ספר ארוך - 600 עמודים- שלא מרגישים ארוכים כלל. למרות שבמחשבה לאחור אני לא מבינה למה היה צריך את כל העמודים, הסיפור יכל להיכנס בפחות, אבל לא הרגשתי שנמרח, והמעבר בין נקודות מבט של דמויות שונות מאוד תרם לזרימת הקריאה (הספר מסופר בגוף שלישי, אבל דמויות שונות ורבות הן הפריזמה ממנה אנחנו רואים את העלילה).
אחת הדמויות המעניינות ביותר בספר היתה אסיה קריין; איך מישהי חכמה יכולה להיות טיפשה כל כך.
אסיה רוצה נואשות להיות כוכבת טלוויזיה, הגבולות בראש שלה, בין עצמה לבין פנטזיית דמות הכוכבת מאוד מטושטשים: 'אסיה קריין חוקרת מיוחדת'- לדמות הטלוויזיונית יקראו על שמה. למרות שאנחנו לא באמת יודעים אם זה שמה האמיתי, ונראה שלא.
מי הוא אותו קודקוד שמנצל את אסיה לצרכי ריגול בתמורה לתוכנית טלוויזיה משל עצמה? לא יודעים, אבל הרעיון הזוי, איך היא לא רואה שזה בחיים לא יקרה. היא אישה צעירה מושכת ונואשת וזה מצייר לה מטרה על הגב. אל תבינו לא נכון, היא רעה, לא צריך לרחם עליה אבל היא חכמה, ובה בעת גם טיפשה, יכול להיות שזה ההפך - שהיא טיפשה עם יכולת להיות מתוחכמת. כך או אחרת, מצאתי אותה מעניינת ומתסכלת (כי היא סתם רעה והרבה סובלים בגללה)
ולא, היא לא הדמות הראשית. אבל אומרים שדמות נבל מעניינת חשובה לעלילה באותה מידה כמו דמות גיבור מעניין, ובעיני היא היתה הנבלית הראשית בספר. אומנם המשגיח והקודקוד כנראה סופר נבלים ובעלי השפעה רבה בעולם הספר, אבל הם פעלו מרחוק מפעילים את המריונטות שלהם. אסיה לעומת זאת היתה 'מגפיים על הקרקע' והאנטיתזה לתום של מג.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
