמו קריאת הסירנה, מושכת את המלח למעמקי הים. ויש ביטוי כזה, או רעיון של ביטוי- חורבן שאי אפשר להסיט ממנו את המבט, אז ככה. והספר גם סופר קריא.אז הדמויות- לילי, היפית תל אביבית שתבייש כל היפית תל אביבית אחרת, כיוון שהיא יוצאת מהבית יחפה, בלי בגדים תחתונים עם שמלה שקופה למחצה (מה???) היא לא נבוכה להחצין מיניות (אני נבוכתי במקומה). והיא גם בן אדם טוב , היא טובה לקשישים, אוהבת ילדים. ןבכל זאת משהו בדמות שלה צרם- אולי אפשר לתאר אותה בפשטות כ- manic pixie dream girl.אדם- פה מתחילה הבעיה הרצינית. לא אהבתי אותו מהרגע הראשון. וזה דיי קריטי בספר שאמור להיות רומנטי. הייתי מתארת אותו כאשמאי זקן, אבל הוא לא כזה זקן, רק בן 44, אבל דמותו דחתה אותי. מין טיפוס עלוב כזה. אפשר להבין, בהחלט שאפשר לאור הילדות וחוויות החיים, אבל לא חייבים לאהוב.גם הקונפליקט לגבי הרגשות שלו לגבי אבא שלו נפתרו בצ'יק, פתאום הוא ראה את האור ורגשות סוערים של חיים שלמים נרגעו באחת. אוקי. דבר נוסף, בחיים לא קראתי ספר כל כך מיני וביחד כל כך לא סקסי. זה היה כמו לקרוא מדריך למיניות/גוף האדם, ואפילו אלו יותר סקסים מהספר הזה. דילגתי על עמודים. הייתי צריכה לדלג על כל הספר.אם לסכם את התחושה שלי לגבי הספר- הלוואי ולא הייתי קוראת, והרגשתי צורך לעשות מקלחת סבון ומים חמים- לנשמה. דירגתי 2 כי סיימתי את הספר, כי לא הצלחתי להפסיק, אבל באמת שהייתי מדרגת 2-. ההפך מספר פיל-גוד.
איך לחסל אהבהקתרין סנטר1הופתעתי לטובה.קראתי את כל ספריה של סנטר שתורגמו לעברית ועוד כמה שלא, ובאופן כללי היא סופרת אהובה עליי, אבל הספר האחרון שלה "איך לכתוב קומדיה רומנטית" היה מאכזב באופן בלתי צפוי, ולאחריו הגעתי למסקנה שההצלחה של ספריה הפכו את הכתיבה שלה למסחרית יותר, מהירה יותר ורדודה יותר (יעני ג'אנק בוק על משקל ג'אנק פוד- מהיר, טעים בצורה מלאכותית, לא מספק את הצרכים התזונתיים ולא בריא) וחשבתי לוותר על ספריה העתידיים, אלא אם לא יהיה לי משהו יותר טוב לקרוא. אז כשהספר הזה יצא באנגלית, לא התכוונתי לקרוא, אבל כשתירגמו- חשבתי שאולי אם יזדמן לידי ללא צורך בפתיחת הארנק- וכך היה.אז כן- למרות שנהניתי מהספר, אני עדיין חושבת שהיא הפכה מסחרית יותר ורדודה יותר. אבל כמו תמיד, היא סופרת משעשעת, מצאתי את עצמי מצחקקת לאורך הספר. ובניגוד לספר הקודם- בו לא התחברתי בכלל לדמות הראשית הגברית, פה הוא דווקא היה חמוד (כלומר גבוה, מטר תשעים, איש הצלה, נחמד, אמיץ, חתיך, גברי- כליל השלמות שכנראה יש רק בספרים). גמעתי את הספר בהנאה ואני מתכוונת לפתוח את הארנק כדי לקנות לעצמי את הספר שיצטרף לשאר אחיו- ספריה האחרים של סנטר.ציון- 3.5 או 3.7.ציטוטים שאהבתי/צחקתי מהם:- "אני אומרת לך, אלה קרסוליים קטלניים. הם יכולים לעבוד בסי-איי-איי. את יכולה לנקר למישהו את העין איתם. את יכולה לחתוך זכוכית!"- (למראה האץ' החתיך בבגד ים) לא היתה לנו הרבה ברירה, לי ולחברות. מי לא היתה מסובבת את הראש בסיטואציה כזאת? אם כבר, היינו כולנו קורבנות תמימים.- (על הכלב- ג'ורג' ביילי) זה העלה לי לראש תיאוריית קונספירציה שלא שיתפתי עם האץ'. אולי ג'ורג' ביילי עוזר לי. אולי זה הסיפור של הכלב הזה. אולי הוא סוג של כלב שדכן.-אין לי מושג מהי צורתו של הזמן, אבל נדמה שהמחשבות שלנו נעות בספיררלות, חוזרות שוב ושוב לאותן חידות ולאותו מסתורין שאין לנו עליהם תשובה. אותן שאלות, פעם אחר פעם, והדבר היחיד שמשתנה הוא אנחנו.
בלתי אפשרישרה לוטס2התחלתי לקרוא על סמך ביקורות חיוביות. לא סיימתי, הפסקתי בעמוד 173.הבעיה המרכזית היא שלא אהבתי את הדמויות הראשיות- במיוחד לא את ניק, אבל גם בי לא הזיזה לי כלום ברגש. וכשקוראים סיפור אהבה, צריך לרצות שהדמויות יהיו יחד, לאהוב אותם יחד ולחוד- לא התחברתי אליהם.חוץ מזה, הספר ארוך מידי 530 עמודים, אין הצדקה. מילא ספר קצר הייתי מנסה עוד, אבל אחרי 173 עמודים - אם לא התחברתי, כנראה חבל על הזמן.באמת שלא התחברתי לדמות של ניק. ודפדפתי קצת כי רציתי לדעת מה קורה בסוף, וקלטתי כמה דברים נוספים שלא הוסיפו נקודות זכות לניק.
במחשבה שנייהקריסטן היגינס7לאחר הקריאה המהנה של ספרה "הביטו על הצד שמח" החלטתי לנסות עוד מספריה. גם פה יש כבאי לוהט (דניאל הכבאי הלוהט) ורופאים (שון ואשתו), אני יודעת שגם בספר "אם כבר מדברים על זה" יהיה רופאים, אולי יהיה עוד כבאי לוהט.בכל מקרה, הספר הוא אותו וייב, ונהניתי גם ממנו. העלילה לא תמיד היממה אותי אבל סיימתי את הספר בהבנה שהדמויות הן העוצמה. שני ציטוטים שאהבתי:- "מה שבאמת רציתי זה שהזמן יעבור מהר קדימה, עד לרגע שבו תהיה תחושה שהכל מוצק ואמיתי יותר" (הזדהתי)- "לא עגל" הוא תיקן "עוף. אני מניח שזה עוף חופש, אורגני, שחי חיים מאושרים ופרודוקטיביים?" (צחקתי)כמה הדמויות (שיש לי מה לומר עליהן)- כולל ספוילרים:אלואיז- בהתחלה עושה רושם של מטרוניתה קרה ומרוחקת. ואכן יש לה נטיה כזו, אבל מתחת לכל הקרח יש אישה טובה באמת, וכזו שגם רואה את טבעם האמיתי של האנשים. היא ראתה מי זו מדליין ולעומתה גם את קייט. לא התפלאתי מהסוף לגביה.קנדי- אהבתי שהסופרת לא הפכה אותה לנבלית. היא אישה פגועה שבכל זאת ניסתה- היא יכלה לתת חום מופגן לאיינסלי, היא יכלה לתת לה לקרוא לה אמא. במקום זאת היא טיפלה בה, בבת שלא שלה, ואהבה אותה, אבל תמיד לצד המירמור. בסוף איינסלי בחורה טובה שרואה את האהבה מתחת למעטה הקוצני ומקבלת את האהבה הפגומה הזו, שבטח חרטה בה צלקות בתור ילדה שרק רוצה אמא. כל הדמויות כתובות היטב. ובטוח שיש מה לומר על כולן אבל מהשניים הנ"ל הופתעתי יותר.הקיצור I LIKED IT 3.5
שבעה שיעורים קצרים בפיזיקהקרלו רובלי2חצי מהספר לא הבנתי. לא באשמת הספר- פיזיקה/אסטרופיזיקה לא נושאים פשוטים. אבל הספר כתוב בצורה מעניינת ובהירהשני ציטוטים שאהבתי:"אנחנו מקור פליאה לעצמנו. במוחנו יש כמאה מיליארד נוירונים. יותר ממספר הכוכבים בגלקסיה, ומספר אסטרונומי עוד יותר של קשרים והרכבים שעשויים להיווצר ביניהם. איננו מודעים לכל זה. "אנחנו" זה התהליך שנוצר מהמורכבות הזאת, ולא רק אותו חלק קטן מתוכו שאנחנו מודעים לו."והמשפט אחרון של הספר:"כאן, בגבולו האחרון של הידוע, על שפת האוקיינוס של הלא נודע, העולם זורח בכל יופיו החידתי. והנשימה נעתקת."
הסוד של עוזרת הביתפרידה מקפדן14הסוד של עוזרת הבית - פרידה מקפדן THE HOUSEMAID SECRET– Freida McFadden חוות דעת אישית – לי יניניאחרי שסיימתי לקרוא את הספר "עוזרת הבית", לא נחה דעתי עד שלא המשכתי לספר ההמשך – וכך עשיתי.וואו! איזה ספר. יש לא מעט שיטענו שהספר הזה אפילו טוב יותר מהראשון – ואני לגמרי יכולה להבין למה.העלילה מחולקת לארבעה חלקים, כל אחד מסופר בגוף ראשון מנקודת מבטן של שתי הדמויות המרכזיות: מילי (שכבר הכרנו) ו-ונדי.גם כאן מילי מחפשת עבודה – והפעם היא מתקבלת לעבודה אצל גברת אמבר, אם חד-הורית לבת בשם אוליב. אמבר עסוקה בעצמה, פחות בילדה, עד שאוליב בת התשעה חודשים מתחילה לחשוב שמילי היא אמא שלה. בשיאו של רגע רגשי במיוחד – אוליב קוראת למילי "מאמא" ומסרבת להיפרד ממנה. התוצאה? פיטורין מיידיים.ומה עושים אחרי פיטורין? מחפשים עבודה חדשה – וזו מגיעה במהרה, כשמילי מוצאת משרה כמנקה ומבשלת בבית משפחת גאריק.כבר בפגישת התיאום הראשונה, דאגלס, בעל הבית, מזהיר אותה: אשתו חולה ונמצאת כל הזמן מאחורי דלת חדר האורחים. הכניסה לחדר – אסורה. בלי שאלות מיותרות.מילי, שמכירה היטב את המשמעות של הזדמנות שנייה, לא שואלת שאלות – ומודה למזלה הטוב.מבחינתה של מילי – הכול נראה מושלם.אבל משהו בה לא רגוע... מה מסתתר מאחורי הדלת הסגורה? מילי שומעת את גברת גאריק בוכה, קולות חבטות, ולעיתים אף מבחינה בכתמי דם על כותונת הלילה שלה. תחושת הבטן חזקה ממנה – והיא מחליטה להפר את הוראות דאגלס ונוקשת בדלת האסורה. בום! הדלת נפתחת לרגע – והיא זוכה להצצה מפתיעה בפני האישה שמאחוריה: גברת וונדי גאריק...מכאן ואילך – הקריאה סוחפת. פשוט לא ניתן להניח את הספר מהיד.הכתיבה של פרידה מקפדן קלילה, זורמת וממכרת. הספר גדוש טוויסטים – חלקם צפויים, אך אחרים מצליחים להפתיע גם את הקוראים המנוסים ביותר. מבחינתי, הסוף הצליח להפתיע – ולספק סגירה חזקה ומספקת.לצד מילי ווונדי, פועלות דמויות נוספות שמוסיפות עומק ועניין: עורכת הדין, בן הזוג הנוכחי של מילי – אנזו, ובן זוגה הקודם מהספר הראשון.נהניתי מאוד – וזה היה אסקפיזם מושלם לסוף השבוע.מומלץ מאוד לחובבי רומנים פסיכולוגיים ולמי שמתחבר לז'אנר המתח-פסיכולוגי.בשורה התחתונה : החיים הם שורה של הפתעות. (ראלף וולדו אמרסון)קריאה נעימה, לי יניניהוצאה: ספר לכל | ז'אנר: מתח | תרגום: טלי אלעד | 288 עמודים | 2025)
הסוד של עוזרת הביתפרידה מקפדן8בלעתי את הספר תוך יומיים, שזה קורה לי רק עם ספרים ממש מעניינים. לא הצלחתי להפסיק לקרוא עד העמוד האחרון ואז קיוויתי שיהיה עוד אבל זה נגמר והתבאסתי קצת. מסתבר שיש עוד ספרי המשך לסדרה הזאת, אבל טרם תרגמו אותם לעברית. אני מקווה שבעתיד יתרגמו אותם. אז בגדול זה די דומה לספר הראשון בסדרה, עם אותה דמות ראשית וכביכול אותה עלילה של בחורה שעובדת אצל משפחה עשירה בתור עוזרת הבית. אבל בניגוד לספר הראשון מילי (הדמות הראשית) לא עוברת גיהינום אצל המשפחה העשירה אבל כן מתחילה להבין שמשהו מסריח בבית של הזוג העשיר. וזה לא מה שאתם חושבים או מדמיינים לעצמכם. אני בכל אופן לא הצלחתי לנחש מה קורה בבית שלהם והטוויסט שלקראת הסוף היה ממש מפתיע. בשבילי לפחות. אז גם נהניתי לקרוא וגם קיבלתי הפתעה גמורה שלא חשבתי שתקרה, שזה מדהים בעיניי. הספר הזה מומלץ בחום. לא תתחרטו אחרי שתקראו אותו. מובטחת הנאה צרופה לכל מי שאוהב ספרי מתח.
הסוד של עוזרת הביתפרידה מקפדן6״הסוד של עוזרת הבית״-פרידה מקפדןהוצאת ספר לכל281 דףאחרי הספר הראשון ״עוזרת הבית״ שהיה ספר מותח ונהדר, אז כמובן למה לא להמשיך עם ההמשך של מילי העוזרת בית. WOW!! WOW!!4 חלקים בספר.זו מילי וזו וונדי שמספרות בגוף ראשון.ברגע שהתחלתי לקרוא, אי אפשר להוריד את הספר מהידיים.מתח ללא הפסקה, מישהו שצופה בדמות שחשה בזה ומפחדת.וילהלמינה, או בקיצור-מילי, סה״כ מחפשת עבודה פשוטה מבלי לעורר את העבר שלה, עובדת אצל אמבר שחושבת שאפשר להתעלל בה כרצונה עד שבתה קוראת למילי אמא. שוב היא מחפשת עבודה ומוצאת עבודה כמנקה ומבשלת אצל הזוג גאריק המוזר. הבעל דאגלס מרוחק ויודע מה זה מעסיק ומועסק. אשתו ונדי חולה ומאחורי דלת חדר האורחים, לשם דאגלס מונע ממילי להכנס בתואנות מוזרות.בין לבין מילי חשה שמישהו עוקב אחריה.מילי חושדת שונדי עוברת התעללות מדאגלס שמונע ממנה הרבה דברים בסיסיים.אבל אז, משהו קורה ואת הספר, שנדבק לידיים והעיניים קוראות בתדהמה, אי אפשר להוריד מהיד.מדהים!!!! המשך יותר טוב מהספר הראשון.מומלץ!!! באמא של המומלץ!!!!
הסוד של עוזרת הביתפרידה מקפדן4הספר התקבל לסקירה מההוצאה 🙏 פרידה מקפדן עושה זאת שוב בהמשך עלילותיה של מילי, עוזרת הבית מהספר הקודם. המבנה דומה לספר הראשון בסדרה- גם הפעם הספר מחולק לארבעה חלקים, הפרקים קצרים וכתובים כלבבי בגוף ראשון ומשלבים הומור וציניות. הקריאה זורמת וקולחת. סיימתי תוך שבוע. כמו בספר הראשון, גם כאן אותו מבנה עלילתי- בחלק הראשון הבמה של מילי, בחלק השני מגיע טוויסט מפתיע שהופך פתאום את כל התמונה, אך למרות שחשבתי שעליתי עליו, התברר שהפעם טעיתי. הדמות המרכזית שתופסת את הבמה בחלק השני די עיצבנה אותי. המתח גובר לקראת הסוף ויש כמה טוויסטים ממש טובים שלא חזיתי ונהניתי מהם מאוד.לפני הקריאה שמעתי שוב ושוב שהספר הזה טוב הרבה יותר מהראשון וזה אכן נכון. מורגש שהמתח כאן איכותי ומורכב יותר. כמובן שכמו בכל סדרת ספרים, מומלץ מאוד לקרוא לפי הסדר כי ישנם רפרנסים קטנים לספר הקודם, למרות שהספר בהחלט עומד בפני עצמו.לאחרונה שמעתי שגם הספר הזה יעובד לקולנוע. מחכה לו ממש!! 😍 מחכה גם לספר הבא בסדרה, שלמיטב הבנתי הולך להגיע אלינו ממש ממש בקרוב בע"ה 🤫לסיכום, ספר מומלץ מאוד, ששובר את מיתוס הספר הראשון בהפוך על הפוך ומוכיח שלפעמים דווקא השני מוצלח הרבה יותר 😉
הסוד של עוזרת הביתפרידה מקפדן2ספר מקסים, מומלץ בחום. לאחר שעל הספר הקודם כתבתי שנהניתי לקרוא על אחוות הנשים, על ספר זה אכתוב... "כל כלבה יבוא יומה".... מילי ממשיכה לעבוד כעוזרת בית ולעזור לנשים כואבות. לאחר עזיבתו של אנזו היא נכנסת למערכת יחסים עם ברוק, עו"ד מצליח ומתקבלת לעבודה אצל אשתו של מר דאגלס קאריק, ונדי. את ונדי היא כמעט ולא רואה עד ש... את ההמשך המפתיע והמהפך של הדמויות אשאיר לכם לקרוא בעוד ספר מרתק.